איור: רון לוין
"במה יש לי להתבייש, אין שום ספר שירה בארץ שיכול להימכר ולכסות את ההוצאות שלו, למעט נתן זך. אז כן, אנחנו מחייבים את הכותב בסכום השתתפות עצמית שנע בין 15-20 אלף שקל", את הדברים אומר בטבעיות ובכנות עוזי שביט, מו"ל הוצאת הקיבוץ המאוחד, מההוצאות הגדולות, הידועות והיציבות בשוק. בקיבוץ המאוחד, כמו הוצאות ספרים אחרות, גדולות כקטנות, החלו לאור מצב השוק והמכירות לגבות תשלום מהכותבים. המשוררים לא רק שאינם רואים פרי כספי בעמלם, ברוב המקרים הם אף מוציאים מכיסם סכומים שיכולים להגיע גם ל-50 אלף שקל לספר.
"אנחנו דנים בכל כתבי היד אם לפרסם או לא, בלי שום קשר לסל הכספי", ממשיך שביט, "אם הוא אכן נמצא ראוי לפירסום, אז אנחנו עושים בדיקה כלכלית של עניין הוצאתו לאור ובמקרים לא מעטים אנחנו מבקשים מהכותב השתתפות כספית".
מוזר שככה אתה אומר את זה, בריש גלי.
"ודאי. אנחנו לא איזה עוף מוזר, כולם עובדים ככה. הרבה כותבים ספרי שירה ומוציאים בעצמם או בהוצאות שבכלל לא מבררות מה איכות כתב יד. אנחנו מקרה שונה לגמרי. אנחנו מוציאים בצורה מוגבלת רק ספרים שאנחנו חושבים שהם ראויים וטובים, אבל נאלצים ברוב המקרים לבקש השתתפות".
גם פרוזה?
"בפרוזה זה שונה. עד היום הוצאנו בלי, אבל היום גם ספרי פרוזה כמעט ולא יוצאים בלי השתתפויות עצמיות בסכום הכספי הדרוש. כל ההוצאות היום, למעט הוצאות ממוסדות כמו הוצאת ביאליק שממומנת על-ידי הסוכנות, כולם כולם דורשים השתתפות עצמית. זה תהליך שהחל בשנה-שנתיים האחרונות, ולאור המצב של השוק אין שום סיכוי להוצאתו של ספר לאור בלי השתתתפות עצמית של הכותב, אלא אם כן מדובר בבסט סלר כמו הספר החדש של א.ב.יהושע".
שונא לדבר על "השוק"
"בפעם הראשונה שניסיתי להוציא ספר הייתי בן 24. כתבתי ספר ביכורים בוסרי וגרוע למדי – רק שאז לא ידעתי שהוא גרוע – ושיגרתי לכל הוצאות הספרים", מספר הסופר המצליח יובל אברמוביץ', שכמה מספריו תורגמו והופצו בחו"ל. "הוצאת ספרים עצמאית שעדיין קיימת הזמינה אותי לפגישה. נרגש ומלא פנטזיות על הגשמת החלום הגעתי לפגישה וחמש דקות אל תוכה התבקשתי לשלם 30,000 שקלים להוצאת אלף עותקים. הייתי בהלם מוחלט. הרומנטיקה נופצה. לקח לי עוד ארבע שנים להתגבר על ההלם וגם לכתוב ספר חדש, "כאן יעל וייס, תל אביב", שלימים יצא והפך לרב מכר, על מנת להבין שעולם הספרים הוא עולם עיסקי כמו כל עולם אחר.
"לאורך השנים לא התבקשתי לשלם על הוצאת הספרים שלי אבל אני שומע בכל יום סיפורים מסמרי שיער על הוצאות ספרים עצמאיות שגובות סכומי עתק של עד 60,000 שקלים, מבטיחות הבטחות שווא לאנשים ולא עומדות בהן ואפילו על הוצאות גדולות וחזקות לכאורה שבשל המצב הלא פשוט מציעות לסופרים להתחלק איתם בהוצאות כנגד הגדלת האחוזים שיקבלו מהמכירות. הבעיה עם חלק לא קטן של ההוצאות העצמאיות הוא שהן מנוהלות על ידי אנשים שמבטיחים הבטחות ללא כיסוי, מספיק לעשות גוגל ולראות את כמות התביעות והכתבות המשמיצות. יש הרבה מאוד קורבנות שהעבירו 50,0000 שקלים בממוצע להדפסת 1000 עותקים, הצליחו למכור 50 וקיבלו בחזרה 950 עותקים ששוכבים בבית שלהם".
