לראות את בתי: חייו ומותו של אב שהורחק מהתינוקת שלו

איור: טל גרנות

February 24th, 3:11am

"היי עינת,

יש לי בת בת 4 וכמעט לא ראיתיה מאז לידתה.

אשמח לבדוק אפשרות שתרשמי על כך כתבה… מה דעתך?"

ככה זה התחיל. בסוף פברואר 2014 הגיעה הודעה פרטית מאדם לא מוכר בפייסבוק, שסיפר על מקרה שבזמן האחרון תוארו רבים כמוהו, בעיקר ברשת: ניתוק של הורים מילדיהם – בין אם על ידי הוצאת ילדים מהבית בידי הרשויות; או הרחקת ילדים מהאב בהליך הגירושין – תמיד בסיוע של פקידי רווחה ושופטים. מיד אחרי ההודעה הראשונה, ואחרי שהבעתי עניין, המשיכו להגיע רבות, ארוכות ומפורטות:

"…טענו שאיימתי על השופטת שמנעה ממני לראות את בתי אך לא היו דברים מעולם. חקרו אותי בצורה עלובה ומינימלית, מתוך מוטיבציה לעצור אותי ויהי מה. עצרו אותי במשך חודשיים וחצי ואח"כ עשו לי סגירת הליכים ואשפזו אותי בגהה, כשבימים אלו אני בטיפול מרפאתי כפוי. בינתיים התחלפה השופטת שטענו שאיימתי עליה, ואני עדיין לא רואה את בתי – ואיני רואה אותה קרוב לשנה.

…אני ממתין להחלטת ביה"מ בענייני מדיון שהתקיים ב- 20.2.14. הכל מעוקל לי, איני יכול לנהוג, להשתמש בוויזה ובצ'קים, פוטרתי מעבודתי… בשל מעצרי- ואני בקושי חי!!!"

קשה היה להתמודד עם הכמות האדירה של מידע לא מסונן שהוא שלח בהודעות פייסבוק, חלקו מפר חוק (מתוך דיונים בדלתיים סגורות בבתי משפט למשפחה), רובו מעיד על סערת נפש גדולה וקושי להכילה. מצד שני, היה בו משהו מעניין – אולי הרקע, אולי העדינות והסבלנות שגילה למרות הלחץ להוציא את סיפורו, כשהסברתי לו שוב ושוב כמה אני עסוקה.

הצעתי שניפגש, הסכמתי לדבר עם עורכת הדין שלו ולשמוע על המקרה, אבל דבר מכל אלה לא קרה ובסופו של דבר לא נפגשנו. הוא התאבד. חודשיים ושבוע לאחר ההודעה האחרונה שהשאיר לי. אני קוראת לו כאן ג' ומנסה לתאר את מהלך חייו ואת מה שהוביל למותו.

ספונטני, צבעוני, מבריק

ג' נולד ב-1971, בן שלישי להורים מבוגרים, ניצולי שואה, שחיים בשכונה בצפון תל אביב. הוא היה ילד חברותי ומצטיין. בצבא שירת בממר"ם, ובגיל 20 הגיע לאוניברסיטה, במקביל לשירותו. הוא גמר בהצטיינות תואר בכלכלה, למד משפטים ונהפך לעורך דין. "בחור חייכן, שמח, מלא אנרגיות, תמיד חברותי מאוד", מספר דורון סבח, חברו מהלימודים ועד מותו, "מאוד בלט בחברה של אנשים, קצת צבעוני, ספונטני, תכונות מאוד חיוביות. מאוד חכם, יסודי והישגי".

בזמן הלימודים פגש את מ', בת זוגו. הם לא נישאו מעולם אבל חיו יחד יותר מעשר שנים, נסעו יחד ללמוד בחו"ל (הוא קיבל מלגה ללימודים גבוהים במשפטים) וחזרו לארץ, לדירה משותפת. אחיו הבכור נפטר ממחלה כש-ג' היה בשנות ה-20, אחיו השני חי בחו"ל. הוא זה שטיפל בהוריו ובמחלת אמו.

בנוגע למצבו הנפשי באותן שנים הדעות סותרות: "הייתי הרבה שנים בדכאונות וזוגתי לשעבר טיפלה בי ודאגה לי", כתב באחת ההודעות, אינו מסתיר את היותו חולה בנפשו, כנראה בדיכאון.

