"אני מקווה שהרבה אחיות יגיעו למרות הקושי לקחת יום חופש. אני יודעת שהרבה מאוד חוששות שיתנכלו להן ולא רוצות להיות מסומנות במערכת כבעייתיות, אבל אנחנו חייבות להתאחד. יש לנו 'אחות מומחית' שיכולה לתת מרשם לאנטיביוטיקה ולאבחן חולים, יש מיילדות שרשאיות ליילד בבית ועדיין מה שהן עושות נחשב משלח יד – זה חייב להשתנות", כך אומרת איריס שפיגל, ממובילות מאבק האחיות לקראת ההפגנה שחברותיה והיא מתכננות.
האחיות רוצות שיכירו בהן כמקצוע ולא כמשלח יד. ההבדל בין ההגדרות הוא תהומי הן מסבירות. הכרה המקצועית כתחום עיסוק תוביל לעליית שכר ולכך שבמקומות העבודה השונים לא יוכלו להשתמש בהן ככוח עזר לעבודות מזכירות, סניטציה, ניקיון ועוד עיסוקים שלא לשמם פנו למקצוע הזה מלכתחילה.
לכך הן מוסיפות מאבק נוסף והוא למען עליית התקנים של מספר האחיות בבתי החולים. "מלכתחילה יש היום הרבה פחות אחיות ממה שאמורות להיות. תוסיפו את זה שמוטלות עליי משימות שבכלל לא צריכות להיות שלי, ומה שיוצא הוא שאני לא יכולה לתת לחולים את היחס שמגיע להם. בתנאים אחרים הייתי יכולה להיות מטפלת הרבה יותר טובה" אומרת א', העובדת כבר שבע שנים כאחות.
מחר (שני) בבוקר יגיעו שפיגל, א' וחברותיהן להפגין מול בית ההסתדרות ברחוב ארלוזורוב בתל אביב. גם סטודנטים לסיעוד מכל הארץ צפויים להשתתף בהפגנה. "התחלנו את המאבק לפני שנתיים בניסיון לקדם את חוק האחיות שחקיקתו החלה בשנת 2008 ואז בשנת 2012 לאחר שינויים עבר בקריאה ראשונה. מאז הוא שוכב במגירה", אומרת שפיגל. "האוצר לא מדבר איתנו בלי מי שאמורים לייצג אותנו והסתדרות האחיות לא זזה מהכיסא".
בשנת 1993 קבע בג"ץ כי על המדינה להסדיר בחקיקה ראשית את העיסוק בסיעוד וזאת לשם שמירה על רמה מקצועית והתנהגות הולמת של העוסקים בו. ב-2008 החל ח"כ אריה אלדד בקידומו של חוק סיעוד שמטרתו להעניק הכרה במעמד המקצועי של האחיות מתוך ראיית האחות כמי שנמצאת בשורה הראשונה של הצוות המעניק שירותי בריאות וכשותפה בכירה בצוות הרפואי המטפל בחולה. החוק אמור היה להחליף את התקנות שתקפות עד היום ואשר בהן מעוגנת באופן חלק הכשירות המקצועית. מאז, כאמור, לא קודם העניין.
מנתונים של ה OECD בתחום הבריאות עולה כי נכון לשנת 2015 בישראל ישנם בממוצע 4.9 עובדי סיעוד לאוכלוסייה של אלף נפש, רחוק מאוד מהממוצע של מדינות הארגון העומד על 9.0 אחיות לאלף נפש. למעשה, ישראל נמצאת במקום השישי מהסוף כשהיא מקדימה רק מדינות דוגמת טורקיה, מקסיקו ולטביה.