"אפילו מו"ל ידיעות אחרונות דב איכנוולד נקט באותה שיטה והחל לגבות כסף מכותבים שרוצים לפרסם אצלו, והוא מדבר על זה בחופשיות", אומר צביקה ניר, יו"ר אגודת הסופרים, "לדעתי היום זה כבר מקובל, בספרי שירה זה בטוח, בפרוזה פחות, אבל גם בתחום ספרי העיון או במחקרים אני שמעתי לא מעט שאמרו שההוצאה באמצעות הלקטורים אומרים 'אוקי הולכים להוציא את זה, אבל אתה צריך לשלם כך וכך כסף'. הוצאות הספרים ממזערות כך סיכון מסחרי.
למי זה יזיז אם סופרים ישבתו? צביקה ניר, יו"ר האגודה
"שמעתי על משוררים ששילמו לכל מיני הוצאות ועורכים מפוקפקים סכומים המגיעים עד ל-50,000 שקלים. אני מבין את הדחף להשקיע ולפרסם ואין לי טענה למשוררים ולסופרים שפרסום יצירותיהם בוער להם בעצמות, אני כואב את כאבם כאשר מתברר להם שהשקעתם לא זכתה לתשומת לב – אני לא מדבר על תגמולים כלל – ואפשר אפילו הולכו שולל".
יגידו לך שזה מצב השוק, גם ההוצאות מפסידות.
"אני שונא להשתמש במושג 'שוק הספרים'. עצם השימוש במושג "שוק" מצביע על היחס המזלזל והממעיט בערך הספרים ותרבות הספר והקריאה מחד, ואת ההיבט הכלכלי מסחרי הקלוקל מאידך. לא שמעתי שמדברים על שוק האופרה או שוק התיאטרון. הספר הוא מוצר התרבות היחידי בארץ שאיננו מסובסד ואיננו מקבל תמיכה. אין תיאטרון, אופרה, להקת מחול, תזמורת ודומיהם שאינם מסובסדים, בעוד התמיכות לכותבים הן מגוחכות וחסרות כל חשיבה וסדר.
"עידן המו"לים הגדולים מגיע אט אט לקיצו. השילוב הארגוני והכלכלי בין מו"לים מובילים לרשתות הוא קטלני והרסני. מלחמת הקיום של ההוצאות לאור הבינוניות והקטנות מחייבת אותן לגבות כספים מהיוצרים תוך התעלמות מאיכות החומרים. פה ושם ישנם ניצנים של מו"לים קטנים שמקפידים על איכות ורמה, אבל אינני יודע איך הם מחזיקים מעמד וכמה זמן. אין כל פיקוח. חוק הספרים, חרף מגרעותיו, הביא איזשהיא בשורה, אבל גם הוא בוטל. זה היה חוק שהשפעתו על הסופר הייתה מזערית אבל הייתה בה תקווה לשיפור מעמד הסופר".
אבל אין אתה מסביר את עשרות הספרים שממשיכים להתפרסם בישראל כל הזמן?
"מרבית הכותבים, ובפרט המשוררים, משתתפים במימון הוצאת ספריהם ולפעמים נושאים בכל ההוצאה. הנכונות הזו של כותבים לממן פרסום ספרים הניבה עשרות הוצאות קטנות שמפרסמות כמעט הכל, בלי עריכה מקצועית, בלי הקפדה על רמה ואיכות. יש הזנייה גדולה של הספרות שהמצוקה גרמה. אני בעיצומו של מאבק מול משרדי הממשלה כדי שסופר יקבל שקל אחד (!) מכל ספר שלו שהושאל בספריות הציבוריות. זו ממש בדיחה".
כיו"ר האגודה אתה לא יכול להשפיע ולשנות?
"לצערי אגודת הסופרים היא גוף וולונטרי, ואין לה כלים של איום כמו לאיגודים מקצועיים. למי זה יזיז אם סופרים ישבתו?"
