בנצי סלקמון: שוחרי הדמוקרטיה צריכים להקים רשת חינוך עצמאית: כמו החרדים
מערכת החינוך בימי השרה שולמית אלוני היתה כנראה בגיל הגן ושיחקה בשעתה ברופא וחולה. כי הקמפיין הבלתי נלאה של משרד החינוך בראשות שי פירון, אשר תוקף אותנו מכל כיוון אפשרי במדיה הכתובה והאלקטרונית – טוען כי ממש עכשיו עולה מדינת ישראל כיתה ועוברת סוף סוף ל"למידה משמעותית". ואכן, ניסיתי ללקט ולבחון את ארועי השנה שחלפה מאז כניסתו לתפקיד, ונדמה כי למידה משמעותית מאוד מתבצעת כאן בתחומים הבאים:
הצרת אופקים
אחת מתוכניותיו המבריקות של שי פירון היתה לאחד את לימודי ההיסטוריה והאזרחות, שני מקצועות שאין ביניהם שום קשר. אחד נועד ללמד על ארועי העבר והשני נועד להקנות לתלמידים מודעות דמוקרטית והבנה בנוגע למבנה השלטון, תפקידיו, ומנגנוני הבלימה הגלומים בהם. אם המטרה היא לגדל חיילים צייתנים שיפעלו כעדר בורים תחת כל איום בטחוני, אמיתי, מדומיין או מחורחר – אין שום סיבה ללמד אותם למה הם רשאים לצפות במדינה דמוקרטית.
לא בכדי עיקר הלמידה מתרחש באמצעי התקשורת בקמפיינים פרסומיים חסרי שחר. אם יבוטלו בגרויות במקצועות כמו ספרות, היסטוריה או אזרחות, יוכלו התלמידים להתרכז באנליזות צילחות ב"מאסטר שף" או בהגחכת צעירים רפי שכל מהם (אבל לא בהרבה) ב"יפה והחנון". כשתלמידה שלא טרחה ללמוד למבחן בספרות כותבת "מניפסט" שכל-כולו קריאה לרדידות מחשבתית והעפת כל מה שאינו נתפש כתכליתי מסדר היום האינטלקטואלי של צעירי ישראל – שי פירון יוצא מגדרו משמחה. "אני מרגישה שהחומר שאני לומדת מיותר לחלוטין", כותבת מיכל זולר למורתה על טופס המבחן. "אין לי ולא יהיה לי מה לעשות עם המידע שאני לומדת בספרות, אלא אם אגריל שאלה על 'חפץ' ב'אחד נגד מאה'". תפישת ה"מועיל בחיים" עוברת דרך שעשועון טלוויזיה, הדגמה מושלמת של תהליך הזומביזציה של תלמידי ישראל. אותה נערה זכתה לראיונות אוהדים מקיר לקיר בכל אמצעי התקשורת, ולמכתב אישי ומלוקק משר החינוך, שכתב לה: "רק למענך ולמען תלמידים נוספים רציתי להיות שר החינוך".
לימודי קודש
כזכור, הבטיח האוצר לקצץ רבע מתקציב הרשת החרדית בחוק ההסדרים ולהשוות את תקציבה לזה של בתי הספר בחינוך הממלכתי. ראשית, נדחה הקיצוץ בטענה שקודם יש להקים רשת חינוך ממלכתית חרדית ולהציע לבתי הספר החרדיים אפשרות להצטרף אליה. בהמשך, נוכחנו שלפיד דווקא העלה את התקציב במאות מיליונים ותקציב החינוך החרדי זינק בעשרות אחוזים. תקציב משרד החינוך לרשת מעין החינוך של ש"ס ב-2013 האמיר מ-358 מיליון ל-512 מיליון שקלים. בהתאם, תקציב החינוך העצמאי של אגודת ישראל גדל ב-26 אחוזים, מ-1.74 מיליארד ל-2.185 מיליארד שקלים. זאת, לעומת גידול של 12 אחוזים בלבד בתקציב משרד החינוך כולו.
