14:50: דברי הפיזור של עו"ד אייזבנרג: "בית המשפט שמע את כל הטענות בצורה מאוד יסודית. הוא בדק את כל הפרטים ואני מציע לכולם לחכות ולראות מה תהיה התוצצאה. השופטים לא אמרו שהיתה פה הגנה עצמית. השופטים שאלו המון-המון שאלות למה כן יש פה הגנה עצמית ולמה המקרה הזה הוא שונה, הוא חריג, ממקרים אחרים. אחרי שטענו ארוכות, למעלה משעתיים, בית המשפט הקשיב בקשב רב לטיעונים. הוא בדק כל טיעון וטיעון לפרטי-פרטים. אני מציע לכולכם לחכות ולראות. אני מאמין שגם מבחינה משפטית וגם מבחינה אנושית בית המשפט מבין שהאדם הזה צריך להשתחרר".
https://www.facebook.com/hottestplaceinhell/videos/580332185443771/
14:35: אייזנברג: "המערער לאורך ההליך, שנתיים נלחם על עצם הקורבנות. מבחינה אנושית אני רוצה לבקש להדגיש את קצה הקרחון של מה עבר על המערער מבחינה נפשית. מספר פעמים ניסה לשלוח יד בנפשו".
השופט: "ראינו שמצבו השתפר מאוד".
אייזנברג: "אני רוצה שבית המשפט יידע את מצבו".
השופט: "בינתים מצבו השתפר ושירות בתי הסוהר מודע לקשיים ומטפל בהם".
בית המשפט מתפזר.
14:23: בית המשפט דן בשאלה האם כל אחד שמפחד ללכת למשטרה ייקח את החוק לידיים, והאם היילו לא יכול היה לעצור בשלב שבו איילין היה כבר במצב גסיסה לפני שגולגלתו ואיבר מינו רוצצו באבנים.
השופט: "אדוני אומר שהוא חשף את הגב, רגע החניקה, ואני אומר שיש גם רגע שלישי אחרי שחנק ומתבוסס בדמו, ומרוצץ אותו עד שהאבן נשברת, ואדוני צריך לקחת בחשבון את כל הרגעים האלה".
אייזנברג: "אם מקבלים את זה שזו הגנה עצמית מדומה. אלא הטענה הנוספת שבהגנה עצמית מדומה אם בסופו של יום מקבלים את מה שהוא מקבל – שברגע שראה אותו מוריד את מכנסיו ומטיל את מימיו זה הציף אצלו הכל".
השופט: "ההתנפלות היתה כשהוא כבר רכס את מכנסיו. על זה אדוני צריך להשיב".
אייזנברג: "בדיוק בנקודה הזו אומר בבית המשפט: 'חנקתי אותו, עמדתי והסתכלתי עליו וראיתי כל מה שקרה. איך שהוציא את איבר המין שלו', שאל ראית את איבר המין? כל אדם היה מנצל ואומר שכן. אבל אמר שלא. הוא אמין במאה אחוז. זה לא אדם זר. 'זה קפץ לי והעלה לי את הטראומה'. וזה בדיוק מה שאומרת כבוד השופטת ארבל – 'כאן הוא ראה בדימיונו איך הוא הולך לאנוס אותו'. איך בית המשפט יכול להגיד שזה היה נגמר רק בעניין הכספי? לפני שבועיים אנס אותו. ויש גם את עניין הסבירות. הוא לא זוכר. זה אומר שהמצב הנפשי היה אמוק. אמר גם בחקירה וגם בשיחזור שהוא חנק אותו ופחד לשחרר כדי שלא ירצח אותו. לפחות בדימיון שלו הוא פחד שיירצח. הנושא של פנייה למשטרה כל הזמן חוזר. למה לא שואלים את המערער למה לא פנה למשטרה כשהמנוח סחט אותו ולמה לא פנה כשאנס אותו".
שופט: "יש הרבה אנשים שמבצעים נגדם פשעים חמורים מאוד כמו סחיטה ואיומים וחטיפות ואונס. עכשיו, אם התחליף של פנייה למשטרה זה ליטול חיי אדם, האם אנחנו יכולים להסכים לסטנדרט כזה?"
