במשך שבועיים בערך לכד האסון האקולוגי החמור בערבה את תשומת הלב הציבורית. היום, פחות מחודשיים מאז פיצוץ צינור הנפט ודליפתו, העניין התקשורתי בסיפור גווע כמעט לחלוטין. חלחל, כמו נחלי הנפט הרעיל באדמת שמורת עין עברונה, לתהומות השיכחה הקולקטיבית.
בין חיסול לדקירה, עם ישראל הניח את האסון מאחוריו. בעדכונים השוטפים של המשרד להגנת הסביבה, המתפרסמים באתר הרשמי של המשרד, הוגדרה הדליפה בתחילה כ"אסון". כעבור חודש, ב-12 בינואר, ה"אסון" כבר התגמד שם ל"ארוע".
אבל תושבי האזור נשארו להתמודד עם השלכות הזיהום הקשה. אזרחים שהתלוננו על כאבי ראש, צריבות בעיניים, בחילות, סחרחורות וקשיי נשימה פנו למד"א ולחדרי מיון. בשעות הראשונות לאחר הפיצוץ התקבלו תלונות דומות גם מתושבי אילת ועקבה שבירדן, הנמצאות כ-20 ק"מ ממוקד הדליפה. העיתונות הירדנית דיווחה על 80 מתושבי עקבה שנאלצו להגיע לטיפול בבית החולים המקומי.
צילום: חנה יריב
אז הרופא אמר שהכל בסדר
תושבי היישוב באר אורה, הנמצא קילומטרים ספורים מהצומת שבמוקד הפיצוץ, דיווחו על סימפטומים דומים עוד ימים לאחר הפיצוץ. בשעות הראשונות הונחו תושבי היישוב להישאר בבתיהם ולסגור את הדלתות והחלונות מחשש לשאיפת אדים. "כשהצינור התפוצץ עשו לנו הסגר בלילה עד הבוקר, ולא יכולנו לצאת מהיישוב", מספר תושב באר אורה. "יש לי חבר שנסע לבאר אורה ולא נתנו לו להיכנס. אנשים שיצאו מהאוטו לראות מה קרה התחילו להקיא. ביום-יומיים אחרי שהופיע הריח הכבד ביותר הרגשנו רע. היו אנשים שהקיאו. לא אני אישית, אבל היו סחרחורות ובחילות. כיתת הכוננות הוקפצה וחסמה את שער היישוב ולא נתנה לאף תושב לצאת לכיוון פיצוץ צינור הנפט". לדברי התושבים, כיתת הכוננות עצמה שהתה במוקד האסון באופן רציף ללא כל אמצעי מיגון נגד הגזים הרעילים, המסרטנים והדליקים.
לנוכח המצב כשבוע אחרי הדליפה הורה סגן השר להגנת הסביבה אופיר אקוניס להציב רופא קבוע בבאר אורה. את התושבים זה לא הרגיע. "הביאו לנו רופא אבל זה היה כמו כוסות רוח למת", טוען אחד הפעילים בתביעה הייצוגית שמגבשים תושבי באר אורה נגד קצא"א. "אנשי המשרד להגנת הסביבה ניטרו את ערכי הזיהום במעון הילדים שנמצא 700 מטר מהצומת שהעבודות התרחשו לידה, מוקד הזיהום. טוענים שבדקו שם והכל בסדר וכל הערכים עומדים על אפס, אבל איך זה ייתכן כשאנחנו מרגישים כזה ריח? עד היום, אגב, לא הראו לנו אפילו את דוחות הניטור שנעשה בצומת".
בימים שלאחר הדליפה, הוציא המשרד להגנת הסביבה הודעות הרגעה ש"איכות האוויר באילת ובבאר אורה הינה תקינה", אבל לתביעה הייצוגית של תושבי אילת והערבה צורפה חוות דעת של הפרופ' אליהו ריכטר, מומחה מזה 40 שנים לבריאות הציבור ולרפואה תעסוקתית, שטוען כי "ידוע היטב כי נפט מכיל אלפי חומרים, בחלקם חומרים נדיפים בעוד שאחרים בעלי עמידות ביולוגית. הריח מהווה אינדיקציה לקיומו של סיכון לציבור, ולמידת הפיזור וההסעה של המזהמים לאוכלוסיות הסמוכות".
