אני כאן היום כדי להזכיר לכם משהו. אני כאן כדי להזכיר לכם שאני כאן בשביל להיות עבורכם שבת שלום. לימנים ולמסורתיים אני מקפיד להיות יותר שבת, ולשמאלנים ולחילונים אני מקפיד להיות יותר שלום. אני שבת שלום. אני שני דברים סותרים הדרים בכפיפה אחת במרכז, בתוך מנהיג זקוף. אני המרכז. אני זקוף. אני המרכז של המרכז. אני המרכז של הארץ, אני המרכז של הכדור האפרורי שסב סביבי, אני המרכז של היקום. כי ככה זה בפוליטיקה החדשה – יש מקום רק למרכז אחד, והמרכז הזה הוא אני.
אבל את זה שאני המרכז אתם הרי כבר יודעים, אז תרשו לי להגיד לכם עוד משהו: שואה זה לא משהו. אני יודע שהשואה היתה לא משהו כי אבא שלי סיפר לי על זה בראיון כמה שבועות אחרי שנפטר, ואני הבטחתי לו שבתור מרכז אני אוודא שלא תהיה עוד שואה לא משהו.
גם קולונוסקופיה זה לא משהו, וזה משהו שאין לי עליו מחלוקת עם ראש הממשלה. אתם יודעים, לא תמיד חייבים לחפש משהו לריב עליו. לפעמים מותר להסכים, כי ככה זה בפוליטיקה החדשה – מסכימים להסכים שקולונוסקופיה היא לא משהו.
גם יעל גרמן היא לא משהו. יעל גרמן היא אמנם מישהי אבל היא לא משהו, וזה משהו שכדאי לכם לקרוא שוב ולחשוב עליו. גם לשבת באופוזיציה זה לא משהו, וזה משהו שאני אשמח לשנות.
לסיום, אני רוצה להגיד לכם משהו נוסף, משהו כללי: פתיתים.
כולם סבבה עם פתיתים, כי הם משהו כללי כזה, כמוני. פתיתים הם משהו כללי כל עוד לא מבשלים אותם יותר מדי זמן, כי אז הם הופכים להיות לא משהו, כמו להיות באופוזיציה. יותר מדי זמן בישול באופוזיציה הופך את הפתיתים לעיסת גלוטן מבחילה ודביקה, ואם בולעים אותה היא נתקעת כמו יציקת בטון ואז ממלמלים שטויות על זה שהמצב מחורבן אבל אי אפשר להתפנות כי הפלסטינים לא משהו, ואז צריך קולונוסקופיה, וגם זה כאמור לא משהו.
לכן, בפעם הבאה שאתם ניגשים לשלשל משהו בקלפי, תזכרו את מה שאבא שלי אמר לי, ואת מה שהבטחתי לו, ותשימו משהו כללי. תשימו פתיתים.
זה יהיה משהו משהו.
בברכה,
יאיר שבת שלום לפיד