"בארץ יש 45 אלף אחיות פעילות וזה כוח פוליטי אדיר", אומרת שפיגל. "במקום להשיג דברים ולדרוש את מה שמגיע לנו, אם זה תקנים בהתאם לרמת התקן ב-OECD ואם זה קידום החוק, מתנגחים בנו בפייסבוק ומשחירים את המחאה. לאילנה כהן (יו"ר התאחדות האחיות – ר"ע) נוח. היא יותר מ-30 שנים בתפקיד. אין לה אינטרס לצאת עכשיו ולהילחם באוצר, במשרד הבריאות ובמנהל הסיעוד כדי שיתקצבו את זה. היא חברה של כולם, ולא רוצה מלחמה".
"הגעתי למקצוע מתוך אהבת העניין ולא תיארתי לעצמי שאחרי כל תהליך ההכשרה הארוך אצטרך להילחם על הכרה", מספרת א'. "מבחינת שכר ויחס שמים אותנו בקבוצה אחת עם אותם עובדים סיעודיים שלא עברו הכשרה מורכבת כמו שלנו. לצורך העניין, גם מטפלים זרים שבאים מחו"ל לעבודת סיעוד עם קשישים בארץ מקבלים את אותו יחס כמונו. יש לנו המון הערכה לעבודה שלהם, אבל מגיע לנו שהמדינה תכיר במקצועיות שלנו ובהכשרה.
"רוב האחיות היום הן בעלות תואר ראשון בסיעוד, יותר מעשרה אחוזים עם תואר שני ויש גם בעלות תואר שלישי. הלימודים אורכים ארבע שנים לפחות וזה כולל לימודי פרמקולוגיה, כימיה, אנטומיה, כירורגיה ועוד. מלבד הלימודים האקדמיים אנחנו גם עושות קורסי התמחות של שנה עד שנתיים לצורך עבודה בטיפול נמרץ, בחדרי ניתוחים, בחדרי טיפולים מיוחדים ועוד. הדרישות מאיתנו הן גבוהות. אנחנו לא לומדות פחות מרוקחים. והרופאים עצמם נעזרים לא פעם בידע הרפואי שלנו".
"כמו שיש חוק הרופאים, חוק הרוקחים, חוק האדריכלים ועוד", מוסיפה א', "אנחנו דורשות שיהיה חוק האחים והאחיות שיכיר בנו כמקצוע. אם יכירו בזה כמקצוע אז תהיה הגדרת תפקיד מסודרת, יהיה תיקצוב בנפרד ויצטרכו להביא עוד אחיות".
איך נראה יום העבודה שלך?
"מאוד אינטנסיבי. יש משמרות כפולות של יותר מעשר שעות שאין לי זמן לעשות פיפי או לשתות קפה. גם ההתמודדות המנטאלית עם מקרי חולי לא פשוטה. אבל מי שיעיין בטבלאות השכר של האחיות יצטרף לשפשף שוב ושוב את עיניו.
"משכורת בסיסית של אחות עם תואר ראשון נעה סביב 3,000 שקלים. עם תוספות ותק שמצטברות במהלך השנים ותוספות שונות משכורת ממוצעת יכולה להגיע ל-5,500 שקלים בקופת חולים ול-6,500 שקלים בבתי החולים. כדי להרוויח משכורת נורמלית אני עובדת למעלה מ-100 אחוזי משרה, כולל שבתות וחגים, בכל שבוע עושה משמרת כפולה אחת (מ-14:30 עד 07:30 למחרת – ר"ע) ובנוסף אני גם כוננית כמה פעמים בשבוע, מה שאומר שיכולים להזעיק אותי בכל רגע לבית החולים". א' מדגישה כי בעבור השעות הנוספות לא מופרשים לה כספים לפנסיה או לתנאים הסוציאליים.
זה נשמע מאוד קשה
"אני זו לא דוגמה. לא כל אחת יכולה לעבוד את השעות הללו. במיוחד לא מי שיש לה ילדים קטנים או מי שאין לה עזרה בבית. גם לא בכל מקום אפשר לתת שעות נוספות. הבקשה לימי חופשה, למשל, צריכה להיעשות שנה מראש. אני לא יכולה היום להחליט לתפוס דיל ולנוסע שבוע הבא למשל או עוד שבועיים לחו"ל. אם פתאום אני צריכה יום חופש בגלל אירוע של אחד הילדים בבית ספר זה גם בלתי אפשרי. אם לא אגיע זה יחשב שאני עושה פאנצ'ר למערכת. הרבה פעמים אני גם מגיעה חולה לעבודה כי המערכת לא רואה בעין יפה חיסורים מכל סיבה שהיא. לרוב האחיות נצברים מאות ימי מחלה".