לטענת התושבים, הצוותים שטיפלו בדליפה אף הוסיפו לזיהום ביישוב. "הם נכנסו ליישוב עם כלי רכב שהיו בתוך הזיהום, הפכו את המועדון לחדר הישיבות שלהם ונכנסו לשם עם נעליים מזוהמות", מספר הפעיל. "אתה מגיע לבית שלך, שאמור להיות המקום הכי בטוח בחיים שלך, מגלה שהתפוצץ לך צינור רעיל ליד הבית, ומתברר שהוא התפוצץ כבר כמה פעמים גם בעבר. הביאו רופא שיגיד שהכל בסדר בשביל להשתיק אותנו".
כ-3 ק"מ מבתי באר אורה נמצא אתר סילוק הפסולת "נימרה". לרגל הארוע, ולחרדתם של תושבי המקום, נשלחה לאתר אדמה מזוהמת בנפט מאזור הפיצוץ. המפיצה אדים מסוכנים. "טוענים שאנשי המכון של המשרד לאיכות הסביבה עשו בדיקות ניטור וקבעו על פיהן שהכל בסדר", מספר אחד התושבים ביישוב. "אבל כשהייתי 500 מטר מאתר נימרה, שנמצא 3-2.5 ק"מ בקו אווירי מבאר אורה, התחילו לי כאבי ראש וסחרחורות".
אליאור אלון, חבר ועד היישוב, ממשיך ומתאר: "את הכמות הגדולה של הפסולת שגרם הפיצוץ לקחו לנימרה, במקום לרמת חובב, שמתאימה יותר לפסולת של חומרים מסוכנים. עכשיו אנחנו מתמודדים עם זיהום שמתרחש 3 ק"מ מהבית. אני בספק לגבי המהימנות והאמינות של הבדיקות בזמן הזיהום. לפי מחקרים שקראתי, כדי לזהות זיהום צריך לנטר לאורך זמן ובאופן שוטף, וכאן היה ניטור נקודתי שנתן מענה רק על המצב באותו רגע. אני טוען שנחשפנו לזיהום, והם טוענים שלא. יש התלבטות איך הולכים לטפל בשמורת עין עברונה. עדיין מחפשים פתרונות. זה יתאדה ויישכח ואנחנו בבאר אורה מתמודדים. יש נזקים שקשה לכמת".
שישה ימים לאחר הדליפה, ב-9 בדצמבר, נכתב באתר של המשרד להגנת הסביבה כי "נמצאו ערכים גבוהים מהרגיל של בנזן, חומר רעיל ומסרטן, בתוך שמורת הטבע עברונה. הערכים שנמדדו אינם מסכנים את העובדים באתר, אך לא מומלצים לציבור הרחב הכולל ילדים, קשישים וטף". גם ריכטר כתב בחוות הדעת שלו כי "הריכוזים הגבוהים של בנזן שנמדדו במקום הופכים את האזור למסוכן בשל היותו חומר מסרטן", וכי "ככל שממשיכים להיפלט לאוויר בנזן וחומרים מסוכנים אחרים, בשחרור אטי מהקרקע המזוהמת, הסביבה יכולה להישאר רעילה לתקופה ארוכה באופן משמעותי".
זאת לא הבעיה היחידה. "בנזן אמנם מסרטן, אבל כל המדידות מתעסקות בחשיפה למזהם אחד", מסביר אלון. "אף אחד לא בודק מה קורה אם נחשפים לכמה מזהמים בו זמנית. הצטברות המזהמים ורמת הסיכון לא מובנים ולא ידועים. למשרד להגנת הסביבה אין אמצעים לנטר ולהתריע לפני שקורה משהו. המדידה היא תמונת מצב בנקודת זמן מסוימת, היא לא בדיקה של מצב מתמשך".