מרצף ההודעות הארוכות, הנואשות, עולה תמונה של אדם השרוי באובססיה לנושא אחד, לא מסוגל להתנתק, להרפות או לגלות עניין בדברים אחרים. זוגתו לשעבר טענה באוזני מכרים משותפים כי הוא חווה מספר דכאונות קליניים והיה בטיפול פסיכיאטרי, גם תרופתי.

"לא היתה לו מחלת נפש מוגדרת", טוענת עו"ד יפית ויסבוך, עורכת הדין שייצגה אותו, "הוא לא פסיכוטי, הפסיכיאטר שלו בהלם מוחלט. הוא היה בדיכאון, זה כן. אני לא יודעת אם קיבל טיפול תרופתי. אני יודעת שהוא היה מאוזן. אולי זה חלק מהגאונות שלו, כי ג' היה גאון אמיתי, בחור מבריק".

אנשים נוספים שהכירו אותו (רבים מהם הגיעו בעקבות קריאה פתוחה שלי בפייסבוק), טוענים שלא היה שום סימן למחלת נפש בשנות ה-20 וה-30 שלו, ושהוא, היא, והזוגיות שלהם, נראו בסדר גמור. כמו כולם.

לא הייתי בלידה

לפני כארבע שנים נכנסה מ' להריון מתוכנן. "פעם אחרונה נפגשנו שלושתנו יחד לארוחת בוקר בתל אביב והם סיפרו שהיא בהריון", מספר סבח, "נורא שמחתי בשבילם, דיברנו קצת והלכנו. לי הזוגיות שלהם תמיד נראתה טובה, הייתי אצלם בארוחת ערב, הם אצלי, שום דבר חריג".

עד כמה שאפשר לנתח, ממרחק הזמן ומה שקרה מאז, הבעיה התחילה סביב הלידה.

ב-26 ביוני 2010 כותב ג' בפורום תפוז:

"לא הייתי בלידה כי היא לא הודיעה לי על כך (היתה לה דולה), אח"כ היא כל הזמן רבה אתי עד שלפני כשבעה שבועות היא אמרה שהיא לא רוצה שנהיה יותר יחד ושהיא לא רוצה בכלל קשר אתי".

מ' סיפרה לאנשים שהכירה שסביב הלידה "ג' התפלפ". משהו קרה לו, הוא כמו איבד את שפיותו. בדיעבד, טענה שהוא עזב את הבית באותה תקופה, היה נתון להזיות, הפסיק לקחת את התרופות שלו. לגרסתה, כבר לפני הלידה הם היו פרודים לגמרי.

ג' היה משוכנע שהיא זו שזרקה אותו מהבית ומחייה, אחרי הלידה. "הוא סיפר לי מזמן שבחודש תשיעי היה להם ויכוח והיא אמרה לו לעוף מהבית, אז הוא נפגע והלך להוריו", מספרת ידידה שלו, שמבקשת לא להיחשף, "יומיים אחר כך שוחחו בטלפון כי דאג מאוד לגבי הלידה. היא אמרה לו שנותרו שלושה שבועות, אבל הלידה הקדימה והיא ילדה באותה שבת. מתברר שהיא התקשרה אליו והוא היה בישיבה שבה נהג להתפלל, כי באותה תקופה התקרב לדת. רק במוצאי שבת שמע את ההודעה ורץ לבית החולים. הוא סיפר שהיה עם בת זוגו והילדה במשך כל האשפוז ואפילו העביר לה כסף לחשבון הבנק וביקש לחזור הביתה, אך היא סירבה. הוריו גם ניסו לפייס ביניהם ושלחו אותם לייעוץ זוגי אבל היא סרבה, ובעצם החלה במלחמה".

"יום אחד ב-2010 הוא מתקשר אלי ואומר לי 'תגיע בדחיפות לבית של ההורים שלי'", מספר סבח, "שאלתי מה קרה, והוא אמר רק 'תבוא מהר'. הייתי משוכנע שמשהו קרה לאחד מהם ואז הגעתי לשם והוא סיפר שנולדה הילדה ומגיע לו מזל טוב, אבל היא לקחה את הילדה והוא נשאר מחוץ למסגרת וזה נורא מפריע לו והוא רוצה לחזור אליה. היא נפרדה ממנו, בעצם, בחדר לידה. הוא עשה משהו שהרגיז אותה, לא הבנתי מה, וזהו.