אייזנברג: "צריך לקחת בחשבון שפחד שייפגע, שהמשפחה תדע, שיקראו לו הומוסקסואל בשכונה, אדוני יודע כמה זה קשה ללכת למשטרה? לעמוד על דוכן העדים?"
השופט: "לא להתלונן במשטרה עומד מול זה רצח? זו המשוואה שאתה מציע לנו?"
אייזנברג: "לא, בשום שלב לא אמרתי בעירעור – אני לא אומר שכל מי שנאנסת יש לה זכות לרצוח את האנס. אני אומר שאם בחורה נאנסת פעם אחת ונאנסת בשנייה, ואם האנס לוקח אותה לחנייה חשוכה…"
השופטת: "אחרי שהיא משתלטת עליו והוא במצב של גסיסה – האם היא יכולה להמשיך ולרוצץ באכזריות?"
אייזנברג: "ביסוד הזה בית המשפט צריך טיפ-טיפה להקל. כי הוא היה במצב נפשי שלא זכר אפילו שרוצץ את איבר מינו. נכון שאין פסק דין שזיכה בסיטואציה הזו. זה לא אומר שבית המשפט לא יכול לזכות הפעם.
בסוף השופט מחמיא לאייזנברג: "טענה יפה. באמת"
14:14: בית המשפט מנסה לברר עם התובע מהפרקליטות (הפרקליט) אם דעתם נוחה מחומרת העונש. האם לא היה עדיף ללכת על הריגה במקום על רצח, כשקיים היום סעיף כזה.
הפרקליט מסביר למה זה לא שיקול להקל בעונש: "התחשבות באדם שבעודו במצב מצוקה, בשכונת מצוקה, שלא מוכן להגיע למשטרה, לא לוקח את העוז להגיע למשטרה אלא להיפך, לוקח חייו של אדם, זה דבר שלא נשמע. המנוח, כפי שמוסכם וכפי שידוע, שוחרר מהכלא זמן קצר לפני הרצח. היתה לו כוונה להשתקם. האח היה עד למקרים שבהם אחיותיו הוצאו מהבית, שוטרים מגיעים לבית המשפחה, שואל עצמו האח: מדוע לא התנגד לסיטואציה הקשה ולא התנגד לעובדים הסוציאלים: מתוך זה שזו מדינת חוק. לצד אנשים כמו המנוח וכמו המערער שביצעו עבירות וצריכים להיענש, יש אנשים שסובלים ממצוקה ולא מבצעים עבירות".
השופט: "הלא מקובל על כולם שיש כאן סיטואציה של אחריות מופחתת. גם עם כרמלה בוחבוט היו נסיבות של רצח אבל הפרקליטות החליטה להגיש אותה על הריגה. עכשיו כשיש את הסעיף הזה, השאלה איך אתם רואים את הנושא של להעמיד דין על הריגה לעומת אחריות מופחתת. או שמא אפשר להעביר לקונסטרוקציות שונות של הריגה".
שופטת: "אולי החקיקה דווקא מחמירה אתם?"
הפרקליט: "מגיעים למצב שאנשים, כעניין שבשגרה, פונים לפתרון כזה במקום לחוק.
עצם זה שעמדה לפניו הצעת חוק ובית המשפט דחה את זה, וערך קדושת חיי אדם, בית המשפט קובע שזה נעשה מתוך נקמה. המערער הפך מנפגע לשופט ותליין ובית המשפט חייב לומר כנגד זה את דברו".
השופט: "אתם עדיין סבורים כך לנוכח פסק הדין שהוגש? התביעה בכל זאת נדרשת לעמידה כנגד עמדה ברורה. האם פסק הדין מייצג את העמדה?"
הפרקליט: "השורה התחתונה היא שמה שקבע בית המשפט זו העמדה".
