24 ביוני 2014
הפגנת ליל אמש כנגד הזיהום בחיפה הופצה ללא כל סיקור תקשורתי, מימון או תמיכה של גוף ממלכתי. המשטרה, שהצליחה לפספס לאחרונה קריאת מצוקה נואשת של נער חטוף, בין אלפי קריאות לעזרה מוחמצות אחרות של אזרחים, או עשרות מקרי חיסול וטרור פלילי במרכזי הערים – בחרה להגיע דווקא לכאן בהרכב מכובד. מן הסתם כדי להשגיח שמאות אזרחים שאכפת להם ובאו להפגין בשקט וברישיון, ירגישו את עינו הפקוחה והבוחנת של ההון-שלטון ואת נחת זרוען של המיליציות שלהם.
ואכן, ללא כל פרובוקציה מצד המפגינים, וכשהם מתועדים מכל עבר, התנפלו שוטרים על מפגינים ועצרו חמישה מהם. הפעילה החברתית חנה קופרמן, שעמדה עם מגאפון ודרשה אוויר נקי לנשימה, הובלה באגרסיביות על ידי קבוצת שוטרים לתחנת המשטרה זבולון, שם נאזקה כאחרונת הפושעות ונטען נגדה כי תקפה שוטר והתנגדה למעצר. למראה ראשה המבצבץ בתמונות בין ערימת השוטרים שגררו אותה כבובת סמרטוטים לניידת, דומה שכל הגבולות של הוגנות שיטורית נחצו כבר מזמן, ואיש אינו טורח אפילו על מראית עין בגוף שאמור להגן על חיינו ושלומנו.
גם אליס גולדמן, מארגנת ההפגנה, זומנה לחקירה היום בעשר בבוקר, אחרי שאמש אמר לה אחד הקצינים במהלך ההפגנה, לעדותה: "אני אנקום בך, ואני לא מאיים – אני מקיים". בחקירה נטען כלפיה כי מאחר שחתמה על הרישיון להפגנה, היא זו אחראית לכל הפרת חוק במסגרתה. היא מבהירה שלא היתה שום הפרת סדר, וכי המפגינים הקפידו על כללי המשחק שנקבעו מראש, לפיהם מותר היה להם לחצות מעבר חצייה בירוק. במהלך ההפגנה שינוי השוטרים את כללי המשחק, לדבריה, ופתאום אסרו על כך.
"גם שינו את הכללים", היא מעידה, "וגם הפילו עלי את העניין, כאילו שאני אמורה לשלוט בכל מי שעובר במעבר חצייה בירוק. הם טענו שאנשים התנגדו למעצר ותקפו שוטרים. זו טענה מגוחכת לגמרי, ואפשר לראות את זה בכל הצילומים. אם כבר, הם אלו שלא ביצעו את מלאכתם, ואני הייתי זו שהיתה צריכה להתרוצץ שם ולשאול אותם מה הם רוצים שאעשה, כשהם צורחים עלי לכל אורך ההפגנה. הרגשתי שיש כאן ממש סיפור של דוד וגוליית, כשבמקום לעכב לחקירה ולעצור את מי שאחראי לזיהום, תוקפים את מי שדואג לשלומנו. מנסים להשתיק אותנו אבל זה נסיון נואל. זה לא יקרה. אנחנו פשוט מתים כאן. לאט אבל בטוח".
במקביל, שוחררו היום מסקנות התחקיר לשריפה הקודמת בבז"ן, זו שהתרחשה לפני כשלושה חודשים ואיימה להקריס ארובה שלמה בבתי הזיקוק. את התחקיר לתאונה בבז"ן הטיל המשרד לאיכות הסביבה על… הפתעה הפתעה: בז"ן. ובז"ן, באופן מפתיע אפילו יותר, ערכה אמנם את התחקיר, נניח, אבל הודיעה כי אינה יכולה לחשוף לציבור את כל מימצאיו כי הדבר יפגע בסודותיה המקצועיים. חבל. נדמה לי שכולנו יכולנו להחכים רבות מחשיפת הפטנט המקצועי היעיל של הפצת רעלים מסוכנים וזיהום בלב אזור עירוני שוקק, עם כל הסיכונים והתאונות שכרוכים בזה, ויציאה מזה בלא כלום. למעשה, עם צפי של הגדלת שטח בתי הזיקוק פי שלושה.