"הוא רצה שאדבר אתה על לחזור לגור יחד. הוא נראה נסער. ניסיתי לדבר אתו על הסדרי ראייה, אבל הוא רק רצה שאדבר אתה. אחרי שכנועים הסכמתי, אבל תוך דקה השיחה נגמרה, היא כנראה הבינה למה התקשרתי, ראיתי שהיא לא מעוניינת לדבר על הנושא וגם לא לחזור אליו. משם העניינים הלכו והסתבכו".

ג' לא הצליח להתאושש מהפרידה. קשה לתת בדיעבד הסברים למה שארע, האם היתה זו מחלת נפש קיימת שהתפרצה, אובססיה שפיתח כלפי בת זוגו, או במבט רומנטי יותר – לבו שנשבר מעזיבת האשה שאהב, ומהעובדה שלא יוכל לגדל את בתו התינוקת. הסדרי ראייה, דבר שהורים לוקחים בחשבון, מתחילים בדרך כלל אחרי שהילד נולד, וקשה מאוד להחילם על תינוק בן יומו. הוא היה אב טרי לילדה שלא הכיר, והקושי האדיר ביחסים עם אמה לא איפשר לו ליצור אתה קשר.

בהתחלה עוד היה סיכוי:

"היא למעשה כיום, תודה לאל, מאפשרת לי לראות את בתי המדהימה פעמיים בשבוע לפחות, כשפעם שלישית (שבת שעברה, היא ביקרה את הורי, והשבת היא אמרה שאם ייצא לה היא תבקר אותם שוב"  (מתוך פורום תפוז)

"הוא ניסה לפנות אליה בכל מיני דרכים", ממשיך סבח, "היא הוציאה צווים מבית משפט, ובכל פעם שהוא הפר צו זה גרר הליכים משטרתיים. המון פעמים דיברנו ואמרתי לו שצריך לרדת מהעץ ולהשלים עם האמת, שהיא לא תהיה אתו, ולהתמקד בהסדרי ראייה. היה לו קשה.

"כשהתחיל המשבר היה לו נורא קשה לצאת מהבית ולעשות פעולות, נראה היה שהוא שוקע במרה שחורה. כל פעם הייתי משכנע אותו שניפגש, והוא אומר שהוא לא יודע איך לצאת, איך להזיז את האוטו. פעם הוא הגיע עם כיפה וציצית, זה היה בשלב שעבר לגור בישיבה בתל אביב וקצת חזר אתם בתשובה. זה נראה מוזר. כשהזמנתי אותו אלי, למשל בפסח, הרגשתי מספיק חופשי לבקש שלא יעלה על השולחן בכל רגע את נושא הסדרי הראייה והפרידה מאשתו, כי יש עוד נושאים. כמובן שהוא העלה את זה, ולא הצליח לדבר על שום דבר אחר. באחד הימים שבא לאסוף אותי הוא פתח את האוטו וראיתי שם בובות קטנות שרצה לתת לילדה. זה היה מראה מאוד כואב".

מסוגלות הורית

במשך השנתיים וחצי הראשונות ראה ג' את בתו מספר מועט של פעמים. האם טענה, באוזניו ובאוזני אחרים, שהוא מסכן את הילדה בהתנהגותו. בבתי המשפט שהגיעו אליהם, בניסיונות להסדיר מזונות והסדרי ראייה, הביאה ד' הוכחות שהוא טופל על ידי פסיכולוג וטענה שבגלל מצבו הנפשי היא מרחיקה ממנו את הילדה. הוא נשלח לבדיקת מסוגלות הורית.

"בתור אשה יש לך המון כוח בבית המשפט למשפחה", טוענת עו"ד ויסבוך, "את תגידי שהיה לו פסיכולוג, ד"ר פלוני, והיה פעם משבר נפשי, והוא לא בטוח לילדים. זה מספיק כדי לגרום לפקידת סעד לסדרי דין שכותבת חוות דעת על מסוגלות הורית – להכריע נגדו. תראי, מיעוט שבמיעוט מגיעים לשם, הרוב הולכים לגישור. בני זוג שמגיעים לבית משפט למשפחה – הוא מיד מבקש מסוגלות הורית מהאבא. רק מהאבא. זה לא נבדק אצל האמא. בגלל הרציחות שהיו בעבר המערכת היא אובר-פרוטקטיב, נותנת הגנה עודפת בשנים האחרונות. הרבה יותר נזהרים, והמשטרה פועלת בצורה מתגוננת.