כל זאת, אגב, חרף ממצאי הדו"ח שהוכן במשרד האוצר על רשת החינוך התורני של ש"ס, וחשף חשדות לשחיתות ואי סדרים חמורים. בין היתר נחשפו העלמות של 2 מיליון שקלים; הפעלה ותקצוב בתי ספר ללא רישיון משרד החינוך, לעתים למרות צו סגירה; תשלומי שכר פיקטיביים לעובדים שאינם קיימים; העסקת 1,600 בני זוג; הפעלת כיתות עם פחות מעשרה תלמידים; נסיונות להעלמת מידע ועוד. למרות כל זאת, את הגירעון בסך 140 מיליון השקלים שיצרה רשת מעין החינוך התורני בהתנהלותה המושחתת, לכאורה, כיסתה הממשלה בנדיבות.
פירון גם החליט לבטל את בחינות המיצ"ב שנערכות בכל שנה (המבחן ההשוואתי היחידי בין כלל בתי הספר בארץ – זה לא שנחסכה מהתלמידים חרדת הבחינות בכללותה), מבלי לייסד אלטרנטיבה. בכך סייע למוסדות החינוך החרדיים של ש"ס ויהדות התורה, אשר נדרשו השנה להשתתף במבחן ולהיכנס לטבלת השוואת האיכות והתוכן הלימודי.
ומה באשר ללימודי הליב"ה המפורסמים? או, דווקא כאן נעדר מההסכם שנחתם עם רשת החינוך של ש"ס כל איזכור של לימודי הליב"ה. למעשה, מובטחת להם שם: "אוטונומיה הן בתוכני הלימוד והן בהיבטים הפדגוגיים במקצועות הקודש". אם לבחון את הישגיו של פירון בתחום החינוך החרדי, נראה שדווקא הקהל הקדוש של מקבלי התקציבים הרביץ בשר פירון ובמשרד החינוך דבר תורה קטן משלו.
שואה לגיל הרך
כאילו שהשואה אינה נראטיב מרכזי בחינוך הנוער הישראלי, שמנותב לתחושת קורבנות ופרנויה לאומית, מיליטריזם ושנאת זרים – החליט פירון להרחיב את לימודי השואה ולהחילם מכיתה א', כשמוחות הילדים עדיין טריים ונוחים לספיגה מהירה של מסרים ואינדוקטרינציה. בעבר כבר ציטטתי משפט של ילד בן שבע, שהופיע על קיר הפייסבוק של המשוררת טל ניצן, והתבקש לכתוב עם ילדי כיתתו מכתבים לאנה פרנק שנספתה במחנה ההשמדה ברגן-בלזן. "לאנה פרנק", כך כתב הילד, "אני מאחל לך בהצלחה בשואה".
הון אישי
מאין בא אותו פדגוג, פירון, וכמה הוא מרוויח? בכתבה שהתפרסמה בעיתון "דה מרקר" נכתב כי קצת לפני שנכנס לתפקיד הרם של שר החינוך, בשנים בהן היה מנכ"ל עמותת "הכל חינוך", נהנה שי פירון מתנאים מפנקים למדי. עלות שכרו נאמדה ביותר מ–600 אלף שקלים בשנה, כ–50 אלף שקלים בחודש, עם שכר ברוטו של 43 אלף שקלים. "עלות שכרו של פירון הגיעה ליותר מרבע מתקציבה של 'הכל חינוך', שנהנתה מתקציבים נדיבים יחסית למספר עובדיה המצומצם", נכתב שם.
לפי החשב הכללי, במוסד עם מחזור הכנסות של עד 10 מיליון שקלים – תקרת הוצאות ההנהלה וההוצאות הכלליות המותרת היא 22 אחוזים מסך המחזור. אם הנתונים שהביא "דה מרקר" נכונים, ועלות שכרו של פירון לבדה הגיעה ליותר מרבע תקציבה של העמותה, הרי שהיתה כאן התנהלות פיננסית שחרגה מהוראות החשב הכללי.
