ב-7 בספטמבר 2014 יצא אברה מנגיסטו, בן 28, מביתו באשקלון ועבר את גדר הגבול עם עזה באזור זיקים. ככל הידוע הוא מוחזק בידי החמאס.
יותר מ-840 ימים עברו מאז שעבר את הגבול ונשבה על ידי החמאס. את הימים האלה מונים כל יום פעילים וחלק מיוצאי אתיופיה ברשת. שלא כמו במקרה של גלעד שליט, במהדורות החדשות ובעיתונים היומיים לא מונים את ימי שביו.
עד היום לא נרשמה שום התקדמות משמעותית במגעים לשחרורו. את הצהרות החמאס מלפני כחודש על כך שישראל אינה מקיימת מגעים בשום דרג, פוטרים בלשכת ראש הממשלה כלחץ של החמאס להחזרת אסירים. פניות אל ארגוני זכויות אדם בינלאומיים כמו הצלב האדום או אמנסטי לא נשאו שום פרי. פעילים אף פוצצו כנס של הצלב האדום בחודש שעבר במחאה על חוסר ההתקדמות בעניינו של מנגיסטו.
על הפרשה חל איסור פרסום במשך קרוב לשנה, עד להסרת הצו ב-9 ביולי 2015, כחודשיים לאחר מחאת קהילת יוצאי אתיופיה, בה ניתן היה לראות חלק מן המפגינים לובשים חולצות עליהן מודפס שמו של מנגיסטו.
לעומת היחס המחבק והצמוד שקיבלה משפחת שליט מראש הממשלה ומנציגיו, משפחת מנגיסטו לא זכתה ליחס דומה. עם הסרת צו איסור הפרסום, הגיע נציג ראש הממשלה ליאור לוטן לבית המשפחה ובנוכחותו נערכה שיחה טלפונית עם ראש הממשלה, בה באו בני המשפחה בטענות על טיפול הממשלה הלקוי, על התעלמותו של ראש הממשלה ממכתביהם זה שמונה חודשים ועל התעלמותו של ראש הממשלה מהסיפור.
מפגינים נושאים את שמו של אברה מנגיסטו על חולצות בהפגנת יוצאי אתיופיה בכיכר רבין 22.6.15. צילום: בני וודו
בעקבות השיחה הזו, שתי תחקירניות חדשות 10 שליוו את המשפחה הקליטו את לוטן כשהוא נוזף בבני המשפחה ומאיים עליהם: "יש לכם שתי אפשרויות: אפשרות אחת להפנות את האצבע לחמאס ולהגיד 'אתה מחזיק באברה, אתה אחראי לגורלו, תחזיר לנו אותו ואנחנו רוצים לדעת שהוא חי'. זה אפשרות אחת. יש לכם אפשרות שנייה להחזיר את האצבע מהחמאס לירושלים ולהגיד 'אתם לא בסדר, נתתם לו לעבור, לא החזרת לנו מכתבים', אתם תבחרו. אני יש לי עמדה בזה – מה יעזור לישראל, מה יעזור לאברה ומה יעזור לחמאס, אבל תבחרו אתם ותהיו אחראים לתוצאות. אני אגיד לכם את זה בצורה הכי קשוחה שיש: מי שיעמיס על אברה את הסיפור בין העדה האתיופית למדינת ישראל ישאיר אותו עוד שנה בעזה, מי שיעמיס על אברה את הסיפור שלו, מה הוא כועס, מה הוא מתוסכל, מה קשה לו – ישאיר את אברה עוד שנה בעזה".
לוטן, מתאם מטעם ראש הממשלה בנימין נתניהו לנושא השבויים והנעדרים, ספג לא מעט ביקורת בתקשורת וברשתות החברתיות על התבטאויותיו, אבל הוא נשאר נציגו של ראש הממשלה בקשר עם המשפחה. מאז הוא נפגש עם בני המשפחה מספר פעמים ושוחח עימם בטלפון.
הנסיונות שלנו לראיין את לוטן לכתבה זו על מנת להבין מה הפעולות אותה עושה ממשלת ישראל על מנת להשיב את מנגיסטו מן השבי לא נענו על ידיו או על ידי משרד ראש הממשלה. במקום זאת התקבלה תגובת משרד ראש הממשלה בעניין: "הפעילות בעניינו של אברה מנגיסטו, ובעניינם של האזרחים האחרים וחללי צה"ל המוחזקים בידי חמאס ברצועת עזה, מתקיימת באופן מתמיד, בכל הערוצים, במטרה להביא להשבתם לארץ ולמשפחותיהם במהרה. בתוך כך, משפחת מנגיסטו מעודכנת בכל שינוי והתפתחות. מתאם השו״ן (שבויים ונעדרים. י״ה) ונציגיו מקיימים עם המשפחה קשר שוטף, חשיבה משותפת באשר לדרכי פעולה ומסייעים בכל צרכיה. תכני המפגשים אינם לפרסום. רה״מ נתניהו נפגש עם נציגי משפ' מנגיסטו ועוסק בנושא באופן שוטף. ההתבטאויות הרבות של דוברי חמאס בתקופה האחרונה בנושא זה נועדו להפעלת לחץ על ישראל. מדינת ישראל פועלת, ותמשיך לפעול, בכל דרך ובמספר ערוצים עד להשבת האזרחים והחללים המוחזקים בידי חמאס ברצועת עזה".