14:09: כשבא כוח הפרקליטות מגיע לעניין הקינטור, השופטים מקשים שוב ושוב. נדמה שביטול הטיעון של הקינטור, עילת הרצח, הטריגר המיידי, על ידי הפרקליט, נראה להם אבסורדי:
הפרקליט: "…אין כאן קינטור: אותה דרישה לקבלת כספים, ניהלו דיאלוג, ניסה לשכנע אותו".
שופט: "אדוני אומר: 'בית המשפט נתן תשובה', אבל הם מערערים על פסק הדין. אדם התנכל לו לאורך זמן, גבה ממנו כספים וגם נפגע ממנו מינית. האם זה לא הטריגר, שהביא איתו ברקע את שאר הדברים שהם בבחינת קינטור?"
הפרקליט: "צריכים אירוע מרגש".
השופט: "מבחינתו לדרוש 1,000 שקל בתוך יומיים זה דבר שלא יכול לעמוד בו. על רקע שאר הדברים, ההתנכלות המתמדת והמעשים המיניים, האם זה לא בבחינת קינטור שהוא טריגר על רקע קינטור מתמשך?"
שופטת: "מקרה כמו של כרמלה בוחבוט שבו יש התעללות של שנים. ארוע מסוים לא יכול להיחשב קינטור, אבל כשהוא יושב בקצה קרחון של קינטור מתמשך, הוא בבחינת הקש ששבר גבו של אדם".
הפרקליט: "עובדה שלא שבר באותו רגע. זה לא שבאותו רגע לא יכול היה לשלוט במעשיו. להיפך הלכו הצדה".
שופטת: "אתה טוען שהקינטור לא היה מספיק מיידי?"
הפרקליט: "אומר שאם העובדות היו אחרות, דרישה כספית על רקע אירועים מיניים והתגובה היתה קורית מיד – אפשר היה לקבל את הקינטור. אפשר היה לקבל את זה שזה אירוע מרגש שאפשר להכניס לתוך הקינטור".
13:59: בא כוח הפרקליטות תוהה איך זה ייתכן שאדם מפחד לפנות למשטרה, אבל לא מפחד לעשות מה שעשה?
השופטת: "אם אדם נמצא באלימות או במצב חברתי או תקשורתי שלא יכול לפנות למשטרה, האם זה לא ייתכן?"
בא כוח הפרקליטות טוען לעוצמת תגובה בלתי סבירה. הוא מרים את קולו.
השופט: "אני אשאל את אדוני – בדרך כלל כשמרימים את הקול הטיעון חלש?"
13:43: אייזנברג מסיים את טיעוניו ועולה בא כוח הפרקליטות: "אנחנו נראה איך גם לפי גרסתו לא עוד בחמישה מהיסודות של הגנה עצמית. אני לוקח אתכם להודאה 4. הוא נשאל: 'האם אתה טוען שבגלל שני מקרי מעשי הסדום שבגללם ורק בגללם רצחת את ירון'. התשובה היא: 'לא. גם כי הוא סחט אותי ואיים עלי'. אין כאן זכר וזיקה להערות מיניות כלשהן. לצורך הדיון האקדמי זה לא עומד ביסודות ההגנה עצמית. ראשית, תקיפה שלא כדין – המערער חנק את המנוח כשהמנוח סיים להטיל את מימיו וסיים לרכוס את מכנסיו והסתובב. היה בתהליך של לסגור את כפתור המכנסיים. זו תקיפה שלא כדין? אם בכל זאת, לשיטת חברך, היתה כאן טעות כנה? זה לפי ההבנה שלו. הוא סוגר את המכנסיים, לא פותח כדי לאנוס אותו. לפי הגירסה הבאה שחשב שיכול לחטוף מכות. לפי הגירסה המשודרגת שירצח אותו".
השופט: "וגם הסכנה שיאנוס אותו שוב. יש כאן חלופות שונות להגנה".
אייזנברג מעיר משהו, ובא כוח הפרקליטות צועק עליו לא להפריע. השופט מעיר לאייזנרג, ואייזנברג מחייך: "זה קשה".
השופט מחייך: "נכון, אבל אדוני לא רוצה לטעון אחר כך לאחריות מופחתת, נכון?"
