לפני חודש, בלילה אחד, בפעולה חשאית שהתרחשה במקביל ביותר מעשרה מוקדים ברחבי הארץ, נתלו אלפי מודעות אבל עם שמותיהן של כל הנשים שנרצחו במהלך שנת 2018, עד אותו יום. במודעות נכתב "ההלוויה תתקיים בכל יום עד שמדינת ישראל תיקח אחריות ותעצור את האלימות כלפי נשים". המודעות ניתלו בכנסת, בבית המשפט העליון ובכיכר פריז הסמוכה למעון ראש הממשלה, ליד ביתו של השר גלעד ארדן בסביון, מול ביתו של מפכ"ל המשטרה רוני אלשיך בגבעת שמואל, בקיסריה, באר שבע, פרדס חנה ורחובות.
"ארבע הנרצחות האחרונות לא נכנסו לשם", אומרת מרגלית לנק.
חודשים מעטים קודם לכן, באמצע יוני, קשרו את עצמן פעילות לגדר משכן הכנסת, לובשות חולצות לבנות שעליהן נכתב בגואש אדום מדמם – שהפך לסימן ההיכר שלהן – "ארדן, אתה בא ללוויה שלי?", ובאותיות נוזלות הן מנו את מספר הנרצחות עד אז: 18 במהלך 2018, שש מהן באותו חודש.
בשעת לילה מאוחרת במאי השנה שינו פעילות את שלט הכניסה לירושלים כך שבמקום "ברוכים הבאים" יהיה רשום "ברוכות הבאות". בצילום של הפעולה שהופץ בבוקר למחרת הן עומדות ליד השלט המשופץ, מוסוות על ידי כובעי גרב ורודים שמושפעים ממחאת הנשים האמריקאיות, שצעדו ב women’s march ברחבי ארצות הברית עם כובע ורוד כתגובה למשפט של טראמפ על grab them by the pussy. הפוסי, שם נרדף לחתולה, הפכה לכובע ורדרד בצורה של אוזני חתול..
אתמול, לאחר שנודע דבר הרצחן של שתי נערות נוספות, יארא איוב בת ה-16 מגוש חלב וסילבנה צגאיי, 13, בת למבקשת מקלט מתל-אביב, יצאו מאות פעילות בזעם לרחובות, נשכבו בשלוליות דם מגואש אדום וחסמו כבישים, ביניהם הצומת של עזריאלי בתל אביב. הפעם המספר היה גדול, והפנים גלויות.
"ארדן, אתה בא ללוויה שלי?" | צילום: יובל עופר
כל הפעולות האלה אורגנו על ידי אותה קבוצה הולכת וגדלה של פעילות, רובן צעירות מאד, שמתרכזת תחת שני ארגונים: "תזכור" ולוט"ם – היחידה ללוחמה בטרור מגדרי. זה לא צבא של פעילות, אלא מעין יחידות גרילה שקמות לצורך פעולה זו או אחרת ונעלמות לאחריה, עד הרצח הבא.
"אני לוקחת הרבה השראה מהפגנות שנעשות בעולם ואנחנו בקשר עם ארגונים בינלאומיים", מסבירה מרים גברעם, מייסדת "תזכור – פרויקט להנצחת נשים שנרצחו על רקע מגדרי", "בגלל שזו אותה תופעה שחוזרת על עצמה, המאבקים הם דומים. במחאות של 'תזכור' שוכבות נשים על הרצפה עם סימונים אדומים מסביבן, וגם בארגנטינה ובספרד עשו דבר מאד דומה. לא ידעתי על השביתה בספרד, אבל חשבתי על רעיון של שביתה בישראל. יש אתרים כמו של 'תזכור' שמנציחים נשים שנרצחו בכל רחבי העולם – בצרפת, בקנדה, ספרד, דנמרק".
בנובמבר נרצחות יותר
"בדרך כלל אני פועלת בתוך חושך מאד גדול של רצח אחרי רצח", אמרה גברעם אתמול, "אבל היום אני מרגישה התעוררות. זה יום שמתוכו אפשר לראות את האור. רצינו שיהיו מחאות בלעדינו, כמה שיותר בכל הארץ. שכמה שיותר נשים וגברים יהיה אכפת להם מספיק כדי לקום ולארגן, ולקרוא אנחנו יוצאים לרחוב – בואו איתי! עשרות מוקדים כאלה התחילו היום, אבל זה לא ייפסק היום".
