איור: איתי רווה
אחרי 20 שנות עבודה כמורה באחד מבתי הספר, עברה צ' דירה ונקלטה בבית ספר יסודי חדש. כעבור שנה נפטרה מנהלת בית הספר ואחרת החליפה אותה. מאז אותו יום לפני כעשר שנים, היא מספרת, חייה הפכו לגיהנום שכלל אירוע מוחי והתרסקות כלכלית.
"קיבלנו מנהלת חסרת ביטחון שסגניתה והמזכירה ניהלו אותה והשפיעו על יחסיה עם המורים. התעמתויות בלתי פוסקות אתה ועם סגניתה הפכו לשגרת העבודה שלי. הן שיתפו פעולה בהתעמרות בי", היא אומרת.
במערכת החינוך מדברים רבות על הניסיון ליצור סביבה חברתית נאותה בעבור התלמידים. שיעורי כישורי חיים, תקנוני התנהגות, ימי גיבוש, שיעורים מיוחדים – כל אלה אמורים להפוך את בית הספר למקום שנעים לתלמידים להיות בו. מורים שנתקלים לחוויה פוגענית, לעומת זאת, מוצאים עצמם מול מערכת אדישה במקרה הטוב או כזו שמיישרת קו עם המנהלים הפוגעים במקרה הרע.
"להיות מורה" הוא שם הדף שהקימה ברכה שטרספלד בפייסבוק לפני כשלוש שנים. הדף הפך כתובת ל-21 אלף מורים שמעלים בו שאלות, התייעצויות בנוגע לזכויותיהם, וגם פוסטים שבהם הם שופכים את הלב באופן אנונימי ומעלים את סיפוריהם האישיים על חוויות פוגעניות מצד אנשי ההנהלה בבתי הספר בהם הם מלמדים. "הייתי מורה 34 שנים. כשיצאתי לגמלאות הבחנתי שלמורים אין מקום אמיתי לשתף או לשאול ולהתייעץ בנוגע ליחסי העבודה שלהם ומחוץ למשרד החינוך ויש הרבה מצוקות שמחפשות כתובת". אומרת שטרספלד.
משרד החינוך או ארגוני המורים לא מהווים כתובת?
"במשרד החינוך ובארגוני המורים יש למעשה ניגודי עניינים. מדובר בבתים מקצועיים הן של המורים והן של המנהלים. לתפר המיוחד שבין מורה למנהל, שיש ביניהם יחסי עבודה אבל המנהל אינו המעסיק של המורה, אין מענה. מעבר לכך, מהניסיון שלי אני יכולה להגיד שברירת המחדל גם במשרד החינוך וגם בארגונים היא ליישר קו עם המנהל והמורה נשאר בסופו של דבר חסר הגנה".
דוגמה למקרה שמתארת שטרספלד הוא סיפורה של צ'. "כשהמנהלת החדשה הגיעה, קיבלתי לידי את הכיתות של הסגנית", היא מספרת. "הבאתי את הכיתות האלה להישגים. הצלחתי היכן שהיא נכשלה. ההורים לא הפסיקו להלל ולשבח אותי. הייתי מגיעה בבוקר והיא עמדה בכניסה ולא אמרה לי שלום. עשתה עלי חרם. כל הזמן היו מגיעות אלי שמועות שהיא בודקת עם עמיתות שלי את התפקוד שלי.
"יש לי כל כך הרבה מכתבי הוקרה ותודה מהורים. השם שלי כמורה הולך לפני. במשך הזמן הורים שלחו לסגנית מכתבי מחמאות עליי והיא לא העבירה לי ולא יידעה אותי. היא הייתה משפילה אותי כל הזמן. חשבתי לעבור לבית ספר אחר, אבל זה ביאס אותי – אהבתי את התלמידים ואת ההורים".
"למורים אין מקום לשתף". ברכה שטרספלד
שניים-שלושה מקרים חדשים מדי שבוע
צ' פנתה למנהלת המחוז וסיפרה לה על הקושי שיש לה בהתנהלות מול המנהלת והסגנית, וביקשה את עזרתה. "היא אמרה לי שהיא תשלח את המפקחת. יום אחד המפקחת הגיעה בהפתעה, ולמרות שישבתי איתה והסברתי לה הייתה לי תחושה שהיא נגדי. היא הכניסה את המנהלת ואת הסגנית לשיחה והן אמרו שם שאני לא מתאימה לרוח בית הספר ומסתכסכת עם מורים אחרים. הרגשתי כמו ילדה נזופה".
- עובדי ארגוני הצדק החברתי: תמונת היח"צ מושלמת, המציאות קשה
- רופאים ועובדים סוציאליים עוברים התעללות במקום העבודה; ההנהלה שותקת
- "אחרי 16 שנה של התעמרות קרסתי. חוץ מלירות עשו הכל"
המפקחת החליטה להעביר את צ' לבית ספר אחר, החלטה שאותה היא מגדירה סטירת לחי. בנוסף להחלטתה, היא ביקשה מצוות המורים לחתום על מכתבי תמיכה בהנהלה. כל המורות חתמו, וצ' שחשה מושפלת ביקשה להוסיף גם את חתימתה. "הרגשתי שזו הדרך היחידה שלי להשמיע את הקול שלי בתוך הסיטואציה ההזויה שנוצרה. חתימה שלי הרי הופכת את המכתב למגוחך". משלחות של מורות החלו להגיע אליה על מנת להסיר את חתימתה, אך צ עמדה בסירובה.