רפ"ק חיים פונימונסקי, עוזר דובר מחוז חוף, מוסר: "במהלך ההפגנה שנערכה ברשיון החלו מספר מפגינים להפר את תנאי הרשיון, לרדת לכביש 4 ולחסום את ציר ההסתדרות שמהווה עורק תחבורה ראשי במפרץ חיפה. לאחר שסרבו להתפנות ולהפסיק את חסימת הציר נאלצו השוטרים לעוצרם ולפנותם בכח. המפגינים נחקרו ושוחררו בתחנה בתנאים מגבילים. משטרת מחוז חוף מאפשרת מחאות והפגנות שהן כלי ביטוי חיוני בדמוקרטיה יחד עם זאת לא נאפשר מחאות והפרות סדר הפוגעות בכלל הציבור בשגרת החיים וחופש התנועה ונמצה עמם את הדין".
22 ביוני 2014 – הכתבה המקורית
כשהתרחש אסון צ'רנוביל, ב-26 באפריל 1986, הממשל בברית המועצות ניסה להסתיר את הזוועה מהתושבים. אמנם לא היה שם פיצוץ גרעיני, אבל הנשורת הרדיואקטיבית, שהיתה גדולה פי שלושה מזו שמשתחררת בביקוע גרעיני, נישאה ברוח, התפזרה וזיהמה באופן חמור אזורים נרחבים מעבר לרדיוס של צ'רנוביל, בערים וכפרים שאיכלסו יותר מ-200 אלף תושבים. מספר הנפגעים הישיר והמיידי מהאסון, לעומת זאת, היה רק 15 אנשים. למעשה, הארוע אובחן לראשונה רק במדידות קרינה חריגות בשבדיה. בברית המועצות נימנמו בשלווה לנוכח הקטסטרופה המתעצמת.
החרפה הזאת התרחשה אלפי קילומטרים מכאן, במאה קודמת, במשטר אחר לגמרי. ואילו כאן ועכשיו כבר יותר משבוע שאני קוראת סטטוסים של חברי פייסבוק מאזור הצפון, אשר מעידים על דבר מה נורא, בלתי ברור ובלתי נסבל, שמתחולל בצפון הארץ. גל של תופעות פיזיות בלתי מובנות כמחנק, סחרחורות ובחילות שתקף את תושבי האזור.
ביום חמישי האחרון כתב מאור אמיר את הפוסט הבא:
"לפני חודש השתחרר ענן של גז רעיל שהוגדר כ'גופרית' לאוויר. העננה הזאת התיישבה על גוש הקריות. ילדים נחנקו, השתעלו, חטפו סחרחורות ובחילות. לפני כשבוע, האדמה ב'אתר גזם' במפרץ חיפה התחילה לבעור. במשך כל השבוע האחרון השתחררה לאוויר כמות אדירה של גזים רעילים ועשן והבעירה עדיין נמשכת. אתמול, תוך כדי נסיעה לחיפה בערב, עצרתי בצד בכביש 75 כדי לצלם את הלהבה העצומה שבערה מאחת הארובות במפרץ. הלהבה היתה כל כך גדולה, שאת החום שלה הרגשתי עד לכביש.
"ביום שהתחילה השריפה בסו-קולד 'אתר הגזם'", הוא ממשיך, "יצרתי קשר עם מכבי האש, שם ציינו בפני ש'אין שום סכנה לציבור בבעירה'.
"אבל יש ריח נוראי ועשן וצריבה בעיניים", אמרתי.
"זה כלום, עשן תמיד שורף בעיניים", זו התשובה שקיבלתי.
"היום בבוקר קראתי שאומרים שהלהבה העצומה הזאת שבערה אתמול מאחת הארובות היא 'תקינה לחלוטין'.
בטח. חיפה אמורה לבעור ככה. עם להבה רותחת שנשמעת למרחקים בגובה של 10 קומות. תקין לחלוטין. גם הריח. גם הצריבות בעיניים, גם האנשים שמקיאים את נשמתם בנשר ובחיפה. גם הסרטן שמתפתח לחצי חיפה בגוף".
בעמוד של עינת קאליש רותם, ראש האופוזיציה במועצת עיריית חיפה, פירסמה הגולשת ניצן קלוש את הקריאה הבאה: "חברים כתבו לי שהם עדין רואים ברגעים אלו שריפה משתוללת ליד בתי הזיקוק בחיפה ושזה גדל, שישה ימים שהאש בוערת ליד הכימיקלים ומשחררת רעלים מסוכנים לאוויר ועדין לא שומעים על זה בתקשורת. אני מאוד אעריך אם אחד מהחברים שלי שגר בנווה שאנן ויש לו אחלה נוף לבתי הזיקוק, יצלם וישלח לי. תשתפו".
