כל מי שצפה לפחות בסרט כלא אחד בחייו מכיר את אימת תא הבידוד, התא החשוך שמפריד אותך מהעולם החיצון, ועל פי מחקרים מוביל לחרדות, למתח נפשי ולעתים אף להזיות ופסיכוזה. לפי דו"ח חדש של הסנגוריה הציבורית, שפורסם היום (ראשון), הבידוד הוא אחת מפרקטיקות הענישה הנפוצות ביותר נגד קטינים – וזה רק קצה הקרחון ביחסה הבעייתי של מערכת אכיפת החוק לקטינים שנפגשים איתה.
איור: איתמר מקובר
"הבידוד הוא סנקציה של שלטונות הכלא. ילד חווה את הבידוד בצורה הרבה יותר קשה: לוקחים אותו ואומרים לו 'עכשיו אתה יושב לבד, אתה לא תראה אף אחד והזכויות שלך ישללו ממך'", אומרת עו"ד גלית מבורך, סגנית מנהל הסנגוריה הציבורית במחוז תל אביב, ומנהלת מחלקת הנוער במחוז. "זה הליך משמעתי שהתוצאות שלו קשות מדי לדעתנו, היא מסבירה, "סנקציה שמופעלת יתר על המידה עם יד קלה על ההדק. אנחנו חושבים שזה לא פותר בעיות אלא עלול להחמיר אותן.
"הכוונה של הכלא יכולה להיות טובה: אני מבינה את הגישה של אנשי השיקום בכלא שעושים עבודה מאד קשה. ראינו שינוי רחב בכלא 'אופק' (כלא לבני נוער – נ"פ) בעניין הזה. לשים אוכלוסיית מתבגרים בכלא אחד שהוא היחיד בארץ זה קשה מאוד – מה את יכולה לעשות עם הקטין שאת אומרת לו ללכת לבית ספר בשעה שמונה והוא לא קם? מצד שני, כל החלטה כזו יש לה השלכות, ואם אתה נאלץ להשתמש כל כך הרבה באמצעי הבידוד, אז משהו לא הצליח".
לפי כללים שניסח האו"ם, ובהם מפורטות הדרישות המינימליות לטיפול באסירים, החזקת קטינים בבידוד נחשבת עונש אכזרי ובלתי אנושי. המצוקה שחשים בני נוער בבידוד עלולה להביא אותם עד כדי פגיעה בעצמם. באחד המקרים המתוארים בדו"ח הסנגוריה הציבורית, קטין שאיים לפגוע בעצמו ונענש בבידוד, חתך את ידיו בזמן ששהה בו.
מבורך אומרת כי הבעיה אינה רק בבידוד, אלא גם ב"שלילת פלאפונים ושלילת ביקורים שפוגעת בקשר עם ההורים והמשפחה. רשויות הכלא צריכות לעשות חשיבה מחודשת על עונשי הבידוד ובכלל על עונשים משמעתיים". על פי הדו"ח, שלילת הביקורים נעשית במקרים רבים בעקבות עבירות פעוטות, כמו סירוב להסתפר או זריקת נייר על שולחן.
רצו לעשות מהילד קציצה
באחד מפסקי הדין המתוארים בדו"ח מתואר סיפורם של שני קטינים שהובאו למעצר באשמת ניסיון לגניבת אופניים חשמליים. לשניים לא היו עבירות קודמות, והם לא היו מודעים לזכויותיהם. בניגוד להוראות החוק, עשה אחד מהשניים את הלילה בתא מעצר יחד עם עצורים בגירים וטען שאחד השוטרים ירק עליו. הוריו לא קיבלו הודעה על מעצר בנם, ונמנע מהם להיות נוכחים בחקירתו. עורך דינו טען במשפט כי ההורים גם לא קיבלו הנחיה לפנות לסנגוריה הציבורית או להביא עורך דין פרטי, כך שהקטין נחקר בלי להיוועץ בסנגור.
אביו של אחד החשודים, תושב יפו, טען בבית המשפט כי המשטרה נמנעה מליידע אותו בזכויותיו של בנו בשל גזענות: "זה חורה לי כי אני חושב שהם לא רצו שאהיה שם. הם רצו לעשות ממנו קציצה. הם אמרו 'הילד מיפו, אם הוא היה ממקום אחר היו מתייחסים אליו אחרת'", אמר לשופטת. למרות החשדות נגד הקטינים החליטה השופטת לשחרר אותם בשל הפרת זכויותיהם בחקירה.