״ביבי, אתה יודע, הוא יודע להבטיח דברים". אברה מנגיסטו
״שמע, הם אלופים״, אומר אילן מנגיסטו, אחיו של אברה, ״יש להם הרבה יועצים שמומחים בלמכור הרבה מילים יפות לציבור. אבל זה רחוק מהאמת. זו לא המציאות בשטח. בהתחלה אמנם היו נסיונות לחשוב יחד על דרכי פעולה, אבל עד היום שום דבר ממה שביקשנו או הצענו לא נעשה. כל הפגישות וכל השיחות היו סתם כדי להעביר את הזמן ולהרגיע את הרוחות, כי תכלס לא מקבלים שום החלטה להחזיר את אח שלי ולא נוקטים בשום דרך. ליאור לוטן מתקשר מדי פעם, אבל התחושה שלי היא שאין שום התקדמות. אם הוא היה בא ואומר ׳עשינו ככה, נקטנו צעדים כאלה וכאלה׳, אבל הוא כרגיל אומר ׳עשינו את כל המאמצים׳ ואין משהו עדכני. הוא לא אומר מה נעשה, הוא לא נותן מידע. לא מפרט״.
ראש הממשלה נפגש איתכם?
״היו כמה מפגשים. הראשון היה אחרי הפרשה עם ליאור לוטן שהוא דיבר עם המשפחה בצורה לא הכי יפה, אז הוא בא להרגיע את הרוחות. לאחר מכן ביקשנו להיפגש, והייתה פגישה אחת אצלו בלשכה, לפני איזה שנה וחצי. ביוני השנה הוא הזמין את משפחות הנעדרים מעזה, בקשר להסכם עם טורקיה, אז הצטרפתי למשפחות הנעדרים והייתי במפגש״.
מה הוא אמר לך או הבטיח לך?
״ביבי, אתה יודע, הוא יודע להבטיח דברים, אומר דברים כמו ׳נעשה הכל בשביל להחזיר אותו הביתה׳ וחוץ מזה אין שום התקדמות, אין להם שום דברים ספציפיים שהם מספרים עליהם, הם לא באמת פועלים ברצינות להחזיר את אברה״.
מה התחושה הכללית שלך לגבי הטיפול של הממשלה והרשויות במקרה של אברה?
״אין ספק שבקשר לאחי הממשלה אדישה ובצורה רשלנית לא מטפלת בנושא שלו. חברי כנסת עד עכשיו כולם הבטיחו והזדהו עם הכאב אבל לא ראינו שזה כל כך מפריע להם והם מטפלים בזה בצורה רצינית ושזה על סדר היום שלהם. לצערי הפעילים שמלווים אותנו לקחו את התפקיד והאחריות של הממשלה, הם נרתמים ודואגים ומחפשים איך אפשר לעזור ומה ניתן לעשות, במקום שראש הממשלה ימלא את אחריותו כלפי אזרחי מדינת ישראל״.
אגרנש מנגיסטו, אמו של אברה (מימין) באירוע הדלקת נר ראשון בבית המשפחה. צילום: בני וודו
פעילים חברתיים וצעירים יוצאי אתיופיה מפנים אצבע מאשימה כלפי החברה הישראלית בכללותה. לדבריהם, אין סיבה שאברה לא יהיה ״הילד של כולנו״, כמו גלעד שליט. אחד הפעילים הבולטים בנושא הוא שחקן מכבי נתניה, אמייה טגה, שניסה להביא למודעות הציבור את שביו של אברה מנגיסטו ואת תעלומת מותו של יוסף סלמסה ז״ל, על ידי לבישת חולצה עם שמותיהם בחימום למשחקים בליגת העל. הוא נענש על ידי בית הדין של ההתאחדות, שהטיל עליו קנס של 750 ש״ח, אותו שילם במטבעות של 10 אגורות.
