קרואסון-ג'מבונה, צדפות באורז, חומוס, סטייק או-פאברה, חומוס, מרק רביולי, עוגת לימון, חומוס, חומוס, חומוס
יום ראשון, 16.8
כולם עוד ישנים. ברקע נשמעים פעמוני שוק המופטאר (הזמנתי יקיצה אצל ז'ק, הפעמונר השכונתי), מן החלון נשקף הנוף הפריסאי המוכר. היום אוכלים אצלנו מישקה1 ואיריס2 פלפלים ממולאים. ראה איזו אישה נפלאה הסכימה להתחתן איתי – יום אחד שחתי לה לתומי שאין נפלאים מפלפליה של סבתי צילה, והנה אותו יום חוזר אני מהעבודה ומה אני מוצא על שולחן הסלון? ספגטי! מה אתה אומר על זה?
חכה, למחרת חשתי אל השוק הסמוך ורכשתי שישה פלפלים חביבים. עדיין שום דבר לעזאזל (עשתה מהם קומפוט). לסיכום – יום אחד עשתה נעמי פלפלים ממולאים, וכבר במגע הראשון, ללא ניסיון קודם, דפקה את סבתא צילה בסיבוב השלישי. מה אומר ומה אדבר, כל פלפל מלמיליאן, אתה בוצע אותו וממעיו זורמים אליך אורז מתובל, חתיכות בשר שריריות, צנוברים מטוגנים ועוד פלאי פלאים, חגיגה לאוהבי הפלפל הממולא (מחר אני מביא ארגז קישואים. נראה מה יש לה לעשות עם זה).
***
בטיולנו לברטן (הרכב מנצח – הגבעים בקישור ואמי בחוד) ביקרנו במספר מסעדות מעניינות ביותר, על אחת מהן ברצוני להרחיב את הדיבור. ובכן, גרנו במלון מהודר על שפת אגם גדול, כשמן החלון נשקף צי סירות הדיג המקומי (צבעוני ביותר). באותו מלון, ציין מדריך מישלן, שוכנת מסעדה מומלצת בסגנון ה"נובל קוזין". קצת יקר, אבל חיים רק פעם אחת. טוב, גלשנו במיטב מחלפותינו, והובלנו לאחר כבוד לפינה קסומה, מוארת בנרות לואי ה-16.
לאחר חצי שעה ניגש אלינו מלצר והטיל בידי כל אחד מהסועדים תפריט כרוך בעור יהודי, מהודר מאוד. מבט קצר במחירים הבהיר לנו שנלך על המינימום. הזמנו כבד אווז (אמא), סלט קרוטונים ושברה (נעמי ואני) למנה ראשונה, דג ברוטב שמנת לי, כנ"ל נעמי, אמא – סטייק ברוטב רוקפור. טוב, עוד חצי שעה, והנה בא נער מלצרים (יש שם כאלה) עם צלחת ענקית ביד, הגיע אלי, רציני לגמרי, הראה לי את הסלט (תלתל חסה קטן כשעליו קוביית גבינת עזים מחוממת על קרוטון, מין טוסט קטן) והלך עם הצלחת! מה זה? משלמים פה לראות אוכל?
למותר לציין מה קורה לאדם במצב כזה, רווי במיצי קיבה, לאחר יום קשה של נסיעה. טוב, בסוף הוא הביא את הסלט (אחרי שהגבינה התקררה לגמרי והטוסט התקשה לכדי מאובן), אבל ככה הלכה כל הארוחה. כל מנה הובאה על ידי פרח אחר, מנות זעירעירות בצלחות ענק, הראו לנו אותה, חיכו חצי שעה שתצטנן והביאו לנו אותה בפרצוף הכי חגיגי בעולם. זוועה. זהו הנובל קוזין! זונות! פלצנים! צחוק עשו מאיתנו. אבל נשבענו לא לספר לאף אחד, גם לא לך.
מתוך "ספר מגוחך" בהוצאת אדם
***
יום חמישי, 13.11
גם אני בדיאטה כדי להוריד אחד משלושת הקפלים, ולפי התכנית אגיע עם תמי בערך ב-18 לדצמבר, אגור בדירה של עופרה3 (שתבוא אל נעמי בפריס) לשבועיים ימים: הילולת חומוס כזו לא ראה עולם המזרח! חוץ מזה "חדשות" חייבים לנו אי אלו ארוחות שחיתות ב"דרקון הזהב" או ב"ברווז פקין" או איך שקוראים למסעדה שפרסמה את העוף המופלא שלי במשך השנה האחרונה. אוכלים כמה שרוצים, חותמים והולכים הביתה.
כבר יום שבת בערב.
אמש בערב, ארוחה אצל גדעון על הדשא – הארוכים, יונתן4 ואורנה, אני ורעייתי ובעלי הבית (לא הצלחנו להיפטר מהם). אפריטיפ כוס וודקה פולנית עם צלחת פיסטוק שאמי, מנה ראשונה צדפות ממולאות אורז – מהההשהו ואז דג LOTTE נפלא בירקות (ואני, כידוע, לא מתקשר לדגים בקלות) ואז ערימת שוקולדים ממולאים מכל הסוגים, לאחר האגסים בקינמון, הכל נשטף ביין שבשבילו אפילו שאול אברון היה משיל מכנסיו. אחלה חיים, בחיי! מזג האוויר נפלא לכדורגל, אז יושבים ורואים בטלוויזיה ומפליצים כמו תותחים. מהיום דיאטה עד המטוס – אכלתי תפוח, פשטידת קישואים וטיפה וודקה.
