1.
נגמרו כל הסמים הקלים לחלוקה באזור תל אביב. נגמרו. תבואו מחר. או שתפסיקו להיות כאלה מדוכאים. לא, אתם יודעים מה, תבואו מחר. תרחיש יותר הגיוני (ויש המלצות, כי סוחר הסמים השמאלני הוא איש מקצוע, קודם כל, ורק אחר כך מזוהה פוליטית:)
2.
בשביל מצביעי "המחנה הציוני" – לשעבר "ישראל אחת" – לשעבר "העבודה בראשות רבין" – לשעבר "רק נדמה לכם שאנחנו מי שנראה לכם שאנחנו" –
אז בשבילם, אני ממליץ על גראס רפואי. למה? כי זה נורא עוזר לזקנים, תקראו קצת מחקרים (עוד עצות? ברור! בשביל מה הוא פה, בשביל סתם לדבר שטויות?)
3.
בשביל מצביעי מרצ אני ממליץ קוק רפואי, כי קוק נותן לך הרבה אנרגיה, ואם תרוצו מהר ותדברו מהר ותעשו הרבה תנועות עם הידיים, יש מצב שבתקשורת זה יצטייר כאילו אתם הרבה. זה עובד במרוצי מכוניות – ידעתם שיש רק מכונית אחת בכל מרוץ? אבל היא עושה סיבובים כל כך מהר, שזה נראה שיש הרבה. כן כן, אני יודע, אתם שואלים, מה "רפואי" בקוק רפואי? תשמעו, הרפואה של היום זה לא רק אורך חיים, זה גם איכות חיים. יותר איכות חיים מקוק? (ויש עוד המלצה:)
4.
למצביעי הרשימה המשותפת, אני ממליץ על אל.אס.די (רפואי, כמובן – לא מגיע להם רפואה? מה הם, ערבים?), ולמה דווקא אל.אס.די? כי ראיתי כמה מהר קיבלתם את ההתנצלות של נתניהו, ואת התחייבותו להיות ראש ממשלה של כו-לם, ואם אתם מאמינים לזה אתם זקוקים להמון, המון, המון דמיון (ויש הערכה עסקית:)
5.
מבחינה כלכלית, לי כסוחר סמים שמתמקד בקהל תל אביבי, תוצאות הבחירות הוציאו ממני אנחת רווחה. לא רוצה לחשוב מה היה קורה אם היינו מנצחים, ומרוב שמחה כולכם הייתם גומרים במכנסיים של עצמכם.
שזה יותר טוב מלגמור במכנסיים של מישהו אחר, ועדיין דוחה – אם כי פחות מסתורי.
לא רוצה לחשוב בכלל מה הייתי עושה אם הרצוג היה מנצח. כשהוא עוד הוביל בארבעה מנדטים ואורי משגב בהארץ פרסם תחזית מדעית משוקללת שבה יצא שהרצוג גם יודע לעוף ויש לו זין של שחקן פורנו,
אז הלכתי לחבר שלי ליכודניק שהיה מדוכא רצח, והצעתי לו לקנות ממני מאה קילו גראס רפואי, והוא דווקא התלהב, ואמר: "רעיון עשר – נהיה מדוכאים, נעשן המון, זה יעשה אותנו חרמנים ומפגרים, מיד נזדיין ונעשה עוד דור של ליכודניקים."
הסתכלתי עליו.
"מה," אמר, "יש לי משהו על האף?" – וליקק לעצמו את האף. לא קשור להשתייכותו הפוליטית. לא כל דבר זה פוליטי. הבנאדם מלקק לעצמו את האף מדי פעם. אין לי מושג למה.
"מה, נו," חזר. "מה אתה מסתכל עלי ככה?"
"זה מה שאתם עושים כשאתם מעשנים?!" אמרתי. "נהיים חרמנים ומייצרים עוד דור?"
"כן," אמר, "למה, מה אתם עושים?"
"נהיים חרמנים ורואים ברצף את כל הפרקים של שובר שורות," הודיתי.
"מה?" – תמה – "איך זה עוזר לכם לחרמנות?"
"לא עוזר," הודיתי, "אבל אחלה סדרה."
"אתם," נאנח, "בחיים לא תהיו רוב. אתם מנצלים את הייאוש שלכם לכיוונים לא דמוגרפיים."
"כן," אמרתי, "אבל אחלה סדרה." (ויש הסבר מצדו של הליכודניק:)
6.
הסיבה שאני מלקק לעצמי את האף היא לא עדתית, לא פוליטית, ולא מגזרית בשום צורה. אני עושה את זה כי אני יכול ואתם לא, וחשוב לי להראות לכם שגם ליכודניקים יכולים להיות מקוריים, וחוץ מזה – כל כלבה שרואה את זה מיד נהיית חרמנית. לא, לא כלבה כשם גנאי לבחורה, כלבה כלבה, מגזע הכלבים. כן, אני מודע שזה לא מקדם אותי מבחינת יחסים רומנטיים. אבל אני לא מאלה שמתכננים קדימה. בכל זאת, ליכודניק (ויש עדות מלקוחה מרוצה:)
7.
אני מאוד מאוד מאוד מרוצה מסוחר הסמים השמאלני. קניתי ממנו עשרה בקבוקי מים עם אקסטה, ולקחתי לפני המדגם כי חשבתי שזה יעבוד טוב במסיבת הניצחון של בוז'י וציפי, אבל אז ביטלו את המסיבה וכל מה שנשאר לי זה לראות את ביבי מנצח ולהיות מאושרת – שזאת חוויה ממכרת, זה כמו לראות את רשימת שינדלר ולהגיד "יש! רכבות!" –
ויום אחרי זה,
הלכתי לבקר את אבא שלי החולה סרטן,
ולגמתי בקבוק וחצי אקסטה לפני הכניסה לאיכילוב,
ותשמעו – כל פעם שהוא נפל מהמיטה ולא היה אפילו סניטר שירים אותו, התחלתי לשיר את כל הדיסקוגרפיה של בועז מעודה. פאק, זה גם משפר זיכרון! (וסוחר הסמים השמאלני מבקש להיפרד:)
8.
בסוף מזל ששמרתי על כל החומר שהיה לי, כי אחרי הבחירות כל תל אביב עמדה אצלי בתור. העפתי מאה קילו גראס בשעתיים. באמצע הלילה נגמר לי הכל, גירשתי את כל הלקוחות, וניסיתי למצוא חבר לחגוג איתו את ההצלחה, אבל כל דלת שדפקתי עליה נפתחה על ידי בחור עם זקפה ענקית, שנהם: "הייזנברג! הייזנברג!"