"עכשיו בכל דקה אני מנסה לפצות את הילד שלי. כל מה שהוא רוצה הוא מקבל, כל מה שהוא מצייץ, גם אם זה במחיר של פחות שעות בעבודה. זה הבן שלי, זה הדבר הכי חשוב לי בעולם, והוא סבל מהתעללות אני לא יודעת כמה זמן ואני לא הייתי שם בשבילו". את הדברים אומרת בדמעות ה', אם לילד בן שלוש ממרכז הארץ, שגילתה לאחרונה שבנה עבר התעללות בידי אחת הסייעות במעון היום שבו שהה מגיל שמונה חודשים ועד גיל שלוש.
ה' הגישה תלונה במשטרה בתחילת החודש כשגילתה את הדברים ושוקלת להגיש תביעה באמצעות עו"ד איתי רוזין ועו"ד יניב כהן המלווים אותה. "פייר, אני לא ישנה בלילה", היא מספרת, "לא שקטה בנפש, לא שקטה בעבודה, כל הזמן מתמקדת בו ובאיך לעשות לו טוב ולהשכיח ממנו את מה שעבר. אני לא ראיתי את הסבל הגדול שהוא עבר, רציתי להאמין שהגן נותן לו הכל – וזה היה בדיוק ההפך.
"לפני כארבעה חודשים חל שינוי בילד. הוא הפך היפר אקטיבי, לא מקשיב, מדבר בלשון ציווי. כל מילה שנייה שלו הייתה 'מיד!' או 'עכשיו אמרתי!' והכל עם אצבע מתנופפת, מאשימה. במקביל לשינוי בבית התחלתי לקבל ריקושטים שליליים מהגן. הצוות טען שהילד אלים, מרביץ, לא מתנהג יפה, והם הציגו את זה כאילו מבחינתם הם אוהבים את הילד למרות הכל".
במקביל לדיווחים על התנהגות אלימה של הילד, ה' התחילה לגלות סימני אלימות על גופו. היא מספרת כי הוא היה חוזר הביתה עם שריטות וסימנים אדומים, ונדמה היה כי התפתחותו הקוגניטיבית נעצרה – הציורים שצייר היו מלאי כעס ומקושקשים, ולא מתאימים לגילו. "כששאלתי מאיפה כל החבורות האלה", היא מספרת, "הסייעות טענו שזה לא קרה במשמרת שלהן ולא ידעו להסביר אותן. בדיעבד אני אומרת שמשהו נראה לא תקין, אבל כאימא שבלי משרה מלאה שלי ושל בעלי לא יכולים להחזיק בית בישראל רציתי להאמין למה שמנהלת הגן האכילה אותי".
התחבא מאחורי הרגל שלי
"במשך התקופה שלפני סיום שנת הלימודים, הילד לא רצה ללכת לגן", מספר האבא מ', "בחודשיים האחרונים זה נהיה אינטנסיבי, שוב ושוב עם 'אבא אני לא רוצה גן, רוצה ללכת איתך לעבודה'. כשהיינו נכנסים הביתה והבית היה חשוך הילד היה מתחבא מאחורי הרגל שלי ואומר 'אבא אני לא רוצה להיכנס הביתה עם חושך'. מוטיבים של פחד הולך וחוזר.
"מעבר לכל זה ההתנהגות המילולית נהפכה למאוד בעייתית. הוא היה מנבל את הפה במילים שאחנו לא משתמשים בהן בבית. הכל נהפך למוקצן – כל דבר שאני פונה אליו הוא עונה בבכי ובהיסטריה. כל סיטואציה פשוטה הופכת לבכי וצעקות ואלימות מילולית שהגיעה למילים כמו 'מניאק' ו'זוז לפה מיד'. ה'מיד' הזה היה כל הזמן בפיו, וזה לא מקובל שהילד ידבר ככה. בדיעבד, הילד היה בבעיה והדחקנו את זה, והסיבה להדחקה הזו היא כי חשבנו שזה ילד, ויום ככה יום ככה. לצד ההדחקה בגן נתנו לנו הרגשה שהילד אלים בגללנו בגלל שאנחנו לא מעניקים לו מספיק חום ואהבה ואנחנו כל היום בעבודה".
איור: רון לוין
באחד מימי השישי שבהם לא הסכים ללכת לגן, סיפר הילד לאמו כי מרביצים לו בגן. הוא סיפר כי הסייעת ס' מכה אותו, אולם בגן הכחישו ואמרו שהילד הוא האלים וכי הצוות עוטף אותו באהבה.
ה' קיבלה אישור לדברי הילד כשאחת הסייעות האחרות בגן יצרה איתה קשר. אותה סייעת סיפרה להורה נוסף בגן שבתו עוברת התעללות מידי אותה סייעת. הסייעת שהתקשרה להורים סיפרה למנהלת הגן, שעד אותו רגע הגדירה את ס' "יד ימינה", כי עדכנה את ההורים במתרחש בגן. המנהלת עדכנה את כל הורי הגן שבכוונתה להתלונן במשטרה נגד הסייעת ס'.
