ג', בת 33, מאושפזת בבית החולים תל השומר. זה האשפוז החמישי שלה כתוצאה מתת תזונה. כמו רבות אחרות במחלקה, ג' סובלת מאנורקסיה "לפני קצת יותר מחודשיים התאשפזתי בטיפול נמרץ עקב אי ספיקת לב וקריש דם בלב שנגרמו כתוצאה מתת תזונה חריף ביותר", היא מספרת, "כחלק מהטיפול הכניסו לי גם זונדה על מנת לייצב את מצבי התזונתי, כשעל ההזנה פקחו דיאטניות וקרדיולוגים".
ג' תלויה לגמרי בתזונאיות שקובעות לה את התפריט. אחרי שלושה שבועות העלו בהדרגה את כמות הקלוריות שהיא מכניסה לגוף ואת קצב טפטוף הזונדה. מדי שבוע הוסיפו לה התזונאיות במחלקה מאכל קטן לאוכל, ובהמשך נתנו לה עוד ועוד קלוריות כאוכל במקום כהזנה ישירה לתוך הגוף.
איור: רון לוין
"כשנתקלתי במצב שאחד המאכלים עשה לי לא טוב, או שהיה לי קשה עם מאכל מסוים נפשית או פיזית, דיברתי עם הדיאטנית שלי והיא ניסתה לראות איך ובמה אפשר להקל", אומרת ג', "דיברתי איתה גם על הקשיים בזמן הארוחה ועל הפחדים מהארוחות שבבית. היא הייתה קשובה והייתה שם בשבילי. עכשיו הגעתי סוף סוף למצב שבו אני יכולה להיפטר מהצינור המעיק שבאף והייתי אמורה להתחיל לצאת מהחדר לפעילויות או אולי אפילו הביתה, אבל זה מתעכב".
כמו עשרות אלפי חולים בארץ, גם ג' לא מקבלת את הטיפול שהיא כה זקוקה לו בימים האחרונים, מאז שפרצה שביתת העובדים הפארא-רפואיים, עובדי מקצועות הרפואה. התזונאים והתזונאיות, עובדי הפיזיותרפיה, קלינאי התקשורת ועוד עובדים רבים שנותנים שירות יומיומי לחולים בישראל יושבים בבית זה ארבעה ימים, כשמשרד האוצר הסכים רק אתמול בערב (שלישי) לשבת איתם למשא ומתן.
"אני אמורה גם לעשות פיזיותרפיה לרגליים שלי שנפגעו", ממשיכה ג', "כדי שאוכל ללכת בלי ליפול, אבל הכל נעצר בגלל השביתה. אני סובלת מאוד. זה משפיע עליי נפשית, כי כל שינוי לא מתוכנן מערער לי מיד את כל הבניין. האחים והאחיות לא יכולים לעזור כי אין להם את ההכשרה לכך. אני רוצה כבר להתקדם, להיות כמו כולם, לא עם צינור תקוע באף וכיסא מתגלגל. חייבים להיענות לדרישות של הדיאטניות כי אי אפשר מחלקה שלמה בלעדיהן. זה כמו חמצן לנשימה, לא משהו שאפשר לוותר עליו".
אריאנה כהן יו"ר סקטור התזונה באיגוד עובדי מקצועות הבריאות מודעת היטב לקשיים, ומדגישה כי עזרה ניתנת לחולות וחולים במקרים מסכני חיים שבהם יש פנייה לאיגוד מהנהלות בתי החולים "ההיעדרות שלנו חייבת להיות מורגשת מהשטח ולעלות ממנו במעלה סולם מקבלי ההחלטות כדי שנשיג את מטרותינו. אין לנו ברירה", היא מסבירה.
בעבור ד', חולת אנורקסיה בת 40 שמאושפזת גם היא בתל השומר, הנחישות של עובדי מקצועות הרפואה אינה בשורה טובה "לאשפוז האחרון הגעתי בתת משקל ובמצב גופני ירוד, ואני מאושפזת כבר חודש במחלקה להפרעות אכילה. אני על 'תפריט עלייה' ולא יכולה לעשות שינויים בתפריט. ההחלטות שהדיאטניות מקבלות על המצב הגופני שלי הן קריטיות. איך משאירים מחלקה להפרעות אכילה בלי טיפול תומך של תפריט? איך נותנים להן לשבות בידיעה שיש כאן מטופלים שזקוקים לעזרה רפואית? זה כמו שינשימו חולה בטיפול נמרץ בלי פיקוח. אני תלויה לגמרי בעזרה מקצועית ומרגישה אבודה. אני ממש חוששת שהטיפול שלי יופסק כי אין דיאטניות, והמחלה תביא אותי אל מותי".
"הדיאטנית עזרה לי מאוד להתמודד עם החששות שלי מאוכל ומהמשקל וזה שהיא לא נמצאת פוגע בי מאוד ומכניס אותי לחרדות", מספרת ג', בת 19, מאושפזת נוספת במחלקה. בעבורה זה אשפוז ראשון בתל השומר, אחרי שאושפזה בעבר בבית החולים שניידר. "אם אני רוצה או צריכה לעשות שינויים בתפריט אני לא יכולה, ואין אפשרות לעשות גם תחליפים (מוצרי מזון תואמי ערך קלורי שניתן להחליף בתפריט אם מוצר מזון אחר מתברר כלא מתאים – ר"ז). כמו שאין מחלקה בלי רופאים, אי אפשר שתהיה מחלקה בלי דיאטניות. נשארתי בינתיים עם תפריט שלא מתאים לי".