"אצל זוגות שלא מסתדרים תמיד יש טענות: 'הוא אמר שהוא יהרוג אותי', 'הוא עשה לי ככה'. הכלי היחיד של בית משפט למשפחה זה התזכירים של פקידת הסעד, אין דרך אחרת להחליט. היא יושבת אתם, מקבלת דיווחים מהקהילה, הן עובדות על המון תיקים, עמוסות, זה לוקח חודשים, ואם נכנס איזה פקטור של טיפול נפשי – ישר קופצת הנורה האדומה – מֶרכָּז קשר, על טייס אוטומטי".

ג' סרב לעשות בדיקה בטענה שאין בה צורך, ואף הביא מסמכים מפסיכיאטר שהוא בסדר, אבל בגלל הסירוב הוא ראה את בתו בשנתיים הבאות רק במרכז קשר, תחת השגחה של עובדים סוציאליים. מ' לא הסכימה שהילדה תבוא גם לא אל בית הוריו, בטענה שאין עילה לתת להם לראות את הילדה. פקידת סעד שביקרה המליצה שתראה אותם, ובמשך תקופה הגיעו גם שניהם, האם החולה והאב, בני יותר מ-80, למפגשים במרכז הקשר.

למשך זמן קצר שבו נראה היה שג' מתחיל להתאושש ולעכל. "היו איזה שנתיים שהוא כמעט לא דיבר על זה וירד ממנה", מספר סבח, "התעסק בלהתקדם הלאה ודיבר על להכיר מישהי, ושהוא חוזר לתלם. ואז פתאום חזר לזה. יום אחד התקשר אלי וביקש שאשוחח אתה ואציע לה שייתן לה את הדירה שיש לו, אם תסכים לחיות אתו. בשלב הזה נבהלתי. ראיתי שהמצב הנפשי קשה יותר ממה שחשבתי. חשבתי ששכח אותה".

להגיד שאני מסוכן זה פשוט הזוי

March 16th, 9:12pm

"הי עינת,

שבוע טוב ופורים שמח.

מזכיר לך להתקשר לעו"ד יפית וייסבוך. אנא התקשרי אליה ושמעי את הסיפור. אֵם בתי משתמשת בחוק כדי לגרום לי לסבל בל יתואר. החוק הינו חוק מתעלל ואני – שאיני אלים או מסוכן – סובל מאז בתי נולדה. תוסיפי לכך שכל השנים הייתי כשחייתי עם זוגתי לשעבר בדכאונות ותביני שזוגתי לשעבר משתמשת בכך שהמדינה אלימה ושהמשטרה דפוקה כדי להתעלל בי – במקום שמישהו היה עוזר לכך שאני וזוגתי לשעבר נשוב לחיות ביחד ולכל הפחות שנהיה בתקשורת טובה ביננו.  אנא דברי עם עו"ד וייסבוך ותראי מה את יכולה לפרסם כאן. לדעתי חשוב ללמוד מכתב האישום ההזוי שלי שהמשטרה מתעללת באזרחים, פועלת בצורה לא יסודית והאזרח הקטן נעצר חופשי בשל התעללות המערכת. אשמח שהמערכת תשתנה דרך המקרה שלי. אשמח גם שתעזרי לגבי הסיטואציה שבה אני נמצא שכמעט לא ראיתי את בתי מאז לידתה. עלי לעבור אבחון מסוכנות שזה פשוט מגוחך- כי להגיד עלי שאני אלים או מסוכן זה פשוט הזוי. זה גם לא הוגן ההתעללות שאני עובר מאז לידת בתי במקום שפשוט יעזרו לי. אשמח שמחר ב"ה תתקשרי לעו"ד וייסבוך".

באוקטובר 2013, כמה חודשים לפני המייל הראשון, הסתבכו העניינים בצורה רצינית. ג' התקשר לבית המשפט לענייני משפחה בו נדון התיק שלו, צעק על המזכירה על העיכוב בתיק ודרש שיטופל מהר יותר בגלל המצוקה שלו, שנבעה בעיקר מההחלטה שניתנה כתוצאה מערעור של מ' – לפיה הוריו אינם יכולים יותר לפגוש את הילדה. הוא אמר למזכירה שידוע לו שהשופטת גרה ברמת אביב, כמו הוריו, והזמין אותה לבוא לביתם ולראות אילו סבא וסבתא הם לילדה. המשפט הזה עלה לו בחמישה שבועות מעצר.

