אלדד יניב סיפר לרונית צח שהוא חזר בתשובה, שעכשיו הוא מבין עד כמה שגה בעת ששימש כחרב להשכיר בידי הגרועים שבחבורת ההון-שלטון. זה לא מפליא. יניב הוא אמן המניפולציות. באינטואיציה של שד הוא יודע להשתמש במלים המדויקות כדי לגרום לכם להאמין בכל מה שישרת את האינטרסים שלו. בהיעדר אתיקה פנימית הוא יודע להשתמש כך גם באנשים. הכרוניקה ידועה מראש: מרגע שהדברים מתחילים להסתבך ולהיכשל, אלדד יניב מותיר הכל מאחוריו, ומייצר לעצמו דמות חדשה.
יניב הושלך לכלבים כיועצו הקפיטליסט הנהנתן של אהוד ברק? הנה הוא מכה על חטא, מקים אוהל בשדרות רוטשילד וממציא את עצמו מחדש כאידיאליסט לוחם צדק חברתי ב״שמאל הלאומי״. הטריק הזה לא עבד? הנה הוא בורא את עצמו מחדש במפלגת ״ארץ חדשה״. נכשל בבחירות? היום הוא סופר מיוסר שבכלל מתרחק מפוליטיקה. אז מה אם לאחר הבחירות הבטיח שימשיך במאבק?
יניב נטל את פרדוקס השקרן ושדרג אותו לכדי אמנות. הוא ככל הנראה האדם היחידי בפוליטיקה הישראלית שניסה לבנות תדמית של אמינות על סמך וידוייו האישיים בדבר היותו נכלולי ורמאי. זה גימיק כל כך מפתיע ופרדוקסלי, שדווקא המתוחכמים מכולם בחרו להאמין לו.
סיפורי ההתגלות המיתיים של אלדד יניב, שלפתע ראה את האור ו״נולד מחדש״, היו חדשים לציבור אך הם למעשה טקטיקה ותיקה של יניב. ב-2007, כששימש יועץ פוליטי בכיר של אהוד ברק, היה האחראי לספין ״התדמית החדשה״ של הבוס שלו. יניב השכיל לזהות את תדמיתו הבעייתית של ברק בעיני הציבור והבין שרק הכאה על חטא והיטהרות ציבורית תחזיר את הבוחרים. כפי שהעיד בן כספית בזמנו, בעצת אלדד יניב חזר ברק בכל הזדמנות על המסר ״לא אחזור על שגיאות העבר. למדתי והפקתי לקחים״. זה עבד.
אחרי שברק פיטר אותו בבושת פנים, התחיל להתגבש אצל אלדד יניב הרצון להיכנס בעצמו לפוליטיקה. יניב, שהיה אז מעורב עד מעל לראש בשימון מנגנון ההון-שלטון הישראלי, משך אחריו מתוך אינטרסים עכורים את האנשים הערכיים והמוכשרים ביותר לפרויקט ״השמאל הלאומי״. אלו היו צעדיו העצמאיים הראשונים בפוליטיקה. שם החל לעבוד על בניית התדמית הציבורית הרצויה כדי שבבוא היום תאמינו לו גם אתם.
בראיון גלוי וקורע לב למגזין ״גלובס״ (שבו עובדת אשתו), שטח יניב את ייסוריו כמשרתם של ״החזירים הקפיטליסטים״, כשהוא משמיץ קשות את אהוד ברק, מעביר ביקורת על בעלי ההון וכמובן מכה על חטא ומצהיר על לידתו מחדש, כותרת המשנה זעקה כי אלדד יניב ״עוזב קריירה מטאורית וביטחון כלכלי כדי להקים את מפלגת השמאל הלאומי״. מוכר?