לפוסט של מאור אמיר שפורסם לפני יומיים, כבר צורף הסרטון הזה של ניצן קלוש. גם הגולש יאיר גיל סיפק תיעוד מצולם של האירוע המתגלגל.
חולות אינו כלא. הזנה בכפיה אינה עינוי. אין שריפה במפרץ חיפה: עוד שקרים שאנחנו מספרים, עד שהמציאות תקרוס על מה שיישאר pic.twitter.com/MRIrAlvEUu
— אורי (@OriBenDov) June 19, 2014
*
שלושה ימים אחרי שארע האסון בצ'רנוביל, פורסמה בעיתון "איזווסטיה" הידיעה הבאה: "תאונה קרתה בתחנת הכוח צ'רנוביל ואחד הכורים הגרעיניים ניזוק. צעדים ננקטים על מנת למזער את השלכות התאונה. אלו שנפגעו ממנה מקבלים עזרה. וועדה ממשלתית הוקמה". גם ימים לאחר מכן, כשכבר התגלו ממדי האסון הנורא לא פונו אפילו התושבים שגרו ברדיוס המינימלי של 30 ק"מ מסביב למוקד האסון (אלא רק כחודש אחריו). למעשה, השלטון האוקראיני עוד חייב את התושבים באזורים הנגועים להשתתף כעבור כמה ימים במצעד המסורתי של 1 במאי.
לנוכח טיפול רגוע ובוטח שכזה, כמעט אבהי, כמה קל להיאחז בתחושה שמדובר בעניין בר מיזעור. להניח שנדרשים רק כמה צעדים, שממילא ננקטים. להבין שאם הנפגעים מטופלים, כנראה שמדובר במספר סופי וידוע של כאלה. לשער שאם ועדה ממשלתית הוקמה, כנראה שאפשר כבר לסתום את הגולל על האירוע, לדון בו בדיעבד, ולצעוד על חורבותיו במצעד המסורתי.
בפועל, המוני העובדים (הליקווידטורים) שגויסו בשבועות שלאחר האסון לבניית הסרקופג, מבנה הבטון הענק שכיסה את האתר כדי למנוע דליפה רדיואקטיבית, היו הקבוצה שנפגעה באופן החמור ביותר מהתאונה, ורבים מהם לא שרדו את השפעות הקרינה.
הסרקופג הענק בצ'רנוביל. צילום: קארל מונטגומרי
כשאמצעי התקשורת בשליטתך, הרי תמיד אפשר לשדר להמונים איזה מסר מרגיע. לדווח שהעניינים בשליטה. להבהיר שאין סכנה לבריאות התושבים. חישבו על עוצמתו של מסר מרגיע על תודעתם של המונים, שיעדיפו הדחקה על פני ההכרה המחלחלת בעובדה המצמיתה שההנהגה המופקדת על שלומם – בעצם מסכנת את חייהם במשך שנים ביודעין. בשאננות מוחלטת. ללא עכבות.
כשבמשך יותר משבוע בוערת שריפה באתר נפיץ כל כך כמו בז"ן, ותושבים רבים כל כך מעידים כי הם חשים ברע ונפלו למשכב, קשה לחמוק מהתחושה שאילו היתה מעורבת בתופעות הללו איזו ארץ אויב שמאיימת בלוחמה לא-קונבנציונלית, סביר להניח שכל חדרי המצב כבר היו נזעקים להתריע על המתקפה הכימית שהמיט האויב המרושע. אולפני הטלוויזיה היו עובדים מסביב לשעון בשעות של הסברה מיותרת ופרשנות חסרת שחר.
*
אבל בכל העת הזאת, בערוצי התקשורת המרכזיים שלנו סדר היום היה שונה בתכלית. תפילות המוניות "לשלום הילדים" משל היינו חצר האימאם באיזו דיקטטורה פונדמנטליסטית, או לחילופין – כתבות תדמית על צה"ל הפושט על הכפרים ועוצר מכל הבא ליד.
