כמו הרבה מאוד נשים וגברים, גם ננה בר – סטודנטית לתואר שני במגדר ופעילה בולטת בקהילת החרשים בישראל – צפתה להנאתה בשבועות האחרונים בשידורי האולימפיאדה בריו.
אבל בין משחה לקרב ג'ודו נעלמה פתאום מהמסך בועת שפת הסימנים שלוותה את המשחקים האולימפיים, והשידורים הפסיקו להיות נגישים עבורה. "אמנם היו כתוביות על המסך כך שברמה הטכנית יכולתי להבין את הנאמר", מספרת בר, "אבל עבור אדם חרש, שפת הסימנים היא לא רק תרגום אלא שפה של ממש עם אינטונציות וטעמים. זה כמו שאדם שומע יצפה בשידורים עם כתוביות בלבד. בלי סאונד".
בר, כאמור, היא אקטיביסטית ובקיאה מאוד בפרטי החוק המחייב הנגשה של שידורים ציבוריים. היא פנתה למנכ"ל ערוץ 5, הגוף שמשדר את שידורי האולימפיאדה בישראל, בבקשה להסבר.
התשובה שבר קבלה הדהימה אותה וקוממה את קהילת שפת הסימנים הישראלית: מנכ"ל הערוץ, תומר תורג'מן, טען כי בועת שפת הסימנים הוסרה בשל תביעה משפטית שהגיעה מהקהילה עצמה ומגופים שאמורים להגן עליה ולייצג אותה.
"כפי שוודאי ידוע לך", כתב תורג'מן, "עד לתקופה האחרונה אכן הנגיש הערוץ את מרביתם של משדרי הספורט החיים המשודרים בערוצים שבבעלותו באמצעות שימוש בשפת הסימנים. זאת משסבר שלאור אופיים הייחודי של משדרי הספורט, הנגשה מסוג זה נכונה יותר בהתייחס אליהם ומשרתת באופן טוב יותר את אוכלוסיית כבדי השמיעה המעוניינת לצפות בהם… ואולם, לפני כשנה הגישו עורכי הדין ערן פלסר ושלומי אבני (ממשרד אבני פלסר עורכי דין) נגד הערוץ שתי תובענות ייצוגיות (ת"צ 57824-06-15 רשף נ' הוט מערכות תקשורת בעמ ואח', ות"צ 40305-07-15 דר-אל נ' די.בי.אס שרותי לווין (1998) בע"מ), בטענה כי ההנגשה שמבצע הערוץ, באמצעות השימוש בשפת הסימנים, נוגדת את הוראות חוק שידורי טלוויזיה (כתוביות ושפת סימנים), תשס"ה-2005, ודרשו כי במקום השימוש בשפת הסימנים, יעבור הערוץ להנגיש את רובם המוחלט של משדריו החיים באמצעות כתוביות.
כמו כן, במסגרת הדיונים שהתנהלו בין הצדדים אף הציגו עורכי הדין המייצגים בתובענות הייצוגיות שלעיל מצג לפיו קיימת העדפה בקהילת כבדי השמיעה לתרגום באמצעות כתוביות במקום בשפת סימנים. זאת משעה שמרבית כבדי השמיעה לטענתם כלל אינם יודעים את שפת הסימנים. עוד ציינו עורכי הדין המייצגים כי הנציבות לשוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות אף תומכת בעמדתם ובפרשנות החוק באופן לפיו הנגשת המשדרים החיים בערוצי הספורט צריכה להיעשות בעיקרה באמצעות שימוש בכתוביות ולא באמצעות שפת סימנים". בהמשך המכתב חוזר המנכ"ל וטוען כי האחריות לשינוי רובצת על משרד עורכי הדין אבני פלסר ועל נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות מטעם משרד המשפטים – וכי הם הכתובת לטענות שמעלה בר בשם קהילת שפת הסימנים בישראל.
הדרה של ציבור שלם
תשובתו של תורג'מן פורסמה על ידי בר ברשתות החברתיות ועוררה סערה וכאב בקרב קהילת החרשים וכבדי השמיעה. קהילת המשתמשים בשפת הסימנים – המונה עשרות אלפי אנשים בישראל אך מהווה מיעוט בתוך ציבור החרשים וכבדי השמיעה – חשה נבגדת ונסערת.
