אינפוגרפיקה: אלעד ארגמן
חנאן אלבחירי בת ה-19 מהיישוב לקייה, ובראאה אלשורבג'י בת ה-18 מרהט, הצטרפו בחודש מאי בעל כורחן לסטטיסטיקה עגומה ומקוממת: 106 נשים ונערות ערביות שנרצחו בישראל בעשור האחרון. ברמלה ולוד לבדן נרצחו 16 נשים ערביות מ-2010 ועד היום.
"לקחתי את החיים של אחותי" – ראיון עם רוצח
אלימות נגד נשים בכלל, ורצח נשים, בפרט, אינם בשום מובן בעיה ייחודית לחברה הערבית: 131 נשים ישראליות נרצחו בין השנים 2011-2016. נתון זה, יש לציין, לוקה ככל הנראה בהערכת חסר, משום שאינו כולל נשים שגופותיהן לא נמצאו, המוגדרות כנעדרות, כמו גם מקרים שבהם סיבת המוות שנרשמה בתיק שונתה.
75% עד 80% מהנשים בכל אחת מהשנים הללו נפלו קורבן לטרור המגדרי בידי בני זוג או קרובי משפחה. 58 מתוכן הן נשים ערביות – שיעור כפול משיעורן באוכלוסייה:
בשנת 2011 נרצחו בישראל 26 נשים, מתוכן 9 נשים ערביות; ב-2012 – 19 נשים סה"כ, מתוכן שש נשים ערביות; ב-2013 נרצחו 23 נשים, שבע מביניהן נשים ערביות; ב-2014, נרצחו 15 נשים – שבע מהן ערביות; ב-2015 נרצחו 23 נשים, 15 ערביות; ב-2016 נרשמו 25 מקרי רצח של נשים, 14 מהקורבנות היו ערביות. מתחילת 2017 נרצחו בישראל 10 נשים. ארבע מהן ערביות.
מדו"ח שהגישה ח"כ חנין זועבי למבקר המדינה במרץ האחרון, עולה כי כ-80% מהנשים הערביות שנרצחו הגישו תלונות על אלימות ו/או איומים במשטרה – זאת, לעומת 40% מקורבנות הרצח היהודיות.
באוקטובר 2016 הוחזקו בשב"ס 2,262 כלואים בגין עבירות אלימות במשפחה, בהם 1,650 אסירים ו-612 עצורים. 98% מהם גברים. שבעה מכל 10 אסירים מרצים מאסר חוזר, כאשר שלושה מתוך 10 זהו מאסר שישי ומעלה. עם זאת, 51% מהם שפוטים לתקופה של חמש שנים או פחות.
בתגובה לנתונים אלו, מסרה משטרת ישראל: "חקירות מקרי רצח מנוהלות במשטרה באופן יסודי ומקצועי תוך חתירה בלתי מתפשרת להגיע לחקר האמת ולהבאת הרוצחים לדין, בלא כל קשר לזהותו או מוצאו של הרוצח או הקורבן.במסגרת חקירות אלו המשטרה משקיעה מאמצים רבים בפענוח של כלל מקרי הרצח, תוך הפעלת אמצעים גלויים וסמויים.
"מעבר לחקירת והבאת הרוצחים לדין צדק, משטרת ישראל רואה חשיבות עליונה בשמירה על חיי אדם ופיתחה מודל ייחודי לטיפול בנשים מאוימות במגזר הערבי. בזכות יישומו המוצלח של המודל על ידי המשטרה ורשויות הרווחה, חייהן של עשרות נשים ניצלו כאשר המטרה היא לאתר מראש מקרים שבהם קיים סיכון לאישה, הן אם זה בעקבות תלונה והן במקרה של קבלת מידע מודיעיני על כוונה לפגוע בה.
"לצד פעילות משטרת ישראל, יש לזכור כי אכיפה איננה הדרך היחידה למיגור תופעות חברתיות פסולות. ראוי היה שיישמע גינוי חריף מקרב הנהגת החברה הערבית, מובילי דעת קהל וכן אישי ציבור ודת הקוראים להפסקת הפגיעה בנשים. ללא הוקעה ברורה של התופעה ומבצעיה וללא שבירת קוד השתיקה של קרובי הנשים היודעים במקרים רבים על מסכת האיומים ולא מדווחים לרשויות, קשה יהיה למנוע רצח המתבצע בתוך המשפחה".
* מקורות: "ריכוז נתונים על אלימות נגד נשים לשנת 2016", מרכז המחקר והמידע של הכנסת; פרוטוקולים מישיבות הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי, ינואר 2016, אוקטובר 2016 ואפריל 2017; דו"ח "הפשיעה בחברה הערבית: לקויים בטיפול המשטרתי" שהגישה ח"כ חנין זועבי למבקר המדינה במרץ 2017.