14.12.14
יומיים אחרי חשיפת הסרטון מחוף זיקים, שהתגלגל לתקשורת הפלסטינית והביך את דובר צה"ל, נחשף הבוקר סרטון חדש מארוע אחר במלחמת "צוק איתן", חדירת המחבלים מעזה לשטח עוטף עזה וההיתקלות עם כוחות צה"ל באזור קיבוץ עין השלושה. ארוע שהסתיים בנפילתם של רב סרן אמוץ גרינברג וסמל אדר ברסנו, ובפציעתם של לוחמים נוספים.
על פי גרסת דובר צה"ל, שנמסרה בתגובה לארוע הדמים הזה, בשעות הבוקר של 19 ביולי "סוכל ניסיון פיגוע בסמוך לגדר במרכז רצועת עזה". עוד נכתב כי "כמה מחבלים חדרו לשטח מדינת ישראל דרך מנהרת טרור ופתחו באש מקלעים ובירי נגד טנקים לעבר כוח צה"ל במהלך סיור באזור. הכוח השיב באש והדף את המחבלים לשטח רצועת עזה, מחבל אחד נהרג".
באותה ידיעה פורסמה גם הודעת הזרוע הצבאית של חמאס, גדודי עז א-דין אל-קסאם בענין התקרית: "12 לוחמים חדרו למוצב צבאי, הטמינו מארבים והמתינו שש שעות לכוחות צה"ל". על פי הודעת חמאס, 11 מתוך 12 המחבלים חזרו בשלום לרצועה, אחרי שהרגו שישה חיילים. החמאס הודיע גם על תפיסת שני רובי צה"ל והבטיח להציגם בהמשך.
Ynet, שדיווח על האירוע, לא שכח להוסיף עקיצה על חשבון תעמולת החמאס והלוחמה הפסיכולוגית שלו, כשסייג: "עם זאת, מאז תחילת הלחימה פרסם חמאס כמה הודעות מוגזמות על הישגיו".
כמה חבל שבסרטון שדלף נראים לוחמי החמאס צועדים בנחת בחזרה לעזה, כל זאת לעיני מצלמות המעקב הישראליות וחוצים את הגדר בשלווה יחסית. הם לא נראים שם לחוצים, או רצים כל עוד נפשם בם, או סופגים אש או נהדפים.
במחשבה שניה, הייתי שמחה לדעת מה זה בכלל אומר שהכוח "הדף את המחבלים לשטח רצועת עזה". ממתי נוהג צה"ל "להדוף" מחבלים בחזרה לביתם במקום לחסל אותם? מה זה אומר בכלל, להדוף, בהקשר הזה? האם זה סוג של 'נו נו נו ולהבא תלמדו להתנהג'? או שמדובר בסוג של מכבסת מלים הירואית לעובדה הפשוטה והמצערת שהצלחנו איכשהו לאבד אותם?
איך כתב המגיב יונה שמיר בתגובות לטור הזה? "מוטב היה להבין מדוע הפרטים המקוריים של האירוע הושמטו. האם זה היה כדי לעזור לתעשיות הבטחונית, שמוצרים שלהן היו מעורבים בתקרית? לדוגמה – הסונאר המדהים, שאמור היה לגלות את החדירה ממרחק של קילומטרים, המכ"ם, ששימש את התצפיתניות לאתר את החדירה, וכמובן הנשק, שמופעל מרחוק".
לא שתקלות מבצעיות בשעת קרב אינן יכולות להתרחש. אבל מדוע לצייר אותן ככישלון נלעג של הצד השני או כסוג של הישג צה"לי? האם הדבר נועד להסוות היגררות מרושלת ומבולבלת למלחמה הזו והתנהלות כאוטית, חסרת תכנון וחסרת אחריות במהלכה?
גם שני רובי השלל הצה"ליים שהובטחו בהודעת החמאס הופיעו בסרטון, לצד תג היחידה של אחד הלוחמים הישראלים. שני הרוגי הארוע מכוחותנו וחמשת הפצועים בינוני שדווח על אישפוזם בסורוקה, יכולים היו להיתפש על ידי המחבלים בטעות כשישה הרוגים מבלי שהדבר ייחשב כפיברוק מכוון.
אם יש כאן התהדרות מוגזמת בהישגים בדיווח של מי מהצדדים, כפי שצוין ב-Ynet, אני לא בטוחה שהייתי מצביעה דווקא על החמאס כעל השופר התעמולתי שמאכיל את אנשיו בדיסאינפורמציה מגמתית. שוב ושוב מתברר שהגירסה שלהם היא זו שקרובה יותר למציאות. האם ניתן עדיין לשים את מבטחנו במידע שמספק לנו דובר צה"ל על מצב כוחותינו בשדה הקרב ועל טיב השימוש במאות-המיליארדים שהשקענו בביטחון?
ושוב עולה השאלה, לאור שני הסרטונים שנחשפו ואולי אלו שעתידים להיחשף, האם נכון לתאר את לוחמי החמאס כחבורת פחדנים נלעגים וחסרי ישע שאפשר לחסל במחי מהלך צבאי? הרי לא די שהם מצליחים להילחם, מעטים מול רבים, באמצעים דלים ומאולתרים מול תקציבי המליארדים ומיטב כלי המשחית והנשק מהמתקדמים בעולם – הם מצליחים לא פעם להסב אבידות כבדות ונזק לא מבוטל לצד הישראלי.