יונתן היילו ועו"ד אלון אייזנברג. צילום: רועי שרון
13:25: עוברים לדון בסוגית הקינטור.
אייזנברג: "הכל מתבסס על החקירה הראשונה, ולא כתוב שם שיונתן פחד שהוא הולך לעבור אונס נוסף. כשהוא עומד מול המנוח והיה רועד ומקבל התקפי אפילפסיה – כאילו שהכל הלך ולא היה באותו רגע ונעלם מהראש, ולא היה חלק מהפחדים שלו".
השופט: "למה זה קינטור?"
אייזנברג: "ברגע שהוא רואה את המנוח מוריד את מכנסיו ומוריד את מימיו".
השופט: "כאן יש אסמכתאות לקינטור. אדוני ייתן אותן".
אייזנברג: "אם נעשה זום על הנקודה שבה המנוח מטיל את מימיו עם הגב למערער. יונתן לא קופץ עליו באותו רגע, אלא רק כשהוא מתחיל להסתובב חזרה. הוא אומר: 'זה או הוא או אני'. אולי בית המשפט יקבע שזו לא הגנה עצמית, כי יש יסוד או שניים שלא מתקיימים, אבל יש כאן פאניקה וכמות אדירה של פחדים שהצטברה ולא ייתכן שבית המשפט יגיד שבאותו רגע הוא יישכח את כל הפחדים וייתרכז רק בעניין הכספי".
השופט, בחצי חיוך: "אני חושב שגם זה שאמר לו: 'תביא לי אלף שקל', זה יכול להיות קינטור. האם יש לו אסמכתא לזה? אני רומז לאדוני שדווקא פה יש מה לטעון. יש לאדוני ראיות לדרישה כספית שכזו? האם יש סימוכין לזה? ואם אין, שיפתח את הרעיון".
אייזנברג: "אני אומר שמה שגרם לקינטור זה הדרישה הכספית – עובדה שלא רצח אותו – מה שבאמת קינטר אותו זה הפחד שהולך לאנוס אותו שוב. עצם זה שלוקחים אדם כזה למקום חשוך זה כבר קינטור. ריטוש איבר המין מעיד גם הוא על הקינטור".
13:22: אייזנברג מעלה את דוגמת שי דרומי. בית המשפט מנפנף אותו.
אייזנברג: "מעניין לראות איך בית המחוקקים שלנו יצרו עיוות שכזה, שאפילו בית המשפט העליון לא יכול לתקן. בתיק דרומי לא היתה תגובה פרופורציונית, היתה הגנה על הרכוש ולא על החיים, ולא היתה סכנה מיידית. ובכל זאת, דרומי יצא זכאי. בית המשפט טוען שהמחוקק ראה לנכון לערוך תיקון בחוק".
השופטים: "אם אדוני רוצה תיקון בחוק – עליו ללכת לבית שנמצא פה לא רחוק. אנחנו מפרשים את החוקים, לא מחוקקים אותם".
אייזנברג: "הדבר היחיד שאני רוצה להגיד לגבי שי דרומי – הוא לא היה בסכנת חיים מיידית, והתגובה לא פרופורציונלית. היו שם הרבה יסודות שלא התקיימו".
השופטים: "אדוני, נכון, אבל שי דרומי זו הוראת חוק מיוחדת. יעבור לטיעון הבא".
אייזנברג: "אני רוצה להיכנס ליסוד הפרופורציה. אם אחרי כל ההנחות נישאר עם הפרופורציה אז זה בלתי סביר כי אנחנו יודעים שלא ייתכן שנגן על הקניין ולא על הגוף". השופטים: "בית המשפט פוסל חוקים כשהם לא חוקתיים. הוא לא מחוקק חוקים. הוא מפרש חוקים. שי דרומי – זה נקבע בחקיקה".
