הזכות להפגין נמצאת תחת מתקפה. השילוב בין אלימות מצד המשטרה, מעצרים בניגוד לחוק ופסיקה של בית המשפט העליון הפוגעת את חופש הביטוי משפיעים על נכונות הציבור להשתתף בהפגנות.
ההפגנות כנגד סירובו של היועץ המשפטי לממשלה לפתוח בחקירה פלילית נגד ראש הממשלה, הפכו בשבועות האחרונים לאלימות יותר. כך, בשבוע שעבר, עצרה המשטרה מפגינים שומרי חוק ושברה את ידו של מני נפתלי. להפגנה בסוף השבוע האחרון הגיעו מאות אנשים, אבל רבים יותר נשארו בבית, או אולי בחרו ללכת להפגנה בכיכר רבין.
כל מי שראה את צילומי הוידאו מהמעצר האלים של מני נפתלי, במהלכו שברו השוטרים את ידו, הבין את המסר: השתתפות בהפגנה שמוחה נגד השלטון עלולה להביא למעצר ואפילו לריסוק עצמות. בכל הנוגע לכל המחאה של השנים האחרונות נקיטה באלימות קשה כלפי מפגינים איננה חדשה. מעצרה האלים של דפני ליף ועשרות פעילים נוספים בקיץ 2012 היה אחד הגורמים המכריעים שמנעו את חזרתה של מחאת האוהלים. מי שראה את השוטרים גוררים קופצים על מני נפתלי לא יכול שלא להזכר באופן שבו השוטרים בחרו לרסק את מחאת האוהלים באופן מחושב מראש, על ידי מעצרה של דפני ליף, שלא עשתה דבר שהצדיק זאת. ליף ונפתלי הם סמלי המחאה כנגד השלטון וככאלה הם שילמו וישלמו מחיר יקר, מחיר צריבת התודעה בציבור הרחב בדבר המחיר האישי שכל אחד מאתנו עלול לשלם אם נחליט להצטרף למחאה.
כדאי לדעת שמעצרם של מני נפתלי ופעילים אחרים שהפגינו בפתח תקווה בשבועות האחרונים נעשה בניגוד לחוק הקובע כי המעצר הוא אמצעי שאמור להינקט במקרים חריגים בלבד. אך למשטרה יש אמצעי נוסף שבו היא נוקטת באופן בלתי חוקי והוא איום על מפגינים שייעצרו. כך אוימתי, כמו רבים אחרים, במהלך ההפגנה האחרונה שאעצר, בלא כל עילה, וזאת למרות שהמעצר צריך להתבצע בנסיבות רגילות רק לאחר עיכוב. השוטרים נמנעים מלאיים בעיכוב ומעדיפים לשלוף את נשק המעצר כנגד המפגינים.
בזמן שרבים מבינים כי המשטרה נוקטת באלימות ובמעצרים, מעט מידי נכתב על ההשפעה של המדיניות הזו על התודעה: ההכרזה על הפגנות חוקיות למהדרין כבלתי חוקיות והשימוש הנרחב באלימות ובמעצרים ללא עילה משפטית יוצרים אפקט מצנן כלפי כל הציבור וגורמים למפגינים לחשוב שהם עבריינים בשעה שהם אינם כאלה. במהלך ההפגנה רווחה בקרב המפגינים התפישה לפיה בעצם השתתפותם בהפגנה הם עוברים על החוק. הדברים עלו בין היתר מתוך קריאותיהם הקצובות של המפגינים לתמיכה באי ציות אזרחי. מכאן, המפגינים ביטאו עמדה לפיה המשטרה פועלת לפי החוק והם, המפגינים, העבריינים, בשעה שהמציאות היתה לעתים קרובות הפוכה. כאשר הן המשטרה והן המפגינים משוכנעים שהם מבצעים עבירה על הדין, בשעה שהדבר איננו נכון, מתעצמת הסכנה כי המשטרה תפגע בזכויות המפגינים ה"עבריינים".
אי אפשר שלא להוסיף כמה מילים על פסיקת בית המשפט העליון. הפסיקה אכן מצמצמת את הזכות להפגין ליד ביתו של איש ציבור שאינו נבחר, אך חשוב לזכור שהיא איננה מגבילה את החופש להפגין שלא ליד ביתו של איש הציבור. למרות זאת טרחו קציני המשטרה שהיו בהפגנה בסוף השבוע להודיע למפגינים כי הם משתתפים בהפגנה בלתי חוקית, לאור פסק הדין של בג"צ. פרשנות זו לפסיקה היא שגויה ומנוגדת לחוק ויש לקוות שהאגודה לזכויות האזרח תצליח להבהיר זאת למשטרת פתח תקוה לקראת ההפגנה בשבוע הבא.
המתקפה על חופש ההפגנה מתרחשת במקביל למתקפה על התקשורת וחופש הביטוי. מצער שגם בית המשפט העליון מצטרף למתקפה אך כדאי לדעת כי מדובר בפסק דין המצדיק את הפגיעה בחופש ההפגנה תוך הסתמכות על מקורות משפטיים לא רלבנטיים. פסק הדין, שנכתב על ידי היועץ המשפטי לממשלה לשעבר, השופט מזוז, מצטט מתוך פסקי דין של בית המשפט העליון האמריקני שהגבילו את זכות ההפגנה. עם זאת, השופט מזוז מתעלם מכך שפסקי דין אלה נגעו להפגנות מול בתיהם נגד אנשים פרטיים ולא משרתי ציבור.
פסק הדין משווה בין ההגבלות על ההפגנות שהיו חלק מקמפיין אלים שנקטו בו מתנגדי הפלות לבין ההפגנות השלוות נגד היועץ המשפטי לממשלה. מתנגדי ההפלות נקטו לא רק בהפגנות אלא גם לא היססו לפנות לאלימות קשה. כך נרצחו למעלה מעשרה בני אדם, בעשורים האחרונים בארה"ב, הוצתו מאות מרפאות והוגשו אלפי כתבי אישום בשלל עבירות קשות. דומה כי רק יועץ משפטי לשעבר יכול להצביע על קשר בין קמפיין רצחני נגד רופאים לבין אורן סימון, מפגין יחיד, האוחז בידו שלט שבו ציטוט מדברי הנביא ישעיהו.
עופר שנער לבנון הוא משפטן ומרצה במחלקה לעבודה סוציאלית ממרכז האקדמי רופין