בקי האמון ממשיכה בדרך שתוביל אותה כנראה למשרת אימון ראשית בליגת האן.בי.איי. לפני חודש היא דחתה הצעה למשרת אימון ראשית בליגת המכללות האמריקנית. מאז, הבאזז סביב מי שמסומנת כזו שתעשה היסטוריה ותהיה האשה הראשונה לאמן בליגת הכדורסל הטובה בעולם לא נרגע. האמון רואיינה למשרת האימון הראשית במילווקי באקס, ושמה עלה לאחרונה כמועמדת למשרת האימון הראשית בדיטרויט פיסטונס – אבל אלה התפתחויות די צפויות בעלילה.
את המפנה יוצא הדופן במירוץ של האמון למשרת מאמנת ראשית סיפק כוכב סן אנטוניו ספארס (הקבוצה שבה האמון משמשת עוזרת מאמן), פאו גאסול. הוא פרסם מאמר ב-The players’ tribune שכותרתו "מכתב פתוח על נשים מאמנות".
גאסול פתח את דבריו בסיפור אישי. כבן לאם רופאה ואב אח, הוא נזכר איך פעם אחר פעם זרים טעו לחשוב שאביו הוא הרופא ואמו היא האחות, מתוך הנחת מוצא בלתי נשלטת שנראתה לרבים טבעית יותר. הוא ממשיך ואומר שבהתחשב בהישגים של האמון כשחקנית ברמות הגבוהות ביותר, וכעוזרת מאמן של המאמן הראשי המצליח ביותר בליגה, זה היה מוזר מאוד אם היא לא הייתה מועמדת למשרת אימון ראשית. הדבר היחיד שהופך את המועמדות של האמון ליוצאת דופן היא המגדר שלה, בדיוק כפי שהסיבה היחידה שרבים הניחו כי אביו של גאסול הוא הרופא, היא המגדר שלו.
"טיעונים מביכים". פאו גאסול ובקי האמון
בהמשך המאמר גאסול מפרק טיעונים שונים שהועלו כנגד מועמדותה של האמון למשרת אימון ראשית, כשהאחרון שבהם, הוא גם המביך ביותר בעבורו של גאסול – טיעון ה"מבוכה בחדר ההלבשה". הוא מסביר כי הוא טורח להתייחס לסוגיה הזאת "רק כדי להסביר כמה זה מביך לליגה שלנו, שמדובר במשהו שאנשים באמת מדברים עליו".
הוא ממשיך "בזמן שהחברה שלנו מתקדמת במודעות לרעיונות כמו שוויון, גיוון ויצירה של עולם מכיל הרבה יותר, איכשהו הספורט נשאר בחוץ. יש אנשים שרואים בספורט איזה גן עדן שבו זה בסדר להיות צרי אופקים, להישאר בבועה של הבורות הכי גרועה שלנו, ושאם לנו הספורטאים יש איזו בעיה עם זה – אנחנו פשוט צריכים להתמקד בספורט".
הסולידריות שפאו גאסול מגלה כלפי האמון, הנכונות שלו לעמוד לצד קולגה אשה, אינה מובנת מאליה בספורט. רק לפני כחודשיים סערה אמריקה סביב תביעה שהגישו שתי מועדדות לשעבר בליגת האן.אף.אל, תביעה שחשפה את המוסר הכפול של ליגת הפוטבול.
המעודדות חשפו חוזי העסקה נצלניים וסקסיסטיים, המציירים תמונה של אפליה קשה על רקע מגדרי. קריסטן אן וור עודדה במיאמי דולפינס וביילי דייוויס עודדה בניו-אורלינס סיינטס. שתיהן עבדו בליגה כשלוש שנים עד שנדחקו ממנה החוצה.