הסופרת ארנה קזין כתבה ופרסמה פוסט-חיבור ארוך לסיום שבוע הספר העברי, ובו היא חושפת את מה שקורה בשוק הספרות וההוצאה לאור. הפוסט נכתב באתר החדש שלה, "איך להיות ושאלות אחרות" , ופורסם גם בפייסבוק.
"ההחלטה שלי היא זו:", כתבה קזין, "לא אגיש עוד כתבי יד להוצאות ספרים. או במלים אחרות: לא אוציא עוד ספרים בדפוס באחד מבתי ההוצאה לאור בישראל. מאחורי ההחלטה עומדת נקודת מפנה בחיי האישיים כסופרת, אבל גם השערה אחת כללית: תם עידן המו”לות בישראל כפי שאנחנו מכירים אותו. דוכני ההוצאות לאור שראינו בכיכר העיר בשבוע הספר הם כנצנוצים של כוכבים מתים, שימשיכו להאיר עוד שנים לא מעטות, אף שמתו זה כבר. הוצאות לאור ספרותיות כפי שאנחנו מכירים אותן כבר אינן הכרחיות – בלשון המעטה – לספרות ולסופריה. ובוודאי שאינן חזות הכול.
"בעת האחרונה אנחנו עדים לשתי מהפכות עולמיות שכרוכות זו בזו: אחת היא המהפכה הטכנולוגית. זו שמאפשרת מבחינה טכנית לכל אשה ואיש להדפיס ספרים או להפיק ולהפיץ יצירות ספרותיות בלי שום צורך במערכת מו”לית כלשהי. והמהפכה השנייה היא זו שהזיזה ממרכז ההוצאות לאור את העורכים והעמידה במקומם את אנשי הכספים והשיווק. עכשיו, אם תביטו מקרוב על התנהלותן של הוצאות לאור בישראל תראו איך נשאר פחות ופחות כוח בידי העורכים להחליט, להוביל, לעצב תפישת עולם, לבחור ספרים, להשפיע על כתיבתם, לממן אותה. כל הכוח עובר לידי המשווקים ואנשי הממון".
עד היום לא הצלחתי להתפרנס מספרים
קזין היא סופרת, מסאית ומנחת כתיבה. היא היתה עיתונאית במשך עשרים שנה, עד היום ראו אור שבעה מספריה בהוצאות הקיבוץ המאוחד, בבל ואחוזת בית, והיא זכתה בפרס ראש הממשלה לסופרים עבריים ב-2009.
איך תממשי את ההחלטה עליה הצהרת?
"הצעד הראשון שלי היה להקים את האתר שמתמקד בכתיבה המסאית שלי, בעזרת הכלים של וורדפרס שמאפשרים אפילו לי, חסרת כל כישרון בעיצוב ובתכנות, ליצור במה לפרסום הכתיבה שלי. הצעד הבא היה להפיק ניוזלטר בכלים דומים. מכאן אמשיך לעבוד על היצירות הבאות שלי מול עורכים שאני מעריכה, אחר כך אחפש את הדרך הטובה ביותר מבחינה טכנית להפיץ אותן – בניוזלטר, באתר, ואולי בדרך אחרת – ואולי גם אחפש צורות מועילות של מימון, כמו מימון המונים או מימון בשיטת הפטרונים (כמו שמציעים באתר Patreon, שמאפשר לקוראים לתמוך באופן שוטף או מדי פעם)".
לא אגיש עוד כתבי יד להוצאות ספרים. ארנה קזין. צילום: ינאי יחיאל
את רואה ניצול בתחום?
"אני לא חושבת שיש עניין של ניצול. יש פשוט קושי גדול, שמהותי לאמנות הכתיבה הספרותית, ושהחמיר בגלל תמורות כלכליות ותרבותיות. זהו הקושי לכתוב. הקושי לעבוד על הכתיבה. זהו הקושי למצוא עורכים שיוכלו ללוות את הכתיבה גם בשלבים מוקדמים שדורשים סבלנות והתמדה. זהו הקושי להתפרנס. וזהו הקושי של ההוצאות לאור – במיוחד אלה שאין להן רשת של חנויות ספרים בבעלותן – להפיץ את הספרים שלהן ברשתות. אני לא מזהה כאן סיפור של ניצול, רק של זמנים חדשים שהגיעה העת להתאים את המעשה הספרותי אליהם".