האם אפשר להאשים בחוסר תחכום אנשים שמצליחים לחדור בזחילה ממנהרות תת קרקעיות ובצלילה מן הים, ואף להשיג, בעבודת מודיעין מעוררת השתאות, את חומרי התיעוד מהצד הישראלי? אלו שאמורים להיות חסויים ומסווגים? האם רק את מנוחתי טורדות השאלות הללו?
13.12.14
זוכרים את הסרטון ההוא ממלחמת "צוק איתן", גאוות דובר צה"ל, על המחבלים שמגיחים מן הים לכיוון חוף זיקים בעוטף עזה כדי לבצע פיגוע בשטח הקיבוץ, רצים כמה צעדים ומיד מופגזים לצליל מקשי ה"חחחח פחדנים" במקלדות הטוקבקיסטים? הסרטון ההוא שהוקרן בלופ אינסופי במשך כל המלחמה כדי להראות את חבורת גבעת חלפון של החמאס עושה על החוף צעד וחצי הישר לעולם הבא?
הסרטון אשר פורסם ביולי 2014 ע"י דובר צה"ל
אז מתברר שדובר צה"ל, איך לומר, קצת ערך את הסרטון ההוא באופן טיפה'לה יותר מחמיא לכוחותינו וטיפ- טיפונת יותר עלוב מבחינת האויב – ממה שקרה שם בפועל, כפי שנחשף בסרטון הלא ערוך של צה"ל, שדלף איכשהו לתחנת שידור הפלסטינית העצמאית "מג'ד" ושודר שם במלואו. בסרטון נראים צוללני הקומנדו הימי של עז א-דין אל קסאם עולים מן הים מצוידים באמצעי לחימה כמו טילי אר-פי-ג'י, נשק קל כמו אם-16, רימוני רסס, מטעני חבלה, אזיקונים ועוד. ארבעתם רצים על דיונות חשופות, לעיני מעקב צמוד של תצפיתנים, מנהלים קרב נועז עם כל הכוחות שגויסו לאירוע, באוויר, בים וביבשה, זורקים רימונים, ואחד מהם אפילו רץ לעבר טנק ישראלי ומצמיד מטען חבלה לגחונו. המטען מתפוצץ, ולמרבה המזל לא גורם נזק לטנק וליושביו.
כוחות צה"ל שהוקפצו כדי לסכל את ארוע החדירה, ממוגנים היטב ומנהלים את הקרב מבעד כוונות וקני ירי של כלי משחית מכל הסוגים: ספינות קרב, טנקים, מסוקים, די-9, דחפורים וחטיבת חי"ר חמושה שלמה. אבל הארבעה האלה, שנושאים רק את אשר על גופם, מנהלים מולם, במשך זמן לא מבוטל, קרב התאבדות מרשים ונחוש. אפשר להגיד דברים רבים על המחבלים הלוחמים האלה. אבל פחדנים? לא יודעת אם זו ההגדרה שהיתה עומדת לי על קצה הלשון בבואי לתאר "פחדנות".
צה"ל כינה את דליפת סרטון המצגת הצה"לית, בו נחשפים, בין היתר, שמות קוד מסווגים של הצבא וגם אמצעי לחימה מסווגים ומרכזיים בשימוש צה"ל בשם "ארוע חמור", וחוקרים כיצד הודלף. מה שדובר צה"ל לא יודה בו, סביר להניח – זה עד כמה מביכה ההדלפה הזאת את דובר צה"ל, על נוהגי הצגת המציאות התעמולתיים (שלא לומר אלטרנטיביים) שלו.
נכון, חשיפת הקודים בעייתית, אבל מה היתה הבעיה להקרין לפני הציבור הישראלי את הסרטון כולו – מינוס הפסקול של דיבורי הקשר של יחידות הצבא השונות (כפי שנעשה בסרטון ששודר לנו במקור), כך שתימנע חשיפת הסודות המוכמנים של צה"ל ובכל זאת נקבל את תמונת הארוע המלאה? למה קיבלנו גרסה מקוצרת ומגמתית כל כך?
תראה, יש תיעדוף- דואר היום מאת ארי רמז
צילום מסך מתוך הסרטון
מילא ההתהדרות של צה"ל ביעילותו הטקטית, שמחווירה מעט לנוכח משך קרב ה"דוד מול גוליית" שהתנהל שם. מילא הצגת הארוע החד צדדית שהוצגה ככישלון נלעג של החמאס, ומעלימה את הסיכון האמיתי של יושבי הטנק, שאך בנס לא עלה באש ונהפך למלכודת מוות. מילא הכחשת הסרבול המובנה במלחמה בין צבא כיבוש חזק ומאסיבי שנהפך לבולען תקציבי של מליארדי דולרים ולכלי קיבול רעבתני לדם צעיר – לבין צבא לוחמי גרילה קטן וחכם שאין לו מה להפסיד ומוכן להלחם עד המוות.
אבל מה הדחיפות הגדולה בצורך לשדר לציבור עליבות שאינה קיימת בצד השני? האם יש כאן ניסיון מודע לייצר אצלנו שאננות וזחיחות שקריות? האם החשש הגדול הוא מהתחושה המקננת, שלוחמת הארגונים הפלסטינים, על מנהרותיהם המהונדסות, ומצבורי טיליהם שיכולים לצוץ בכל חור, וצוללניהם המגיחים באומץ מן הים ונלחמים בלי מורא בכוחות ענק רבי עוצמה – היא כל מה שצה"ל התיימר להיות פעם? צבא הגנה ושחרור קטן, אמיץ ומתוחכם?