צילום: חנה ינאי
80 אחוזי זיהום
תושבי האזור החליטו לא לשתוק. חמישה הליכים משפטיים, שעילתם היא הדליפה בצינור קצא"א והשלכותיה הפוגעניות, מתנהלים או מתגבשים בימים אלה במקביל. הפנייה המוגברת לבתי החולים, מבהירים התובעים באחד מכתבי התביעה, "מהווה עדות לחשיפה לריכוז גבוה של חומרים אורגניים נדיפים, חשיפה הידועה כבעלת השלכות נוירולוגיות והשלכות על מערכת הנשימה".
תביעה אחת היא תביעה ייצוגית בשם תושבי אילת, על סך 380 מיליון שקל נגד חברת קצא"א בגין אחריות לאסון. החברה מואשמת בגרימת מפגע סביבתי, רשלנות, הפרת חובה ופגיעה אקולוגית. התובעת דורשת מהם 200 מיליון שקל לשיקום הטבע, בהתאם להערכות המשרד להגנת הסביבה ורשות שמורות הטבע והגנים, ו-180 מיליון שקל עבור 48 אלף תושבי אילת בגין הנזק הבריאותי ואי הנוחות שנגרמו להם עקב האסון האקולוגי.
בתביעה מתואר כי "עשרות בני אדם פונו בלילה מבתיהם" בעקבות "האוויר שהזדהם וריחו החריף של הנפט אשר נישא באוויר", וכי "האנשים נפגעו נשימתית, סבלו מהקאות וחלקם אף פונו לבית החולים". התושבים הונחו "להימנע מביצוע פעילות גופנית מואצת בגלל אדי הדלק באוויר, בעלי מחלות כרוניות הונחו להישאר בבתים. כמו כן, בקרב תושבי האזור נוצרה בהלה ומספר תושבים נתקעו כל הלילה מחוץ לבתים. הריח היה ניכר ונוצר זיהום אוויר שהקשה על הנשימה וגרם להקאות ולכאבי ראש. רמת זיהום האוויר בעקבות הדליפה הגיעה ל-80 אחוז, בעוד שבשגרה היא מתחת ל-30 אחוז".
בתביעה אחרת שהוגשה על ידי פעיל סביבה וחברה על סכום הנושק למיליארד שקל, נדרשת קצא"א לשקם את שמורת עין עברונה ב-800 מיליון שקל, ולהוסיף כ-150 מיליון שקל לפיצוי התושבים באזור הפגיעה. התובע טוען כי בעולם הועלה רף הזהירות הנדרש ממי שמפיק או משנע נפט, ואילו קצא"א התרשלה ואינה עומדת בסטנדרטים הבטיחותיים הבסיסיים ביותר, לאור העובדה שמדובר בדליפה הרביעית בשלוש השנים האחרונות, ולנוכח אחריותה לשורה של דליפות נפט למפרץ אילת.
יום לאחר הגשת אותה תביעה הוגשה תביעה ייצוגית נוספת על ידי פעילי סביבה תושבים מהאזור נגד קצא"א אך גם נגד ראש הממשלה ושר האוצר והמפקחת שמינה על קצא"א, בדרישה לפיצוי על סך 246 מיליון שקל. לגרסת התובעים, אנשי קצא"א הגיעו באיחור לאזור שמורת עברונה והפעילות המאולתרת, כלשונם, במקום מעידה על היעדר תוכנית חירום לקצא"א ועל רשלנות קשה. לדברי התובעים, בימים ראשונים לאחר הארוע הם לא עיכלו את ממדי האסון, חרף הריחות. אולם לאחר שנמנע מהם להיכנס לשמורת עין עברונה, עלו למצפור עברונה וראו את ממדי הנזק. הנזק העיקרי שנגרם להם, לעדותם, הוא במישור הרגשי – כאב הפגיעה במשאבי הטבע, והפגיעה באמונם ברשויות ובתאגידים הגדולים. במשך זמן רב, כך לדבריהם, לא ננקטו האמצעים הדרושים למניעת האסון למרות הידיעה כי מבוצעות עבודות להטיית קו צינור הנפט, וכי אירעו בעבר דליפות נפט בעת עבודות דומות. מלבד פיצוי כספי מבקשים התובעים גם כי ינוסחו צווים לתוכניות בקרה ומניעה עתידיות, ודורשים הכרה באחריותם האישית של הנתבעים.