היחידה לטרור מגדרי | וידאו: נועה מחרבקס
שלוש הפגנות התארגנו אתמול, מעכשיו לעכשיו, שתיים בירושלים ואחת בתל אביב, שלושתן נוטפות זעם וצבע אדום. בזמן שפעילות התארגנו והתאספו, נחשפו בתקשורת עוד ועוד פרטים על חקירות הרצח של שתי הנערות, איוב וצגאיי, למרות ששתיהן נמצאות תחת צווי איסור פרסום, ובכל אחת מהן הולכת ומצטיירת תמונה מתסכלת עד דמעות – שהרצח היה יכול להימנע. מערכות הרווחה, המשטרה, החינוך, השכנים – מישהו יכול היה לשים לב לסיכון הגבוה שבו חיות הנערות האלה, אם מבית ואם מבחוץ, ולהושיט להן יד. זה לא קרה, גופתה של איוב נמצאה אחרי שלושה ימים בפח אשפה במקום מגוריה, וגופתה של צגאיי, שהוכתה למוות, בביתה.
"דעת הקהל הציבורית השתנתה", משוכנעת גברעם, רגע לאחר תום ההפגנה השנייה בירושלים. "אם בהתחלה היינו יוצאות לרחוב קומץ, והיו עוצרים אותנו וצוחקים עלינו, או במקרה הרע מתעלמים מקיומנו, היום נעצרים ושואלים שאלות, מתוך התעניינות אמיתית. הרבה פעמים משתתפים בהפגנה לכמה דקות. זה לא מובן מאליו. זה מחלחל לא רק לפעילות, אלא לאנשים רנדומליים ברחוב שמביעים תמיכה. פעם לא היו יודעים על זה בכלל, היום כבר יודעים במה מדובר. היום אנחנו אלפים. אני כבר לא מכירה שמית כל אחת ואחת, יש מוקדי מחאה שאני לא מודעת אליהם".
אנה קליימן, 23, אחת ממייסדות לוט"ם, הגיעה לשם מפעילות בת שבע שנים בצעדת השרמוטות. בצעדה של 2016 הן התחילו להתמקד בכיוון של רצח נשים. "ביוני 2017 היה גל מטורף של רציחות ומחאות, ואנחנו דרשנו ישיבת חירום של הממשלה", היא מספרת, "היו הפגנות ענק בכל הארץ, מחאות ב- 11-12 מוקדים, הקבוצה שלי הייתה חלק מזה, פעלנו בירושלים. הממשלה כינסה ישיבת חירום והוגשו המלצות של הוועדה הבינמשרדית למניעת אלימות, אלה ששוכבות מאז 2017 וצוברות אבק. ועדות של הרווחה שעברו על זה, ירדו לרזולוציות הכי נמוכות, ותמחרו את כל ההמלצות ב-250 מיליון שקל לחמש שנים – שזה פרוטות לכנסת.
עוד באותו נושא
"תמיד בנובמבר יש עלייה במספר הרציחות. יש גל באביב, ואז עוד גל בסתיו, שמנו לב לזה לפי גלים של הפגנות שמתעוררות. זה גם חודש המאבק באלימות כלפי נשים, ופתאום בספטמבר אנחנו רואות שהגענו למכסה של הממוצע השנתית – 20 נרצחות. ידענו שיש ועדות בנושא כי זה מה שהכנסת עושה בתקופה הזו של חודש המאבק, כולם אומרים כל הכבוד לנו ומה עשינו, כמו חתול שמלקק את עצמו. הייתה פעולה אחת שרצינו לעשות, כדי שתוקם ועדת חקירה פרלמנטרית, שתברר מי ממשרדי הממשלה אחראי למה שקורה.
"בלילה לפני שהוגשה הבקשה לוועדת חקירה הרמנו פלוגות של נשים בכל הארץ, שתלו את מודעות האבל, כיסינו את המדינה במודעות כדי להסביר כמה זה אישיו דחוף. ואנשים עברו וצילמו והעלו פוסטים, וזה עבד. הממשלה הבטיחה שתוך שבועיים יעבור תקציב. אמרנו אוקיי, נתאושש ונמשיך, ישבנו לפנות בוקר, לסדר מה קרה באיזו עיר, מישהי פרסמה בפייסבוק משהו ובאחת התגובות כתבו לה "כל הכבוד ליחידה ללוחמה בטרור מגדרי". יאללה, לקחנו את זה. יש לנו שם. הקמנו קבוצת ווטסאפ ביישובים השונים. עשנו איזה הדסטארט שבקושי גירדנו אותו, רק כדי לכסות את הגואש האדום והבריסטולים. היינו אז אולי חמישים נשים.