כך או כך, מאז הספיק כבר פירון להיכנס לממשלה ולהינות ממשכורת שר, שעמדה ב-2013 על כ-47 אלף שקלים ברוטו לחודש. זאת לפני תוספת השכר שהתקבלה השנה, שעידכנה את שכר הבכירים בסכומים של בין 1,342-691 שקלים. נכון, היתה כוונה לקצץ 10 אחוזים משכרם בינואר השנה, אך אויה, החכ"ים והשרים השכילו לטרפד את הצעת הנימוסין של שר האוצר וזכו במקומה להעלאת השכר החביבה בינואר. לסכום זה יש להוסיף כמובן רכב ממשלתי צמוד, נהג, מאבטחים, לשכה, עוזרים ועוד כהנה וכהנה הוצאות כיד הדמיון.
ואם כבר שכר וחינוך, זו ההזדמנות לבחון את משכורתו של צבי פלג, מנכ"ל רשת אורט, שביקש לזרוק לפני שבועות אחדים את המורה אדם ורטה מקרית טבעון. פלג, מתברר, עלה על רבו פירון ולמד לגרוף סכומים נאים אף יותר. כמי שחולש על רשת החינוך הגדולה בישראל (הפרושה ביותר מ-60 יישובים ו-200 מוסדות חינוך), ולעדותו גם על כל העתודה הטכנולוגית של ישראל – 10 אחוזים מכלל התלמידים בחינוך העל יסודי בישראל – זוכים תלמידיו לשיעור מאלף בעשיית כסף.
כמנכ"ל הרשת גורף האיש כ-73 אלף שקלים בחודש. בנוסף לניהול הרשת הטכנולוגית המונופוליסטית, מכהן פלג כדירקטור חיצוני בחברה מסחרית וכדירקטור בשלושה גופים נוספים. אחת מהן היא "זוקו שילובים בע"מ", הסוחרת עם צה"ל בציוד ושירותים בהיקף של עשרות מליוני שקלים בשנה. כן, אותו צבא מוסרי לעילא אשר אין להעלות על הדעת אפשרות, ולו פילוסופית בלבד, לכשלים מוסריים בהתנהלותו. אליבא דפלג.
ואיך נראה שכר דירקטורים חיצוניים נטולי הכשרה פיננסית, כמיודענו פלג, בחברות כגון זו? ובכן: על פי התקנות בחוק החברות הציבוריות: בקצה העליון של הסקאלה, בחברה שההון העצמי שלה עומד על יותר ממיליארד שקלים, שכרו של הדירקטור החיצוני יעמוד על כ-77 אלף שקלים. אה, אבל זה רק שכר הבסיס החודשי. על כל ישיבה שיטריח אליה את ישבנו החינוכי, יתפח חשבון הבנק שלו ב-3,600 שקלים נוספים. מה ששמעתם: שכר פר ישיבה. בצד השני של הסקאלה, בחברה שהונה קטן מ-38 מיליון שקלים, דירקטור חיצוני ירוויח שכר שנתי של כ-25 אלף שקלים וכ-2,100 שקלים על כל ישיבה.
"זוקו שילובים" רחוקה מקטגוריית המינימום. מהדו"חות הכספיים שלה עולה כי הונה העצמי נע סביב 190 מיליון שקלים בשנה. יש להניח ששכר הדירקטורים החיצוניים בה נאה אף יותר וממוקם יפה בין שני קצות הסקאלה. אבל גם בחישוב המינימלי, נדמה לי שאפשר לסכם את שכרו החודשי של צבי פלג באזור ה-100 אלף שקל לחודש, לכל הפחות, לא כולל בורקסים ואלפי שקלים לכל ישיבת דירקטוריון.
ובכן, האם באישי חינוך דגולים עסקינן? בדמויות מופת העולות מתיאורם באמצעי התקשורת? לא בטוח. מתברר שב–2013, השנה שבה מונה פירון לתפקיד, זינק תקציב הפרסום של משרד החינוך בכ-30 אחוזים והגיע לכ–1.58 מיליון דולר, על פי נתוני יפעת בקרת פרסום. ועדיין, חרף הלמידה המשמעותית, נדמה שחוץ מאותם אנשי חינוך, רובנו דווקא נשארנו כיתה עם שכרנו השחוק והדל. מזל שאסור להשוות, כי אני אסתכן כאן בהימור פרוע: יאנוש קורצ'אק הם לא.