צילום: חנה ינאי
חיים בבריכת נפט
גם תושבי באר אורה – כאמור, הסובלים העיקריים מן הדליפה – הגישו תובענה ייצוגית לפיצוי על סך כ-80 מיליון שקל נגד קצא"א ומנכ"לה, בשל הנזקים הכספיים שנגרמו להם. בין השאר הביאו התושבים שמאי להערכת נכסיהם וכעת הם טוענים לפגיעה בערך הקרקע בעקבות דליפת הנפט."בן לילה", נכתב בתביעה, "מצאה עצמה קבוצת באר אורה מתגוררת במרכזה של בריכת נפט. קשה להעלות על הדעת כיצד יוכל חבר הקבוצה המבקש למכור את רכושו ביישוב לעשות זאת בכלל ובמחיר ראוי כפי שיכול היה לעשות קודם לכן בפרט". הדליפה, טוענים התובעים, חשפה אותם ואת יתר בעלי הקרקעות באזור לחומרים רעילים, ירידת ערך הנדל"ן ופגיעה בשם הטוב של היישוב. בין השאר הם מבקשים צו לפינוי המטמנה.
"אנשי המזבלה עבדו כנראה עם מסיכות האב"כ שהביאו מהבית כי הריח היה כבד מאוד", מעיד אחד מהתובעים, "אבל לנו המנהל סיפר שהכל בסדר והכל נהדר ושום דבר לא רעיל. כשביקשנו שיוציאו את כל החומרים האלה משם הוא שאל: 'אתם רוצים שכל הרעל יעבור ליד הבית שלכם כשיוציאו את זה משם?'. אמרתי לו: 'תחליטו – זה רעל או לא'. אנחנו רוצים שייקחו את זה משם ולא יכשירו את השרץ הזה. קנינו אדמה במיטב כספנו ופתאום יש אופציה להטמנה של חומרים מסוכנים. נכון שעכשיו פחות מריחים אבל אנחנו לא יודעים מה התוצאות של הבדיקות. על פי הערכת שמאי, יש חשש שערך הדירות יירד. אם הם ישאירו את החומרים בקיץ, החום העצום יתחיל לבשל את האדמה עם הדלק והכימיקלים והכל יתחיל לעוף לכיוון שלנו".
בנוסף, ועד היישוב באר אורה והמועצה האזורית חבל אילות הגישו ביחד קובלנה אזרחית פלילית נגד קצא"א על הנזקים שנגרמו ליישוב ולחבל. מלבד פיצוי דורשים התובעים שיגובשו הליכי בקרה ובדיקה, כדי לוודא שאסון כזה לא יחזור על עצמו, וכן שתיבדק אפשרות להפסיק את השימוש בצינור.
צילום: ארנון מעוז, אתר תשתיות
עדיף לתבוע על ירידה בערך הנדל"ן
מדוע העדיפו תושבי אזור האסון, שנפגעו פגיעה ישירה ומידית מאדי הרעל המסרטנים, להתרכז בתביעתם בערך הנדל"ן ולא בנזקים בריאותיים? "לגבי הנזקים הבריאותיים אין הוכחות", מבהיר פעיל התביעה את אזלת היד המשפטית בארץ. "אלה מהקישון הוכיחו משהו? אנחנו רואים מה קרה במדינה בתיקים קודמים של תביעות נזיקין בריאותיות, ויודעים כבר שאין לזה סיכוי".
ואכן, התקדימים כאן לא מעודדים. כל התביעות שהוגשו בארץ נגד חברת הטבק "דובק" הסתיימו בנצחון הנתבעים. במקרה אחד, אלמנה שבעלה נפטר מסרטן לאחר שעישן שנים רבות, תבעה 110 מיליון שקל ונאלצה לשלם לחברה 470 אלף שקל אחרי שתביעתה נדחתה. בחו"ל, לעומת זאת, אחרי שנים של תביעות שהסתיימו בנצחונן של חברות הטבק ולאחר שנחשף שהן הסתירו תוצאות של מחקרים פנימיים על הנזק הבריאותי שבעישון, נקבעו מסוף שנות ה-90 פיצויים גבוהים לתובעים.