"בפעם הבאה שנרצחה אישה – הלכנו למשרד לביטחון פנים, שבע פעילות, נשכבנו בשלולית דם, וזו היתה הפעולה הראשונה שלנו כארגון. כתבנו בגואש על הקיר "תפסיקו לרצוח אותנו". המאבק הזה הולך וגדל מרגע לרגע, משעה לשעה, יש דיונים ופגישות וניבנות אסטרטגיות בזמן שאנחנו מדברות, בעשרות מוקדים. ברביעי בחודש מתוכננת שביתה של נשים – זו נהייתה בעיה לאומית וחברתית רחבה".
אתן פועלות על הגבול של החוק?
"לא, אנחנו עושות הכל חוקי, גם אם בהפתעה. למשל מודעות האבל, זה עוקף הפגנות רגילות כי לפי החוק מודעות אבל מותר לתלות בכל מקום – ושלטים אחרים לא. יש לנו מלא ניסיון בהפגנות ואנחנו יודעות להתמודד עם הרשויות, מה לעשות אם שוטר יגיע, איך להתנהג ליד הכנסת, מה יהיה. אנחנו לא מחפשות לאתגר את החוק. הכל תחת שליטה, ונועד לעורר הד תקשורת וללחוץ על נבחרי ציבור ועל הכנסת. זה יכול להציל חיים באופן מיידי לעשרות נשים".
יש לכן שליטה בשטח? יש הנהגה?
"היחידה היא הציבור. מה שקורה זה בדיוק מה שרצינו. כשפתחנו את קבוצות הווטסאפ הראשונות – זה היה באמצע הלילה אבל כולן היו ערות, בגלל הדחייה של ועדת החקירה והרציחות. רצינו שלוליות דם, בכל הארץ, בכנסת, ותוך שניה התגייסו מאות נשים ומתוכן התפצלו לקבוצות ארגוניות שלהן, ואנחנו לא מעודכנות בהכל. אנחנו זרקנו רעיון אסטתי והן לקחו, ואין לנו שליטה על הביצוע. כולן מאוחדות במסרים, אנחנו עובדות מול התקשורת, ואם צריך החזר על הגואש – הפעילה רק צריכה להגיד את השם של הארגון. בכל רגע עוד נשים שומעות ויכולות להצטרף. לוט"ם ממשיכה בפעילויות הרדיקליות והפרפורמטיביות, ומזמינות נשים להצטרף וליזום דברים משל עצמן, להשתמש בניסיון שלנו ובפלטפורמות, ולהקים דברים משל עצמן".
מה היעד כרגע?
"אני רוצה שההמלצות של הוועדה יתוקצבו במיידי, עם תקנה ייעודית כדי שאפשר יהיה לפקח על הכסף, וכבר בתקציב 2019, אני מכירה כל המלצה והמלצה. כל המוסדות הקשורים אמורים להתעשת ולקחת את עצמם בידיים ולהפסיק עם הרשלנות. אם זה מתקתק – ואני אבדוק – סבבה. ואם לא, נמשיך במחאה. אני חושבת שהולך לבוא גל חזק מאד, ואנחנו רק בתחילתו. זו הולכת להיות המחאה הכי גדולה שהייתה כאן".
גברעם: "אם בשנה שעברה הצלחנו לייצר מספיק לחץ ציבורי כדי שוועדת השרים תאשר את המלצות הוועדה הבינמשרדית, אני מקווה שעכשיו הלחץ הציבורי יביא לנו לאישור תקציבים".
עד שנוציא את הנשמה
"אנחנו מתכננות להיות פה, לשבת ולעמוד ולשכב בשלוליות דם, עד שנוציא את כל הקול והנשמה שלנו", אומרת מרגלית לנק, 24, פעילה בלוט"ם, חברת התא הפמיניסטי של אוניברסיטת תל אביב. "קמתי הבוקר בכעסים מטורפים. ראיתי את ההודעות וואצאפ מכל הלילה, ונפל לי הלב. כל היום אני רק רוצה לבכות ולצרוח על מישהו. להגיע לכאן ולראות את הנשים שבאמת פועלות נתן לי תקווה, ואני מרגישה קצת יותר טוב, אבל לא בהרבה. אני מאד כועסת, פגועה מההתעלמות של השרים וחברי הכנסת שלנו, המשטרה, האכיפה, כולם. נתניהו שאמר שהוא לא מכיר ולא ידע שכל הקואליציה הצביעה נגד הקמת ועדת חקירה".
