איור: אסנת פייטלסון
כשק', בן 6, סיפר לאבא שלו שהשכן מציק לו, הוא אמר לו בתגובה שיציק בחזרה. שלוש שנים אחר כך הבינו ש"מציק" הייתה המלה שבה הילד סיפר על הזוועה שהוא עובר, את המלה "אונס" הוא לא הכיר.
מי שגילה את הסוד, הסוד שהשכן ביקש ממנו לשמור, היה אח אחר במשפחה. בשיעור בבית הספר שמע מהמורה שלאף אחד אסור לגעת בגוף שלו. בסוף היום הוא ניגש לאותו מורה וסיפר לו על האברך שמגיע לשבת מהישיבה ועושה בדיוק את ההפך. המורה דיווח להורים, ההורים פנו למשטרה וכשהעובדת סוציאלית ביקשה לשאול את שאר האחים, גילו שהפגיעה הייתה לא רק בק' ובאחיו, אותו אברך פגע בשני אחים נוספים.
ד"ר נסיה לנג – מנהלת טנ"א, מרכז לנפגעי תקיפה מינית בבית החולים פוריה – היא שקיבלה אליה לבדיקה וטיפול את ארבעת האחים. "אלה היו שעות וימים של שוק נוראי", היא נזכרת. "ההורים בכו כל כך, הם הרגישו אשמה, הם היו מפורקים וכעסו על עצמם איך לא ראו. המשפחה נורמטיבית, אוהבת, הורים משכילים, הגונים. הפגיעה בילדים הייתה בתקופה שהאם חלתה, האב טיפל בה במסירות, הילדים לא סיפרו וההורים, שהיו עסוקים בהישרדות, לא היו פנויים להבחין שמשהו לא בסדר. הדבר האחרון שהעלו על דעתם הוא שתלמיד ישיבה, בן בית אצלם היה יכול לפגוע ביקרים להם מכל".
גם חודשים אחר כך הם נמנעו מלצאת לחדר המדרגות, רק לא לראות את הדלת ממול, שמאחוריה במשך שנים – תוך מכות, איומים ואכזריות שאין לתאר – עברו ארבעת ילדיהם תופת מבלי לדעת זה על זה. לבסוף, כדי לברוח מהיכן שעולמם חרב עליהם, הם עזבו את הארץ.
צילום אילוסטרציה: Andreas Levers. מתפרסם תחת רשיון 2.0 CC-BY-NC
מיגרנות לא מוסברות
מחקר של פרופ' רחל לב-ויזל ופרופ' צבי איזיקוביץ' מאוניברסיטת חיפה חשף נתון שמפתיע גם מטפלים ותיקים בתחום הפגיעות המיניות. על פי סקר הבוחן את תופעת ההתעללות והפגיעה בילדים ובני נוער בישראל, שנערך ב-2011-2015 בהשתתפות כ-12 אלף ילדים ובני נוער, בנים נפגעים מינית יותר מבנות.
עד היום האמינו על סמך מחקרים קודמים כי מספר הנפגעים, בנים ובנות עד גיל 12, שווה. מגיל 12 יש עליה דרסטית במספר הבנות המספרות על פגיעה מינית. המחקר הזה מביא לראשונה את התוצאות ישירות מהילדים עצמם ולא דרך תיווך של מבוגר המספר בעצמו על מה שהילד עבר.
"ילדים לא חושפים פגיעות שעברו, לא מספרים ולא מדווחים, לא הייתה דרך לדעת מה היקף התופעה. 12,000 ילדים שמילאו שאלונים בכיתות, חשפו את האמת העצובה במערומיה", אומרת ד"ר לנג.
את האמת המחרידה שלו הדחיק ר' עד כדי כך שנקברה עמוק בזיכרון. המוח הצליח להתנתק, אבל הגוף, שלא היה יכול לשאת את הסבל, קרס מדי כמה שבועות בהתקפי מיגרנה חמורים שהובילו לשיתוק בגפיים. בכל הבדיקות שעבר לא מצאו את הסיבה. "כל הבדיקות היו בסדר", אומרת אמו, "אבל הוא לא היה בסדר. עד שברגע אחד הכל התפרץ. עד יום מותי אזכור את שיחת הטלפון ממנו. התקשר וביקש ממני 'אימא אני רוצה שתבואי אתי לפגישה הבאה אצל הפסיכולוגית, בלי שאבא יידע'. נבהלתי, חשבתי שהוא חולה, חשבתי שהוא מכור לסמים, אמרתי לו שאני חייבת לדעת מיד, בתוך שלוש שעות הוא הגיע הביתה, התיישב מולי במטבח וסיפר לי. הרגשתי שהתקרה נופלת עלי, לא קלטתי.