גם דייגי הקישון שתבעו את בעלי המפעלים שזיהמו את הנחל בזיהום שהעלה את שיעור התחלואה בסרטן לטענתם, הפסידו. אם לא די בכך – הם נדרשו לשלם סכומי עתק למימון הוצאות המשפט של הטייקונים. גם הבדואים שתבעו מפעלים באזור רמת חובב על שיעורי התחלואה והמומים המולדים הגבוהים באזור – הפסידו במשפט ונדרשו תשלומי עתק לבעלי המפעלים המזהמים. צוללי הקישון הפסידו גם הם בתביעתם להכרה במחלות שנגרמו להם מן הצלילות, ומגישים כעת ערעור על ההפסד.
רקורד משפטי שכזה בישראל מעיד על ההטיה הבסיסית לטובת בעלי ההון לעומת הפגיעה באזרח הקטן ובזכויותיו. במשפט המקומי לעולם אין די ראיות לקשר סיבתי בין פליטת מזהמים וחומרים מסרטנים לבין עליית שיעורי הסרטן באזור – ולכן לעולם לא יוטל על המזהמים לשאת באחריות למעשיהם. נדמה כי במצב המשפטי הנוכחי אין תמריץ להשקיע באמצעי בטיחות, מיגון או בקרה ולמנוע את האסון הבא. גם הנפגעים והחולים מחונכים לספוג לבד את תוצאות הפגיעה ואת עלויותיה. במצב הנוכחי, כנראה שווה לבעלי המפעלים לקחת את הסיכון הכרוך בפגיעה במיליוני תושבים. הם לעולם לא יידרשו לתת את הדין על כך.
צילום: ארנון מעוז, אתר תשתיות
"חשוב לראות איך המערכת המשפטית מתייחסת לסוג כזה של פגיעה וגרימת נזק", מסכים גם חבר וועד היישוב, אלון. "בארץ לא נוטים להטיל אחריות על המזהם שפותח צינור נפט ומתעלם מהפוטנציאל שיש בנזק לשפך הנחל, בלי מנגנוני בקרה מתאימים של הרשות להגנת הסביבה. נותנים הנחיות והולכים משם. קצא"א העבירה את העבודה לקבלן משנה. האם היא פיקחה על העבודות בכלל? לא היה שילוט, לא היה גידור, לא היו שלטי אזהרה, לא היה ציוד מיגון. היו אדי נפט מהצינור עוד לפני הפיצוץ, והיינו חשופים לכל זה בלי בקרה ושליטה. כל המתקן היה ענן אדים. התוצאה הסופית לא נגרמה מעצמה".
איך תושבי האזור מתמודדים בינתיים עם הנזקים? "היום אין ריח, פעולות הפינוי נגמרו והכל נרגע", מספר תושב המקום. "נראה שעולם כמנהגו נוהג והכל נשכח. אבל כל פעם שעברתי בצומת ריח הדלק היה חזק מאוד. חלק מהבדיקות נשלחו לחו"ל כי אין אפשרות לבצע אותן בארץ. יש גזים שאי אפשר אפילו להריח ואין מכשירי מדידה שיבדקו את הזיהום שלהם. אני מפחד על עצמי, על ילדי ועל הנכס שלי. אני רוצה לשמור על איכות החיים שלי ועל עתיד ילדי, כלכלית ובריאותית".
אלון מסכים: "רוב האנשים מתעלמים כשהסכנה לכאורה נעלמת ומדחיקים אותה ברגע שהפיגוע נגמר. כשגורם מוסמך אומר שאין סכנה, אנשים רוצים להאמין וקשה להניע אותם לפעולה. הם רוצים להיתפס לאמירה המרגיעה שהכל בסדר. זה מנגנון הגנה. לכן כשהריח כמעט התאדה והשחור כמעט לא נראה, אנשים הפסיקו להטריד את עצמם בזה".
