קצת יותר משש דקות החזיקה מעמד האשליה. שש דקות שבמהלכן עשה יצחק הרצוג הכל כדי למצוא מלים נרדפות ל"שחר של יום חדש". הוא דיבר על האפלה הגדולה שבה שרויה ישראל, על הצורך ברוח אחרת, על חשיבה מחוץ לקופסה, על השבת הנורמליות, על גזילת הארץ מהגזלנים, על גאולה דה פקטו.
שש דקות שבמהלכן חשפה ציפי לבני, במבע שהלם את היותה נפגעת חרדה, את עדות הראייה שלה משוד המדינה שהתבצע בישיבות הממשלה, ואת נסיונה להציל את המולדת בכוחותיה המוגבלים (האפשרות לפרוש מהממשלה ובזאת להביא לקריסתה היתה כנראה מעבר ליכולות האלה). רק שאז הגיע שלב השאלות ובראשן השאלה החשובה, המתבקשת והמהותית מכולן: האם הרשימה החדשה בראשות השניים מתחייבת שלא להצטרף לממשלתו של בנימין נתניהו, אם ייבחר. הגיעה השאלה – ורגע אחריה הכל קרס בבת אחת.
הרצוג, כנשוך נחש, התנפל על המיקרופון והוכיח את מיומנותו בשליפת מסרים מהתדרוכים של יועצי התקשורת. השאלה לא רלוונטית, כי נתניהו לא יהיה ראש הממשלה, הוא חזר על המנטרה שלבני ממילא דיקלמה לאורך כל השבוע האחרון. הוא אמר את זה ויותר לא היה צריך. בלון הניסוי התפוצץ במפגש עם הסיכה הראשונה ומתוכו נשב אוויר ריחני חם. הים הוא אותו ים, הביבי הוא אותו ביבי, הבוז'י הוא אותה ציפי. רק הסלוגן עדיין לא נקבע.
נחשו מה קורה כשאיש שמאל מגיש תלונה על איומים
רשימה שראשיה פותחים את מסע הבחירות באזהרה חמורה, שמסבירים עד כמה נתניהו מסוכן למדינת ישראל, שמצהירים על עצמם כנפגעים ישירים של האיש, שמפליגים בסלידה, בהתנגחות ובהצהרת הכוונות להוריד את הפגע הרע מהכיסא, רשימה שראשיה עושים את כל זה אבל לא מוכנים לתת תשובה קונקרטית, מוחלטת, בינארית לשאלה האם יתחייבו שלא לשבת בממשלתו של הנבל, היא רשימה שלא שווה את הפתק שעליו שמה מודפס.
הספין המגושם "זה לא רלוונטי כי זה לא יקרה", אומר שהרשימה החדשה של הרצוג ולבני בחרה באג'נדה פחדנית, מובלת, חסרת דרך, שמחפשת את השררה בלי לקחת אחריות, שרואה בהישרדות הפוליטית שלה ערך עליון וחושבת שציבור הבוחרים מטומטם. רשימה שראשיה הם כמו נתניהו, רק בלי הניסיון והאנגלית בלי ניקוד.
ציבור הבוחרים התיישב מול הטלוויזיה אתמול בערב וניסה להבין אם כדאי לו לתת צ'אנס לאופציה הרעננה הנרקמת. אם הוא כן שם את הפתק הזה בקלפי, הוא צריך לדעת מה הרשימה הזאת תעשה ביום שאחרי, בכל תסריט. מה היא תעשה אם תזכה ותרכיב את הממשלה ומה היא תעשה אם נתניהו ינצח. הרצוג ולבני לא נתנו לו תשובה, ועוד קבעו שנתניהו לא יהיה ראש הממשלה הבא (למה הוא לא יהיה? כי הוא לא יהיה). על רקע הסקרים שמראים שרק אם השמש תזרח במערב יהיה סיכוי שנתניהו לא ירכיב את הממשלה הבאה, הקו שנבחר על ידי הצמד היה גם לא חכם וגם גבל בהעלבה מצד עובד ציבור.
תוסיפו לעמימות המכוונת הזאת את המוניטין שצברה לבני כמי שהחליפה ארבע מפלגות בתשע שנים, אבל גילתה לאורך הדרך נאמנות מוחלטת לספסלי הקואליציה, בכל תצורה, ותסיקו לעצמכם תשובה שכרגע אין מי שיסתור. מי שמצביע לרשימה החדשה, כפי שהיא מציגה את עצמה נכון לעכשיו, לא בהכרח בוחר באלטרנטיבה.
שלושה חודשים זה הרבה זמן לתקן, וכל בוקר הוא התחלה חדשה. טוב יעשה הצמד אם ימזער נזקים ויקדים להצהיר שהוא לא יישב בממשלה תחת נתניהו. בזאת הוא יוכיח שהוא אכן שונה מהיתר, בזאת הוא יכריח את עצמו לייצר אלטרנטיבה אמיתית, בזאת הוא יניע משהו שייצר סיכוי לשינוי. כל עוד זה לא קורה, נתניהו יכול לישון בשקט.