גם ח' בת 26 סובלת מהיעדרן של הדיאטניות. היא מאושפזת בתל השומר כתוצאה מבולימיה "אני זקוקה לנוקשות ולהגבלות באוכל, כי זה מחזיק אותי ונותן לי כוח להילחם בהפרעה. בלי הדיאטנית אני לא מצליחה להתמודד ביציאות הביתה, ששם הפיתוי גדול וקשה מנשוא. המחשבה שלא יהיו דיאטניות שיתמכו בי מלחיצה ומעוררת מחשבות הרסניות על אכילה בולמוסית וחזרה להרגלים הרעים".
"חשוב לציין שהשביתה אינה של הדיאטניות לבדן", מדגישה אריאנה כהן מאיגוד מקצועות הבריאות של ההסתדרות, "אנו חלק מאיגוד שכולל גם את המרפאים בעיסוק, קלינאי תקשורת ופיזיותרפיה. השביתה נרחבת וכוללת בתי חולים ממשלתיים, כל שירותי בריאות כללית ומאוחדת, מכונים, ביקורי בית ועוד". באיגוד מקצועות הבריאות מספרים כי בפגישת המשא ומתן האחרונה שהתקיימה עם האוצר, ביום רביעי האחרון, ביקשו פקידי האוצר חודשיים כדי לחזור עם תשובה לדרישות שאותן משמיעים העובדים כבר קרוב לשנה.
באיגוד דורשים תוספת של 140 תקנים כדי להקל על העומס (ראוי לציין שבדו"ח של משרד הבריאות הומלץ על תוספת של כמות תקנים כפולה), הפסקת העסקה באמצעות חברות קבלן ומיקור חוץ ותשלום אחיד לכל העובדים במגזר הציבורי ומניעת העסקת עובדים "כתף אל כתף" בהסכמי שכר שונים.
כהן אומרת שהפעם עובדי מקצועות הבריאות, ובהם התזונאיות, לא יוותרו "מסלול ההכשרה שלנו ארוך ומפרך וכולל שלוש שנות לימודים, המתנה לסטאז' שאורכת לעתים שנתיים ויותר, סטאז' של חצי שנה בבתי החולים ובקהילה שעליו אנו נדרשות לשלם מכיסנו וללא שום תנאים או הטבות סטודנט כיוון שאצלנו, להבדיל משאר מקצועות הבריאות, הסטאז' עדיין אינו חלק מתכנית הלימודים וזאת למרות החלטת המועצה להשכלה גבוהה שדורשת הכשרה רציפה ארבע שנתית. לאחר סיום כל אלו, תזונאיות נדרשות להמתין למבחן הסמכה המתקיים פעמיים בשנה. משהוסמכנו להיות דיאטניות קליניות אנו פונות לשוק עבודה מוצף.
"בשירות הציבורי אנו משתכרות שכר מביש שאינו מגיע אפילו לשכר מינימום ומקבלות השלמת הכנסה. בנות עובדות ב 3-4 משרות על מנת לנסות ולהשתכר בכבוד וגם זה בינינו לא משלם משכנתא, גני ילדים ועוד. לאחר שנה או שנתיים בשירות הציבורי דיאטניות רבות בוחרות לעבור לשוק הפרטי בשל השכר הנמוך ועומסי העבודה. במגזר הציבורי, תארים, ותק, השתלמויות, ניסיון, הכשרות ועוד כמעט ואינם משפיעים על שכרנו. השכר – נשאר בשלו. עולה בשקל בממוצע בשנה".
כהן מוסיפה שבהסתדרות מוכנים לחזור למשא ומתן בכל רגע, אולם האוצר לא מסכים לשבת איתם. "מחלקות ומרכזים להפרעות אכילה יש בבתי חולים נוספים ולא רק בתל השומר, שם עבודת הדיאטניות אינה רק צורך אלא עבודת קודש של ממש. השביתה היא במתכונת שבת ולכן אנו מנועות מלהגיע ולטפל. שוב אנו נקרעות בין הצורך להעניק למטופלים לבין הצורך לחשוב על עצמנו.
"טוב לבנו לאורך השנים הביא אותנו למצב הנוכחי. אנו במשבר אמיתי, ואם לא נעמוד על שלנו יחד עם כל מקצועות הבריאות לבסס את מעמדנו, זה ישאיר אותנו מאחור לעוד דורות רבים. ברור שיש כאן פגיעה בטווח הקצר במטופלים. אף אחד במקצועות הבריאות אינו שובת בשמחה, בחרנו במקצוע כדי לטפל! השביתה הכרחית כדי שבטווח הארוך נוכל להעניק למטופלות ולמטופלים את הטיפול ההולם שאותו הם ראויים לקבל".
במשרד האוצר, כאמור, לא ממהרים להתקדם במשא ומתן עם עובדי מקצועות הבריאות. במשרד הבריאות הסכימו לומר רק כי "הנושא נמצא בדין ודברים בין ההסתדרות למשרדי האוצר והבריאות".
[mc4wp_form id="1006521"]
