גם הידיעה על הסגירה לא שינתה את שיגרת היום של דיירי/אסירי חולות. הם ממשיכים להראות נוכחות במתקן בשעות הספירה, ובשאר הזמן יוצאים לסככות שבחוץ, מעשנים נרגילות, שומעים מוסיקה ושותים בירה. הם מתארגנים בחבורות וקונים אוכל עם דמי הכיס שלהם (160 שקלים לשבועיים בערך), מכינים סוג של אינג'ירה ותבשיל בשר או כנפיים על האש. הם מנצלים כל פיסת צל. הם אומרים שהאוכל בפנים גרוע ולכן הם מעדיפים לאכול ארוחה אחת ביום, את האוכל שלהם.
כל האנשים שדיברתי איתם, לא רק מוטסים עלי, היו מאד מעודכנים לגבי ההחלטה של בית המשפט, בל כולם אמרו שהם לא מאמינים. מישהו אמר שבטח ישנו עכשיו לחולות את השם, ימציאו משהו אחר, ואותם ישאירו שם.
רוב האנשים שפגשתי גרו באילת או בערד כשהיו חופשיים, רק מעט הגיעו מתל אביב. רובם נמצאים בחולות כבר חצי שנה או יותר. גם אם יתנו להם ללכת, הם אומרים, אין להם לאן ללכת.