באפריל, כארבעה חודשים אחרי אסון דליפת הנפט של קצא"א (קו צינור אילת אשקלון) והזיהום בשמורת עברונה, פנו תושבי חבל אילות ובאר אורה לביהמ"ש המחוזי בבאר שבע, בדרישה להפסיק את הזרמת הנפט בצינורות קצא"א.
התושבים דרשו, כי לפני חידוש הזרימה תעבור קצא"א סדרת בדיקות מקיפה על ידי גורמים מוסמכים וחיצוניים. ביניהם המשרד להגנת הסביבה, אשר טען לאחר האירוע כי כ-5 מיליון טונות נפט גולמי נשפכו לערבה ופגעו במרקם הנוף והחי שם.
מאז תוקן הצינור, לטענת קצא"א, והחברה ביקשה לחדש את הזרמת הדלק. במאי עתרו תושבי באר אורה וחבל אילות למחוזי בטענה שקצא"א חידשה את הזרמת הנפט בצנרת שתקינותה אינה ברורה אחרי הפיצוץ. החברה הבהירה כי מדובר בבדיקות בלבד, והשופטת דחתה את בקשת התושבים לצו מניעה.
ביוני החליטה המועצה האזורית חבל אילות לתבוע מקצא"א 50 מיליון שקל בשל הנזק שנגרם לשמורת הטבע עברונה, בהיעדר לוח זמנים שאחריו תשוב המערכת האקולוגית לאיתנה, ודרשה להורות להם לנקוט אמצעים נדרשים כדי להבטיח שלא יישנו אסונות ודליפות, ולתקן באופן מוחלט את הנזקים שנגרמו.
ביוני שקלה גם המדינה להגיש תביעה נגד קצא"א, מצב מוזר שבו משרד ממשלתי תובע גוף שלכאורה מפוקח על ידי המדינה ונמצא בבעלותה לפחות בחציו. המשרד להגנת הסביבה בחן מול הפרקליטות אפשרות להגיש תביעה אזרחית נגד קצא"א, בגין הנזק הסביבתי לתושבים ולשמורה. מסמך עלויות שהגיש המשרד להגנת הסביבה לפרקליטות אומד את הנזק ב-140-130 מיליון שקל.
באותו חודש החליט ארגון "אדם טבע ודין" לממן מחקר על הנזקים הכלכליים, החברתיים והסביבתיים ארוכי הטווח שנגרמו לשמורת עברונה מדליפת הנפט. הללו הוערכו בכחצי מיליארד שקל. מסקנות הוועדה סותרות את הערכת המדינה, כי עלות נזקי הדליפה מגיעה לעשרות מיליוני שקלים בלבד.
מבחינת המדינה, עלותו הכוללת של האירוע מורכבת רק מחישוב תיקון צינור הנפט והטיפול בקרקע המזוהמת. מבחינת אדם טבע ודין, כדי לאמוד נזקים של אירועים סביבתיים, יש לחשב את העלויות ארוכות הטווח של פגיעה בטבע, במערכות ביולוגיות ובבריאות, ועוד שורה ארוכה של עלויות גלויות ונסתרות. את המודל הזה ביססו על מידע שנאסף מתביעות נזקים ב־53 אלף מקרים של דליפות נפט שאירעו בארה"ב עד שנת 2003.
גם על פי חישוב זה של היקף הנזק, המבוסס על עבודת מחקר יסודית, נותרו שני נתונים עלומים. ראשית, בניגוד לטענת המדינה כי דלפו 5 מיליון ליטרים של נפט, למעשה איש אינו יודע מה הכמות המדויקת שדלפה. בדו"ח נכתב: "בפגישתנו עם המשרד להגנת הסביבה התברר כי הרגולטור לא קיבל עד היום מידע מוסמך על היקף הדליפה".
אי ודאות שנייה קשורה לבריאות הציבור. עד היום לא נעשו סקרים בריאותיים בקרב תושבי האזור, אשר נחשפים לחומרים מסוכנים שנפלטים לאוויר בעקבות אידוי נפט. תביעה ייצוגית של תושבי האזור נגד קצא"א כבר הוגשה, וייתכן כי דו"ח זה יסייע בהכרעתה.
