בזמן שהעולם כולו צופה במונדיאל, בישראל עדיין מורגשת תחושה של החמצה מהמשחק שבוטל בין ישראל וארגנטינה. בישראל טענו שהארגנטינאים ביטלו את בואם בגלל איומים על חייהם של ליאו מסי ושחקנים אחרים, בארגנטינה טענו שהסיבה לביטול הייתה העברת המשחק לירושלים, אבל כך או כך, משחק לא היה ומסי וחבריו לא הגיעו.
מי שדווקא כן מגיעים מארגנטינה לישראל הם הזמרים, שמצפים להופעות שלהם כאן. הקהל הישראלי הוא שם דבר בקרב רבים מהאומנים הארגנטינאים שלא נרתעים גם כשהם סופגים איומים.
הראשונה בסדרה של זמרים ארגנטינאים בולטים הייתה המלכה הבלתי מעורערת של הפולקלור הארגנטינאי, מרסדס סוסה. רבים כינו אותה La Negra, השחרחורת. אחרים כינו אותה La Mama, האימא של כולם. סוסה, שהלכה לעולמה בשנת 2009, הגיעה לישראל לא פעם במהלך השנים. הופעותיה האחרונות בישראל, שבקרוב ימלאו להן עשור, התבררו בדיעבד כהופעות האחרונות שלה מחוץ לארגנטינה.
היא הייתה אידאליסטית, זמרת מחאה ופמיניסטית. במהלך שנות הדיקטטורה הצבאית במדינה, לאחר הופעה בלה פלטה שנקטעה בידי שוטרים סמויים שעצרו את כל הקהל (ואותה) בעקבות ביצוע שיר מתוך הרשימה האסורה שפרסם המשטר, היא נאלצה לצאת מהמדינה לגלות בת כמה שנים בספרד ובצרפת.
את אותו שיר אסור ביצעה לימים גם בארץ, בדואט עם מתי כספי (Cuando tenga la tierra או בעברית: אדמה אם היה לי). היא הגיעה לישראל בגלל אהבת הקהל – כאלה שעלו לישראל מארגנטינה, כמו גם כאלו שמוצאם כלל אינו מדרום אמריקה אבל התאהבו בה ובמוזיקה שלה. במסיבת עיתונאים בביקורה האחרון בארץ, בשנת 2008, אמרה: "חשוב לי מאוד להיות אתכם. נכתבו הרבה דברים, כך אמר לי בני, נגד הביקור שלי בישראל, אבל הוא אמר שאני באה לשיר לעם ולא כדי לעשות פוליטיקה".
היא התעקשה שעל הבמה היא רק שרה, שזה הדבר היחיד שהיא עושה, שאלה הם חייה. למרות הדברים, באותה נשימה ממש, התבטאה סוסה במפורש בעניין הסכסוך במזרח התיכון: "אני אוהבת את ישראל, אני מתעניינת בישראל, אבל אני חושבת שהגיעה השעה לסיים את הסכסוך. קשה לסיים מלחמות, קשה לעשות שלום, הרי הכי קל בעולם זה לעשות מלחמה".
סוסה הקפידה לחלוק את הבמה עם אומנים אחרים, לעתים צעירים ממנה, לפעמים אפילו כאלה בתחילת דרכם. באחד מביקוריה בישראל בתחילת העשור הקודם צירפה אליה כמה מהשמות הגדולים של המוזיקה בארצה שאחת מהם, הזמרת טרסה פרודי, הפכה בהמשך להיות שרת התרבות הראשונה של ארגנטינה. לביקורה האחרון צירפה את אחיינה, קוקי סוסה, גם הוא זמר פולקלור ארגנטינאי.
"אני מרגיש שמאז שהגעתי לישראל בפעם הראשונה, כאילו מעולם לא עזבתי", אומר קוקי סוסה בריאיון למקום הכי חם, "כל כך הרבה חברים, כל כך הרבה קסם, כל כך הרבה היסטוריה וכבוד לאומנות. לא הרגשתי בכזו עוצמה במקומות אחרים בעולם שבהם הופעתי. התאהבתי מאוד בישראל ובאנשים שבה ולכן חזרתי".