השופטת פנתה למשטרה ואמרה שג' איים עליה והיא חוששת מפגיעה. באמצע אוקטובר הוא נעצר ונשלח להסתכלות באברבנאל. ארבעה ימים מאוחר יותר הוגש נגדו כתב אישום, כולל בקשה למעצר עד תום ההליכים בעילה של מסוכנות לציבור (לטענת עו"ד ויסבוך, זו חריגה כשמדובר בעבירת איומים בלבד של אדם ללא עבר פלילי). לכתב האישום נוסף סעיף העוסק במשפט שאמר למ' אחרי הפרידה: "אם תעזבי אותי אני אתאבד".

עשרה ימים מאוחר יותר ביקשה התביעה הפסקת הליכים בשל חוות דעת של פסיכיאטר מחוזי, שג' אינו כשיר לעמוד לדין. ג' סירב לחתום על כך, ולכן נשאר במעצר. הוא הועבר למעצר במב״ן  – המרכז הפסיכאטרי של שירות בתי הסוהר ברמלה, שם לא טופל. בעודו עצור, ב-6 בינואר 2014, הוצא נגדו צו אשפוז כפוי. השופט לא התיר לו להעיד לטובת עצמו, לא הוגשה חוות דעת נגדית מצד הסנגוריה הציבורית, והוא הועבר לאשפוז כפוי בבית חולים גהה, במחלקה הסגורה.

״קן הקוקיה נראה יותר טוב מהמקום המחריד הזה", אומרת ויסבוך.

"נכנסתי למחלקה הסגורה וראיתי תמונה שאי אפשר לשאת אותה", מתאר סבח, "הוא ישב בחדר חשוך, ידיים ורגליים אזוקות, שומר לידו, במיטה,  אין אור, ימים שלמים זה מה שהוא עושה. שבוע, אין ספר ואין מחשב ואין טלפון. בדיכאון. כאילו רצו לבודד אותו, שלא יהווה סכנה לשופטת. לא נותנים לבקר, גם הפיקוח עליו היה קשה. הוא התלונן שהאזיקים בידיים מכאיבים לו, ולא הסכימו להוריד. אבא שלו ואני ביקרנו אותו גם בכלא. לא האמנתי שהוא בכלא על זה, הייתי בטוח שיש משהו שלא מספרים לי. ואז התברר שרק על זה. צעקתי עליו שייקח כבר עורך דין פרטי ויצא משם, אבל ככה הוא – נתקע".

רק בגהה התחילה ויסבוך לייצג אותו, לאחר שהסכים לקבל את ייצוגה ולממן אותו. ב-21 בינואר 2014 התקיים דיון בפני הוועדה הפסיכיאטרית המחוזית שהורתה על שחרורו לאלתר.

בובות על העצים

March 3rd, 11:24pm

"האם השגת את עורכת הדין בעניין עליו נדברנו?  נראה לי שלכתוב על כתב האישום שתפרו לי ובגינו ישבתי חודשיים וחצי ואח"כ למעלה משבועיים הייתי בגהה עשוי להיות לך מעניין ורלוונטי…

השאלה אם עורכת הדין תחשוב שכדאי שתרשמי על כך כתבה. אגש לשם כך! אם כן- אשמח …"

הוא התחיל לשלוח לי כל מכתב ששלח לעו"ד ויסבוך. רק אחרי מותו גיליתי שכתבים נוספים בתחום הרווחה היו בקשר דומה אתו, והוא שלח לאנשים רבים עשרות ואולי מאות הודעות מהסוג הזה.

באחד המקרים שלח אלי ג' הודעה עם אזכור שם מלחיץ במיוחד:

"אני קורבן של המערכת כפי שאלי גור היה –  רק שאני בחיים לא הייתי פוגע במ' או בבתי – ואף אחד לא  מבין כמה אני סובל מכך שאיני עם מ' ועם בתי. זה לא שאני רוצה את מ' בכוח אבל אני באמת חושב שהיו צריכים להסביר למ' שתהיה רגישה כלפי ותהיה אתי בקשר ותבטל את צווי ההגנה כי איני מסוגל אתם כשהיא היתה כל עולמי".