האם אפשר בכלל להרוויח מספר?
"אני מתארת לעצמי שאפשר. השאלה היא איך מחשבים את ההשקעה, את ההוצאה, ואת ההכנסה, כדי לחשב את הרווח. האם את מתמחרת שנה – או עשר שנים – של כתיבה לפי שעה? האם את מחשבת את התמלוגים המעטים כהכנסה או כרווח? כך או כך, אני לא הצלחתי עד היום להתפרנס מהספרים שלי באופן שמאפשר לי להתמקד בכתיבה בלבד. השאיפה שלי מסתכמת כיום באפשרות להתפרנס באופן שמאפשר את המשך הכתיבה, אגב עבודה מפרנסת אחרת, שאינה מתחרה בכתיבה.
"בדומה למוזיקאים, שתופשים את האלבומים שלהם לא רק כיצירות לעצמן אלא גם כמקדמי מכירות להופעות, שהן עיקר העשייה האמנותית ומקור הפרנסה, כך גם סופרים עשויים לחשוב על הספרים כיסוד שעליו נבנים מבני פרנסה אחרים – הרצאות, מפגשים, וכיוצא באלה. זה לא מתאים לכל אחד. זה לא מתאים למשל לאנשים כמוני, שמעדיפים להתבטא בכתב ולא בעל פה, שסובלים מפחד קהל, אבל זהו עוד כיוון למחשבה".
יובל אברמוביץ' טוען כי פיצח את השיטה. הזינוק ברווחיו משמעותי, הוא הגשים את החלום וחי היום מכתיבתו. אברמוביץ' הקים את הוצאת הספרים "הרשימה", והוציא בה עד היום 11 ספרים, האחרון הוא "לציונה יש כנף אחת" של נועם חורב. בימים אלו יוצא ספרו הבא "אין לי אבל יש לי", ובתחילת 2019 הוא מוציא את הרומן הרביעי שלו. הוא יצר לעצמו אפיקי מכירה בחנויות הספרים, בסיום ההרצאות שלו בארגונים, בבתי ספר ובגנים ואף הקים חנות באתר שלפעמים מתעלה בכמות המכירות על שאר האפיקים. כל הספרים שלו יצאו גם בגרסה דיגיטלית, גרסת שמע וחלקם במגעים ליציאה בחו"ל.
אף הוצאת ספרים גדולה לא רצתה אותי. יובל אברמוביץ'. צילום: מאיה באומל-בריגר
"חלק מהוצאות הספרים נטועות עמוק בהרגלי העבודה של שנות ה-80, בהן רק מעטים כתבו ספרים", הוא אומר, "פעם הייתה לי שיחה עם מו"ל מפורסם. התעניינתי לגבי מהלכים כאלו ואחרים שלו, והוא אמר לי במין יהירות "אתה רואה את הלוגו של ההוצאה שלי? זה הסוד שלי". כאילו שמישהו מקהל הקוראים באמת מתעניין בזה. כאילו שהאנשים הולכים לחנות ומבקשים ספר של הוצאת "הקיבוץ המאוחד" או "עם עובד". פעם, בשנות השבעים, אולי זה היה נכון. היום אנשים הולכים אחרי המוצר או הסופר עצמו. שם של הוצאה זה שיח פנימי ברנז'אי. זה כמו רשת וקשת שלא מעניין את הציבור, מבחינתו הכל זה ערוץ שתיים.
"אני חושב שהוצאות הספרים יכולות וצריכות להציע חוזה יותר מתגמל מהחוזים הקיימים. נכון שהם משקיעים זמן וכסף בספר, אבל אם ספר זוכה להצלחה בינונית אין סיבה שסופר לא יקבל בונוסים מעבר לתמלוגים. לדעתי הוצאות הספרים צריכות להפחית את כמות הספרים שהן מוציאות בחודש. פעם שוחחתי עם מו"ל שמוציא כ-40 ספרים בחודש. אמרתי לו 'לא עדיף להוציא חמישה ספרים שבהם תשקיע את כל המרץ, האנרגיה ותקציבי השיווק?' והוא טען שהוא מעדיף לירות לכל הכיוונים ושמתוך 40 ספרים יתפסו את הקהל כעשרה, שיביאו לו את הרווח.