על אף הצהרותיו הפומביות בראיון, אלדד יניב המשיך לתחזק את קשרי ההון-שלטון, לבוש במיטב בגדי המעצבים והאביזרים היוקרתיים. בלי למצמץ, ניהל יניב חיים נהנתניים בפועלו לחיזוק מוקדי הכוח והריכוזיות בישראל, ובו בזמן קרא ליישום מדיניות כלכלית סוציאל-דמוקרטית. תוכלו לקרוא על משנתו הסוציאליסטית במניפסט של ״השמאל הלאומי״, שהפיץ באותה תקופה, בפרק שכותרתו לא אחרת מאשר: ״דוגמה אישית, ערבות הדדית והצנע לכת״.
הופעתו הראשונה עם המניפסט היתה לפני סטודנטים. בראיון לגידי וייץ מ-2012 הוא מתאר כיצד התקבל באדישות ובסלידה. אחד הסטודנטים עימת אותו אז עם עיסוקו כמשרת מנגנון ההון-שלטון וצעק לעברו: ״תגיד, אתה באמת חושב שאם הורדת את החליפה והעניבה אנחנו לא מזהים שהנעליים שלך זה כמה מאות יורו? אתה חושב שאנשים אידיוטים?״ יניב לא התבלבל, הוא הבין מיד היכן שגה. לקראת הופעתו הבאה, לדבריו, קנה נעליים זולות.
תנועת ״השמאל הלאומי״ הגיעה בשיא כוחה לכמה מאות פעילים בכל הארץ. עם גוויעת המחאה החברתית של קיץ 2011 התנועה התפרקה ואת האנשים שהלכו אחריו הותיר אלדד יניב תחת ההריסות. רובם המוחלט סרב לעבוד אתו שוב. אליהם הצטרפו בהמשך כמה מהשותפים החדשים שבהם השתמש לצורך הקמת הפרויקט הבא שלו: ״ארץ חדשה״. תנועה חדשה, הרגלים ישנים.
ב-2012, כשנה לאחר ראיון ״החזרה בתשובה״ הראשון, יזם אלדד יניב ראיון נוסף שבו היכה על חטאי העבר ושוב, לכאורה, שרף את כל הגשרים. בכנות כובשת סיפר כיצד ניהל חיים כפולים בשנה החולפת, כיצד שימש כ״זונה של הטייקונים״ ובמקביל רכש סט נוסף של בגדי פרולטר כדי שיוכל לשנות את חזותו ביורדו אל העם. הראיון החדש היה דומה להפליא לקודמו, אך זה מה שיפה במניפולציה החוזרת של אלדד יניב: הוא יכול להשתמש בה שוב ושוב, ועדיין יהיו מי שיאמינו לו.
בגילגולה הראשון חברו ל״ארץ חדשה״ כמה מהאנשים האיכותיים ביותר שביננו: מיכאל ביטון, ראש מועצת ירוחם, חילי טרופר, ממקימי ארגון "במעגלי צדק", השחקנית חנה הספרי ועוד. אלדד יניב הבטיח כי הוא שם בשביל האידיאלים, לא בשביל הכיסא, והתחייב שימקם את עצמו במקום העשירי הבלתי ריאלי. הטפסים לרישום המפלגה כבר היו מוכנים, אך הצטרפותו המפתיעה של מופז לממשלתו של נתניהו דחתה את הבחירות והרישום התעכב. בהיעדר בחירות באופק, יניב לא מצא באותם אנשים עוד שימוש. בתוך חודשים ספורים ממאי 2012 כל המעורבים במפלגה החדשה נעלמו ויניב, מתורגל בהתחלות חדשות, גייס במהירות רשימה חדשה. באוקטובר 2012 נרשמה מפלגת ״ארץ חדשה״, כשאלדד יניב מוצב בראשה. פרט אליו אין בה כל זכר לגרעין המייסדים.
רשימת נפגעי אלדד יניב הלכה והתארכה. עוד ועוד אנשים טובים ואידיאליסטים שנפלו בקסמיו התעוררו לגלות שרק נוצלו למטרותיו האופורטוניסטיות. אפשר להניח שאלדד יניב אכן הגיע בחייו לנקודה שבה הסתכל על עצמו במראה והתחלחל. הוא הבין שרוב האנשים ״האמיתיים״ בחייו מזהים אותו כזיוף. אך יניב אינו רואה באמת צורך לקחת אחריות ממשית על העוולות שגרם, יניב לא מבין באידיאלים ואינו מעוניין בתיקון עולם. הוא מכיר, מבין ועוסק רק בדבר אחד: תדמית. הוא לא משתנה באמת, הוא רק קונה לעצמו נעליים זולות.
