בית הספר הממלכתי על שם "גולדה מאיר" הינו חטיבת ביניים חדשה יחסית בשכונת אם המושבות בפתח תקווה – בתי, שהתחילה ללמוד בה השנה, פתחה את מחזור ג'. לא קיבלנו שום רמז ולא יכולנו לצפות מראש את הבליץ הערכי שנחת עלינו לאחרונה; מתחילת השנה, נשטפנו בשלל פעילויות ויוזמות שנועדו לחזק "זהות יהודית", לרוב מבלי שנאמר לנו מראש, ובתוספת גביית כספים שלא נאמר לנו מהי מטרתם. למרות שכבר מתחילת השנה נשטפנו פעילויות יהודיות לרוב, רק לפני כמה שבועות קיבלנו את ההודעה על שיתוף הפעולה של בית הספר עם עמותת "כל ישראל חברים" (כי"ח) שחזונה, ככתוב באתר העמותה, הוא "חינוך יהודי, ציוני ואזרחי".
זכותנו האלוהית על הארץ
בעוד אני בתמימותי חשבתי שאני שולחת את בתי לבית ספר ממלכתי סטנדרטי, כבר מתחילת השנה התגלתה לנו מציאות אחרת. אולי במחשבה לאחור, לא יכולתי לצפות להרבה מבית ספר שבחר בשמה של גולדה שיתנוסס על דגלו. עוד לפני שקיבלנו את ההודעה הרשמית על השותפות עם כי"ח, פתחנו את השנה עם טקס בשם "עם ישראל אחד", ופעילות בה נתבקשו התלמידים למקם על הרצף ההיסטורי את בריאת העולם, תקופות חייהם של אברהם, יצחק ויעקב, יציאת מצרים, השואה והקמת מדינה ישראל. זאת, ללא שום תהליכי למידה ארוכי טווח, או פרספקטיבה היסטורית רחבה. בהמשך, התלמידים למדו על "זכותנו האלוהית על הארץ" ועל תרומת השואה להקמת המדינה, מפיה של בת שירות לאומי, בעוד צוות ההוראה יושב מנגד, ללא כל התערבות בפעילות שלא הצריכה מהם הכנה כלשהי מראש.
הגורם המארגן, הערכים וגרעיני המומחיות. צילומים: רוני בריל
על הפרק עמד גם טיול לירושלים (שלבסוף לא יצא לפועל בשל המצב הביטחוני), בו תוכננו הילדים לבקר בעיר העתיקה, קבר דוד, הכותל, הגן הארכיאולוגי וחפירות הכותל, בהנחיית עמותת אלע"ד הידועה בפוליטיקה הימנית שלה.
כאמור, רק לפני כמה שבועות קיבלנו את ההודעה הבאה: "בית הספר נכנס השנה לתכנית מארג בשיתוף משרד החינוך וכל ישראל חברים" וכי ייערך טקס חגיגי "בו נחשוף את קיר חזון ביה"ס וערכיו לכל התלמידים". עיון מהיר באתר "כל ישראל חברים", מעלה שתכנית "מארג" דוגלת בגישה מאוד מסוימת למצוינות חינוכית: "מצוינות תתקיים כאשר חינוך יהודי, ציוני ואזרחי יהיה מוּחַל על כל תחומי העבודה בבית הספר ועל כל אוכלוסיותיו: תלמידים, מורים, הורים ונציגי רשות, משרד החינוך וקהילה."
קיר החזון טרם חשיפתו החגיגית
מחויבות לזהות יהודית (ולכסף)
מרגע שקיבלנו סוף כל סוף את המידע על שיתוף הפעולה הערכי עם כי"ח, החלטתי לבדוק מה עומד מאחורי העמותה בכלל, ותכנית "מארג" בפרט. ומה שגיליתי היה כסף, והרבה; באתר "מפתח התקציב" מצאתי את הסכם ההתקשרות של משרד החינוך עם עמותת כי"ח – הסכם פטור ממכרז (וללא נימוקים למתן הפטור). מהסעיפים הנוגעים לתקציב של המיזם המשותף, עולה כי משרד החינוך מקציב 850,000 ₪ לתכנית בשנה, והגוף הזוכה (כאמור, כי"ח ללא מכרז) משקיע כ-1,650,000 ₪ לטובת ביצוע תכנית "מארג" ב-31 בתי ספר שונים. בהסכם נכתב כי כי"ח מתחייבים "להקצות לבית הספר משאבים לביצוע תכנית העבודה: בשנה הראשונה יוקצו לפחות 20,000 ₪ ומשנת הפעילות השנייה ועד לתום השנה הרביעית יוקצו לפחות 35,000 ₪. המשאבים ייועדו לפיתוח חומרי למידה ולהכשרת צוות המורים ולפיתוח סביבות למידה."