המפקחת ביקשה להיפגש אתה אך מועד הפגישה נפל על יום האזכרה לאימה והיא בקשה לדחות את המועד. בתגובה שלחה אליה המפקחת מייל שמזמין אותה לשימוע לפני פיטורים. כמה ימים אחר כך לקתה צ' באירוע מוחי. "כשהגעתי לטיפול נמרץ השאלה הראשונה הייתה 'האם עברת טראומה?'", היא מספרת.
במשך שנה וחצי צ' לא עבדה וחיה מחסכונות. זכאותה לימי מחלה נגמרה והיא עמדה בפני קשיים כלכליים. נקבעו לה 28 אחוזי נכות. משרד החינוך רצה להוציא אותה לפנסיה, אך לאור תנאי הפרישה הרעים שהוצעו לה היא סירבה. כיום היא מועסקת ב-50 אחוזי משרה. "נתתי את הנשמה לילדים, היו צוחקים עלי שאכפת לי מהילדים כאילו ילדתי אותם בסוף אני מסיימת את עבודתי כמורה עם נכות".
מהדף שמנהלת שטרספלד עולה כי סיפורה של צ' אינו נדיר. "עולים בעמוד מקרים של השפלות וצעקות בפני צוות המורים, הטחת עלבונות לפני תלמידים, נטילת זכויות, התעללות נפשית מתמשכת שהובילה לדיכאונות. מורים שחשים שהם לא יכולים יותר להיכנס לכיתות, מורים שהחליטו להתפטר כי לא יכלו לסבול יותר ועוד.
כמה סיפורים הצטברו אצלך עד כה?
"יותר ממאה, וזה רק מהשנה האחרונה. אני שומרת הכל בקלסר עב כרס. לפחות פעמיים-שלוש בשבוע מתפרסמים סיפורים ובכל יום עולות שאלות של זכויות, אנשים שרוצים לדעת מה ניתן לעשות בסיטואציות שונות כשהם חשים שהם רוצים רק לקום ולעזוב".
לפני כשנה ולאור הצטברות הסיפורים החליטה שטרספלד יחד עם כמה מורים ותיקים אחרים להקים מטה מיוחד למאבק בהתעמרות שיפעל למיגור התופעה. "אנחנו רוצים שיקום גוף חיצוני שיהיה כתובת למצוקות של המורים בסביבת העבודה שלהם. נראה לנו חשוב ביותר לייסד קוד אתי למנהלים שיחייב אותם להתנהגות מכבדת וראויה כלפי המורים. צריך להבין כשמורה נפגע זה מלחלחל כלפי מטה לתלמידים ולהורים. מעבר לפגיעה בו כאדם יש נזקים מצטברים למערכת הכללית והשפעות על חינוך ילדינו".
לאן בדיוק אני אלך?
מ', מורה בחטיבה עליונה ממרכז הארץ היא אחת מהמורים שחוו התעמרות במקום העבודה, וגם היא מספרת על פגיעה בריאותית שנגרמה כתוצאה מהאווירה העכורה בבית הספר. "חטפתי כאבי שרירים כרוניים שבאו כתוצאה ממתח נפשי, והורדתי מעצמי תפקידים כדי לנתק מגע עד כמה שניתן עם המנהל.
"הוא חיפש אותי בכל פיפס. בכל דבר הכי קטן התגובה שלו הייתה מכתב לתיק האישי וגרירה לשימוע. הייתי רכזת שכבה ומחנכת והוא הדיר אותי מישיבות חשובות, פסל את מה שאני אומרת בפני כולם. היה קובע עם הורים של ילדי הכיתה שלי והודיע לי בדקה האחרונה. התייחס אלי כאל פקידה טכנית. צעק עלי לפני אנשים. כשתלמידים התנהגו אלי לא יפה הוא לא הסכים לנקוט בשום סנקציה נגדם".
"המורה נותר לגמרי לבד". צילום: שאטרסטוק
אולי הוא היה לא מרוצה מהעבודה המקצועית שלך?
"בשנות עבודתי הרבות עבדתי עם ארבעה מנהלים. הכול היה בסדר. אלו מנהלים שהיוו עבורי דוגמה. גם איתו הכל היה מצוין ב-3 השנים הראשונות שבהן עבדנו ביחד, והייתי חלק מצוות הניהול. פתאום הראש שלו השתבש. הוא קיבל קביעות והייתה לו תחושה שהוא כל יכול. לפני זה הייתי מקצועית ופתאום לא? מה קרה?
