איור: טל גרנות
המחלקה לחקירות שוטרים (מח"ש) אינה יחידה משטרתית אלא מחלקה בפרקליטות המדינה (שהיא עצמה חלק ממשרד המשפטים). בעמוד העוסק במח"ש באתר משרד המשפטים מוסבר כי "תפקידה של מח"ש הינו לחקור חשדות לביצוע עבירות פליליות (בלבד) שבביצוען חשודים אנשי משטרה, ושעונשן מעל שנת מאסר. כן מוסמכת מח"ש לחקור עבירות כאמור, שבביצוען חשודים אזרחים יחד עם אנשי משטרה". כלומר, על מח"ש מוטלת האחריות להגן עלינו, הציבור, מפני עבירות פליליות שעלולים לבצע השוטרים.
בפועל, חלק גדול מהתלונות שמגיעות למח"ש נגנזות. ב-2011 בדק מרכז המחקר והמידע של הכנסת את פעילות המחלקה ומצא כי "בשנת 2009 נפתחו במח"ש 1,505 תיקים כנגד שוטרים, מהם 993 תיקים נפתחו בגין אלימות שוטרים בתפקיד. 9 אחוזים הסתיימו בהעמדה לדין פלילי. 8 אחוזים הסתיימו בהעמדה לדין משמעתי; 34 אחוזים מהתיקים נסגרו מחוסר אשמה. 39 אחוז מהתיקים נסגרו בשל חוסר ראיות מספיקות".
כמה תלונות מוגשות?
מדוע תיקים כה רבים לא מגיעים למיצוי? אחת הסיבות, טוענים במרכז המחקר, היא "הנחיה של פרקליט המדינה מס' 2.18", המגדירה כיצד צריכות רשויות החקירה לנהוג כשיש תלונה הדדית של אזרח ושוטר, זה נגד זה. "במקרים כאלה, ולפי הנחיית פרקליט המדינה, הנושא נבחן במח"ש בנוהל מזורז", נכתב בדו"ח של מרכז המחקר. "אם עלה בבדיקה שאין ממצאים של ממש כנגד השוטר, המשטרה מקבלת אישור שפיטה ממח"ש להמשיך בהליכים נגד האזרח. יש הטוענים כי פועל יוצא של נוהל זה הוא שלשוטר יש דרך לחפות על אלימות שנקט: הוא יכול לטעון שהאזרח תקף אותו".
בדיון בהנחיה שהתקיים בוועדת החוקה ביולי 2013 אמרה עו"ד גלית בש, נציגת הפורום הפלילי של לשכת עורכי הדין: "אנחנו מצלמים אותם (את האזרחים המואשמים, נ"ח), אנחנו מסבים את תשומת לב בית המשפט לחבלות שנגרמות, לתמונות. אנחנו גם שולחים בעצמנו תלונות למח"ש ומבקשים להוסיף ולבקש לחקור אנשים מסוימים. לצערי הרב, בשטח זה לא קורה, לא כי אני לא חושבת שמח"ש לא יכול לעשות עבודה נהדרת. אני רק חושבת שכשנותנים למח"ש שעות ספורות לנהל חקירה כאשר בפועל גם המשטרה כשהיא צריכה לנהל חקירה של אלימות מבקשת לפעמים כמה ימים, אף אחד, גם אם זה החוקר הטוב ביותר בעולם, לא מסוגל תוך שעות ספורות לנהל חקירה. יש מישהו שעובר שם על חומר החקירה, אבל הוא לא נחשף באמת לכל חומר החקירה כי אין מה לעשות. החקירה, כמו שאמרה חברת הכנסת, היא מגמתית".
ראש מח"ש אורי כרמל אמר בדיון כי ב-2012 הגיעו למח"ש "קרוב ל-2,000 תלונות", ומהן ב-20 אחוז "הלכנו לדין משמעתי ופלילי בחלוקה פחות או יותר שווה, 21 אחוז נגמרו בחוסר אשמה שזה נתון חשוב. זאת אומרת, תיקים שחקרנו שוטר באזהרה, שוטר שהושעה ולפעמים גם מעבר לכך, ובסופו של דבר התברר שהוא היה קורבן בסיטואציה הזו לאיזשהו פלוט. יש לנו עוד 15 אחוז שנסגרו חוסר עניין ציבורי. זאת אומרת, בסופו של דבר התברר שהיתה איזושהי פעולה עבריינית, אבל היא עולה כדי משיכה או דחיפה. היא לא מצדיקה הגשת כתב אישום. 42 אחוז חוסר ראיות" (מה קורה, למשל, כשתלונות נגד על הטרדות מיניות מגיעות לדין משמעתי?).
לעומת זאת, בדיון שנערך באותו החודש בוועדת הפנים בנושא אלימות שוטרים, אמר משה סעדה, סגנו של ראש מח"ש, כי "ב-2012 היו באזור 800 תיקים שנפתחו לחקירה, 20 אחוז מתוך התיקים הוגש בעניינם כתב אישום פלילי או משמעתי". אז מי מוסר נתונים מדויקים, ראש מח"ש או סגנו?