גזענות ואלימות
פרשת איומי הפיטורים של המורה אדם ורטה מרשת אורט של אותו פלג לוותה במסכת האשמות בבגידה, איומים ברצח, והסתה פומבית ומשתוללת נגד המורה, בחסות הנערה שהתלוננה נגדו ומיכאל בן ארי שהפיץ את תלונתה ברשת – כך זכינו להיחשף לשימוע נלעג ומטריד במיוחד שנערך לו מטעם הרשת. במקום להוקיע את המאיימים ולהציע למורה הגנה ממסדית גורפת, הוצע לו לעזוב את התפקיד מרצונו החופשי. שר החינוך, שלהגו הבלתי פוסק מרוח תחת כל עץ רענן, במסיבות עיתונאים וברחבי הפייסבוק, החרה החזיק אחריהם בשתיקה רועמת.
לא מזמן גילינו כי גם תוכנית הדגל הנאה לשלב מורים ערבים בבתי הספר לא עלתה יפה, כשמדובר בבתי ספר דתיים. הללו הפכו, באישור משרד החינוך ("כי הדבר מורכב מדי") לגטאות מורשים של גזענות והדרת ערבים. "גורמים במשרד החינוך" דיווחו לאמצעי התקשורת כי "החינוך הממלכתי־דתי נהנה מאוטונומיה ניהולית על פי חוק ולכן לא ניתן לכפות עליו את שילוב המורים". נפלא. לפחות יישות אוטונומית אחת כבר הוכרזה כאן על פי חוק. חבל שכל זה עדיין נעשה במימוננו.
ויש כבר מי שמספק רוח גבית להימנעות החינוכית מהמורכבות המיותרת הזו. בנצי גופשטיין, מנכ"ל להב"ה (הארגון "למניעת התבוללות בארץ הקודש"), מבשר באתר שלו כי הוא מחתים תלמידים מכל רחבי הארץ "שלא מוכנים ללמוד אצל מורים ערבים או להיפגש עם ערבים". עד כה, מבשר גופשטיין, חתמו מעל 500 תוצרים חינוכיים מבית מדרשו של שי פירון על העצומה, וגופשטיין שואף להגיע לחתימות של 10,000 גזענים קטנים. מטרה שהיא לא בשמים, אם להתבונן במגמות החינוכיות של השנים האחרונות. "אין לנו ספק שהמפגשים בין יהודים לערבים יביאו לנישואי תערובת", מתריע גופשטיין ומרחיב כי: "עם ישראל ייחודו בהבדלה בין ישראל לעמים, וכל עירבוב יביא לאסון". מהתנהלותו של פירון אפשר להסיק כי אזהרותיו המטורללות של גופשטיין אינן נופלות על אוזניים ערלות.
לא מזמן פורסמה עדות של אזרח שנכתבה בעמוד הפייסבוק שלו, על היתקלותו עם קבוצת נערות מהתנועה הדתית-לאומית "עזרא", אשר על חולצת המדריכה שלהן הופיע ההדפס "שורפים ערבים בשביל חינוך". ההדפס היצירתי הנ"ל הופיע על חולצות ההדרכה בלוויית איור מודפס של שני ילדים העומדים ושורפים חפץ דמוי כאפיה.
התוצר החינוכי הזה לא נראה חריג במיוחד, על רקע המסרים העולים ממערכת החינוך כבר מתקופת גדעון סער והמסעות הלימודיים שייסד למערת המכפלה, וביתר שאת בעידן פירון. בעבר כבר קראנו באמצעי התקשורת דיווחים של מורים לאזרחות, אשר חשפו תמונה מדאיגה של עלייה ברמת הגזענות והשנאה בקרב התלמידים. בתל אביב, נכתב ב"וויינט", קם תלמיד והצהיר: "החלום שלי הוא לרסס למוות ערבים". תלמיד מצטיין אחר כתב על טופס אחת הבחינות שלו: "מוות לערבים".