13:19: אם אפשר לשפוט על פי רוח הדברים עד כה, נדמה שהשופטים מסרבים לקבל את גישתו של אייזנברג לגבי ההגנה העצמית. אייזנברג לא מוותר: "אם הוא נכנס לסערת רגשות ואמוק, האם בגלל סערת הרגשות והאמוק – ויודעים שהוא היה באמוק כי לא זכר בהמשך שריטש את איבר המין – אין פסיקה כזו בעולם, אבל זה לא אומר שלא תהיה פסיקה פה. לא ייתכן שבגלל יסוד אחד של פרופורציה הוא לא יזוכה".
13:17: השופטים: "המצב הנפשי רלוונטי לאחריות המופחתת, לא להגנה עצמית. עוד לא היה מצב בכל העולם שהכירו בסיטואציה כזו בהגנה עצמית. אומר פרופ' אלן דרשוביץ בספרו, והוא מעמדת סניגור, שנטענו בעבר טענות כאלה אבל מעולם לא התקבלו. אדם שוכב, די, נוטה למות, ואז מרוצצים את גולגלתו. איפה יש כאן את התוקף ואיפה את הפרופורציונליות?" אייזנברג: "מסכימים שהרגיש בסכנה כי עמד במרחק מטר, מתעלמים מסערת הרגשות. מתעלמים מזה שזה שהוא לא זכר אחר כך את ריטוש איבר המין". השופטים: "לא מתעלמים, אבל בהקשר אחר, לא בהקשר של הגנה עצמית. הנחת ההגנה העצמית נשללת. יראה לנו סיטואציה עובדתית כזו או מקרה אחר בעולם. אם אפשר רק לחדד את השאלה: נכון שנאמר בהקשרים מסוימים שאין מדקדקין – יש לזה מגבלות. כשמדובר באדם ששוכב חסר ישע ומרוצצים, השאלה אם עומד כאן 'אין מדקדקין'".
13:11: השופטים: "בעצם מה שאתה אומר זה שאם נאנס פעם או פעמיים – הוא צריך להרוג אותו". השופטים דורשים ממנו לדבר על דרישת הפרופורציונליות. "למה גם רוצץ את גולגולתו. אוקיי, חנק אותו. בעודו מפרפר הטיח לבנה בראשו. יש כאן הגנה עצמית בשלב הזה? לפי הדו"ח הפתולוגי המוות נגרם כתוצאה מהחבטות ולא מהחניקה. ההמשך עונה על הדרישות המינימליות של הגנה עצמית?
אייזנברג: "הם מגיעים לחנייה מאחור כשהוא כבר דרוך, משקשק. כששואלים אותו בבית המשפט, וזו הפעם הראשונה ששואלים מה היה בחנייה מאחור…" השופטים קוטעים: "אחרי שחנק במשך שבע דקות, ונפל, ובמצב מאוד קשה, אז הוא הולך וזורק עליו אבנים. בסיטואציה של אחרי החניקה, איפה הפרופורציונליות? די, כבר נפל". אייזנברג: "אז יש לי ראיה אחת שתוכיח ותאשש את המצב הנפשי שהיה נתון בו. אחרי שהוא מכה אותו עם אבן בראש וגורר אותו, הוא מכה אותו גם באיבר המין ומרטש אותו. הפרט הזה הפך את התיק. אמר התובע בסיכומים שעדותו של הנאשם הכריעה". השופטים: "הפרקליטות קיבלה את זה שיש אחריות מופחתת והתעללות. אבל היכן ההגנה העצמית? אדוני צריך להשיב לנו – כשאדם שוכב ומפרפר ומתחיל השלב שזורקים עליו אבנים ומרוצצים את גולגלתו. איפה עומדת ההגנה העצמית?" אייזנברג: "אם אדוני ייתן לי להשלים את המשפט האחרון: זה מראה מה היה המצב הנפשי שלו בסוף".