צילום אילוסטרציה: Dennis Skley. מתפרסם תחת רשיון CC-BY-ND 2.0
"אני זוכרת שהמשפט הראשון שהצלחתי לומר היה 'זה היום הכי קשה בחיים שלי, אבל אני גם שמחה. עכשיו אנחנו יודעים מה יש לך, עכשיו נטפל'. הוא היה בן 12 כשהגיע לסבא וסבתא שלו לשבוע שלם בחופש הגדול. הוא לא התארח לבד, יחד אתו הגיע בן דוד נוסף, מבוגר ממנו בשלוש שנים. 'הגאון של המשפחה', קראו לאלוף השחמט, חשבו שישחקו כל השבוע במשחק המלכים. בשבוע הזה, יום-יום אנס אותו הבן דוד כשהסבים יצאו מהבית, ובלילות כשלנו בחדר משותף. את שיחת הטלפון ההיא עשה בגיל 35".
"לבנים לוקח לפעמים גם 20 שנה עד שהם מוכנים לספר שהם נפגעו מינית", מספרת ד"ר לנג. "לרוב לא מספרים כשזה קורה. ילד שנפגע לפעמים יספר להורים, מבוגרים שנפגעו מתביישים. אני נתקלת רבות בהורים שמגיעים עם ילדים שסובלים מפיגור שכלי או עם ילדים צעירים מאוד. הרבה מהפוגעים מחפשים קרבה לילדים שזקוקים לעזרה – ילדים שלעתים צריך לסעוד, במקומות שיש לגיטימציה למגע פיזי, את הילדים זה מבלבל מאוד".
ערבים מותקפים יותר
"אחת השאלות במחקר הייתה 'מה גרם לך לספר?' ואחת התשובות הייתה 'כי שאלו אותי', אומרת נאדיה מסארווה – פסיכולוגית ומדריכה, מטפלת בקורבנות פגיעה מינית, חוקרת מאוניברסיטת חיפה. "גם אנחנו כחברה באופן כללי נוטים לחפש יותר פגיעות מיניות בבנות, לחשוש יותר לבנות מאשר לבנים". הנתונים במחקר מצביעים על כך שאחד מתוך חמישה בנים בחברה היהודית ואחד מתוך שלושה בנים בחברה הערבית עובר פגיעה מינית.
"נראה שהפגיעה בבנים גבוהה יותר בחברות שמרניות יותר, שבהן מקפידים 'להגן' יותר על הבנות מאשר על הבנים. השמירה על מיניות הבנות היא טאבו. המיניות של הבנות בחברה הערבית מקושרת לכבוד. כבודה של הבת, של האישה, הוא כבודה של המשפחה כולה. בפסים מעשיים, יש נטייה לשמור יותר על הבנות לקראת גיל ההתבגרות וההתבגרות המינית, להגביל יציאה של בנות למרחב המשותף עם בנים וגברים, לאסור יציאה בלילה.
"הגבלה שונה מיושמת לגבי בנים ונערים. הם אינם מאיימים על פגיעה בכבוד המשפחה, משוחררים יותר, חופשיים יותר, המפגשים הם של בנים עם בנים בעיקר ופחות משגיחים עליהם. חושבים שבנים חזקים יותר ופחות זקוקים לשמירה, הפגיעה מתרחשת במי שלא חשבנו שעלול להיפגע".
הסרטן הקטן
אחרי ששיתף ר' את אמו בסיוט שעבר, החליטו יחד שהדרך היחידה להמשיך היא לאלץ את בן הדוד לשלם, להודות שפגע. בעימות שיזם חבר משפחה, נעמד הפוגע מולו, וכמעט דרש ממנו "אני סלחתי לילד שפגע, תסלח לו גם אתה", בלי לקבל על עצמו לרגע את האשמה, את האחריות לחיים שהרס. "התייעצתי עם רב", הוא סיפר שם, שייעץ לו "לשכוח מהעבר ולהמשיך הלאה". שנה וחצי נלחמו בני משפחתו של ר' בפוגע, והם עדיין נלחמים.
ר' כבר לא אתם, הוא נפטר לפני ארבעה חודשים מגידול ממאיר, "הסרטן הקטן", היה קורא לו לגידול, את הפגיעה המינית כינה "הסרטן הגדול". "ארבעה חודשים בהוספיס והוא לא בא לבקש ממנו סליחה, אף אחד לא בא אפילו לשאול. והיו את מי שניסו להשתיק, אמרו לנו 'ככה אתם רוצים שיזכרו אותו? כנפגע? כמסכן?' " אומרת אמו.