מנכ"ל קצא"א, אייל כהן, אמר שהוא מצר על אירוע הדליפה. "קיבלנו עליו אחריות ציבורית מלאה, מתחילתו ועד סופו, מימנו באופן מלא ובלעדי את השיקום ונמשיך לממן גם בהמשך. עד עכשיו הוצאנו כ-30 מיליון שקל לשיקום האזור. אנחנו עובדים בשיתוף פעולה מלא עם המשרד להגנת הסביבה ורשות הטבע והגנים. אנחנו מקיימים את כל דרישות המשרד להגנת הסביבה, אנחנו כפופים לחוק ומקיימים את כל מה שאנחנו צריכים".
***
בתוך כשבועיים ממועד הדליפה הוגשו בחופזה ארבע תביעות ובקשות לאישורן כתובענות ייצוגיות, אשר עסקו בנזקים הסביבתיים שנגרמו לתושבי אזור הערבה והיישובים הסמוכים בשל דליפת נפט לאזור, ירידת ערך הקרקע והמפגעים הסביבתיים שנגרמו מהדליפה. בקשה אחת, אשר הוגשה ברישול וללא חוות דעת מומחה, נדחתה. שלוש הבקשות הנותרות, התובעות מיליוני שקלים, אוחדו, כך שיידונו תחת הרכב שופטים אחד ב-2016.
מן המחקרים שנערכו בחודשים האחרונים עולה, בין השאר, כי עתידו של האזור אינו מזהיר. מדובר בפצצת זמן המאיימת על אוכלוסיית עצי השיטים, אשר בהם תלויה כלל המערכת האקולוגית באזור.
מחצית מכמות הנפט נשאבה בימים שאחרי הדליפה, המחצית השנייה חלחלה לעומק של עשרות סנטימטרים. מאז מתחבטת רשות הטבע והגנים כיצד לטפל בזיהום; פינוי מוחלט של הנפט בכלים כבדים אינו בא בחשבון, מאחר שהוא יגרום נזק בלתי הפיך לשטח.
תנאי הכרחי לקביעת מדיניות שיקום השמורה היה הערכת ההשפעה לטווח ארוך שתהיה לזיהום על עצי השיטים, המספקים חלק משמעותי ממקורות המזון והמים של הצמחים ובעלי החיים בשמורה. כעשרה עצי שיטה מתו מחשיפה לנפט או עבודות לפינויו, וחלק משמעותי ממאות העצים האחרים במקום נחשפו לנפט ישירות או בעקיפין וייתכן כי נפגעו.
ב-1975 התרחשה בחלק דרומי יותר של עברונה דליפה גדולה. מאחר שזו התרחשה בחודשי הקיץ, החומרים הנדיפים והנוזליים של הנפט התייבשו במהירות. מה שנותר מהנפט יצר קרום קשיח על פני הקרקע. אז הוחלט שלא לטפל בזיהום וחלקו נותר בקרקע עד היום. החוקרים סבורים שהנפט שנותר בקרקע יצר שכבה אטימה המונעת חלחול מי גשמים ופוגעת בנביטת הזרעים והתפתחותם לעצים בוגרים.
המערכת האקולוגית בעברונה השתקמה מאז. צבאי הנגב ניזונים מתרמילי הזרעים של השיטים. סביבם תועדו ארנבות, שועלים ובעלי חיים נוספים, ובעלי חיים כמו ארינמל (מין של חרק מעופף) שהתאימו עצמם לתנאי השטח, נמנעים מנתיב זרימת הנפט עצמו ומקימים סביבו את מלכודות החפירה המשמשות אותם ללכידת טרף. אך כל אלה תלויים בעצי השיטה, והפגיעה בהם תשפיע לטווח הארוך על כל שרשרת המזון של הצמחים ובעלי החיים בשמורה.