הדבר היחיד שחסר שם בכל הארקציה המיליטנטית הזו, בכל הידיעות הפותחות, בכל המהדורות המרכזיות, בכל אולפני החירום והפאנלים דחוסי המלל שאינו אומר דבר – הוא מידע על הבעירה הענקית שהתרחשה לאורך תשעת הימים באזור בתי הזיקוק של משפחת עופר בצפון, שעלולה לזרוע את כל אותן מחלות ריאה נפוצות באזור – שהקשר בינן לנעשה בבתי הזיקוק מוכחש ולא יהיה ניתן להוכחה.
ב-12 ביוני, לפני תשעה ימים, דיווח אחיה ראב"ד ב"וויינט" בשלוש שורות כי "שריפה פרצה סמוך למכון הטיהור במפרץ חיפה בשטח שבו יש גזם ופסולת. כוחות רבים מתחנות הכיבוי באזור פועלים לכבות את האש וטרקטורים הוזעקו כדי לתחם את האזור.בשלב זה אין סכנה לנפש או לרכוש".
ארבעה ימים אחר כך כבר הרחיב כי "בפי הכבאים אין בשורה טובה, אלא להיפך: הכיבוי יימשך עוד זמן ארוך והרע עוד לפנינו, שכן אופי פעולות הכיבוי הנדרש ייגרום לחשיפה ובעירה מוגברת של החומרים המזהמים… במהלך שריפה זו נפלטים לאוויר מזהמים שונים ובהם חלקיקים העוברים בדרכי הנשימה ועלולים לגרום למחלות לב וריאה".
ב-19 ביוני, שבעה ימים אחרי פרוץ השריפה, טרח גם ערוץ 10 להקדיש מילות נימוסין ספורות ל"לפיד הבוער בגובה רב יותר מבדרך כלל, שגרם לבהלה מיותרת בקרב תושבי חיפה". הלפיד? איזה לפיד? של בתי הזיקוק? זר החבצלות החינני ההוא עם כל הכימיקלים המסוכנים? ובכן, "מבז"ן נמסר כי אין סכנה לבריאות הציבור".
ההתעלמות הכמעט מוחלטת של אמצעי התקשורת המרכזיים מהבעירה הנוכחית מבלבלת. בהעדר חשיפה תקשורתית, בהפגנת החירום ההמונית שאורגנה ליום שני הקרוב מסתמכים הגולשים על כמות השיתופים שיצליחו לגייס בכוחות עצמם.
האם מתרחשת כאן קטסטרופה בקנה מידה לאומי או שוב איזה ארוע זניח שכולו "תחת שליטה", כמו שכתבו אז ב"איזווסטיה"? כפי שנוהגים לדווח לנו חדשות לבקרים? בעיקר כשמדובר בתקלות קטנות בשגרה של אזור בתי הזיקוק בחיפה וסביבותיה. האם מדובר בשריפת קוצים מקומית קטנה או באירוע שיפיק לנו את ועדת החקירה הממשלתית הבאה, דוגמת ועדות החקירה של אסון המכביה/ הכרמל/ ורסאי/ הקישון, שבסופו לא יילמד דבר, לא יופקו שום לקחים ואיש לא יודח מתפקידו בבושת פנים ויישב במאסר?
כבר לפני שלושה חודשים כתבתי טור שעוסק בהתעלמות התקשורתית השיטתית, שלא לומר הסתרה, של המפגעים הסביבתיים במדינה, ובהכחשה הממסדית הגורפת של השלכותיהם מרחיקות הלכת על בריאות התושבים, חייהם וסביבתם. זאת לנוכח שריפה גדולה אחרת שפרצה בבתי הזיקוק באותם ימים, ואלפי מפגעים קטנים אחרים שחמקו מתחת לרדאר.
היום, כשהבעירה כנראה שככה סוף סוף, כתב יאיר גיל על קיר הפייסבוק שלו: "30 אלף קוב פסולת מסוגים שונים בערו בעוצמות שונות במפרץ חיפה במשך תשעה ימים. הכל היה בשליטה, פרט לכך שלא יכלו לכבות את זה, ולמנוע את התפשטות העשן ומרכיביו המזהמים לכל רוח".
בשיחה על הנושא, מזכיר חברי לפייסבוק ינאי גיגי: "אני גר ביוקנעם, ויש לי קרובים שמטופלים בקביעות ברמב"ם. רק לאחרונה התחדדה אצלי ההבנה המרירה שיש משהו חולני מעט בעובדה שכולם מאושפזים במגדל על שם סמי עופר".