"בלי שוויון אין בחירה אמתית להורה. אם ההורה יודע שהבחירה שלו בחינוך מיוחד תוביל בסל תקציבים מפנק בעוד שבחירה בשילוב תוביל לכוח אדם ירוד אז אין כאן באמת בחירה", כך אומרת רויטל לן כהן, יו"ר קואליציית הורים לילדים מיוחדים. לן כהן, ביחד עם הורים נוספים לילדים מתנגדים להצעת החוק שעולה היום לוועדת החינוך של הכנסת לפני קריאה ושלישית לתקון חוק חינוך מיוחד.
מטרתה של הצעת החוק הממשלתית לתיקון חוק חינוך מיוחד היא לשלב תלמידים עם מוגבלויות בחינוך הרגיל, והיא נסמכת בחלקה על דו"ח של ועדת דורנר שבדקה את החינוך המיוחד בארץ לפני כעשור. הוועדה ההיא המליצה לשלב כל תלמיד בחינוך הרגיל באמצעות "סל שילוב", תקציב שנקבע לפי סוג הלקות, התפקוד והצרכים של כל ילד. נוסף על כך המליצה הוועדה להעביר את סמכות ההחלטה לגבי המסגרת שבה ילמד הילד לידי ההורים – זאת בניגוד למצב כיום שבו להורים יש זכות טיעון בפני משרד החינוך, אך ההחלטה מתקבלת על ידי ועדה שממנה המשרד.
בהצעת החוק הממשלתית, טוענים ההורים לילדים בעלי צרכים מיוחדים, משנים אמנם את סמכות ההחלטה לגבי המסגרת שבה ילמדו הילדים, אבל גם יוצרים תמריץ כלכלי להורים לשלוח את ילדיהם לחינוך המיוחד במקום לשלב אותם במערכת החינוך הרגילה.
נגד הצעת החוק יצאו הקואליציה לחיזוק החינוך הציבורי, קואליציית הורים לילדים עם מוגבלות וכעשרים ארגונים של אנשים עם מוגבלויות. נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות שלחה בחודש שעבר מכתב למשרד החינוך שבו הביעה את התנגדותה לנוסח החוק ורואה את הנוסח כמנוגד לעקרונות חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות. כ-70 אנשי אקדמיה פנו החודש במכתב בהול לשרת המשפטים ובו ביקשו ממנה להתנגד להצעת החוק שלטענתם "תסכל כל אפשרות לשלב ילדים עם מוגבלות בקהילה.
צילום: שאטרסטוק
"הצעת החוק ממש לא נסמכת על דו"ח וועדת דורנר", אומרת לן כהן. "הדוח נסמך על שני אדנים חשובים האחד, התקציב אמור ללכת עם הילד. והשני, שוויון תקציבי. בלי שוויון אין בחירה אמיתית להורה. אם ההורה יודע שהבחירה שלו בחינוך מיוחד תלווה בסל תקציבים מפנק בעוד שבחירה בשילוב תוביל לכוח אדם ירוד אז אין כאן באמת בחירה".
למה כוח אדם ירוד?
"כי בפועל הסייעות המקצועיות הן ספורות, והורים שרוצים לשלב את ילדיהם בחינוך הרגיל מוציאים כספים בעצמם".
לן כהן היא אם לילד בכיתה ט' עם אוטיזם ולקויות למידה ולילדה בכיתה ז' עם בעיות רגשיות. שניהם לומדים בחינוך הרגיל. "אני בפירוש הצלתי את הבן שלי מחינוך מיוחד. כבר בגן המליצו שאשים אותו בגן תקשורת ואני התעקשתי שלא. החינוך הרגיל היה הפלטפורמה. אנחנו כהורים עשינו את ההשלמות. בעלי הפך מפרנס יחיד. לבן שלי יש 2 סייעים והוראה מתקנת. את כל השאר אני נותנת.
"אין מה להשוות את ההתפתחות של הבן שלי לעומת ילדים בגילו שהלכו לחינוך המיוחד. החינוך הרגיל נותן לילדים האלה תחושת שייכות. הוא נמצא בסביבה של ילדים מהשכונה, יוצר קשרים גם אחר הצהריים, מרגיש כמו כולם. ילדים שגדלים בחינוך המיוחד פוחדים לצאת החוצה, הם לא מכירים אף אחד".
במה החוק החדש ישנה את המצב?
"ברור לי שהבן וגם הבת שלי שנהנית מתמיכות יקבלו החל משנה הבאה פחות, כי ברור לכל שהסל התקציבי לחינוך הרגיל יהיה יותר נמוך. הצעת התיקון אומרת שהסל התקציבי יקבע בהתאם לאופי המסגרת. תחת המילה "אופי" מסתתר חינוך רגיל או מיוחד, והתקציב בהתאם".
"תמוהה מאוד המהירות שבה החוק הזה נחקק" אומרת עוה"ד נגה דגן בוזגלו, חוקרת במרכז אדווה. "אני לא מבינה איזה אינטרס יש לקדם את זה ועוד כל כך מהר. רק בשבוע שעבר הוא עבר קריאה ראשונה והשבוע כבר נידון לקראת קריאה שנייה ושלישית. זה ממש מוזר. מתהדרים ברפורמה כשבפועל אין כאן שום בשורה. זה לקחת את דו"ח ועדת דורנר בלי הלב שלו".