תמונת אילוסטרציה: Fernando Rodríguez. מתפרסם תחת רשיון CC-BY-NC-ND 2.0
לדברי מסרוואה, "התפיסה המסורתית של בן, של גבר, היא שעליו להיות חזק, שמור ולהגן בעצמו על עצמו. בן שנפגע לא עומד בקריטריונים של הגבריות לכאורה, ולכן חלק מהם לא מדווחים על הפגיעה. מעבר לכך, חלקם נוטים שלא לתייג את מה שעברו כפגיעה, קשה להם להכיר בכך שמישהו הצליח לפגוע בהם, בעיקר בגיל שבו הם מתקרבים לגיל הגבריות, גיל ההתבגרות. הפחד הוא לא רק שאחרים יתפסו אותם כלא גברים, אלא גם בעיני עצמם הגבריות נפגעה, הם חשים בושה וחוששים ממחיר חברתי גבוה שייאלצו לשלם.
"עוד סיבה שלא מדווחים היא שבהרבה מקרים, כשהפוגעת היא בת או אישה, הנפגע מייחס את הפגיעה לסוג של התנסות מינית, התפיסה מתעוותת ומקודדת 'לטובת' ריבוי התנסויות, גם כאשר הפוגע הוא בן, הרבה פעמים הדרך להתמודד היא באמצעות תרגום האירוע למשהו אחר – להתנסות מינית ולא לפגיעה, יותר קל להתמודד עם משחק מיני מאשר עם פגיעה".
גברים לא נאנסים?
ב' היה בן 21 כשניגש לתחנת המשטרה להגיש תלונה על אונס והתעללות מינית בקיבוץ שבו גדל. שלוש שנים אחרי הפעם האחרונה שפגע בו, הבין שמה שעבר במחסן בחצר של אחד החברים הוותיקים במשך שנים לא היה נורמלי. הוא סיפר שהוא לא היה היחיד, סיפר על המדריך המסור שהתנדב לתת שיעורי עזר, חונכות, שיעורי ספורט, רק כדי להיות קרוב לילדים. מה שסיפר צעיר אחד, חשף זוועה.
במשך תקופה ארוכה הסתובבו במקום בלשים, ערכו חקירה סמויה ובסופה עצרו את הפוגע: עשרות ילדים ונערים, כולם בנים, נפלו קורבן לפדופיל מסוכן ומתוחכם, איש משפחה שצד את הילדים הכי חלשים בקיבוץ, ניצל את גופם והרס את נפשם. בחקירה הארוכה עלו עוד ועוד שמות של ילדים שאנס באותו מחסן בחצר ביתו, חלק מהמעשים מצולמים.
צילום אילוסטרציה: Christian Scheja. מתפרסם תחת רשיון 2.0 CC-BY
כתב האישום נגד אותו פדופיל מפרט שורה ארוכה של מעשי סדום בנסיבות מחמירות ומעשים מגונים. החוק הישראלי אינו מכיר באונס של גבר. על פי החוק הגדרת אונס הוא "המחדיר איבר מאברי הגוף או חפץ לאיבר המין של האישה", כאשר המרכיב המרכזי של עבירת האונס הינו בעילת האישה ובכך, על פי מונח מעולמות קדומים ה"בועל" הופך לבעליה. אקט החדירה הוא התנאי ראשון לביצוע העבירה. התנאי השני הוא "שלא בהסכמה" והתנאי השלישי הוא שהקורבן תהיה אישה. כשהקורבן הוא גבר מוגדרת תקיפתו גם היא במונח תנ"כי ארכאי, "מעשה סדום"1.
לחוקרים אמר הפוגע שלימד את הילדים מה לעשות עם בחורה, כדי שיידעו כשיהיו גדולים. רוב הילדים לא סיפרו יותר מדי. על מה שהצליחו לגלות ולהוכיח שעשה ל-25 נערים, על אף שהיו ככל הנראה יותר, הוא מרצה מאסר של 18 שנים בכלא, פחות משנה לכל נפש שהרס.
עדכון, 3/12/15:
שמונה בני נוער מהדרום נפלו קורבן לתקיפה מינית בידי צעיר כבן עשרים שלא בחל באף דרך ואמצעי כדי להגיע אליהם. ארבעה מהם נפגעו בתוך כתלי בית הספר בו הם לומדים, ארבעה אחרים בהזדמנויות שונות.
הפוגע הגיע לבית הספר התיכון בו הם לומדים, עם רשימת שמות מסודרת, קורבנות שבחר ושאיתר ככל הנראה מרשימת חוגי ספורט בהם השתתפו. הוא הציג עצמו כקצין צה"ל שהגיע לראיין מועמדים לקראת גיוס ולבצע בדיקות רפואיות. בחדר בו התמקם ואליו נכנסו כל אחד בתורו, הוא מילא שאלונים, ביקש מהם לגעת בעצמם וביצע בהם מעשים מגונים. הוא הספיק לפגוע בארבעה מהם עד שאחד התלמידים פנה לצוות בית הספר. לפני שבוע עצרה אותו המשטרה באותו מקום בטרם הצליח לברוח. מחר יוגש נגדו כתב אישום בבית משפט השלום בבאר שבע, בגין מעשים מגונים.
[mc4wp_form id="1006521"]