"מהצד של הרשתות וחנויות הספרים הייתי אולי בונה את התצוגות באופן שונה, הייתי הופך את החנויות ליותר "סקסיות" ומייצר בהן גם תוכן תרבותי. כשספרי "הרשימה" יצא בארה"ב יצאתי למסע הרצאות בחנויות ספרים, עשרות ומאות אנשים הגיעו בכל פעם לשמוע אותי למרות שאין לי שם שום מקדם מכירה. ביקור בחלק מהחנויות בארצות הברית הוא חוויה של ממש.
"השוק הולך לעבור משבר לא קטן. כשם שהקניונים בירידה מכיוון שאנשים קונים בגדים באתרים מהעולם כך גם יקרה עם הספרים. יש דיבור שאמזון יכנס לישראל ויש יותר ויותר סופרים שמתחילים בדרך עצמאית. זה נכון שהחנויות נותן במה מוארת ומכובדת וחשיפה ומשום כך הן חזקות, אבל גם יש לא מעט סופרים וסופרות שהן חזקות. אני חושב שברגע שתהיה הבנה שכולנו נמצאים באותה הסירה ועובדים בשיתוף פעולה מלא והוגן שבו כל צד מרוויח בצורה שהיא כמעט שוויונית יהיה יותר שיתוף פעולה, יותר הנאה וגם הרבה יותר כסף שיסתובב. אני מאוד מאמין במילה הכתובה, בספרות המקומית ובקהל".
חוזה שמוצאו מהגיהנום
"אני לא חוויתי ניצול מכיוון שידעתי לשמור על עצמי", אומר אברמוביץ', "מגיל 17 וחצי אני עובד בתעשיית הבידור ככותב, שחקן, מגיש ומרצה ויודע לנהל מו"מ ולחתום על חוזים, כך שתמיד ידעתי לעמוד על הזכויות שלי. הבעיה שרוב הכותבים המתחילים, כמו עוד ענפים בעולם הבידור, רק רוצים לפרוץ ומוכנים לחתום על כל חוזה שמוצאו מהגיהנום.
"אז לא ניצול, אבל בהחלט חוויתי הפניית עורף ממרבית ההוצאות ואני, אגב, שמח מאוד על כך היום כי הדבר דחף אותי לעשות "מעשה רם אורן" ולפתוח לעצמי הוצאת ספרים. אף הוצאת ספרים גדולה בישראל, לא רצתה את "הרשימה" שכיום נמכר ב-20 מדינות בעולם וממשיך להמכר בישראל כאילו יצא אתמול בבוקר.
"לקח לי חמש שנים למצוא לו בית, מכיוון שנדחיתי על ידי כל ההוצאות הגדולות. זה היה מתסכל משום שהייתי אז עיתונאי עם רזומה של 15 שנים בעיתונות, השתתפות בסדרות מצליחות, ידעתי שיש לי ניסיון, שאני יודע לכתוב ברמה כזו או אחרת, וקיבלתי מכל ההוצאות מכתב דחייה גנרי וסתמי בלי שום הסבר. אני אפילו זוכר ששלחתי לכמה מההוצאות מכתב חוזר וכתבתי, 'אני יודע שזה לא מושלם אבל אני חרוץ ומתכוון לעבוד. תאמצו אותי'. אף אחד לא חזר אליי. הקיום של ההוצאות עצמאיות, עם כל הבעייתיות, חשוב בעיקר נוכח העובדה שהרבה הוצאות ספרים גדולות מחמיצות ספרים וסופרים".
מה עושים במקרה כזה?
"מי שרוצה להוציא ספר, שיבין שאם הוא רוצה ממש לפרוץ ולהרוויח הוא חייב לעבוד בזה מבוקר ועד הלילה. זה מתיש אבל זה יכול להיות משתלם ובענק".
צריך הרבה אומץ לעשות מה שעשית.
