ניתן לשער כי עו"ד יצחק מולכו, יועצו המדיני של בנימין נתניהו ושותפו למשרד של דוד שמרון, טרוד בימים אלו בעיקר בפרשת הצוללות.
מולכו, בניגוד לשמרון, שהוא עורך דינו של נתניהו וקרוב משפחה שלו, אינו נמנה על רשימת החשודים בפרשת השוחד לכאורה שמאיימת לטלטל את המדינה, אך הוא בוודאי עוקב בדריכות אחר הנעשה בשל קרבתו הרבה לנפשות הפועלות – חלקן מככבות גם בפרשות האחרות שחוקרת המשטרה אליהן נקשר שמו של ראש הממשלה.
אבל למולכו יש עוד בעיה בימים אלו. לבעיה הזו קוראים מוזיאון ישראל ומולכו עומד בראש הוועד המנהל שלו. כבר שנה שסערות פוקדות את המוזיאון הגדול בישראל, והן נסובות בעיקר סביב דמותו של ג'יימס סניידר – מנכ"ל המוזיאון במשך עשרים שנים שסיים את תפקידו בסוף 2016.
עם ההודעה על סיום תפקידו של סניידר הודיע מוזיאון ישראל כי מצא לו מחליף. לתפקיד נבחר ד"ר ערן נוימן, מי ששימש עד אז ראש מחלקת האדריכלות באוניברסיטת תל אביב. נוימן החל לעבור חפיפה, אך כעבור שלושה חודשים החליט שלא להיכנס לתפקיד. הסיבה לעזיבתו כפי שאמר לבכירים במוזיאון: מעורבותו הנמשכת של ג'יימס סניידר בענייני המוזיאון גרמה לו להרגיש שלא יוכל לנהל באמת את המוזיאון. זאת, שכן סניידר אמנם עזב את תפקידו הרשמי במוזיאון אך המשיך להסתובב בו, לשבת באחד המבנים שלו ולשוחח עם העובדים בעניינים מקצועיים.
במקביל המשיך סניידר גם לקבל שכר מאגודת הידידים של מוזיאון ישראל בארצות הברית – AFIM. למעשה בתקופתם של מולכו וסניידר הפך מוזיאון ישראל לתלוי כמעט לחלוטין באגודת הידידים שאחראית ליותר מחצי מהתרומות שהוא מקבל מידי שנה, וכך גם לחלק גדול בתקציב שלו. מהדו"ח של המוזיאון ב-2016 אפשר ללמוד כי היקף התרומות מארה"ב הגיע לגובה של כ-45 מיליון שקלים מתוך סך התרומות הכללי שעמד על כ-67 מיליון שקלים, ומול תמיכה של המדינה בהיקף של כ-22 מיליון שקל.
אולם נוימן אינו היחיד שמעורבותו הנמשכת של סניידר בפעילות המוזיאון גם אחרי עזיבת התפקיד הפריעה לו. באפריל האחרון אחרי התפטרותו חשפה נעמה ריבה את מכתב האמנים למוזיאון ישראל – דני קרוון, יעקב דורצ'ין, סיגלית לנדאו ויאיר גרבוז קראו למולכו ולוועד המנהל של המוזיאון שבראשו הוא עומד לסיים את ההתקשרות עם ג'יימס סניידר, כשזה כאמור כבר לא שימש מנכ"ל. הם הביעו דאגה בשל האחיזה של התורמים מחו"ל במוזיאון.
קרוון אף היה חריף יותר ואמר: " נכון שסניידר אוסף כסף והמוזיאון זקוק לכספים. אבל הוא לא צריך להיות מעורב בקבלת החלטות בכלל ואז התרומה שלו תהיה תרומה של נדיבות ולא של כוח. אני פונה לסניידר ואומר לו: 'גמרת את תפקידך, מישהו אחר צריך לקחת את מקומך. אל תשאיר את המוזיאון כמריונטה"
לאחרונה, נאלץ המוזיאון לשלם לנוימן 70 אלף שקלים על שלושה חודשי עבודה במשרה חלקית. זאת, למרות שלא חתם על חוזה מול המוזיאון ומשום שכן החל בחפיפה בתפקיד והשקיע זמן במוזיאון. התשלום לנוימן נגזר משכר המנהלים בחברות ממשלתיות על פי אחוז המשרה בו עבד, שכן המוזיאון כפוף לפיקוח של הממונה על השכר במשרד האוצר. נוימן שבחר לעזוב את התפקיד היוקרתי של מנכ"ל המוזיאון החליט בסופו של יום להישאר בתפקידו כראש מחלקת בית הספר לאדריכלות בתל אביב.