במרץ 2014, בתגובה לפניית מרכז עדאלה (העוסק בהגנה על זכויות האדם של הפלסטינים הערבים אזרחי ישראל ועל זכויותיהם של הפלסטינים בשטחים הכבושים), מסרו ממח"ש כי בשנים 2013-2011 הוגשו 11,282 תלונות נגד שוטרים. מהנתונים שנמסרו למרכז עולה כי "ביותר מ-93 אחוז מהתלונות… מח"ש החליטה שלא לחקור כלל את התלונות או לסגור את התיק", מציינים בעדאלה. "יותר מ-72 אחוז מהתיקים נסגרו בטרם חקירה מעילות שונות החורגות מעילות סגירת תיקים המנויות בחוק סדר הדין הפלילי המאפשר סגירת תיק בשלושה מקרים: חוסר עניין לציבור, העדר אשמה וחוסר ראיות. ברבים מהמקרים נסגרים התיקים מעילות שאינן מנויות בחוק כגון: עבריין לא נודע, העדר עבירה או חוסר סמכות. כ-21 אחוז מהתיקים נסגרו לאחר חקירה, כאשר כ-50 אחוז מהם מסיבה של חוסר ראיות".
בשלוש השנים הללו, רק בכ-2.7 אחוזים (306 תיקים) הובאו השוטרים המעורבים לדין פלילי, ורק בכ-3.3 אחוזים (373 תיקים) הובאו השוטרים המעורבים לדין משמעתי. נתוני ההעמדה לדין מאששים את המספרים שהציג כרמל בפני חברי הכנסת, אבל הם מבהירים שבפועל, בשנים האחרונות לא נרשמה עלייה משמעותית במספר כתבי האישום שמח"ש מגישים. הסיבה מוסברת היטב בהכרזה של כרמל כי "היעד שלנו הוא מיצוי חקירה, הגעה לחקר האמת, לא כתבי אישום".
למח"ש אין זמן
כשמשווים את הנתונים לנתונים מתחילת העשור מתגלות שתי מגמות מדאיגות: הראשונה היא ירידה תלולה במספר התלונות, השנייה היא עלייה באחוזי התיקים שנגנזו בלא שנחקרו. הירידה במספר התלונות עשויה לנבוע משיפור השירות וירידה ברמת האלימות של המשטרה, אבל ייתכן שהסיבה היא ירידה באמון הציבור ביכולת וברצון של מח"ש לטפל בתלונות כנגד שוטרים או למצות איתם את הדין הפלילי. כך, למשל, העידה הפעילה החברתית כרמן אלמקייס, שהוטרדה והותקפה מינית על ידי שוטרים (עוד על תקיפות והטרדות מיניות במשטרה – קראו כאן) בפני הוועדה לקידום מעמד האישה בדצמבר 2013: "אני לא מצליחה להבין איך אתם כל כך מנותקים מהשטח, איך כאילו אתם שולחים אותנו להתלונן במח"ש, ואז סוגרים לנו את התיק אחרי שלושה חודשים מחוסר ראיות? עשיתי פוליגרף, שלחתם אותנו, עשינו פוליגרף, יצאנו דוברות אמת בכל השאלות. מה שביקשו מאיתנו עשינו".
בדיון בוועדת הפנים בפברואר 2014 שעסק באלימות המשטרה נגד מפגינים ערבים סיפרה פעילה חברתית מלוד שהשתתפה בהפגנה בבאר שבע והוכתה על ידי שוטר כי "ניסיתי כמה פעמים להתלונן במח"ש ואני לא יודעת אם זה מקרי, שבכל יום שהייתי צריכה להגיע יש להם משהו, והם מבטלים את הפגישה". ח"כ דוד צור התעניין האם עדיין לא הגישה תלונה. "אני לא מצליחה לתאם אתם", הסבירה לו. "כל פעם הם מבטלים באותו יום, אפילו שהוזמנתי בזמן הזה כמה פעמים לחקירות במשטרה ולזה היה להם זמן".
תגובת המחלקה לחקירות שוטרים בפרקליטות המדינה
"המחלקה לחקירות שוטרים מוסמכת לחקור עבירות פליליות שבוצעו על ידי אנשי משטרה, ושהעונש הקבוע בגינן בחוק הינו למעלה משנת מאסר.
"מח"ש פועלת בנחישות ובמקצועיות לחקור חשדות לביצוע עבירות פליליות המבוצעות על ידי אנשי משטרה, ולהגיע לממצאים שיאפשרו מיצוי החקירה וההליכים במקומות המתאימים לכך. רק בשנת 2013 לבדה נסתיימו יותר מ-200(!) תיקי חקירה במח"ש בהעמדתם לדין פלילי או משמעתי של שוטרים.
"אין בידינו להתייחס לנתונים שפרסם מרכז עדאללה, שכן מדובר בנתונים שגויים ומוטים. מנתוני מח"ש עולה כי 27 אחוז מהתיקים שנחקרו הובילו להגשת כתבי אישום פליליים או משמעתיים, ו-37 אחוז נוספים הגיעו לידי מיצוי חקירה, דהיינו הגעה לחקר האמת.
"בכל מקרה, אין נפקות של ממש לבחינת נתונים הנוגעים לפניות המתקבלות במח"ש, שכן היותה של מח"ש מוכרת בציבור מביא לכך שמתקבלות במחלקה תלונות רבות הנוגעות למשטרת ישראל, ושכלל לא מגבשות חשדות לביצוען של עבירות פליליות, או שמתייחסות לנושאים שאינם מצויים בסמכות החקירה של המחלקה. תלונות אלו, ככל שיש גוף אחר המוסמך לחקרן, מועברות לגוף המוסמך".