"אצלי זה פשוט היה מצב של אין ברירה. לא רצו להוציא את הרשימה, הרגשתי שיש לי משהו טוב ביד אז עשיתי מעשה. לא דמיינתי ולא חשבתי שהדברים יגיע לעוצמה שלהם. למעשה כל ההוצאות שדחו אותי והיום כאלו שאפילו לא הסכימו להפגש איתי עשו לי טובה ענקית מאוד. היום אני אוחז בזכויות בארץ ובעולם של הספרים וגם נשאר עם הרווחים. כמובן שעליי גם חלות ההוצאות של עורכים, גרפיקאים, מאיירים, שינוע ובית דפוס אבל אני כבר מיומן והמחזור הכספי כבר מאפשר לעשות זאת בלי מאמצים גדולים".
עשו לי טובה ענקית מאוד. אברמוביץ' בהשקת ספר בהוצאת "הרשימה". צילום: ליאור כהן-אביב
"את ספרי הראשון 'סיון עולה לכיתה א", הוצאתי לאחר ששכב שנים במגירה", מספרת סופרת הילדים בת קינר, שכתבה סדרה של ספרים על ילדים במשבר (ביניהם "איתי די ואיתי תפסיק" החדש, על ילד עם הפרעת קשב). "כתבתי חמישה סיפורים אולם לא ידעתי כיצד להוציאם לאור. זה נראה היה לי סיפור ענקי, בלתי אפשרי. יום אחד נתקלתי במודעה של הוצאת ספרים (צמרת) ופניתי אליהם. נדרשתי לשלם 22,000 שקלים להפקת הספר. התהליך היה מרגש, אולם הוכתבו לי אנשי המקצוע שאיתם עלי לעבוד וההוצאה הכספית הייתה גבוהה מדי. לכן כשהחלטתי להוציא לאור את ספרי השני, החלטתי לעשות את ההוצאה בעצמי.
"זה לקח שנה, דרך מפרכת יש לומר. מצאתי עצמי לפתע בתפקיד של מוציאה לאור ללא ידע מוקדם. ליקוט אחר אנשי מקצוע, תמחור העבודה ותהליכי העבודה לא היו מוכרים לי קודם. חיפשתי חומר כתוב, ליקטתי מידע בפגישות עם סופרים עצמאיים, מה המחיר מקובל בשוק ועם מי ומה כדאי לעבוד. הקושי הגדול היה התלות בכל מה שלא היה קשור לעשייה שלי: מציאת בית דפוס ופיקוח על העבודה.
"התקשרתי עם הוצאה שתיווכה לי את בית הדפוס וגזרה קופון מזה. הדפסת המהדורה הראשונה ב"כתר" בית הדפוס שבבית שמש יצאה תקולה. כל 1000 הספרים היו לא בסדר. ואז החל ויכוח, הם רצו עוד כסף להדפסה חדשה, או שיעשו לי הנחה על הספרים הפגומים. אז גם הבנתי שכל אחד גוזר קופון ממה ששייך לי, והאחריות לטיב המוצר היא רק עלי. בסוף הוויכוח הספרים הודפסו שוב ללא תוספת עלות.
"הקושי הכי גדול מבחינתי היא ההפצה. חנויות הספרים הגדולות, סטימצקי וצומת ספרים, עובדות רק מול מפיצים. משמע שצריך למצוא משהו, ולשלם לו 5000 שקל כדי שיעבור את חומת האש. מזה גזירת קופון של 60 אחוז ויותר ממחיר הספר של הרשת, ואז אחוזים גבוהים שהולכים למפיץ, ולי כסופרת נשאר רווח אפסי של שקלים בלבד.
"התחום הזה של ההפצה הוא לטעמי הכי פרוץ ומדכא. במקום שהיצירה תהיה תהליך שמח ומהנה, זה הופך לסיוט. בסוף פניתי לאותה הוצאה שהפיקה את ספרי הראשון והם עושים את ההפצה. חשוב שהאנשים שאתה מתקשר איתם יהיו הגונים ושניתן לסמוך עליהם. היום במחשבה לאחור אני שמחה על תהליך הלמידה שלי. את הספר הבא שאוציא לאור כנראה אוציא דרך ההוצאה שעליה אני סומכת במחיר שפוי יותר רק בשל מכשלת ההפצה, אבל עם הידע שמשמש עבורי מכשיר של כוח והבנה. כסף כנראה לא עושים מספר, אבל אושר ישכון בלב".