ויתר על תפקיד המנכ"ל. ערן נוימן, צילום: אלי פוזנר, מוזיאון ישראל
בעקבות עזיבתו של נוימן הוקמה ועדת איתור נוספת למנהל למוזיאון. לוועדה הנוכחית, כך נראה, לא אצה הדרך. עד עכשיו – ארבעה חודשים מאז ההודעה של נוימן כי החליט שלא להיכנס לתפקיד – לא נבחר עדיין מנכ"ל למוזיאון. בינתיים משמשת אילת שילה תמיר כממלאת מקום מנכ"ל המוזיאון. שילה תמיר היא בעלת ותק מקצועי רב שנים בתחום הכספים, אבל כפי שהצהירה בעצמה בעבר בפני ועדת האיתור שבחרה בה לתפקיד הסמנכ"לית בינואר 2017, היא נעדרת בקיאות "בהיבטים הקשורים למוזיאולוגיה ואמנות".
דו"ח הביקורת שלא הועבר
בשנה האחרונה פרסמנו במקום הכי חם בגיהנום שני תחקירים אודות התנהלותם של סניידר והוועד המנהל במוזיאון ואז גם החלו הרגולטורים השונים להתערב בנעשה במוזיאון.
כך למשל בסוגית השכר הכפול של סניידר אותה פרסמנו כאן. סניידר קיבל בכל שנה מהמוזיאון שכר ברוטו של כ-335 אלף שקלים לא כולל הוצאות שכר גבוהות שיכלו להגיע גם ל-160 אלף שקלים בשנה – אבל במקביל גם קיבל בכל שנה שכר מאגודת הידידים האמריקאית של המוזיאון בגובה של מיליוני שקלים בשנה. בין 2010 ל-2015 קיבל בסך הכל כ-8.3 מיליון דולרים מאגודת הידידים האמריקאית. בוועד המנהל בראשות מולכו טענו כי לא ידעו מכך והיו שמתחו ביקורת נוקבת על סניידר וכינו את המצב משבר אמון מול סניידר. בוועד המנהל הצטיידו, עם זאת, בחוות דעת ממשרד עו"ד צבי אגמון המקורב לכל הנפשות פועלות במוזיאון ולפיה התנהלותם הייתה כשורה.
משרד המשפטים ומשרד האוצר בדקו שניהם את העניין והגיעו למסקנה שמאחר ואגודת הידידים האמריקאית של המוזיאון היא גוף אמריקאי הם אינם יכולים לדרוש ממנו שלא לשלם לסניידר למרות שהדבר מנוגד לנהלים בישראל. משרד האוצר מסר אז בתגובה כי:
"לאחר התייעצות של אגף השכר במשרד האוצר עם יועציו המשפטיים, פרקליטות המדינה ומשרד התרבות הגענו למסקנה שנבצר מאתנו לטפל בתשלומי היתר ששולמו לכאורה למר ג'יימס סניידר ע"י אגודת הידידים".
בנוסף לשכר הגבוה, חשפנו כי דו"ח של מבקרת הפנים במוזיאון קבע כי היו הוצאות חריגות מאוד גדולות בשכרו של סניידר שהגיעו לגובה של כרבע מיליון שקל בשנה וחצי האחרונות לכהונתו. סניידר קיבל החזר מוניות בגובה של עשרות אלפי שקלים למרות שהחזיק גם ברכב שקיבל מהמוזיאון. הוא קיבל גם החזר הוצאות על הארנונה בדירת המגורים שלו, על פרחים בביתו ועוד.
דו"ח מבקרת הפנים של המוזיאון לא הועבר לממונה על השכר במשרד האוצר עד לפניית המקום הכי חם בגיהנום. עד כה בחר הממונה, ערן יעקב, שלא לעשות דבר בקשר לדו"ח וממשרדו נמסר בתגובה כי "הנושא עדיין נמצא בבדיקה באגף השכר והסכמי העבודה. בעת שתמוצה הבדיקה יתקיים דיון ויוחלט על המשך הטיפול בנושא. כמובן שאנו מנועים מלמסור פרטים נוספים עד לסיום התהליך".
במוזיאון מסרו בתגובה כי "מוזיאון ישראל מפעיל מערכת ביקורת פנימית מסודרת הפועלת לפי סטנדרטים הגבוהים ביותר. ועדת הביקורת וועדת הכספים של המוזיאון דנו בממצאי דו"ח הביקורת הפנימי העוסק בהוצאות המנכ"ל לשעבר. ההוצאות אושרו ועל חלקן התקבלו החזרים מאגודת הידידים בארה"ב. יודגש כי החל מ-1 בינואר 2017 המוזיאון אינו נושא בשום הוצאה של המנכ"ל לשעבר".
ההוצאות של סניידר כללו לאורך השנים גם החזר חריג בנוף העמותות ובמגזר העסקי – תשלום לקופת החולים מכבי. לאורך השנים (כלומר לאורך 20 שנות כהונתו) כיסה במקביל המוזיאון גם את הוצאות הויזה של סניידר. סניידר כלל לא היה בכלל תושב ישראל ושהה למעלה מ-100 ימים מידי שנה בחו"ל.