אגב, שמעתי היום על עוד חומוס שצריך לנסות – מאחורי הרדיו (אביא כתובת). חוץ מזה ברשימה: 1 הסוכה הלבנה, 1 אבו יוסוף (יפו), 1 ה"פקין" הזו, 1 טיילת, ירושלים: 2-3 מלך החומוס, 1 טעמי, קפיצה לבית לחם (עם אורי), 1-2 העיר המזרחית (אבו שוקרי? מאז שמת הזקן שמעתי שזה לא אותו הדבר) (יש מקום אחד, אני לא בטוח שהיית בו – מין אולם ענקי שאוכלים בו את המאזות והשיפודים הכי טובים בעולם!), האמנם קפיצה לעכו? (שמעתי אחלה חומוס!). לסיכום – קפיצת מוות לעיסה המופלאה!
יום ראשון. היום – שני תפוחי עץ, שניצל, כרובית וקצת אטריות בעוונותיי. בקצב הזה לא תראו אותי בלוד. רק מזוודה ותמי.
דודו במסעדה ויטנמית עם מרק שחיבב במיוחד
***
31.3.87
החיים כידוע, בזבל, אך מה לנו כי נלין? נתחיל מהבשורות הטובות. אי שם, במורד העיכול, חוברים להם יחדיו דג הֶדוֹק ברוטב תפוזים (נפלא!), דג טובון בשמנת עם תרד מוחמץ (אסור להחמיץ!), עוגת לימון בקצפת (הו!) ו-2 בקבוקים יין לבן מטריף, וכל זה – שימו לב, לא על חשבוננו! אמש ב-7:30 צלצל הטלפון. אנו, מורגלים בשכאלה, הרמנו באדישות. ובכן, זהו מר רשף מודיע לנו שהוא בלונדון בואכה פריס, ב-10:30 להתייצב בפורט-מיאו רעבים ובמצב רוח רע. לרשף לא מסרבים! אך מה נעשה ואם לפני כן אכלנו (אמנם על חשבוננו) ב"טרמינוס נורד" הידועה – אני סלט אנדיב והם ברווז חמוץ מתוק וחצי סטייק עצם, וזוגתי צדפות באורז וחמאה וחצי סטייק עצם (החצי עם העצם). הדחקנו מהר את המזון מאמש, שמנו פודרה וליפסטיק וחפזנו לקבל את הרשף. זה היה נפלא! ערב רווי הומור, יין ואוכל משובח.
בכל אופן, יצאנו ברכוש גדול: שני בקבוקי וודקה משובחים ובקבוק ליקר נפלא, גיליון "מוניטין" האחרון והתעניינות אבהית במצבנו הנואש.
בינתיים החל כאן גל ביקורי הקיץ. קירשנר5 עבר, נפגשנו על בירות והחלפנו דעות על החיים. לחדש לי הוא לא יכול, כמובן, אבל שמתי לו כמה רעיונות חדשים על פיליפנו: והם התקבלו בברכה. קשה לחדש לו משהו בנושא, אבל הכנות שלי, חומר הראיות והדמעות בעיני הכריעו את הכף.
עמוד מתוך תפריט ששלח דודו לאביב עם הערות בכתב ידו
***
2.4.87
אמש ביקר אותנו רשף הטוב וחיסל חצי מהמתנה של יום ב' (בקבוק וודקה שלם).
***
בפריס עכשיו נפלא, חם ונעים בסגנון הירושלמי (לא מזיעים) ובנות העיר התחילו להתקלף, עד שתגיע, יגיעו לתחתונים. אוכלים פה משהו משהו, למרות הצום הכבד, יש לנו מסעדה סינית נפלאה! (מרק רביולי סיני מדהים, דים סאם, כל מיני בורקסים מוזרים ממולאים, ברווז ברוטב דבש ועוד כהנה וכהנה, רק תבוא!) וגם מסעדה צרפתית על יד הבית, משהו משהו. כבר נותנים לתמי לחטט חופשי בהרינגים המוחמצים, ככה זה עם הצרפתים, אחרי פעמיים שראו ממך כסף נפתח להם התחת המכווץ. נעמי במיטבה לאחרונה. הניתוח הסיר ממנה את כיס המרה ומאז היא רכה כפשטידה.
***
כבר יום שני בבוקר, החיים עדיין נמשכים והכל סבבה. זה עתה חזרתי מקניות בסופר. במדור הפואה גרה (כבד אווז) נפרסה מנה לנעמי, בגבינרי קניתי משהו חדש שכל מיני אגוזים דבוקים לו מסביב, ועוד שברֶה שברֶה רגע רגע (עיזים). הוסף לכך מיני קונפיטורות, עוגיות, סטייקים עגל וכו' – השווה למכולת של מוני בבן יהודה והרי לך היחס בין כדור הארץ לכדור פינג פונג.
***
אנחנו די מעודכנים במה שקורה בארץ, ומפה זה נראה כמו איזו עיירה שכוחת אל, מקום עני ומאובק ומלא סערות מקומיות שלא מעניינות אף אחד. תאמין לי! אני מאוד ממליץ לך לחיות בחו"ל שנה-שנתיים בשביל לקבל פרספקטיבות נכונות ובשביל לבנות השקפת עולם מוצקה (והרי אתה עדיין בשלב הנוזלי-גזי) בתנאי חוסר היסטריה. הגויים האלה, שנראו שילוב של טיפשות ושביעות רצון במבט ראשון, הם באמת טיפשים ושבעי רצון, אבל הם ממש צודקים! בשביל מה להיות ערמומי, פרנואיד וממורמר כשאתה אוכל כל בוקר קרואסון-ג'מבונה, רואה את הפונט-נף דרך האוטובוס, סטייק או-פואברה בערב עם כוס בוז'ולה ובוויקאנד מרביץ נסיעה סבבה לכפר? בשביל מה לאהוד את הפועל ירושלים כשיש פריס סנט-ז'רמן?