"את ההוצאה שלנו הקמנו לפני כשנה, לאחר שאמיר ואני ניסינו למצוא הוצאת ספרים שתוציא את ספרו לאור". מספר יואב גלבוע, משורר ועורך הוצאת הספרים "הוצאה עצמית", בשיתוף עם המשורר אמיר סומר. "המחירים שהוצעו לנו עבור הוצאת הספר מהוצאות ספרים היו יקרים עבורנו, לכן החלטנו להוציא אותו לאור בעצמנו. כשהספר עמד לפני הדפסתו, הבנו שהמחיר שעלה לנו להוציאו היה נמוך בכחצי מהמחיר שדרשו הוצאות הספרים.
"משהו בתמימות של עולם הספר נפגע אצלנו. החלטנו להשתמש בידע שצברנו בשביל לאפשר לחברנו הטובים שרוצים להוציא ספר, לעשות זאת בעלות הגיונית. אחרי זמן קצר ההוצאה שלנו תפסה את שמה וכיום אנחנו מקיפים עצמנו בכותבים מוכשרים ונוספים ככל שעובר הזמן אנשים שמעולם לא פגשנו שמעו עלינו ורצו להוציא את ספרם אצלנו. הבנו שיש תרבות שירה ענקית בארץ שרק מחכה להתפרץ ויש לנו את היכולת לעזור לה להתממש".
כמה עולה באמת הוציא ספר?
"המחיר להוצאת ספר משתנה בהתאם לגודלו, כמות העותקים וכמות עבודה הנדרשת בנוגע לנקודת ההתחלה שלו. יש כל כך הרבה משתנים למחיר של הדפסת ספר שזה בעייתי לתת הערכה ממוצעת שתכלול את כל המשתנים. אבל בעוד שהממוצע בשוק הוצאות הספרים המוכרות לנו נע בוודאות מעל 10,000 שקלים, העלות הממוצעת להוצאת ספר אצלנו היא הרבה מתחת לכך".
איפה הכשל?
"זה מאד תלוי מה את מגדירה כשל. בהנחה שאנחנו בעד שוק חופשי וקפיטליסטי, אז אין כאן למעשה אף כשל, מדובר בהיצע וביקוש, יש אנשים שמוכנים לשלם. מנקודת המבט שלי, מדובר בכשל מוסרי מצד הוצאות הספרים הפרטיות, לפי מידות המוסר שלי מדובר בניצול חוסר הידע והחלומות של בני אדם כדי ליצור רווח גבוה. המצב כרגע הוא שישנה דרישה נמוכה לקריאת ספרות, בטח אלטרנטיבית; אבל אין ירידה בכמות הכותבים. לכן הוצאות ספרים גדולות המממנות את הוצאת הספרים אצלן, מצמצמות עוד יותר את הסלקציה ונוצרים כותבים וכותבות רבים שמחפשים היכן להוציא את ספרם בכל זאת – הוצאות הספרים הפרטיות מספקות זאת".
מה האלטרנטיבה?
"כיום כל אחד יכול להוציא את הספר בעצמו. חיפוש פשוט באינטרנט יוביל לסדר פעולות ברור לשלבים הנדרשים. החיסרון היחיד בכך הוא ידע מקצועי שיודע לפקח ולנהל את השלבים בכדי להגיע לרמה גבוהה של ספר, בעיקר מבחינה חזותית. השאלה היא האם הכותב רוצה ללכת בדרך הקצרה בתוספת עלות כה קיצונית, כל האפשרויות עומדות בפניו.
"צריך לזכור שככל ששוק הוצאת הספרים מתבסס על יכולת כספית ולאו דווקא על רמה ספרותית, נוצרת אינפלציה תרבותית שמורידה את הערך עבור כל ספר שיוצא לאור. מצד שני, מדובר באומנות, שמטבעה לא נועדה למסגרות ולכן לתפישתי אינה דורשת מעורבות של שומרי סף. מדובר במשוואה שניתן להסתכל עליה בעיניים שונות שיכולות להתפרש כחיוביות או שליליות, אך אחרי הכל מדובר בעובדה".
מהוצאת ידיעות אחרונות סרבו להגיב, ומסרו כי דב איכנוולד שוהה כעת בחו"ל.
[mc4wp_form id="1006521"]