"הייתי יו"ר ועד מורים והם היו פונים אלי בשאלות לגבי הזכויות שלהם. לא יישרתי איתו קו. יום אחד הוא שאל אותי: 'את איתי או נגדי?' ואני אמרתי שאני היכן שהצדק נמצא. מאז הפניות שלי נענו בהתעלמות מוחלטת. לא עזבתי כי אני עם ותק מאוד גדול ואני כבר לפני פרישה. לאן אני בדיוק אלך? וגם לשבת בבית לא מתאים לי. אני אוהבת את העבודה שלי עם התלמידים.
"אין לי אמון לא בארגוני המורים ולא במשרד החינוך. למנהלים יש יחסי ציבור מאוד טובים עם המפקחים ועם משרד החינוך. יש קומבינות: אני אדאג להפריש לך מורה ואתה בתמורה תקבל מורה שאמליץ עליה. אין כאן שיקולים של טובת המערכת. יש כאן טובת הדילים. ברור לי שחייבים להביא לכך שיוקם גוף חיצוני שיכיר את מערכת העבודה ואת חוקי העסקתם של מורים ויוכל לשמש להם כתובת", מ' מסכמת.
דרוש: תקנון אתיקה
"מקומות כמו בתי ספר ובתי חולים הם מדגרה למתעמרים, כי מנהל או מנהלת לא יכולים לפטר את העובד. זה לא בשליטתם", אומר עו"ד אייל שטרנברג מומחה לדיני עבודה שמלווה את מטה המאבק. "בשביל לפטר, המנהל צריך לעבור תהליך ארוך ולכן הרבה פעמים הוא חש שמה שנותר לו זה לעשות למורה גיהנום. בבתי הספר זה בולט כי שם יש חלקיות של משרות. אם אנשים צריכים להיות עם מישהו הרבה זמן הם בדרך כלל לומדים להתמודד איתו. למנהלים זה כביכול יותר קל ופשוט כי הם לא רואים את המורה כל יום ולא כל היום.
"צריך לזכור שיש יש כאן אחריות של המערכת. היא זו שצריכה לתת כלים לאווירה נאותה. אם יש כל כל כך הרבה מורים שחווים התעמרות בבית הספר סימן שמשהו לא עובד. משרד החינוך יכול לעשות הרבה דברים: הדרכות בנושא, משובים למנהלים. היום לכל חברת היי טק הכי קטנה יש תקנון אתיקה. צריך אחד כזה שיהיה ייחודי לבתי ספר. דבר נוסף, מפקחת לא יכולה באמת לפקח על הכול גם פדגוגית גם משאבי אנוש וגם מנהלית. זה לא הגיוני. עדיף שיהיה מישהו מבחוץ שיפקח על עניין רווחת המורים".
מהם הכלים המשפטים שעומדים לרשות המורים שחווים התעמרות בעבודה?
"מעבר לתביעות לשון הרע בגין ביזוי או צעקות, למשל, ומעבר לאכיפת דיני העבודה, תחום ההתעמרויות מגבש את עצמו מבחינה משפטית. אני מייצג 40 תביעות ויכול להעיד שיש מי שעדיין מתקשה לזהות אותה. מצד אחד יש קשת רחבה של התנהגויות שלמביט מהצד לא נראות קשורות או לא כל כך חמורות כל אחת בפני עצמה ולכן קשה לפעמים לתפוס את זה. מצד שני, ברגע שיש קשת של התנהגויות יש קשת של פגיעות ולפעמים הפגיעה היא כה חמורה שהיא גוררת עמה גם נזקים כלכליים, חברתיים, נפשיים ובריאותיים".
תגובות
מארגון המורים נמסר בתגובה: "על פי תקנון ארגון המורים ועל פי הנהלים הקיימים שעוברים גם בקרה על פי תקן ISO, טיפול בתלונות המורים נעשה על ידי מזכירי הסניפים האמונים על טיפול בכל בעיה פרופסיונאלית או סכסוך באזור הגאוגרפי עליהם הם מופקדים. נדגיש, בכל 16 המחוזות של של ארגון המורים בישראל יש מזכיר סניף המטפל בבעיות של מורים. לעיתים חבר ארגון נבחר לתפקיד של מנהל ואין זו סיבה להוציא אותו מהארגון, ההיפך הוא הנכון. בהיותו חבר בארגון המורים, יש לארגון המורים כלים נוספים לטפל בסכסוכים שמתעוררים בינו לבין מורה כזה או אחר ובמידת הצורך להפעיל בית דין חברים שיכול לגרום אף לסילוקו מהארגון, מדובר כאן בסנקציה חמורה כלפי מנהלים שאין להם ארגון עובדים חליפי".
מהסתדרות המורים נמסר בתגובה: "הסתדרות המורים דואגת לכלל עובדי ההוראה במשק ועושה זאת בצורה נאמנה מאז 1903. מזכ"לית הסתדרות המורים בודקת כל פניה שמגיעה מעובד הוראה לעומק ומתייחסת לגופו של עניין. היינו עדים ללא מעט מקרים בעבר, שבהם מורים ומורות זכו לגיבוי מול מנהלים שהוזזו מתפקידם ולהפך. לכל מגזר בהסתדרות המורים יש נציג נבחר שעוסק בנושאים הרלוונטיים למגזר שאותו הוא מייצג".
[mc4wp_form id="1006521"]