אם כך, בית הספר מקבל כסף באופן ישיר מהתכנית, שמיועד כ"מענק לבתי הספר לביצוע ופיתוח חומרי למידה והכשרת צוות המורים ע"י קיום 3 ימי השתלמות ארוכים שנתיים במהלך השנה, ימי הכשרה קצרים במהלך כל חודש, הנחיית מנהל בית הספר וצוות ההנהגה במהלך כ-6 שעות אחת לשבועיים, וכנסים ימי עיון המיועדים להנהגות מנהלים, מורים, הורים ותלמידים לכלל בתי הספר שבתוכנית."
איזה מנהל בית ספר יוותר על תקציב ועל תכנית השתלמות שכזו, שניתנת לבתי ספר חינם אין כסף (מצדם)?
ידוע כי תקציבי בתי הספר דלים וכי מנהלות ומנהלים רבים מנסים להגדיל את הסל התקציבי על ידי שילוב עמותות ומיזמים להעשרת התוכנית. אך התקציב לא מגיע לגמרי בחינם: בתי הספר מתחייבים לעמוד בסטנדרטים חיצוניים שמוכתבים על ידי העמותה, או במקרה של תכנית "מארג": בתי ספר בהם יש "מנהל המקיים חינוך יהודי ציוני אזרחי בבית ספרו…" ו"מחויבות לעיסוק בזהות יהודית". כלומר, 2.5 מיליון ₪ בשנה מוקצים להשתלמויות, ימי עיון, כנסים ופיתוח חומרי למידה בנושא יהדות, ויהדות בלבד.
ולא רק בתי הספר מרוויחים. הדו"ח הכספי של עמותת "כל ישראל חברים" מגלה שזוהי עמותה בעלת אמצעים, המחזיקה נדל"ן יוקרתי כמו שטחי בית הספר "מקווה ישראל" והמאזן לשנת 2014 מראה הכנסות נטו של 2,037,000 ₪ (אחרי ניכוי ההוצאות). אם נבחן את תוכנית "מארג" בלבד, נגלה כי ההכנסות בשנת 2014 היו 8,193,000 ₪ ואילו ההוצאות 7,653,000 ₪ כלומר רווח של כ-540,000 ₪.
רווחים אלה ואחרים, מאפשרים לעמותה לתגמל יפה את עובדיה. על פי רשם העמותות, בשנת 2014 השתכרו חמשת מקבלי השכר הגבוה בעמותה שכר של בין 399,435 ₪ ל-251,206 ₪ לשנה.
חזון ייחודי ונבדל, אך זהה לחלוטין
כדי ללמוד יותר על שיתוף הפעולה של בית הספר "גולדה" עם כי"ח, הלכתי לטקס פתיחת שבוע החזון, שכלל בעיקר גיבוב של סיסמאות ומשפטים ריקים מתוכן, ובו התערבבו להם ג'ון לנון, מרטין לותר קינג, הרצל ומארק צוקרברג עם "יום שישי חזר" של מתי כספי, ריקוד תלמידות תלוש וחסר הקשר לצד הצגה "משעשעת" של תלמידים ומורה.
בטקס למדתי כי צוות המורים עמל כל השנה על גיבוש החזון וכי התלמידים דווקא ידעו מהם הערכים אותם מצופה מהם לפלוט בתגובה לשאלה "אילו ערכים מעצבים אתכם?" – שילוב של "צמיחה אישית", "זהות אישית", "מיצוי יכולות של כל תלמיד ותלמיד" יחד עם "ערכים יהודיים, ציוניים ואזרחים". ומכיוון שהחזון הזה לא תועד ולא נכתב בשום מקום, הוחלט להקדיש לו קיר – פיזי – בבית הספר. במעמד הטקס, נחנך הקיר ברוב הדר, ולבסוף נוגנה התקווה, כמיטב המסורת.