סוסה לא קיבל פניות לבטל את הופעותיו אבל לדבריו רבים שאלו שאלות לגבי ההופעות שלו בארץ. הוא הופתע מאוד מביטול משחק הידידות בין נבחרות הכדורגל: "יש דברים שהם בסיסיים. אני לא מאמין בהפעלת לחץ כזו ומקווה שזה לא יקרה שוב. האומנות והספורט יכולים לחבר בין אנשים, והעציב אותי שלא התאפשר לקיים את המשחק. העולם צריך יותר תרבות, יותר ספורט, יותר אחווה". סוסה נטע עץ לזכרה של דודתו ביער יתיר שסמוך לערד. תמונת העטיפה של אלבומו הקודם, אגב, צולמה במהלך הופעתו בבאר שבע.
אחרי פרודי וסוסה הופיע בישראל גם ניטו מסטרה, מלהקת הרוק סואי ג'נריס. הלהקה הייתה פעילה במחצית הראשונה של שנות השבעים, רגעים לפני עלייתה לשלטון של הדיקטטורה הצבאית. המחאה הפוליטית שזורה במוזיקה של סואי ג'נריס, וכמה מהשירים שהקליטו לא עברו בשעתו את אישור הצנזורה. "השירים שלנו השאירו חותם על דור שלם", מספר מסטרה בריאיון למקום הכי חם, "ידענו במשך זמן רב שבישראל ישנם רבים שרוצים לשמוע אותם, וההתרגשות בהופעות שלנו בישראל הייתה אדירה. בשום שלב לא עלה בדעתי שיכולה להיות לנו בעיה כלשהי לעשות את מה שאנחנו עושים: לשיר בפני מי שרוצים לשמוע אותנו".
בהופעתה בארץ בשנת 2001 הפתיעה מרסדס סוסה כשביצעה על הבמה בעברית את השיר "לבכות לך" (אז בדואט עם אביב גפן, ושבע שנים מאוחר יותר לבד). מסטרה בחר לבצע את השיר ירושלים של זהב. "הרעיון לכבד את המדינה המארחת בביצוע שיר מקומי זה משהו רגיל עבורי", הוא אומר, "לבצע שיש בשפה שזרה לי לחלוטין זה לא דבר קל, אבל השיר הזה נגע בי עמוק, למרות שלא הכרתי אותו קודם".
ניטו מסטרה מבצע את "ירושלים של זהב"
בעמוד של מסטרה בפייסבוק אפשר למצוא תמונות שלו בכותל עם להקתו, תמונות בחיפה ועוד. הוא סיפר לעוקביו על הביקור בעיר העתיקה בירושלים, על ההופעה בבאר שבע ולמחרת הופעתו בתל אביב כתב "כמה אני שמח שבאתי. הכל נהדר. ההופעה הייתה פנטסטית. ישראל קיבלה אותנו בזרועות פתוחות".
"האומנים הארגנטינאים שהגיעו לישראל בשנים האחרונות הם ברובם כאלה שהתחילו את הקריירה שלהם בשנות השבעים והשמונים", אומר דני דנציגר, מי שאחראי על סיבובי ההופעות של זמרים כמו טרסה פרודי וקוקי סוסה, "הם לא התחנכו בתקופה הזו שבה החרם על ישראל הוא דבר נפוץ יותר".
לדבריו, רובם קיבלו תגובות והערות כשהתפרסם שהם מגיעים לישראל, חלקם אף ספגו איומים של ממש. דברים דומים מתאר גם דניאל שוורץ, שהביא לארץ זמרים כמו צ'רלי גרסיה, לאון חיאקו ואחרים: "כולם אהבו מאוד את ישראל, והיו כאלה שהופתעו לטובה. לפני הגעתו של חיאקו הייתה המון התנגדות בפורומים, אבל חיאקו התעקש ואמר 'אני בא לשיר את השירים, איך אפשר להגיד לאומן לא לשיר? אני בא לעשות את שלי'".
האומנים הארגנטינאים שבאים לישראל נישאים על גלי הביקורים המוצלחים של מי שקדמו להם, ומצפים מאוד להופעות בארץ. ואולי יום אחד ליאו מסי ישמע יום אחד על הטיול של ניטו מסטרה לים המלח, על הסיור של טרסה פרודי בעמק יזרעאל ועל ההופעה של קוקי סוסה בבאר שבע וישקול שוב לבוא בכל זאת. מותר לקוות, לא?
[mc4wp_form id="1006521"]