על המעודדות נאסר לקיים כל קשר שהוא עם שחקני הליגה: אם שחקן עוקב אחריהן באינסטגרם – עליהן לחסום אותו. אם שחקן שולח להן הודעה – אסור להן לענות. אם שחקן נכנס למסעדה כשהן יושבות בה – מצופה מהן לקום וללכת. דייויס ממחישה את האבסורד "פעם אחת שחקן פשוט נעמד בכניסה לחדר ההלבשה שלנו, אז אנחנו נאלצנו פשוט לחכות עד שהוא יסייים את חטיף הגרנולה שהוא אכל ויילך, כדי שנוכל לצאת". בריאיון לניו יורק טיימס היא אמרה כי הזהירו את המעודדות מהשחקנים בטענה שהם "טורפים", לא פחות.
ומה לגבי השחקנים? עליהם אף אחד מהאיסורים הללו לא חל. ההבדלים האלו הם מעבר לפערים בתנאים בין עובדים באותו מקום העבודה – הם משקפים מערכת ציפיות שונה לחלוטין, על בסיס מגדרי בלבד. תארו לעצמכם מה הנהלת הליגה חושבת על כוכביה, שאותם היא מכנה אותם "טורפים"? נראה שבכירי הליגה מצפים שהשחקנים "ירדפו" אחרי המעודדות, ולא רואים טעם לנסות לשנות את דרכיהם או להגדיר נורמות אחרות של התנהגות. כשאפשר פשוט לדרוש מהמעודדות להדוף את השחקנים בכל מחיר, למה לליגה "להתעסק" עם כוכביה?
צריך ללכת צעד אחד אחורה, כדי להבין את תרבות העבודה שהובילה את דייוויס ואת וור לתבוע את האן.אף.אל. ביילי דייויס פוטרה עקב תמונה שהעלתה לחשבון האינסטגרם האישי שלה. בתמונה היא מופיעה בבגד גוף, מבטה מופנה למצלמה. עיתונאית רשת ABC הציגה בפני דיוויס את התמונה שבגללה פוטרה, לצד תמונה שלה בביקיני, אוחזת קסדת פוטבול עם סמל הניו אורלינס סיינטס – תמונה שהתפרסמה בלוח שנה רשמי של הליגה.
הריאיון של המעודדות-לשעבר ברשת ABC
דייויס מסבירה את הפרדוקס "זה רק מראה לך את מידת השליטה שהם רוצים שתהיה להם עלינו". וור ממשיכה, "הם מרגישים כזאת בעלות עלייך, לא רק כשאת על המגרש במדים, גם בחיים הפרטיים שלך". דבריה של דיוויס ממחישים מהיכן נובע הפער הזה, בין מה שמותר ולגיטימי לגברים, למה שנחשב בעייתי כשנשים עושות אותו – "הגברים יכולים להעלות תמונות בלי חולצות וזה יראה 'אתלטי', הם יכולים להעלות תמונות עם אלכוהול כפרזנטורים של מותג, הם יכולים לדגמן תחתונים למותגים ולהרוויח יותר כסף – אני לא יכולה לעשות שום דבר כזה".
בניגוד לדיוויס שפוטרה, וור התפטרה בעצמה, לאחר שהרגישה שהליגה לא מאפשרת לה להביע את אמונתה הנוצרית. וור מספרת כי המנהלים הישירים שלה העירו לה בנוגע לפוסטים שהעלתה לרשתות החברתיות בנוגע לאמונה באלוהים, וכן כי לאחר שיחה עם מעודדת אחרת, שבה סיפרה לה על החלטתה לא לקיים יחסי מין לפני החתונה – נאמר לה כי אסור לה לשוחח על כל נושא שקשור לבתוליה "ראיתי את השחקנים מתפללים בפומבי, על המגרש, מבטאים את האמונה שלהם בלי מגבלות, ואני עומדת שם, מחייכת ומרגישה שאני כלואה בכלוב שבו אסור לי להתבטא בקשר לאמונה".