"איך יכול להיות שהמשטרה מפרת חוק?" שואלת עו"ד מבורך וצוחקת תוך כדי השאלה, "אנחנו יודעים שראשי המערכת יודעים את החוק, מודעים אליו ומסכימים שיש לקיים אותו. הבעיה נוצרת כשהעניין של קיום החוק לא מחלחל מספיק ליחידות מסוימות. יש תחנות שאנחנו יודעים לבדוק אם היו בהן חריגות, ויש תחנות שאנחנו יודעים ששומרים בהן על הוראות החוק. זה תלוי בערכים שאותו מפקד תחנה מנחיל. זה ממש ברמת השטח, ואנחנו צריכים להיות ערים לזה כל הזמן".
מקרה נוסף בדו"ח מתאר קטין שעשה את הלילה במעצר בתחנת המשטרה בינואר 2017 כבול בידיו וברגליו, ולמרות שביקש בדיקה רפואית – היא נמנעה ממנו. החזקתו של קטין בחדר מעצר שלא מוגדר כמתאים לקטינים אסורה לפי חוק, וכך גם כבילה שלהם אלא אם יש סכנה מידית לבריחה או לאלימות, ובכל מקרה אין להחזיק קטין כבול במשך לילה שלם.
בעקבות הפרות חוק אלה החליט השופט לשחרר את הקטין בלי תנאים מגבילים "לאור הפרת הזכויות הבוטה של הקטין". גם במקרה זה, כמו במקרה הקודם, השחרור הוא בבחינת הצהרה של שופט המבהיר למערכת האכיפה שלא תוכל לעשות ככל העולה על רוחה בעת המעצר בלי שיהיו לכך השלכות.
תופעה קשה נוספת אליה מפנה הדו"ח היא תופעה של קטינים המגיעים לבתי הכלא בהיעדר אפשרויות אחרות לטיפול בהם. "יש ילדים שיושבים בכלא כי אין להם איפה להיות וכי אין מקום שערוך לטפל בהם", מספרת מבורך, "אין עדיין מענה לכל הצרכים – לילדים עם צרכים מיוחדים, למשל. למערכת אכיפת החוק אין כלים להתמודד עם בעיות משפחתיות כמו הורים חולי נפש או נרקומנים. ברגע שמערכות אחרות לא מתפקדות, ההליך הפלילי הוא הדבר הראשון שפונים אליו, וזה לא אמור לעבוד ככה.
"המשימה הקשה באמת היא לשנות את חייו של הקליינט, וזה קשה הרבה יותר מלהיות הסנגור שלו – כסנגור, אתה מקפיד עד הזכויות שלו. אם הצלחת להביא לשיקום של הקליינט באמצעות פעולה עם רשויות אחרות, באמת שינית משהו. אתה יכול להוציא מישהו מעונש כבד בתיק סחר בסמים, אבל אם על הדרך גם גרמת לו לעבור גמילה, אז אתה סנגור נוער שעושה הרבה יותר מהתפקיד הרשמי שלך".
ממשטרת ישראל נמסר: "משטרת ישראל מכבדת כל החלטה שיפוטית באשר היא. במקרה הנדון מדובר בחשוד שנחקר בחשד להחזקת רימון וסכין ובתום חקירתו הוחלט לבקש להאריך את מעצרו. משכך, נעשה ניסיון למצוא מתקן כליאה שיקלוט את החשוד בטרם יובא לבית המשפט. מאחר שלא היה מתקן שיקלוט אותו ומתוך כוונה לתת לחשוד שעות מנוחה בטרם יובא לבית המשפט, הוחלט להשאירו בתא המעצר תוך הקפדה על תנאים מתאימים. משטרת ישראל לומדת את המקרה ותפיק לקחים בהתאם. כאן המקום להבהיר כי בניגוד לנטען בשאילתה, החלטת בית המשפט הנכבד לא מתייחסת למניעת בדיקה רפואית ולאיזוק בניגוד לחוק ואנו ממליצים לפונה לקרוא היטב את הפרוטוקול בטרם הצגת המקרה.
"לגבי המקרה השני – בפרוטוקול הדיון ניתן הסבר לכך שההורים לא נכחו בחקירה. ההחלטה התקבלה כדין והנימוקים לכך הובאו לידיעתו של בית המשפט. בתחנת המשטרה שהו השניים בתא מעוכבים ועל אף שאין תיעוד פורמלי לכך, הנוהל הוא להפרידם מבגירים. נגד שני הקטינים הוגש כתב אישום בגין שוד. משטרת ישראל מתנהלת בהקפדה, תוך רענון וחידוד הנהלים מעת לעת, בכל הנוגע להתנהלותה עם קטינים בכלל ומעוכבים/עצורים בפרט".
[mc4wp_form id="1006521"]