"איפה הנציבות כשצריכים אותה כדי להגן ולמנוע את המדרון החלקלק? על מנת לדחוק את הרגל הגסה שדורסת את זכויות הקהילה?" סימנה שירלי פינטו, מתמחה במשפטים וממייסדי עמותת המרכז ללימודי חרשות בישראל, בסרטון שתרגם לשפת הסימנים את דבריה של בר וזכה לאלפי צפיות. "מדוע הם הפקירו את הזכות לצפות בשידורים, במיוחד בשידורים האולימפיים! באופן הנגיש לנו, בשפתנו האמיתית, שמאפשרת חוויה מהותית ושלמה? נשגב מבינתי – איך מתעלמים מצרכים אשר מעוגנים בחוק? ההחלטה הזו מעידה על הדה-לגיטימציה של הנגישות לשפת הסימנים במדיה וגם יוצרת תקדים רע מאוד, מעבר לבעיית הנראות של הבועה הקטנה. מחיקת הזכות לשידורים בשפת הסימנים היא שלילה גמורה של רעיון חוק שוויון הזכויות ומשמעותה הדרה של הקהילה. חוק שוויון לאנשים עם מוגבלויות מכיר בנגישות לשפת הסימנים וכך גם האמנה שאושררה בישראל בנוגע להכרה בשפת הסימנים. מבחינתנו עמדת הנציבות סותרת ואף מחבלת בהישגים שהושגו בעשר השנים האחרונות ובעקרונות החשובים של החוק, כמו הכרה בשפה, דה פקטו, דרך תקנות הנגישות. איננו נגד הכתוביות – אבל אי אפשר לקדם אג'נדה אחת על חשבון אג'נדה אחרת! החלטה שכזו מדירה ציבור שלם".
אבל המופתעים העיקריים מהסיפור היו עורכי הדין ממשרד אבני את פלסר, מי שהוצגו כאשמים על פי תורג'מן. "לא היו דברים מעולם", אמר לי עו"ד ערן פלסר, שייצג בשתי תביעות נפרדות לקוחות כבדי שמיעה שדרשו הוספה של כתוביות לשידור ישיר של אירועי ספורט. "הטענה לפיה רוב קהילת החרשים קוראת כתוביות ולכן ביקשנו להחליף את שפת הסימנים בכתוביות לא הועלתה על ידינו או על ידי מרשינו מעולם – לא בעל פה ולא בכתב. הדבר היחידי שדרשנו הוא הוספה של כתוביות ניתנות להוספה – כמתבקש על פי חוק. ערוץ 5 טען כי השימוש בשפת סימנים מייתר את הצורך בכתוביות – ואילו הטענה שלנו הייתה כי כבדי שמיעה שאינם דוברי שפת סימנים, כמו מרשינו, לא יכולים להשתמש באמצעי הנגישות הזה ולכן יש חובת הוספה של הכתוביות על פי חוק הכתוביות. על הסרת בועת שפת הסימנים לא נאמרה או נכתבה ולו מילה".
מדוע אם כך לדעתך נטען כך על ידי ערוץ חמש?
"כדי לזרוע סכסוכים בתוך קהילת החרשים, כמובן".
מדובר בטיעון קשה. אני יכולה לצטט את דבריך?
"בהחלט. אני עומד מאחורי הדברים שלי, כי לגופים המשדרים בישראל יש היסטוריה קשה מאוד עם קהילת החרשים וכבדי השמיעה בישראל, והתשובה שלהם – שמטרתה לשסע ולסכסך – נובעת לדעתי מטינה בעקבות ההפסד במשפטים. אם תסתכלי על ההיסטוריה של הנגשת שידורי הטלוויזיה, תגלי שכל הנגשה עבור לחרשים וכבדי שמיעה בוצעה בעקבות תביעה שהוגשה על ידי אדם פרטי או גוף מייצג מתוך הקהילה, וכי כל הערוצים בעברם נתבעו. הראשון מתוכם היה הערוץ הראשון".
מדוע בעצם?
"כל אחד אומר שהוא בעד נגישות, כמס שפתיים. אבל כשמתחילים להידרש להוצאות – השיח משתנה. רכישת מערכת כתוביות ניתנות להוספה היא אכן הוצאה כבדה באופן יחסי: מאה אלף ₪ לערך. בחוקי הנגישות יש סעיף של 'נטל כבד', כך שהגופים המשדרים היו יכולים לפנות לנציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות ולבקש פטור, אבל למיטב ידיעתנו זה לא מה שקרה. מה שקורה בפועל הוא שפשוט לא הנגישו את השידורים ורק תביעות בבתי המשפט הסדירו את המצב, ולא המדינה כפי שהיה ראוי".
דוברות משרד המשפטים הגיבה לכתבה: "נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות במשרד המשפטים רואה חשיבות רבה בהנגשת שידורי הטלוויזיה, פועלת אל מול גופי השידור ליישום חוק הכתוביות ושפת הסימנים, ועורכת בקרות. מאחר שהחוק נועד להסדיר את ההנגשה של שידורי הטלוויזיה, תכליתו היא שיינתן פטור מהצגת כתוביות רק לאותם 5% מהשידורים שקיימת חובה ללוותם בשפת הסימנים. את יתר השידורים יש ללוות בכתוביות ועל ערוצי הספורט לעמוד בכללים אלו. כמובן שניתן ללוות שידורים בשפת סימנים ובכתוביות גם יחד, אך החוק אינו דורש זאת מערוצי הספורט. נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות עמדה על כך ששידורי האולימפיאדה ילוו בכתוביות ובשפת הסימנים, בהתאם לכתוב בחוק, ואף עורכת בקרה על מנת לוודא יישום הוראותיו״.