אלי גור השליך בספטמבר 2013 את שני ילדיו מגג בניין וקפץ אל מותו. המקרה המחריד שלו, כנראה בגלל שזוהי גם התאבדות ולא רצח של ילדים כשהרוצח נותר חי, הפך לאחד ממקרי הדגל של ארגוני הגברים הלוחמים ברווחה. "זו הפעם הראשונה בישראל שחלק ניכר מהציבור יכול להבין את רמת הייאוש אליו יכול להגיע בחור טוב שמחנות ההשמדה של פקידות הסעד ושופטות המשפחה יכולים לדחוף אדם מעבר לקצה עד כדי רצח והתאבדות", נכתב על גור באחד האתרים הרבים המוקדשים לנושא.

ג' נהפך פעיל בארגון "א' זה אבא", שנאבק בעד ביטול חזקת הגיל הרך, מתן זכויות שוות לאבות בגירושין, ויוצא בחריפות נגד משרד הרווחה ובתי המשפט למשפחה, בטענה שהאבות מקופחים שם בצורה חמורה. "א' זה אבא" אינו מאיים באלימות כמו ארגונים אחרים שפועלים בנושא, אבל השנאה לארגוני הנשים ולמערכת גדולה שם לא פחות. ג' ייצג אותם בהתנדבות בעתירה בנושא חופש המידע ובדיונים בוועדות הכנסת.

בשבוע שעבר יצאו פעילי ארגון אחר, "הורים שכולים לילדים חיים", בלילות ותלו בובות של ילדים על עצים ברחבי תל אביב. הבובות, הדובונים וגם ללה מהטלטאביז, ניתלו מצוואריהן בחבלים שחורים, רמז להורים שהתאבדו במהלך המאבק על משמורת לילדיהם.

צילומים: אורי פינר

March 19th, 7:54pm

"ערב טוב עינת,

מקווה שלא העמסתי עליך יותר מדי עובדות ורגשות אך אשמח שתכתבי כתבה לדעתי חשוב לטפל במקרה הזה!

אֵם בתי כעת הגישה בר"ע למחוזי למנוע מהורי לראות את נכדתם יחידתם. זה עלול להיות מרוץ נגד הזמן– הם בקושי חיים ואם בתי משתמשת בביה"מ כדי למנוע מבתי סבים ואת אביה!!!"

לאחר שבית המשפט החליט לאפשר להוריו של ג' לראות את נכדתם מ' באמת ערערה, ובמשך חודשיים וחצי נוספים הצליחה למנוע מפגשים בביתם. השופטת ביקשה שוב חוות דעת בנוגע לג', הפעם הוא הסכים וזו הגיעה: נקבע שהוא אב ראוי וטוב לבתו וצריך להיות אתה בקשר רציף. ערעורה של מ' נדחה, לזעמה הרב, והשופטת חייבה אותה להביא את הילדה לבית הוריו לביקור, אחרי הכנה מתאימה בשל הנתק הארוך, של כמעט שנה.

"הגיעה חוות דעת טובה", מחייכת עו"ד ויסבוך, "כתבו שהוא אבא טוב ומיטיב וצריך להיות בקשר עם הילדה. והוא ישב אצלי ביום רביעי ההוא עם אבא שלו, בכיסא שאת יושבת בו. הראיתי לו את החוות דעת ואמרתי לו: 'אתה רואה, אתה פחדת ממומחה מטעם בית המשפט ולא האמנת להם ואני אמרתי לך שלא תדאג. הם ניתחו אותך בצורה מדויקת – גאון, אבא טוב, צריך הדרכה הורית, לא יודע להציב גבולות, וצריך אישור עדכני מהפסיכיאטר שאתה מטופל. או-קיי?' היה כתוב שם בפירוש על ידי שני רופאים – שזה שיש לו בעיה נפשית  לא מונע ממנו לראות את בתו!"

איך עמד בדרך הזאת

April 22nd, 3:49pm

"הי עינת, מה שלומך?

מזכיר לך לשוחח עם עו"ד יפית ויסבוך- אמרת להזכיר לך זאת אחרי החג!"

