אני תמיד אומר תודה על שאני נמצא בישראל, כי בדארפור כבר לא הייתי בין החיים. במתקן חולות הרבה יותר טוב מאשר בכלא הסודאני, אבל זה לא מצדיק את מדיניות ההגירה של ישראל. כתבתי ודיברתי הרבה על הבקשה שלי לקבלת מקלט מדיני. כמה היה קשה להגיש את הבקשה וכמה קשים השלבים לאישורה.
לפני חמש שנים ביקשתי לראשונה מקלט מדיני. הייתי בבתי משפט, לראשונה בחיי קיבלתי הזדמנויות לדבר ישירות לשופטים – שתי הזדמנויות – לא יכולתי לעשות זאת בארצי. זה הגדיל את האמון שלי במערכת המשפט הישראלית.
אמרתי לשופטים: "אני עומד לפניכם מסיבה אחת פשוטה: אמונה במערכת המשפט הישראלית. כלאו אותי משתי סיבות: לאמלל אותי ולהרתיע אחרים מלבוא".
הפניתי לשופטים שאלה: האם זה הוגן לכלוא אדם חף מפשע רק מכיוון שמישהו חושב שאם הוא חופשי, אחרים יבואו בעקבותיו? עשיתי ככל יכולתי, שיתפתי פעולה עם כל הרשויות הרלוונטיות. זומנתי לחולות והגעתי בעצמי. לא ביליתי לילה אחד מחוץ לחולות ללא אישור, כי אני משתף פעולה עם הרשויות ומכבד את המדיניות גם אם איני מסכים אתה. אם יאמרו לי, אין לך מקום בארצנו חוץ מאשר בגיהנום, לא תהיה לי ברירה אלא ללכת לגיהנום. זהו בדיוק מצבנו כמבקשי מקלט מדיני.
מה עלי לעשות כדי לקיים חיים נורמליים? אני מאמין שמצבי אינו קשור להיותי פליט. מי יכול לגרום לי לשנות את דעתי? הוא קשור להיותי שונה ולא רצוי. נקודה. אני מבין את כאבם של התושבים בדרום תל אביב ובערים אחרות, אבל לעולם לא אבין את השנאה והגזענות.
מעל לכל, יש להתייחס לאנשים בכבוד. מוטסים עלי
יש כאלה המנסים לשבור אותי על ידי שקרים והטעיית הציבור. הם הרחיקו לכת עד כדי לכנות אותי אנטי-ישראלי, מכיוון שאני דובר אמת. אם הדארפורים היו צריכים להעניק לי מעמד אזרחי מטעמים הומניטריים, לא הייתי מקבל אותו, כי דיברתי מעל כל במה על מצוקת מבקשי המקלט האפריקאים.
אני אומר לשופטים: אם אתם חכמים, אתם יודעים שישראל צריכה אנשים כמוני. כמו שאתם צריכים את רמזי עבדול ג'אבר, אתלט דארפורי שקיבל אזרחות ישראלית וייצג את המדינה באליפות אירופה בריצה. תודה לכם, הישראלים, על שנתתם לו הזדמנות.
הם רוצים שאומר מי ראוי לקבל מעמד אזרחי ומי לא. אני חוזר על דברים שכתבתי בעבר: בקשה לקבלת מעמד אזרחי היא אישית ואין לה קשר למקום שממנו הגיע הפליט. יכול להיות שהוא הגיע מאנגליה או ארצות הברית. מעל לכל, יש להתייחס לאנשים בכבוד. זהו עיקרון בזכויות האדם וחשוב מכך, חלק מהיהדות. לא בגלל ההיסטוריה, אלא מכיוון שזהו הבסיס ליהדות.
ללא קשר למעמדם כפליטים, מהגרי עבודה או מסתננים הם בני אנוש. כפי שאמר נלסון מנדלה: "מי ששולל זכויות אדם מאנשים, קורא תגר על עצם האנושיות שלהם".
יש לי חדשות טובות לטיפשים שמנסים להתפרסם על גבי: אני חזק מכפי שאתם מסוגלים לדמיין. אם הייתי צריך לבחור בין קבלת מעמד חוקי לבין מאבק על צדק, שוויון וזכויות אדם בסיסיות, הייתי בוחר באפשרות השנייה ומוותר על המעמד – מכיוון שהפליטוּת מעולם לא היתה מקור לגאווה.
לסיום, אני עדיין מחכה לתשובה לבקשתי לקבלת מקלט מדיני. לא אכפת לי שתדחו אותה, אבל אני זקוק לתשובה. נקודה.