״את מה שאני עשיתי, עשיתי כי רציתי להביא את העניין למודעות", אומר טגה, "זה לא אקט פוליטי ולא נועד לקדם מפלגה. אני עשיתי את זה כי למשפחות של אברה מנגיסטו ושל יוסף סלמסה אין השפעה בציבור הישראלי. למשפחה של גלעד שליט יש יותר אפשרויות, יש להם יותר כסף, הם יותר מעורים בחברה, הם שולטים בשפה. זה לא מה שקורה במשפחות האלה ודווקא בגלל זה חשבתי, ציפיתי, כאחד שהיה מעורב בשתי המחאות, שכל אדם ישראלי, יהודי, שכל המדינה תקום ותדרוש את החזרתו של אברה מנגיסטו או חקירה מלאה של תיק סלמסה. איך ומה זה כבר עניין של הדרגים הגבוהים בירושלים, אבל מהציבור ציפיתי להרבה יותר. הייתי שנה שעברה בכל הצעדות וההפגנות, חוץ מאחת בירושלים. הציבור לא יודע מה אנשים עברו כדי להגיע לפה. כל פעם שיש איזה יום מחאה או הפגנה או משהו כזה, רק בודדים מתגייסים ורובם מהעדה האתיופית. זה מה שמעציב.
״אני מבין שלפי החוק היבש עברתי על החוק והקנס היה עונש מינימום, שזה בסדר כשזה מגיע מגוף כמו ההתאחדות״, אומר טגה. ״אותה התאחדות יזמה לבישת חולצות למען גלעד שליט במשחקים רשמיים וגם אני לבשתי את החולצה הזו בזמנו. אף אחד בוודאי לא עמד לדין על זה. אני מתכוון לפנות למנהלת ולבקש שיעשו משהו דומה למען אברה מנגיסטו. העיקר עבורי זה לא מה קרה איתי, אלא לא לסטות מהנושא העיקרי שזה צדק לסלמסה והשבתו של אברה״.
אחיו של אברה, אילן מנגיסו, מדליק חנוכיה באירוע הדלקת נרות בבית המשפחה השבוע. צילום: בני וודו
פניותיו של טגה כבר בשנה שעברה למנהלת הליגה, להתאחדות לכדורגל ולשרת התרבות והספורט להקדיש לפחות מחזור אחד להשבתו של מנגיסטו נענו בשלילה, או שלא קיבלו מענה עד היום. מספר שחקנים ממוצא אתיופי לבשו אף הם את החולצות, בייחוד בליגות הנמוכות וקבוצת הפועל אשקלון התייצבה לאחד המשחקים עם החולצות המדוברות. עיריית אשקלון, לעומת זאת, נמנעת מלהביע עמדה בנושא.
זה זמן מה פועלת קבוצה קטנה ומגובשת המונה כמה עשרות פעילים מרחבי הארץ, בעיקר יוצאי אתיופיה. הקבוצה נפגשת עם המשפחה, מארגנת פעילויות רשת ואף מתכננת פעולות בשטח. חלק מהפעילים מדווחים על נסיונות התנכלות מצד המשטרה, כולל הודעות טקסט סתומות ונסיונות לברר מה מתוכנן. ההיענות מקרב הציבור הישראלי הוותיק היא אפסית וחוץ מאזכורים מבודדים פה ושם, אין למאבק נוכחות בשיח הציבורי ובתקשורת הממסדית. חלק מהתגובות ברשת למאבק הן תגובות גזעניות שבכללן אמירות מבזות וקללות למיניהן.
במוצאי שבת שעברה התארגנה קבוצת פעילים ללכת ולהדליק נר ראשון של חנוכה עם המשפחה באשקלון, לחזק את המשפחה, בייחוד את ההורים השבורים. כרגיל, רוב הנוכחים היו ממוצא אתיופי, למעט נציגים ספורים מבין הישראלים הוותיקים. אבי ילאו, מנכ״ל הל״ה ואחד מהפעילים הבולטים הצביע על התופעה בדברים שנשא במקום: ״כמו שאתם יכולים לראות פה, יש פה אחים מזן מאד מסוים. אני לא רואה פה את שנים עשר השבטים. יש פה שבט אחד, חוץ מכמה אנשים. יש פה אטימות חברתית, הציבור לא באמת עושה משהו כדי לעורר את הממשלה לפעול להשבת אברה. אנחנו יודעים איך הציבור מתגייס כמישהו הולך לאיבוד או שנשקפת סכנה לאיזה תייר בדרום אמריקה, אנחנו רואים איך הלב היהודי והציבור הישראלי מתגייס כל כולו. ואנחנו רואים שבמקרה של אברה זה לא מתקיים״.
״המצב שלנו לא פשוט בכלל״, אומר אילן מנגיסטו. ״אנחנו 24 שעות ביממה סביב אברה, זה פוגע בילדים שלנו ובמשפחה. גם אין ספק שהדאגה זה משהו שיכול להתיש את הבנאדם, אז תחשוב על ההורים שלי, שגידלו את הילד שלהם במסירות נפש, וכל הזמן דואגים. הם סומכים על ראש הממשלה, שיעשה כל מה שאפשר כדי להחזיר אותו, והכתובת היחידה זה הוא. הוא אחראי על האזרחים שלו, בייחוד מקרה הומניטרי כזה, וכשהם רואים שהוא לא מזכיר אותו ולא צועק את הצעקה של המקרה הזה, זה ממש שובר אותם״.