כל הפעולות האלה אורגנו על ידי אותה קבוצה הולכת וגדלה של פעילות, רובן צעירות מאד | צילום: יובל עופר
איך הקהל ברחוב מגיב לזה שאתן שוכבות בשלוליות דם?
"יש כאלו שמצטרפות אלינו, יש שמתוסכלים מאיתנו כי אנחנו חוסמות את הכביש, ואני מבינה את התסכול, אבל אני מעדיפה לא להירצח. יש כאלה שמתעלמים ולא אכפת להם. רצח נשים זה בשגרה. אני רוצה שהשמות של הבנות שנרצחו ב 24 שעות האחרונות יצויינו בכתבה שלך. זה חשוב כי החיים שלהן נגדעו, כי מישהו החליט שבגלל שהן נשים הן לא ראויות לחיים. הן ישויות אמיתיות, שכבר לא קיימות בגלל שמישהו החליט שזה בסדר".
ההצהרה הזו של לנק מתכתבת עם הפרקטיקות של תנועת Black Lives Matter, בה קראו המפגינים והמפגינות את שמותיהם של הנפגעים מאלימות משטרתית. לפי תפיסה זו, החשיבות של צעקת השמות היא בהבנה שאלו לא סתם תמונות בעיתון, אלא נשים אמיתיות, שהיו להן שאיפות, תקוות וחלומות. בפעילויות הרבות של לוט"ם ו"תזכור" ניכרת השפעה של תנועות אקטיביזם פמיניסטי מחו"ל, ובהן למשל פוסי ריוט. בדומה לאקטיביסטיות הרוסיות, כל אחת יכולה להיות חברה בלוט"ם – אין צורך בכרטיס חבר או מבחן כניסה, כל מי שרוצה, בכל גיל ומכל מקום, מוזמנת להצטרף לפעילויות המחאה ברחבי הארץ ולהקים פעילות מחאה משלה. הרבה מהפעילות חברות בתאים הסטודנטיאליים, אבל מייסדות הארגונים פונות אל הקהל הרחב.
למרות הרפטטיביות המייאשת, במסגרתה המפגינות יוצאות שוב ושוב לרחובות במחאה על אותו הנושא, האקטיביסטיות מסרבות להכנע. אריאל בקאל, בת 30, מארגון לוט"ם ומהתא הפמיניסטי של בר אילן, מסבירה שהתסכול לא נעלם, אבל כך גם גדלה המוטיבציה. "זה מייאש ומתסכל במובן של לא נעשה שום דבר אבל זה רק נותן עוד דרייב להמשיך. זה חשוב וחמור, וזה לא מפסיק להיות חשוב רק כי לא נעשה שום דבר. כל מקרה שקורה זה כואב יותר, כי אנחנו מרגישות שאפשר למנוע או להקל על נשים במצבים מסוימים. אם נקבל יותר עזרה יהיה פחות תסכול ונצטרך פחות להפגין".
אנשים אומרים, אלימות זו אלימות – למה מפרידים את האלימות שקורבנותיה נשים מן הכלל? דם של גברים פחות נחשב?
גברעם: "תסתכלו מה הייתה הסיבה לרצח. לפי הנתונים של 'תזכור', עשרים וארבע נשים ונערות נרצחו השנה, ובהם ילד אחד בן שלוש, על רקע מגדרי. הן נרצחו רק כי הן נשים שנתפסו כרכוש. גברים נרצחים בגלל המון סיבות – בדרך כלל פליליות, או כי איתרע מזלם והם נקלעו למקום הלא נכון. כל חיים שאבדו הם אובדן וטרגדיה גדולה לכולנו. צריכים פשוט להסתכל מה גרם לרצח. כמובן שגם נשים יכולות להירצח על רקע פלילי, אבל הנשים שאנחנו מדברות עליהן כאן נרצחו מסיבות אחרות. סילבנה צגאיי למשל, נרצחה כי אמא שלה רצתה שהם יעזבו את הארץ, ובן הזוג לשעבר לא הסכים שהן ילכו. הן רכוש, אין להן בחירה חופשית".
קבוצות הוואצאפ האיזוריות:
[mc4wp_form id="1006521"]