12:47: בית המשפט מקשה בכמה נקודות. בנקודה הראשונה – מה פירוש לקח אותו אתו? עו"ד אלון אייזנברג מתאר: "יונתן (היילו) לא חלם בליל הארוע שכשהוא הגיע למרכז המסחרי ירון (איילין) יהיה שם. אילו היה יודע היה עושה פניית פרסה וחוזר הביתה… יונתן מגיע עם אבי למרכז המסחרי, נכנס לשם וירון עומד שם, איך שהוא יוצא מהקיוסק ירון הגיע אליו, קונס אותו ב-1,000 שקלים, שזה סכום כפול ממה שהיה רגיל לקנוס אותו בעבר. בשלב הזה (יונתן) נכנס להלם וזעזוע. כשביקשתי שינסה לתאר לי מה זה, אמר: 'זה כמו שאתה רואה מכונית שמגיעה אליך במהירות ואתה לא מסוגל לזוז'. ירון פונה ליונתן וקונס אותו. יונתן עומד מול האדם שקנס וסחט ואנס אותו פעמיים. אבי, החבר הטוב של (יונתן) לא יודע שהוא סחט אותו. מה שהכי מפחיד אותו זה שירון יגיד משהו ליד אבי שיביך אותו. אם לא ניכנס לנעלי המערער לא נבין". השופטים: "הוא אמר לו: 'תביא לי בתוך יומיים 1,000 שקל'. זה הקנס שהשית עליו. מה בסיטואציה הזו של תשיג אותו תוך יומיים עונה לדרישה של החוק? אמרת שהוא ביקש ללכת לצד כדי לא להביך ליד החבר".
אייזנברג: "ללכת לצד זה לא לחנייה מאחור. כשהם עומדים בצד. ברגע שמגיעים לנקודה ב' ושם הוא מאיים עליו, ואין מחלוקת בתיק הזה – המנוח לקח והרחיק אותו לחנייה מבודדת לרחוב חשוך, כשאנשים לא רואים ולא שומעים". השופטים: אדוני מתרחק מהעובדות. מה פירוש לקח אותו? אייזנברג: "כמו שלקח אותו בפעם הראשונה ובפעם השנייה ואנס אותו. הלך אתו מתוך פחד. זה מבנה האישיות שלו. בסיכומים של הפרקליטות אמרו שהיו מוכנים לקבל את גרסת הקורבן. הוא ראה את ירון והיה משקשק במכנסיים. אם זה היה קנס, אפשר היה להסתפק בנקודה ב'. הוא לא היה צריך לקחת אותו לחנייה מאחור. השוטרים לא הבינו מה זה הגנה עצמית".
12:24: השופט מתעקש- מדוע רק בחקירה השלישית החליט היילו לספר שהותקף מינית? מהרגע שהוא נעצר, החקירה והשחזור שנעשו בזירת האירוע לא סיפרו את הסיפור האמיתי. מהחקירה השלישית אפשר לראות שהחוקרים מתמקדים בדבר אחד- האם זה נכון שהוא עבר תקיפה מינית או לא. עו"ד של היילו מתקשה. השופטים מתעקשים שגם אם היילו היה מודה מהחקירה הראשונה שהותקף מינית, הוא היה צריך לשכנע בהגנה עצמית.
11:54: לא היה פשוט להכנס לאולם בית המשפט העליון, לדיון של יונתן היילו. מתקיים כאן, באולם הגדול, דיון במשפט של אולמרט, עם שמונה צדדים שהביא איתו לכאן, עורכי דינם וחבריהם, כך שלא היה ליונתן סיכוי לקבל את האולם הגדול. זאת על אף שיצאו שלושה אוטובוסים מלאים אנשים, מתל אביב, מהדרום, מהצפון – ונערכה הפגנה קולנית עם שלטי ענק בכניסה לבית המשפט העליון. נצעקו שם סיסמאות כמו "לא לתקיפה מינית, כן להגנה עצמית".
כשכבר הצלחתי להכנס להיכל, כתקשורת, וחיפשתי את האולם, הגעתי לחבורה ענקית של צלמי עיתונות. חשבתי שכולם כאן בענין אולמרט, אבל לא. הם כאן בשביל היילו. מילד שקוף וזרוק בתא מעצר בלי סיכוי למשהו אחר ממאסר עולם – הפך לאחד הסיפורים המסוקרים ביותר לאחרונה.
https://www.facebook.com/hottestplaceinhell/videos/580261282117528/