עו"ד פלסר: "בעבר הוגשה תביעה דומה של של אנשים עם מוגבלות בשמיעה דוברי השפה הערבית, שדרשו כתוביות בערבית בשידורים הישירים בערבית, אבל נדחו כי לטענת הערוץ המשדר מדובר בקבוצת מיעוט זניחה. בפסק הדין שפסק לטובתם נכתב כי '…רשות השידור תפתח ללא דיחוי בהליכים שמטרתם הגשמת הכתוביות בערבית בשידורים החיים בערבית. איננו נוטעים מסמרות קשיחים באשר ללוח הזמנים, אך אנו יוצרים מן ההנחה כי הביצוע יהא בהקדם האפשרי ובזריזות הראויה, מתוך פתיחות ובנפש חפצה, ואנו מקדימים תודה למנהל הטלוויזיה בערבית ולמפרקים. אין בכך כדי לשלול גם הנגשה בשפת הסימנים שהועלתה בפנינו, לא במקום האמור אלא במקביל לו'. ולא סתם נכתב כי בית המשפט מצפה שההנגשה תהיה מהר ובנפש חפצה: ההנגשה לשפת סימנים היא זולה יותר מכתוביות, והערוצים המשדרים ובמיוחד אלה שקנו את הזכויות על שדורי האולימפיאדה הם עתירי כספי חסויות. מן הראוי היה שלא ילעגו לרש ולא יגזלו מאנשים חרשים את חוויית הצפייה שלהם במשחקים".
ערוץ הספורט מחזיר בתגובתו את האחריות לתביעות הייצוגיות שהוגשו נגדו, ולחוק הישראלי. "מכתבו של מנכ"ל הערוץ מר תורג'מן מתאר את המצב בצורה מדויקת", אומר עורך הדין אורי בסט, היועץ המשפטי של הערוץ. הוא מספר כי הרעש הציבורי הרב שנוצר בשל הסרת שפת הסימנים הפתיע את הנהלת הערוץ: "מדובר בתיק שעוד לא הוכרע על ידי בית המשפט, ועוד בטרם החלטת בית המשפט הקשבנו בעיון לדברים שאמרו התובעים והשקענו סכומים ניכרים ביותר בהנגשת השידורים על ידי הוספת כתוביות. אמנם באי כוחם של התובעים אומרים כי הם לא בקשו שנסיר את שפת הסימנים וטבעי שיגידו כך. ברור שקהילת החרשים הייתה רוצה את כל סוגי ההנגשה האפשריות אבל החוק אומר שאם מתקיימת הנגשה לשפת סימנים לא חייבים להוסיף כתוביות ולהבנתנו גם להיפך. אחרת הנטל על הגופים המשדרים הוא כבד מאוד מבחינה כלכלית. והרי למרות שנוחותם אולי נפגעת, הובהר לנו על ידי התובעים כי גם חרשים שמשתמשים בשפת סימנים מסוגלים לקרוא את הכתוביות לעומת כבדי שמיעה שלא מבינים כלל שפת סימנים. כך שבעינינו רק כאן פשרה הוגנת בין כל הצרכים באופן מיטבי".
למה בעצם לא הוספתם קודם לכן כתוביות במידה הנדרשת מלכתחילה?
"בדיוק בגלל החקיקה שדברה על פטור מכתוביות במידה ומתקיים שימוש בשפת סימנים. לתומנו חשבנו שזוהי צורת ההנגשה הראויה וזו הייתה פרשנותנו שכאמור השתנתה בגלל התביעה. ערוץ הספורט פעל וימשיך לפעול על פי חוק והתביעות הייצוגיות עדיין תלויות ועומדות בפני בית המשפט המחוזי והוא שיכריע לגבי הנושא".
חברים בקהילת החרשים ממשיכים למלא את דפי הרשתות החברתיות בתחינות המפצירות בערוץ הספורט להחזיר להם את בועת שפת הסימנים ואף זוכות לשיתופים ותגובה רבה מהציבור. "זה לא נושא טריויאלי בעינינו", מסכמת ננה בר, "לדוברי שפת הסימנים אין אפשרויות אחרות המאפשרות הבנה ונגישות בצורה מלאה לשידורי הטלוויזיה. מס השפתיים וגרירת הרגליים בסוגיה הם המשך האטימות הישראלית כלפי האחר והשונה.
"שפת הסימנים עבורנו היא שפת אימנו – ובלעדיה אנחנו כאילו צופים בשידורים בשפה זרה בארץ שבה אנחנו חיים, מגדלים את ילדינו ומשלמים מיסים כמו כל אזרח אחר. אנחנו קוראים לערוץ הספורט לשקול מחדש את הסרת השימוש בשפת הסימנים למען חברה שוויונית וטובה יותר וכדי לא לקפח את ציבור החרשים המסמנים בישראל".