הדגש הרב שהושם על העבודה המאומצת של צוות המורים בגיבוש החזון, בשיתוף הדוק עם ההורים (איזה הורים?), גרם לי לתהות: מי עשה את העבודה המאומצת הזו, מתי, ואיפה? שוב פניתי לאתר כי"ח לתשובות, שם למדתי שלחלק גדול מבתי הספר הנמצאים באתר העמותה יש חזון ייחודי ונבדל, פרי עבודה מאומצת של צוותי מחשבה, ימי עיון, כנסים והשתלמויות. אך קריאת החזון של בתי הספר השונים, מעלה תוצאות כמעט זהות לחלוטין: ברוב בתי הספר החזון מורכב מ"ערכים יהודיים, ציונים ואזרחיים" (ערכים כמו "דמוקרטיה" לא נכנסו לחזון כלל). ב"גולדה" החזון נסמך על שלושה גורמים: גרעיני מומחיות, גורם מארגן וערכים – אותם שלושה גורמים שנמצאים גם בחזון בית ספר "מוסינזון" בהוד השרון.
האם ייתכן שכל בתי הספר בחרו באופן טלפתי בחזון זהה לאחר תהליך ארוך ומאומץ של עבודה משותפת עם התלמידים הורים? או שמא, האם החזון והסיסמאות בתכנית אינם ייחודיים, נבדלים ומקוריים? או במילים אחרות: במה הושקע הכסף שבית הספר קיבל?
מתוך עמוד הבית של "כל ישראל חברים"
הרבה שאלות, אפס תשובות
שוב אנו רואים כיצד מימון של המדינה בצד אחד, יחד עם קריצה ו"תגמול" לבתי ספר ממלכתיים באצטלה של "זהות יהודית", עוזרים לגייס תרומות ולהגדיל את ההכנסות של עמותות עם אינטרסים פוליטיים. מדוע בית ספר ממלכתי בפתח תקווה צריך "חזון" ועוד "יהודי"? ואם מעוניין משרד החינוך להגדיל את התקציבים לבתי הספר – מדוע יש צורך לפעול דרך עמותה? מדוע לא לחלק ישירות 20,000 ₪ לכל בית ספר?
ואם נניח את השאלות הקשות האלה בצד, ונאמין כי תכנית "מארג" היא תכנית חינוכית מצוינת שתקדם את ילדינו אל עבר ההצטיינות המיוחלת, עדיין נותרות שאלות פתוחות רבות: איך נבחרים בתי הספר לתוכנית? מקריאת ההסכם בין משרד החינוך לכי"ל, לא ניתן להבין מיהם בתי הספר שרשאים להיכנס בשערי התכנית, מי אחראי על בדיקת מידת ה"מחויבות" של המנהל, מהי בדיוק אותה "זהות יהודית" המוזכרת, ובאילו כלים היא תימדד, אולם משתמע כי מדובר בתכנית לבתי ספר יהודיים בלבד.
בנוסף, האם קיים פיקוח על התכנים? האם קיים פיקוח על הכספים המועברים לבית הספר? האם כניסה לשותפות עם כי"ח דורשת הליך של יידוע, הסכמה או התייעצות עם ההורים? כמה שעות לימוד מוקדשות בפועל לתוכנית, אם בכלל? האם שעות התוכנית באות על חשבון שעות לימוד? ומי מחליט אילו שעות לימוד יבוטלו לטובת התכנית, אם בכלל?
את השאלות האלה הפניתי אל מנהלת בית הספר "גולדה", אבל עד היום נותרתי ללא מענה. ובקטנה, מסתבר שתמיד יכולה להיות תחתית יותר עמוקה לחבית – ראיתי בית הספר שאימץ גם את הסיסמה הידועה "להיות ראשון זה מחייב" – ניתן רק לקוות שמדובר בסופה של תופעה, ולא בתחילתה.
ממשרד החינוך לא התקבלה תגובה.