אינדוקטרינציה
במחוז חיפה כבר הנחיל משרד החינוך מסורת חדשה: הצמדת רב לכל בית ספר יסודי, דתי כחילוני. פירון הנאור החליט להרחיב את היוזמה לשאר אזורי הארץ, אבל להפוך אותה ממינוי של רב בית-ספרי למינוי "מורה רוחני". לאחיות בית ספר אולי אין תקציב, אבל למדריכים רוחניים ימצאו. או שמא עסקינן בסוג של מדריך פוליטי, פוליטרוק, בנוסח ברית המועצות, כפי שהציע ב"הארץ" שלמה אבינרי. שם נהוג היה להצמיד אחד כזה לכל יחידה צבאית. גם בתנועות איסלאם קיצוני אפשר למצוא מדריכים רוחניים. ואצלנו? כנראה שהאינדוקטרינציה לא בוטה מספיק, ובשר התותחים העתידי אינו רך דיו.
מדינת הלכה
לאחרונה התבשרנו כי הושקה במשרד החינוך רשימת בתי הספר “הערכיים ביותר”, אלו שמוריהם יקבלו בונוסים של 8,200-3,100 שקלים למורה. מעניין לגלות שכמעט מחצית מהתיכונים שמוריהם זכו בבונוס, משתייכים לזרם הממלכתי-דתי, אף כי חלקו של זרם זה במערכת החינוך הוא כ-20 אחוזים בלבד.
בשורה משמחת נוספת: משרד החינוך החליט לראשונה לממן מתקציבו הפרדה בין בנים לבנות בבתי הספר היסודיים של המגזר הממלכתי-דתי. עד כה מומנו הלימודים הנפרדים על ידי ההורים הדתיים שהיו מעוניינים בהם. עלות ההפרדה נאמדה בכ-10 מיליון שקלים, והיא בגדר חדשות טובות לזרמים המחמירים והמתבדלים בקרב החינוך הדתי. אלו יהנו מתנאים מועדפים ומכיתות קטנות יותר מאלו של תלמידים חילוניים, אשר אינם נוהגים הפרדה בין המינים.
רני רהב
כי איך אפשר בלעדיו? כמו בלא מעט מוקדי ריקבון, גם כאן מבצבץ מן הסחי ראשו הנצחי של יחצן העד רני רהב. כששי פירון שותק בפרשת אדם ורטה, שרה המוזה רני רהב ומזמרת את תגובת היחצן של אורט. כששי פירון מגיע לפגישה לילית תמוהה בביתו של פרקליט הצמרת אלי זהר עם נער שהוגשה נגדו תלונה על מעשה סדום בנער אחר מבית ספרו והנ"ל הורחק מסביבת המתלונן, הוא שוב נמצא שם, על פי עדויות. רני רהב, המתווך הנצחי בין ההון והשלטון.
חובת השתיקה
גם בשעת כתיבת טור זה, מתברר כי פירון מתעקש להמשיך לדרוך על לשונו הארוכה ולפרסם "איגרת": "על המורים לדעת שלעתים חובתם היא לכבוש את נבואתם, לשתוק", ממליץ פירון לצאן מרעיתו הפדגוגי, ומסכם במלים: "אני מאמין שעלינו להתייחס לסוגיית אדם ורטה כהזדמנות, כמקפצה להעמקת השיח הפורה והמפרה בכיתה, לחידודם של כללי ההוראה הרלוונטית והמשמעותית. כשתסתיים עבודתם נגבש המלצות תואמות. גם את הפרשה הזו אפשר ורצוי להפוך לשיעור חינוך". או במלים אחרות, את שתיקת המורים נהפוך לשיח מפרה של…של…של שי פירון עם עצמו, ככל הנראה. כך או כך, אילו יכולתי אני להשיא עצה אחת לשר החינוך, הייתי ממליצה לפירון לאמץ את המלצתו שלו לשתוק מעת לעת. דומני שעולם החינוך העברי לא ייפגע, אולי אפילו ייצא נשכר.