28.10.85 לספירת הצרפתים
יש לי רעיון לפוסטר – לעשות פוטומונטז' נפלא בין הראש של רפול לגוף של רמבו. רק אל תמכור לקובי. בכלל, הרשה לי לשתף אותך בענייני המקצועיים – מתחיל להישבר לי מכל קטע העיתונות וההומור והקומיקס. אני מתחיל לעשות הסבה נפשית-מעשית לכיוונים יותר סופיסטיקייטד, בשיתוף עם פיליפ – כיוון של אילוסטרציה מתוחכמת, סיפורים ברמה גבוהה שלא מתאימים לעיתון או ציורים פרופר. בכל אופן, אני מוכן להכניס לשוקן ובנותיו בקטע של ניתוק מוחלט, אם אמצא פתרון כלכלי אחר (אולי אדם ברוך יסכים לממן לי שנה בחו"ל לצורך הכנת עיתון בחסות "ידיעות אחרונות" – כמו "כותרת ראשית" רק לענייני גרפיקה ותרבות, שאותו אערוך עם פיליפה. מותר לחלום, לא? ואז… בלי שום ייסורי מצפון!!). אגב, במקרה שכזה לא אהסס לחסל את יוסף עם כל הכרוך בכך.
***
21.1.86
הבה נחזור אל המציאות האפורה פה בפריס, וטוב שכך. שכן, כפי שזכור לך די הייתי מעורב בארץ בכל המהומות ההן, שכל עורך שיחק בי כמו פינג פונג, שהייתי לחוץ כמו קפיץ, היסטרי, ואחת הסיבות הנפלאות שאני פה זה כדי לצאת מהבלגן ולנוח לקראת הזקנה המכובדת העומדת בפני. אך אליה וקוץ בה, כמובן. היציאה מהברדק כרוכה בשיממון כלשהו. אפילו הקרבות הספורים עם נעמי ותמי אינם מה שהיו פעם, אין את מי לשנוא ועל מי לרכל. כאמור, פה בפריס לא קורה כלום. ממש כלום. אני לא יכול להביא לך שום שביב של רכילות. אותם אנשים, אותו האוכל הנפלא, אף אחד עוד לא גילה אותי, נפל על צווארי ונתן לי מיליון פרנק.
המשך, היום שלמחרת.
אני עובד כמו תותח, יש לי רעיונות כבירים ובטוח שתוך זמן (ארוך, דרך אגב) יגלו אותי פה ויהפכו אותי לאלוהים, דהיינו – ידפיסו וישלמו כסף, אבל מה, זה ייקח יותר זמן ממה שחשבתי, אולי אפילו שנה. סבלנות יש בלי עין הרע והעיקר – אני מתפתח באמת מרגע לרגע ועובד על דברים שהסיכוי בארץ להדפסתם קלוש ואולי גם פה לא יודפסו, אבל ההעזה וההתפתחות חשובים ומשמחים אותי נורא.
***
יום חמישי, 13.11
אני שוקד על סדרה חדשה שתחליף את יוסף, יש לי כבר שמונה פרקים והכל מכאן והלאה תלוי באסתרון הטוב. מצדי אפשר להוריד את הקרח (יוסף) ולא לשים כלום במקומו, אם הם יעמדו על כך אתן להם את הסדרה החדשה (המנדרובים, משפחה פולנית תל אביבית ממוצעת) תמורת חופן דולרים כמובן.
במקביל הזמין אצלי רינו מדור חדש ל"חדשות" כך שמצבי בכלל לא רע. המטרה – לחזור לפריס בינואר עם עוד בוחטה מהעיתון או מאיזו הוצאת ספרים. עוד אלף דולר ואני מסודר, אבל גם על 150 אגיד מברוק, כרגיל.
מתוך הספר "שתיקת הברווז" בהוצאת כתר
***
14.6
אהלן משה, מה אתה עושה בעירייה?