התביעה של השתיים מצטרפת לשרשרת תביעות בשנים האחרונות כנגד הליגה על שכר לא הוגן. כמה מועדונים אף הגיעו לעסקות טיעון עם התובעות. דיוויס מפרטת: "כשאת מחשבת את ההוצאות שלך על איפור, ציפורניים ושיזוף – זה משתווה למשכורת בסוף החודש".
כשהבנות מורחקות ליציע
אבל לא צריך ללכת כל כך רחוק כדי למצוא את פערי המגדר בספורט. כאן בארץ, בשבוע שעבר, פורסם כי איגוד הכדורסל מאפשר ואף מכריח את קבוצות הילדים המעורבות להשאיר את השחקניות הבנות על הספסל, במשחקים מול קבוצות מהמגזר הדתי. בתשובה לתרעומת שהביעו ההורים שפנו לוואלה! חדשות, איגוד הכדורסל טען כי "החלופה היא שבנות לא יוכלו להשתתף כלל". המחשבה כי אולי קבוצות הילדים (בגילאי 12-13) שמסרבות לשלב בנות יהיו אלה שיספגו הפסד טכני אם לא יעלו לשחק – לא נראית לאנשי האיגוד כאפשרות סבירה, כך נראה.
העיקרון המנחה הוא בדיוק אותו עיקרון שהוביל את הנהלת האן.אף.אל לייצר סטנדרטים שונים לחלוטין לגברים ולנשים בליגה – המחשבה שרגשותיהן ונוכחותן של נשים וילדות היא פחות חשובה, ושאפשר תמיד לוותר עליה. את לא רוצה להיות כאן? אין בעיה, יש עוד אלף שעומדות בתור. באווירה כזאת, העמידה של פאו גאסול לצד בקי האמון, לשעבר שחקנית בליגה המקבילה לו והיום עוזרת מאמן בקבוצתו היא נקודת אור חשובה.
גאסול לא לבד. הטניסאי אנדי מארי כבר הוכיח פעם אחר פעם, שהוא לא עיוור לפערים המגדריים. אחרי האמירות של נובאק דג'וקוביץ' בסיום טורניר האינדיאן וולס ב-2016, לפיהן "הגברים צריכים לקבל יותר כסף, כי הם מושכים יותר קהל", מארי לא שתק: "הקהל מגיע לראות גם את הנשים, הטיעון הזה לא עומד במבחן המציאות בכלל… התזמון בכלל היה משונה – זה נאמר רגע לפני גמר הנשים, כשהיו 16,000 צופים באצטדיון שבאו לראות את המשחק. אני חושב שהשכר צריך להיות שווה ב-100% בכל הטורנירים המשולבים".
אחרי שלקח את מדליית הזהב בטורניר הטניס באולימפיאדת ריו 2016 ניגש אחד העיתונאים למארי ושאל אותו "איך זה מרגיש להיות האדם הראשון עם שתי מדליות זהב בטניס?" תשובתו של מארי הייתה "אני חושב שלונוס ולסרינה יש 4 מדליות זהב כל אחת", ורק בשנה שעברה, בטורניר ווימבלדון, אחרי שהפסיד ברבע הגמר לסם קוורי, הוא נשאל על הישגו של קוורי בתור "האמריקאי הראשון שמגיע לחצי גמר של גראנד סלאם מאז 2009". מארי ענה "הגבר האמריקאי הראשון". ככה, פשוט.
גאסול ומארי הם קולות חשובים לא רק משום העמדה הפמיניסטית שהם מציגים, אלא משום שהם מעמידים מראה אל מול הענפים שלהם, ואל מול האיגודים שבהם הם פועלים. במעשים שלהם הם כמו אומרים "אנחנו לא כאן לבד, אנחנו לא פועלים בחלל ריק", ומחייבים את מי שעומד מולם להכיר בעיוורון הכל כך שכיח בנוגע לספורט נשים ולנשים בספורט. נותר לקוות שהמודל שהם משמשים, יגרום לעוד רבים אחרים בעולם וגם בישראל לפקוח עיניים ולהתעורר.
[mc4wp_form id="1006521"]