ה', האם, טוענת כי בעבר נשמעו תלונות נגד הסייעת וכי הורים שהיו בגן בשנים קודמות סיפרו על צביטות, משיכות ועל לשון קשה שבה השתמשה ס' כלפי הילדים. "זו תחושה נוראית ובגלל שאנו מאשימים את עצמנו אנו מפצים אותו באינספור חוגים", אומר האב מ', "אני ואשתי החלטנו על מהלך שבו אנחנו נחשפים עם המקרה שלנו כדי שהורים אחרים יזהרו ושיהיו עם יד על הדופק לגבי הילד, ומה שהוא עובר בגן. יש אנשים שעושים את העבודה הזו יום אחרי יום והם בעצם לא יודעים להתמודד עם ילד אז הם מושכים אותו וצועקים, והילד לא יודע לבטא את רגשותיו".
איפה הייתה המנהלת?
"אני מנסה לשקם את הילד", מספרת ה', "לוקחת אותו לבריכה טיפולית לחזק לו את התחום הרגשי שנפגע, ובמקביל לוקח אותו לטיפול פסיכולוגי. הוא סובל מפחדים יוצאים מגדר הרגיל מהחושך, כי מתברר שהסייעת ס' הייתה מרימה אותו ביד אחת ושמה אותו בחדר חשוך לבד שיבכה, ואז סוגרת את הדלת שיישאר שם לבד, צובטת אותו ומכה אותו. מבחינת אוכל הילד כמעט ולא רוצה לאכול כך שכל ההתפתחות שלו בסימן שאלה. בגן החדש הגננת אומרת לי בפירוש שהילד אוכל ביס אחד וזהו, ומשגע אותי שאני לא יודעת מה קרה שם ואיך הוא נהיה ככה".
יש לך תחושת אשמה שלא התעוררת קודם?
"ברור. ענקית. לא שמעתי לאינטואיציה שלי, כי כל כך פחדתי מהשפעת שינוי המסגרת על הילד. אני חווה חרטה שאין לה גבולות על כך שלא הקשבתי לעצמי. זה מאוד קשה".
"אני מרגיש רע, מאוד נבגד", אומר מ', "זה משפיע על כל מישורי החיים – אני עובד בעבודה אחראית, אבל עכשיו אין לי ראש אליה, הראש שלי כל היום בילד, שלא לדבר על ההוצאות הכספיות שיש עכשיו. אנחנו מפשפשים כל יום במעשים שלנו כדי להבין איפה טעינו ולא יודעים איך להתמודד עם הילד. רצים איתו לתראפיה באומנות, ופסיכולוגים, וקלינאי תקשורת – אין לזה סוף – ואני מפסיד שעות וימים של עבודה".
פרט לתלונה במשטרה נגד הסייעת ס', ההורים דורשים כי מנהלת הגן לא תעבוד יותר במסגרות חינוכיות ורואים אותה אחראית להתעללות שעבר בנם. "אם הסייעת הייתה יד ימינה של המנהלת, איך יכול להיות שביום אחד היא כורתת את יד ימין שלה?", שואלת ה', "איפה הייתה המנהלת? אני אוכלת את עצמי. איך אפשר להרים יד על ילד ולגרום לו חבורות וסימנים בכל הגוף? ילד בן שלוש מדבר אליי, אימא שלו, בלשון ציווי כי הוא מחקה את איך שדיברו איתו. את יודעת איזה כאב לב זה לשמוע אותו שואל כל בוקר 'אימא, נכון שבגן הזה לא ירביצו לי?'
"אנשים חושבים שלהיות מטפלת לילדים זו עבודה שכל אחד יכול לעשות, אז יש זילות בקבלה לעבודות האלה, אבל לא – זו פרנסה קשה שתובעת אופי מאוד מיוחד. אני למשל לא הייתי מסוגלת לעבוד כל היום עם ילדים ומצבי רוח שלהם וקקי ופיפי וכן-או-לא רוצה ללכת לישון. צריך שכל עובד במוסד חינוכי יעבור סינון ואבחון לפני שהוא מתקבל לעבודה. הם צריכים לעבור הכשרה".
עורכי הדין כהן ורוזין המטפלים בתיק
יש לך המלצה להורים?
"לעשות בדיקות פתע. אני היום נמצאת עם גננת מדהימה. היא כל כך טובה בעיניי כי הגננת היא אמיתית איתי -אין לה מה לשקר, אין לה אינטרס לשקר. הילד אמר לי ששני ילדים בגן רבים איתו והיא אמרה לי 'נכון, והוא רב בחזרה ואני יודעת לעמוד על המשמר ביניהם'. זה לא כמו הגננת שהייתה לנו בגן הקודם שמבחינתה כל הגנים לא טובים והיא מתנהלת הכי נכון. אם הגננת אומרת לכם אמת לא נעימה שקשה לקבל אבל אומרת אמת גם כשהיא לא נפלאה, זה אומר שהיא אמיתית.
"אני ממליצה להורים: אם אתם לא בוטחים ולו במעט בגננת, לא להתעלם מרגשות ומאינטואיציות. לבדוק, לבדוק, לבדוק".
[mc4wp_form id="1006521"]