לא הכרת את התנאים כשלמדת את המקצוע?
"בבית הספר לסיעוד אומרים לנו כמה אנחנו מקצוע וכמה זה חשוב. חלק מהקורסים אנחנו עושות עם הרופאים. כל המורים רוצים שזה יוכר כמקצוע אבל לא אומרים לסטודנטים בפנים שזה לא המצב. הרבה ממי שלומדות להיות אחות לא יודעות שהמדינה לא מכירה בזה כמקצוע. אנחנו אפילו לא מוגדרים עובדי ציבור אז אם תוקפים אותנו זה בסדר. המערכת נמצאת בלחץ אדיר וכמעט שאין אח או אחות שלא עברו פגיעה מילולית או אחרת. הכול נסגר בגלל חוסר עניין לציבור. כשנשרפה אחות כולם דיברו על זה לרגע אבל מהר מאוד זה ירד מהשיח הציבורי.
"הרופאים שאני מכירה מאוד בעדנו, אבל הסתדרות הרופאים עצמה לא מסייעת. יו"ר ההסתדרות הרפואית אידלמן התנגד לא מזמן להגדרה של 'אחות קלינית'. למה רופא יכול לקבל 200,000 שקלים בחודש ואחות צריכה להגיד תודה רבה על 7000 שקלים?"
שפיגל אומרת כי ניסיונות האחיות לזכות לתמיכת ההסתדרות עלו בתוהו, ולכן יפגינו מול בניין הוועד הפועל. "לפני שנתיים ישבתי עם מנכ"ל הסתדרות האחיות עו"ד אורי פליישמן ועם שאול סקיף יו"ר חטיבת בתי החולים הכלליים בהסתדרות וניסינו להבין למה לא מקדמים את החוק, למה אנחנו נשארות עם השכר הנמוך ולמה הפנסיה שלנו כל כך נמוכה. יו"ר הסתדרות האחיות לא הגיעה לפגישה ונאמר לנו שהיא לא נפגשת עם אחיות ושאין לה זמן. אנחנו הסקטור שהיא אמורה לייצג והיא אפילו לא נפגשת אתנו. היא מגיעה רק לתת נאומים בכנסים. יותר מ-30 שנה אותו הנאום. אם אנחנו חשובות למה את לא מגיעה לפגישה?"
טענות האחיות כלפי הסתדרות האחיות אינן מסתכמות רק בהתעלמותה של הסתדרות האחיות ממאבקן. יש להן טענות קשות על התנהלותה הכללית ובין השאר על היעדר שקיפות על מה שנעשה עם הכספים שנגבים מהאחיות ועל היעדר בחירות פתוחות. "משנת 1997 למעשה בוטלה הביקורת החיצונית. האחיות משלמות 2000 שקלים בשנה להסתדרות ואין לנו מושג מה נעשה עם הכספים הללו. אנחנו אפילו לא יודעות כמה מרוויחים שם בעלי התפקידים בהסתדרות. הבחירות להסתדרות הן פנימיות. לכלל אלפי האחיות שמשלמות אין זכות להצביע", טוענת שפיגל.
מה אתן מצפות שיקרה ביום שני?
"עד עכשיו נרשמו לאיוונט 1,114 אחיות. כולנו רשומות באתר של משרד הבריאות ולכולנו מספרי רישיון. המצב הזה חייב להשתנות וההסתדרות חייבת לנער את עצמה ולהתחיל לדאוג לאחיות".
למרות פניות רבות, בהסתדרות האחיות לא הגיבו לנאמר בכתבה.
[mc4wp_form id="1006521"]