כולל קופת חולים. גיימס סניידר צילום: אלי פוזנר, מוזיאון ישראל
יש גירעון? יש גם קרנות
כאשר פנינו למוזיאון וביקשנו תגובתם לכך נמסר כי: "החל מה-1 בינואר מר סניידר אינו עובד המוזיאון ואינו מקבל תשלום כלשהו מהמוזיאון. בעבר, בעת היותו מנכ"ל, טיפל המוזיאון בוויזת העבודה שלו (כפי שעושה כרגיל המעביד) וכיסה את הביטוח הרפואי כחלק מהסכם העבודה שנחתם איתו וכפי שמקובל בהעסקה הכרוכה ברילוקיישן".
סוגית השכר אינה הסוגיה המטרידה היחידה במוזיאון. בשנים האחרונות נהג המוזיאון לעשות שימוש בקרנות של תורמים כדי לקזז את הגירעונות שנוצרו מפרויקטים ותערוכות. אחת הקרנות שבהן נעשה שימוש היא קרן של תורם גדול בשם ארנסט לוי שהלך לעולמו. הקרן של ארנסט לוי בסך כ-7 מיליון שקל סייעה לקזז גירעון בגובה דומה שנצבר במוזיאון – תערוכות שההכנסות מהן לא כיסו את ההוצאות. אחת התערוכות האלו היא תערוכה של האמן הסיני איי וויוויי שהגירעון שיצרה כבר מראשיתה עמד על מאות אלפי דולרים.
אחד מחברי הוועד המנהל מתח ביקורת על הנהלת המוזיאון בשיחה פנימית עם עובדים ואמר כי ההנהלה לא דאגה כי ההחלטה על קיזוז בין הקרנות יקבלו ביטוי בספרי התקציב וזאת למרות שהנושא עלה לדיון כבר לפני שנים רבות.
מוזיאון ישראל מסר בתגובה כי המוזיאון כפוף על פי חוק לביקורת של מבקר המדינה ומשתף פעולה עם אנשיו ככל שנדרש. בנוסף נמסר מהמוזיאון כי קרן ארנסט לוי משמשת לקידום תערוכות מוזיאון כפי שהוגדרה מראש על פי מטרותיה, ובכך מאפשרת הקרן להציג לציבור תערוכות ברמה בינלאומית ובסטנדרטים אומנותיים ואוצרותיים הגבוהים ביותר כדרכו של המוזיאון.
איפה הכסף? אולי היא יודעת. צילום: חיים הר-זהב
אז כמה תרומות הגיעו למוזיאון דרך סניידר?
בכירים במוזיאון ישראל, כמו גם ג'יימס סניידר עצמו, מקפידים להדוף כל ביקורת על התנהלותו ומעדיפים להתרכז בתרומות שהצליח להביא למוזיאון ישראל. הם נוהגים לציין במיוחד את גיוסם של של 100 מיליון דולרים על ידי סניידר לשיפוץ המוזיאון. הנה למשל חלק מתגובתו של סניידר בכתבה שפרסמנו בעבר אודותיו: "מר ג'יימס סניידר גייס ב-20 שנותיו כמנכ"ל מוזיאון ישראל יותר מ-2.8 מיליארד שקלים (2,800,000,000 – כך במקור, ש"ש) שהועברו במלואם לטובת מוזיאון ישראל, ישירות ובאמצעות אגודת הידידים בארה"ב. (…) על אף המשבר הכלכלי העולמי החמור של שנת 2008, מר סניידר הצליח לגייס כמאה מיליון דולר לטובת הבנייה מחדש של המוזיאון, פרויקט שהסתיים בהצלחה תוך עמידה בלוחות הזמנים ובתקציב ושזכה להכרה עולמית כאחד מפרוייקטי הבינוי המוזיאליים המוצלחים ביותר בזמננו".
בתשע השנים האחרונות של כהונתו בת 20 השנים של סניידר עמד היקף התרומות הכללי על 863 מיליון שקלים, אולם לא לכולם אחראי סניידר כמגייס הכסף. מארה"ב שם גויסו באותן שנים כ-526 מיליון שקלים, והיתר מתפלג בין מדינות שונות. במקביל פועלת בישראל גם אגודת הידידים הישראלית של המוזיאון שגם היא מגייסת כספים בעבורו.
אחת מחברות הועד המנהל של האגודה הזו היא שלומית מולכו. שלומית היא רעייתו של יצחק מולכו (וגם אחותו של שותפו דוד שמרון). היא אחראית גם על אישור שכר המנכ"לית של האגודה בישראל בסך כ-350 אלף שקלים.
מעיון בדוחות הכספיים של המוזיאון מ-2008 ועד היום 2016 עולה שאלה נוספת הנוגעת לטענתו של המוזיאון וסניידר עצצמו כי גייס לשיפוץ המוזיאון 100 מיליון דולר ב-2010: במוזיאון נרשמו באותה השנה תרומות בסך כולל של 163 מיליון שקל כש-100 מיליון שקל מהם הגיעו מארה"ב. במוזיאון מסרו בתגובה כי "ביאור 9 (הביאור בדו"חות שבו נכתב כמה תרומות גויסו בסך הכל בפילוח על פי מדינות – ש"ש) כולל גם תרומות לפרוייקטים ייעודיים המתפרסים על פני מספר שנים ולכן הסתכלות שנתית אינה מייצגת בהקשר זה".