בבחירות האחרונות יניב הציג לפנינו בדיוק את מה שאנחנו מחכים ומצפים לו בפוליטיקה הישראלית: מנהיג חזק וערמומי שלכאורה יעבוד רק בשבילנו. בדיוק כמו בקמפיין התדמית החדשה שתפר לברק, שב וחזר יניב על האמירה ששם בזמנו בפי הבוס שלו לשעבר, ברק: ״בלי שטיקים ובלי טריקים״. אך בהיעדר אידיאולוגיה של ממש, זה כל מה שנשאר. בכישרון רב הוא ייחצן את עצמו כחושף השחיתויות והאמת, כשבפועל אף לא ״חשיפה״ אחת שלו הבשילה לכדי כתב אישום או סערה ציבורית של ממש. התעלול היחצני של הפרחת השערות על ידי רני בלייר ואי הכחשתן מצד אלדד יניב, בסופו של דבר לא סיפק את הסחורה. יניב התאמץ, העיד, הקליט וערך סדרה שלמה של סרטונים מופרכים, אך הדבר היחיד שנותר מהם בזיכרון הציבורי הוא בדיחה עצובה על דולרים בגרביים.
עם זאת כשרונו הגדול לזהות אנשים ערכיים ומוכשרים ולגרום להם להאמין בו, בהחלט לא כיזב. הוא הקיף את עצמו בחבורה אידיאליסטית. חלקם, פעילים מרכזיים במחאה החברתית (כמו תמיר חג׳ג ואבישי מתיה), פרשו בקול תרועה רמה ויצאו נגדו בפומבי. פרישתם לא מנעה ממנו להפיץ בתחכום רב מסרים לפיהם ״רק מי שהיה חלק מהשיטה יכול לפרק אותה״. הרצון הקמאי של כולנו להיות חברים של מלכת הכיתה הרעה כדי שתשפיל מישהו אחר ולא אותנו, גרר רבים מאתנו לרצות לתת את הכוח למושחת הזה שיעבוד בשבילנו. רבים מאתנו רצו להאמין שהוא באמת ויתר על הכל למעננו.
אך אלדד יניב היה ולנצח יישאר אלדד יניב. כולנו איננו אלא כלי משחק בעולמו של האמן, ומרגע שהוא אינו יכול עוד לשאוב מאתנו כוח, אנו מושלכים לאבדון. מצביעיו, שקיוו שימשיך עם פעילותו ״האידיאולוגית״ בהמשך, גם אם יפסיד בבחירות, התאכזבו להיווכח שמאבקים שאין שכרון כוח בצדם לא מעניינים את יניב. היום הוא סופר מיוסר, מתכנן בשקט את הסיבוב הבא.
לקראת הבחירות הבאות, הרשו לי לנחש, שוב יפורסם ראיון קורע לב עם אלדד יניב. הפעם יכה על חטא על האופן שבו התנהל בתקופת ״ארץ חדשה״. הוא יקיף את עצמו שוב בחבורת אידיאליסטים נאיבית, ילכלך על כמה טייקונים, יפריח אמירות פופוליסטיות נגד בעלי ההון וירוץ שוב כמכור בגמילה כושלת אחר מוקדי הכוח והשלטון. ההבטחות להיות המושחת שלכם בכנסת יחזרו, אך אל תטעו – לא אתכם הוא מבקש לשרת. אלדד יניב לעולם ראה ורואה לנגד עיניו רק אדם אחד: את עצמו.
אורית קופל היא עורכת דין וסטודנטית למשפטים בהתמחות בדיני זכויות אדם בבית הספר לכלכלה בלונדון (LSE)