1.
אומרים שבסינית משבר והזדמנות זה אותו דבר. או אותה מילה. או שזה אותו סיני שאמר את שניהם. אם כי, האפשרות האחרונה פחות חשובה. אלא אם כן הוא אמר את שתי המלים באותו זמן ואז זה חשוב, כי יש שמיעה בסטריאו אבל משום מה אין דיבור בסטריאו, וזה מוזר כי בדרך כלל אלוהים דואג שהכל ידפוק ושלא נצא פראיירים (אבי שלא יוצא פראייר. ויש המשך:)
2.
ולמה אני נכנס לפרטי פרטים של סיניות? כי זה בדיוק מה שבא לי להגיד לתנובה, שכולם מפחדים מה יהיה, מה יהיה, עכשיו שהסינים קנו אותם. אז מה שיש לי להגיד זה: משבר והזדמנות זה אותו דבר. שזה בדיוק, אגב, מה שאמרתי לאשתי, כשהיה לנו משבר בנישואין, אחרי ששכבתי עם חברה הכי טובה שלה.
אז היא אמרה, לא, לא אבי! זה ששכבת עם חברה הכי טובה שלי זה רק משבר! איפה פה ההזדמנות?
אז אמרתי לה, היתה לי הזדמנות לשכב עם חברה הכי טובה שלך, ולא יצאתי פראייר (ויש סטייה חזרה לנושא, אבל היא זמנית בלבד:)
3.
למשל בתנובה: המשבר זה שהם קנו את תנובה. וההזדמנות זה לעשות קוטג' בטעם חמוץ מתוק. לא ככה?
אז אשתי אמרה לי: אל"ף כל אל תשנה את הנושא, יא בוגד, ושנית כל, קוטג' חמוץ מתוק זה דבר מגעיל, אי אפשר לבלוע את זה, איפה פה ההזדמנות?
אמרתי לה: אף אחד לא אמר לך לבלוע את זה, ואם היית מבינה את הדבר הקטן הזה אולי לא הייתי צריך ללכת עם החברה הכי טובה שלך.
שאני יודע, אני יודע, אולי זה היה טיפה חסר טאקט.
אבל לפחות ניצלתי את המשבר כדי ליצור הזדמנות שהיא תלמד משהו.
חכמים הסינים האלה, חבל על הזמן. (ויש לו חלום:)
4.
החלום שלי זה שהסינים יקנו גם את צה"ל. אני אומר, לנו יש את הטכניקה, להם יש את הכוח אדם, ביחד אנחנו יכולים לנצח אפילו את ועד עובדי נמל אשדוד (ואז אשתו התערבה:)
5.
ואז אשתי התערבה: בכלל הסינים לא אוכלים מוצרי חלב, אמרה, אז למה הם קנו את תנובה?
זה רק אומר שהם רואים קדימה, אמרתי לה. מתישהו ייגמרו להם האגרולים, ואז מה הם יעשו?
מה זה מה יעשו, היא אמרה – יעשו עוד אגרולים. מה זה, כמו נפט? זה משאב מוגבל?
אמרתי לה, לא, אגרול זה המצאה, אבל זה לא המצאה שלהם, הם גנבו את הטכנולוגיה מבלינצ'ס. הכל הם גונבים. ויום אחד כשהכלכלה תהיה באמת גלובלית, יבוא ממציא הבלינצ'ס ויגיד להם, מה עשיתם, איחחחחחחח! אני תובע אתכם על הפרת זכויות רוחניות וגם מיד תפסיקו לאכול את זה.
ואז, מה הם יעשו? יאכלו קוטג'. חמוץ מתוק.
חושבים קדימה, מה הם פראיירים? (ולפני שנמשיך בדרמה המשפחתית המטלטלת של אבי, בואו ניתן לסינים את זכות התגובה, וכדי שלא תגידו שיצאנו פראיירים, אז ניתן אותה לסיני אמיתי, המשורר וואנג וויי, שחי לפני המון המון שנים. בסין. וככה הוא אמר:)
6.
פרידה
הוא יורד מהסוס. אני מציע לו יין,
ושואל לאן פניו מועדות.
אין לי מושג, הוא אומר.
מה שרציתי? לא השגתי.
עכשיו אמשיך בדרכי, ואל תשאל אותי יותר דבר.
עננים לבנים ימשיכו להיסחף בשמים, עד סוף הזמן.
(נכון יפה? לקחתי קצת חירות תרגומית, אבל הייתי חייב טיפה אוויר, לפני שחוזרים לאבי הבוגדני ואשתו העצבנית. אבל אין ברירה, אז שלוש, ארבע, ו:)
7.
אמרה לי אשתי: מזלך שאני לפני מחזור, אז אתה יכול להאשים את הסטירה שאני תיכף אתן לך בהורמונים.
ראיתי משבר מגיע, בצורת סטירה מאשתי. התכופפתי.
עשתה שלוש מאות שישים מעלות ופגעה בעצמה.
את רואה, אמרתי, משבר והזדמנות זה לא רק אותה מילה, זה גם שיטת לחימה.
שפיתחתי אותה לאמנות, אני מודה, כי אני לא אוהב לצאת פראייר (אבי שלא אוהב, וכו', וכו'. ובגלל שהוא לא אוהב לצאת פראייר גם מול משוררים סינים עתיקים, הוא מבקש לסיים בשיר משל עצמו:)
8.
הוא מוציא אייפון 4. אני אומר, אה, חמש יותר טוב,
ושואל לאן פניו מועדות.
אין לי מושג, הוא אומר.
רציתי אייפון שש, אבל דחו את ההשקה לפברואר.
עכשיו אמשיך בדרכי, ואל תשאל אותי יותר דבר.
דגמים חדשים ימשיכו לצאת כל שנה, עד סוף הזמן.
(זהו. זה השיר. למכירה לסינים, המחיר גמיש. מה, לא יותר טוב מהטמבל הזה שלכם שמדבר על עננים? על זה כותבים שירים, על עננים? תשמעו לי, סינים, בעתיד לא יהיו יותר עננים, יהיה רק זיהום אוויר וקוטג' חמוץ מתוק)