היום ב-7:30 צלצול באינטרקום. מי פורצת לחיינו אם לא ציפה, עמוסה במזוודות ובאנרגיה תקשורתית. עוד לא התאוששנו, והנה נחת עלינו המכתב שלך. 14 עמודים בכתב בלתי קריא (עלינו תעבוד, עלינו!? עמ' 8 נלקח משכתוב לכתבה של שרית ישי). אני מתיישב ומתחיל לכתוב מכתב בהמשכים שציפה תביא איתה.
בתחילה החדשות – התחלת הקריירה בפריס. פורסם הציור ב-BAT ועמו מחמאות אדירות. אני יכול לארוז את הדברים ולחזור, עשיתי זאת! חנוך או עופרה יתרגמו לך, יא פרימיטיב (כמו שלי תרגמו פה).
יום אחרי זה טלפון ממשרד פרסום (FRANCE 1) – רוצים לראות עבודות שלי. מישקה (אחלה גבר) עזר בהדרכה, בחירת התיק ועידוד פסיכולוגי. באתי וכבשתי בשיטת טליק, שום בעיה. לסיכום, רוצים שאעשה להם משהו, ביום ב' או ג' יתקשרו.
במקביל מצלצל רינו, רוצה פוסטר כל שבועיים. אני: כמובן שזה יהיה כרוך בתוספת משכורת. רינו: תודיע לי מה אתה רוצה ונדון (אגב, יש לי בעיה איתו, אל תגיד לו מילה כמובן. נראה לי שמה שהוא אוהב אני לא ולהפך. הוא רוצה בדיחות, לצחוק וכו', בזמן שאני רוצה להתפתח, אוונגרד וכו').
כמובן שהתיישבתי והתחלתי להפליץ חומר, אבל מה – ציפה באה עם העיתון של יום ו' (פוסטר שלי) ונכוויתי בצוננים (יש דבר כזה?) – הדפסה לא הדפסה, ברווזים שוחים בים אפור, הומור בינוני, חרא של עימוד וכו'. כמובן שבשביל כסף אעשה כמעט הכל, אבל יש גבול. אם לא אשתפר – אפרוש בכבוד. אגב, ציפה הביאה צרור סיפורים על צרור ועל "חדשות" בכלל – זבל של עיתון. עוד לא פתחנו את העיניים כבר אכלנו אותה בגדול. מה יהיה, הה? נראה לי שגם ב"העיר" אני אוכל אותה, לא שמים עלי ואני יוצא סמרטוט אחול-שרטוטה. בסוף אזחל לחיקה החם של חנה ב"דבר".
בינתיים הקריירה שלי מתחילה לנוע. קיבלתי מ-FRANCE 1 עבודה כלשהי, מיד בוצעה כהלכתה ו-4,000 פרנק זרמו לחשבוני. קיבלתי קצת ביטחון ואני בונה תיק עבודות נאה ומקווה שיזרמו כמה מרשרשים בשנה הבאה.
מתוך הספר "שתיקת הברווז" בהוצאת כתר
***
6.7.87
מחנוך ומוולקובסקי הצטיירה התמונה הבאה: "חדשות" בצרות, יוסי חייב לעוף, האשכנזים ישימו רגל לרינו, בסופו של דבר (שנתיים) חנוך יהיה עורך או סגן העורך, קובי יימרח בחמאה. מי במקומו? – אני! טור קומיקס יומי (אתה משובץ כל יום רביעי), "המנדרובים" עוברים ל"חדשות" (אף מילה לאיש). נעמי מתנגדת – מסולקת הצידה. רוני ארן (סודי ביותר! לשרוף ולשכוח!) – חייב לעוף. "חדשות" ינסוק לכיוון התרבותי, כולנו נהיה עשירים, אוחובסקי עורך "העיר", עפרה ב"ידיעות", שוקן – נשיא במצור, יודקובסקי מת, אנחנו פורצים, אני פותח מגזין קומיקס חודשי, קובי עובר ל"ידיעות" ומגיש נגדי תביעות בבית משפט לתביעות קטנוניות על גניבת רעיונות, מפסיד (קנס – לירה), מדינת ישראל מפסידה במלחמה, הכל עובר להיסטוריה (שוקן בעל רשת מכבסות בארה"ב).