צילום: ארנון מעוז, אתר תשתיות
תגובת המשרד להגנת הסביבה:
רן ליאור, דובר המשרד להגנת הסביבה, מסביר שלכל אורך הארוע נערכו בדיקות של דגימות אוויר, ותוצאות חריגות נמצאו רק בשמורת עין עברונה, שנסגרה למטיילים לזמן מה. בשאר המקומות. "מבחינת סף הגילוי של הטכנולוגיה היום היו תוצאות אפסיות של זיהום באוויר", הוא אומר.
בנוגע לחוסר האמון של תושבי המקום בטיב בדיקות לנוכח מפגע הריח הקשה במקום, משיב ליאור: "בשמורה מצאנו תוצאות גבוהות אבל לא מעל התקן. האף הוא הסנסור הטוב ביותר בעולם, ואני אריח נפט בשמורה גם היום, אבל תוצאות הבדיקות הן שאין זיהום אוויר. בדקנו בבית הקרוב ביותר בבאר אורה ובתחנת המכס באילת ושם לא היה זיהום".
לגבי ההחלטה להעביר את הפסולת המזוהמת לנימרה מסביר ליאור: "נימרה נמצאת במרחק כשלוש דקות מהאתר. הרציונל אומר שאם את משנעת את הפסולת מאות קילומטרים, את מגדילה את הזיהום. מדובר בשעתיים וחצי נסיעה לרמת חובב, ופסולת יכולה ליפול בדרך, להתפזר או לטפטף. גם השקילה והתור באתר לוקחים זמן, ולכן קצב הטיפול היה אטי בהרבה. בנוסף, המשאיות פולטות זיהום ולכן מגדילות את זיהום האוויר. מסיבות אלו הכשרנו את השטח בנימרה, מהלנו אותו עם עוד קרקע והמשכנו בבדיקות איכות האוויר. עבדנו סביב השעון כי היינו צריכים לגמור עם הנפט עד הגשמים, לפני שהכל יזרום למפרץ אילת ויחסל את שונית האלמוגים".
"צריך לזכור שיש המון כסף בסיפור הזה", מודה גורם בכיר במשרד להגנת הסביבה. "בשוק הפסולת יש המון אינטרסים ובעלי עניין. אחד מהם העלה למשל מטוס לאוויר כדי לצלם את השטח. כל אחד רוצה נתח מהפסולת אצלו כדי לגזור ממנה קופון. ברור שגם ראש המועצה האזורית רצה את זה אצלו, בניגוד לרצון התושבים".
לגבי טענות הרשלנות אומר ליאור כי "מתנהלת חקירה פלילית נגד בכירי קצא"א על ידי המשטרה הירוקה של המשרד להגנת הסביבה. אני לא רוצה להיכנס לפרטים כי זה מתנהל עדיין, אבל גבינו עדויות, חקרנו בכירים והחרמנו את חלקי הצינור כדי לשלוח לבדיקות מעבדה. מאז הארוע הצינור מנותק".
תגובת המועצה האזורית חבל אילות:
"על פי בקשת המשרד להגנת הסביבה, בימים הראשונים שלאחר האירוע, וכפתרון מידי, אפשרה המועצה האזורית חבל אילות את העברתו של חלק מהקרקע שפונתה לאתר נימרה, כתחנה מידית וזמנית. הקרקע שפונתה נאספה על ידי כלים גדולים (שופלים וכו'), ולכן מרכיב הזיהום בה קטן יחסית. כרגע הקרקע מאוחסנת בנימרה בהיתר זמני ועדיין לא הוחלט על ידי המשרד להגנת הסביבה או קצא"א מה הפתרון הנדרש לטיפול בקרקע זו (בנימרה או במקום אחר).
"על פי הפרמטרים שנבדקו על ידי המשרד להגנת הסביבה, נמצא כי אין זיהום, מטרד, או סכנה בריאותית כלשהי לסביבה הקרובה או הרחוקה בגין אדמה זו הנמצאת בנימרה".