ב-27 באפריל, ערב יום השואה, קפץ ג' אל מותו מהקומה התשיעית של בניין בבנייה, לא רחוק מבית הוריו. הוא השאיר מכתב שאינו בידי. אני מניחה שהדברים שנכתבו במהלך החודשים האלה, לי ולאחרים, תואמים את הדברים שכתב לפני שהתאבד.

"המכתבים צלולים לחלוטין", אומרת עו"ד ויסבוך, "אחד גדול ועוד כמה, פרטיים. המשטרה לקחה והחזירה. משפט אחד אני אגיד: הכתובת היתה על הקיר. הוא כתב את זה. אנחנו לא ראינו. כתב: 'לא איפשרו לי לראות את בתי, לא מסוגל יותר'. מאוד יפה ומאוד ברור וצלול. באותו וויקאנד הוא לא היה מסוגל יותר".

"אני מרגיש פיספוס", אומר סבח, "כל הזמן אני שואל את עצמי אם אפשר היה לעזור לו. הוא אמר לי בשיחה משפט שאני לא שוכח: 'אני לא יכול לשאת את החיים האלה, הגעגועים הורגים אותי. גם למ' וגם לילדה'. אמרתי לו: 'אני לא מבין איך אתה אומר את זה. אשה שעשתה לך כל כך הרבה רע בשנים האלה, אתה עדיין רוצה לחיות אתה?', והוא אמר 'כן'. הוא חשב שמשפיעים עליה להגיש תלונות, שזה לא היא. חשבתי שהוא כועס עליה, אבל אז הבנתי שהוא לא. אני לא יודע מה גרם לו לטפס לקומה התשיעית ולקפוץ משם. אני לא מבין איך הוא עמד בדרך הזאת, איך לא התחרט. אולי באמת היו לו נטיות אובדניות – אבל גם בן אדם בלי שום נטיות היה חושב על זה במצבים שהוא הגיע אליהם".

הלוויה שלו היתה אירוע קשה. האנשים של "א' זה אבא" הגיעו לשם בהמוניהם, עם שלטים וחולצות של הארגון, מבקשים להפוך את ג' – חברם, אב שנמנעה ממנו הגישה לבתו עד שנטל את חייו – לסמל למאבקם. אביו של ג' ואחיו סילקו אותם מבית הקברות.

שבועות מעטים לאחר מכן נערך כנס של הארגון לזכרו, שמו מתנוסס על ההזמנות. "את ג' פשוט היו צריכים להפגיש עם הילדה שלו, או את ההורים שלו. זה כל מה שהיה צריך לעשות", אמר בכנס אמיר שיפרמן, מנהיג התנועה, שנאם לצד עורכי דין (גברים ונשים) שבאו למחות נגד מדיניות הרווחה, בתי המשפט לענייני משפחה ואפליית גברים בישראל. "את חייו אפשר היה להציל. מכירים את חוק הגולגולת הרכה? כשפוגעים במישהו שהוא רגיש יותר מאחרים, יש אחריות למי שזרק אבן והביא למותו. יש פה אחריות ברורה של המערכת שהרגה אותו".

גם מ' הגיעה ללוויה של בן זוגה לשעבר. היא ניגשה אל האם בכיסא הגלגלים והראתה לה תמונות של הילדה בסלולרי. קשה לדעת אם היה זה ניסיון פיוס מאוחר עם ההורים שאיבדו עכשיו כל מה שהיה להם, אבל האב זעם עליה והאח הרחיק גם אותה משם. היום היא מנסה ליצור איתם קשר, לטובת הבת, אולם הם רחוקים מהתגברות על אסונם.

"איך הוא השאיר את אמא שלו חיה כשהוא מת?", סבח שואל כמעט בלי קול, "הוא לא יכול היה לפחות לחכות?"

"אני כועסת עליו", אומרת ויסבוך בכנות, "גם שעשה את זה, בדיוק כשהצלחנו וראינו את האור, וגם שהשאיר את הוריו במצב הזה. עכשיו אני צריכה לראות איך אני מיישמת את ההחלטה של בית המשפט על הסבא והסבתא, אבל זה הולך להיות כל כך מסובך".

May 1st, 10:42am

"ג'?" 

Chat Conversation End

(הודעה ממני אליו, ברגע שפשטה שמועה על אב שהתאבד).

אחיו והוריו של ג', כמו גם אם בתו מ', סרבו להתראיין לכתבה, למרות הפצרות חוזרות ונשנות.

פוסט מתוך עמוד הפייסבוק של ג'