ארוחת ערב!
***
אתמול היינו בתערוכה של איריס (מהצמד איריס ומישקה) – היא הייתה מאוד מוצלחת (התערוכה) וכנראה שהיא שיחקה אותה משהו משהו. באה אליה איזו אישה (ממיניסטריון התרבות הממשלתי) ולאחר שעה של מחמאות לקחה ממנה את הטלפון תמורת כרטיס ביקור. בכלל, כולם משחקים אותה סביבי, גורפים פרנקים ואוכלים שבלולים כל הזמן. אבל אל תדאג, בבה, תפסתי את הכיוון. תוך חצי שנה אני מרביץ מעבר היסטורי מהתחת של הסוס אל בין רגליו, ומשם, כידוע, קצרה הדרך אל גבו. אם אני לא חי פה טוב תוך שנה אל תקרא לי שחור.
***
בתחום הקריירה אין חדש. אמנם כנראה שעיתון בספרד (EL VIBORA) ידפיס סיפור שלי, בשבוע הבא מתפרסמות 2 עבודות ב-BAT, עיתון מקומי (חודשי) הולך להדפיס את "ירושלמי בפריס" מתורגם לאנגלית (לא כסף) ואני מת להתחיל פרויקט חדש שעליו אספר בגליוני הקרוב (קשור לציור) אבל באמת אין לי זמן להרים את הראש. רוב הזמן אני מתכנן מה לספר לחארות שיבואו מבורמה, האם ללכת על "פרויקט סודי שאסור לי לדבר עליו, מדובר בהרבה כסף, ואני לא רוצה להראות כלום עד שיודפס" או "סדרת ציורים שגלריה רוצה להציג, לא יכול להוסיף מילה" או שילוב של השניים.
***
8.4
טוב, אני מרגיש שאני בכושר כתיבה ירוד. זה המכתב הראשון מזה חודש, צריך לשוב לאימונים. הוצאנו היום ויזה לספרד ונעשה יופי של טיול עם הורי לדרום + מעבר גבול חביב. אם הכל ילך כשורה, ונראה שאנחנו מסוגלים להתנייע, אציע לך רעיון אדיר – טיול לאיטליה בספטמבר-אוקטובר. כל זה תלוי במצבנו הכספי עד אז, יש התחלות של סימנים טובים (אולי חוזה ראשון על הספר הקטן ב"פוטורופוליס", מחר ייוודע הכל. אני משאיר 2 שורות למחר ואסגור את המכתב.
דודו גבע, שליח הברווז בפריס.
***
9.4
אז ככה, הוא אמר לי: מצטער, עד ספטמבר לא אוכל לתת לך תשובה סופית למרות שאני מעוניין בספר והסיפור מצא חן בעיני. אמרתי לו: טוב, יש עוד הוצאות שמתעניינות בסיפור, בכל אופן אתקשר בספטמבר. קמתי כמו גבר, לקחתי את החומר ויצאתי, משאיר אחרי אדם אומלל ומבולבל שכל עולמו חרב עליו בגלל שלא יכול היה להחליט בזמן.
ד.
***
3.5.86
הראשון במאי עבר בשלום. נעמי קצת נפגעה במרפק (אלה של שוטר) אבל חוץ מזה הכל בסדר.
הורי עדיין כאן, ולמרות הצפיפות אפשר לחיות ואפילו ליהנות. היה לנו אחלה טיול בדרום, אביניון-נים-אלבי-קרקסון-ברצלונה-חזרה דרך חוף הזהב. בסוף נעמי (החוליה החלשה במסע) תפסה אנגינה והתקפלנו חזרה. ברצלונה התגלתה כעיר נפלאה, והספרדים אחלה עם, הרבה יותר נחמדים מהצרפתים, ואולי אולי אף זכיתי באיזה הישג במורד הקריירה שלי (עיתון ספרדי חשוב).