"בלי שוויון אין בחירה אמיתית להורה". רויטל לן כהן
מדוע?
"דו"ח ועדת דורנר טען שיש הסללה. שמערכת החינוך אינה מאפשרת הכלה של יחידים עם מוגבלות. הצעת החוק מקבעת את ההפרדה בין ילדים עם צרכים מיוחדים לבין שאר הילדים, הפרדה שהיא גם ככה חזקה בישראל וזו הפגיעה הכי חזקה בשוויון ילדים עם מוגבלויות.
"במקום הוועדות שבהן להורים אין זכות וטו בהחלטה לאן ילדיהם ישובצו, בנט רוצה לתת להורים את הבחירה ולהקים ועדות זכאות שיקבעו את הזכאות לסיוע לפי המוגבלות של הילד. זה צעד טוב, אבל אם התקציב נשאר לפי המסגרת ולא לפי המענה האמיתי לצרכים של הילד אז הבחירה היא לעשירים בלבד. מי שיש לו ישלח את הילד למסגרת רגילה ויתחזק אותו בטיפולים פסיכולוגים ושיעורי עזר באופן פרטי. מי שעני יישאר בחינוך המיוחד".
שעה נסיעה לבית הספר, בכל כיוון
טלי בריל היא אמא לשלושה ילדים שגרה במצפה רמון. הבן הקטן שלה מצוי על הרצף האוטיסטי ואמור לעלות לכיתה א' בשנה הבאה. "אם במרכז יש בעיה הרי שכאן בפריפריה הבעיה הזאת מחמירה, כאן אין אפשרות בחירה. אין גן תקשורת ואין בית ספר לחינוך מיוחד.
"מה יעזור לי שנותנים לי לקבוע? בפריפריה גם ככה חסר תקנים בתוך בתי ספר שהתקציב שלהם דל. עם התקציב שמשרד החינוך נותן לי אין לי אפשרות לשלב אותו כאן בבית ספר רגיל אלא רק לשלוח אותו לבית ספר לחינוך מיוחד".
וזה רע?
"כן, בשני מובנים. אחד, אין לנו בית ספר כזה ביישוב. זה אומר שהילד שלי יצטרך לנוסע שעה בכל כיוון בכבישי הנגב המסוכנים כדי להגיע לבית הספר. אין מצב שאני מאפשרת את זה. גם הרופאים קבעו שזה יזיק לו. שניים, למה ההסללה הזאת? למה לא להכין את הילדים עם המוגבלות לעולם? העולם שהוא יצטרך לתפקד בו הוא לא בית ספר לחינוך מיוחד".
כמו הורים נוספים לילדים בעלי צרכים מיוחדים, בריל אינה מבינה את ההיגיון הכלכלי שבהצעה. "במקום לשנע את כל הילדים בדרום ולהקים מפלצות מוסדיות זוללות תקציבים למה לא לתת לילדים את הכסף שהם זקוקים לו? למה לא ליישם את דורנר ולהשקיע בשילוב? אם הייתי באה עם סל תקציב, אין לי ספק שהייתי מוצאת לו מקום בבית ספר במצפה רמון. ברור שהייתי עושה הרבה בעצמי למצוא את הסייעות אבל גם כיום ההורים משקיעים מאמצים רבים למצוא את המענים לילדיהם. בלי סל תקצוב בתי הספר הרגילים יבעטו אותנו לבתי הספר בערים הגדולות. אני מכירה כמה משפחות מהדרום עם ילדים עם צרכים מיוחדים שכבר עזבו. גם ככה קשה פה".
ההורים מנסים להתארגן למאבק, אולם המהירות שבה מקדם משרד החינוך את החוק מסכלת את האפשרות להתארגנות אמיתית. עד היום יכלו לפנות לבג"ץ כשרצו לסייע לילדיהם להשתלב בחינוך הרגיל. "יש כאן חקיקה עוקפת בג"ץ", חוששת לן כהן. "ההצעה הולכת בכיוון ההפוך מכל מה שבג"ץ קבע עד כה לגבי הדרך לתקצב ילדים עם צרכים מיוחדים שמשתלבים בחינוך הרגיל".
ממשרד החינוך נמסר בתגובה: "במתווה החדש יש כדי לשפר את כל מערך שירותי החינוך שנהנים ממנו תלמידי החינוך המיוחד, ובכלל זה מוסדות חינוך קרובים למקום המגורים, חופש בחירה בין חינוך מיוחד לחינוך משלב, ותוספות תקציביות. יש בכך חשיבות לאומית מהמעלה הראשונה. מעתה תהיה רק ועדת זכאות אחת (בניגוד לשתיים, כיום) שתבטיח שרק תלמידים מתאימים יופנו לחינוך המיוחד, אך היא תכריע לגבי הזכאות: ההורים יחליטו לגבי סוג המסגרת, ברוח ועדת דורנר. בנוסף, מתן התמיכות ייבחן על פי הערכת תפקודו של התלמיד, ויותאם לצרכיו.
"מיליארד שקלים יוקצו לבינוי מעל 1,000 כיתות לימוד על פני ארבע שנים כדי לתת לכל תלמיד מענה קרוב לבית, וכ-180 מיליון שקלים בשנה יוקצו לטיפולים פרא-רפואיים, הכשרה וליווי מורים, יצירת מרחבים טיפוליים, והשתלבות בבתי הספר הרגילים".
[mc4wp_form id="1006521"]