אפרופו קריירה, אני מאוד מאוכזב מהחומר שלי ב"חדשות". פוסטרים גרועים, "הנשיקות" – מזעזע למרות הטקסט היפה של ציפה, ה"מוכרים בלבד" רע מאוד הן בהקשר שלו עם הטקסט והן בגודל שלו ובצורת ההדפסה. אשמח לשמוע תגובות על "יום העצמאות" כי זו הכוונה שלי לעתיד, יותר אקטואליות וסאטיריות. לא ייתכן שקובי יכבוש שם את השוק עם כל מיני הצגות טיפשיות ויזכה בכינורות ובזרי דפנה!
מילים ספורות על רינו וציפה. פשוט לא יאומן שהם עובדים ביחד. אני לא מבין מי יודע מה בעיתונות, אבל אחרי שקראתי את המאמר של רינו על מאיר שלו (מה פשר הכותרת – אלוהים יודע) וכשאני רואה מה קורה עם הפוסטרים – אני לא מבין איך העסק מתנהל. זה כמו שאת אותה חברה ינהלו שני אנשים מנוגדים, אי אפשר להבין מה הם רוצים, אי אפשר לקבל הדרכה/עצה/כיוון וכו', ברדק לא נורמלי. יש לי תכנית, כשאחזור לארץ, לקבל עמוד שבועי או ב"חדשות" או ב"העיר", ולעשות משהו שטרם נעשה כמותו בתולדותינו. אם תצטרף לזה אהלן וסהלן, אבל המקרה עם הזוג המוזר הזה מוריד לי את המוטיבציה להתעסק איתם. פתאום קליין נראה לי אחלה אחלה. יותר טוב משהו מעופף כמו פרס, או קליין, מהמהומה במוסף.
***
אני מותח קו על העבר ומגיע לענייני דיומא. הקריירה שלי ביצעה עצירה קלילה לפני הזינוק הגדול קדימה. ה"קאנאר אנשנה" מעיזים לא לפרסם אותי שבוע שני ברציפות, ונשאלת השאלה – למה. במקומי הם מעלים לכר הדשא הירקרק קבוצה כושלת של מקומיים, שכל קשר בין הקריקטורות שלהם להומור מודרני מקרי בהחלט. כנראה המגמה פה היא שקריקטורה לא צריכה להצחיק, וחבל. דווקא נתתי להם כמה דברים חביבים שעיקרם שילוב בין מין לפוליטיקה, אך הצרפתים, לצערי, מבינים רק בפוליטיקה. כך מצטרפים החבר'ה מקאנאר אנשנה לרשימת הנכבדים שמסרבים בזמן האחרון להרים את קרני ולמלא את חשבון הבנק שלי בקרואסונים.
הישועה באה, להפתעתי, דווקא מכיוון המשטרה. היום הלכנו לשם, נעמי תמי ואני, בלי הרבה תקווה, ויצאתי עם קארט-דה-סוז'ור מלכותי בלי לחכות בתור אפילו רגע מלוכלך אחד. מסתבר שתעודת העיתונאי שהוצאתי (כתב זר בפריס) מקנה לי את הזכות לבעוט לשוטרים בתחת במקרה והם מעצבנים אותי. כך דילגתי על משוכת המקומיות, ומכאן לקוממיות (חררררר). ביום ב' מתפרסם הקומיקס שלי ב-PASSION (עשה טובה, ספר) ומה הלאה אלוהים יודע.
***
בענייני קריירה המצב נראה טוב. קצת איטי לטעמי – בטח אתה יודע ש-B&T (עיתון גרפיקה חשוב ביותר) החליט להציג אותי בתור "גרפיקאי החודש" באחד הגיליונות הקרובים, וגם פיליפ ואני הגשנו להם איזו הצעה שעומדת להתקבל ולמלא את כיסינו בעוד 1,000 דולר לחודש (כנראה 2/3 שלי, 1/3 של פיליפ) (אל תספר לנורית!! רק לחנוך וקובי, בעצם גם להם לא!!).
רעיה קרס, מתוך הספר "עדיין אופטימיים – אמנים מציירים דודו גבע" בהוצאת זמורה-ביתן (להשיג בחנויות הספרים)