סימני האזהרה נערמים בקצב מדאיג: לפני כשבוע קבוצת מומחי אבטחה התריעה מליקויים במאגר הביומטרי, המעוררים חשש שהמידע הרגיש בו ידלוף. ואז, אתמול, בזה אחר זה – מבקר המדינה מצא ליקויים חמורים במאגר ובניסוי שאמור לבחון את חלופותיו; הוועדה המייעצת למאגר המליצה – למצהלות העיתונות הלא-מבינה – שלא לשמור בו טביעות אצבע אלא תמונות פנים בלבד; ושר הפנים החליט, בניגוד להמלצה אחרת שלה, להאריך את הפיילוט למאגר עד מארס 2016.
הכלבים נבחו אפוא אתמול, ובחוזקה. והשיירה? הו, היא תעבור.
גופים רבי עצמה מקדמים את המאגר הביומטרי – בראשם המטה ללוחמה בטרור (לוט"ר) ומשטרת ישראל. דווקא החשוד המיידי, משרד הפנים, לא גילה מלכתחילה התלהבות יתרה. מוזר, הרי איסוף המידע הביומטרי וריכוזו במאגר נועד כביכול למנוע בעיות של התחזות לצורך קבלת מסמכי הזיהוי הרשמיים של מדינת ישראל, שהמשרד מנפיק – תעודת זהות ודרכון.
חוק הכללת אמצעי זיהוי ביומטריים ונתוני זיהוי ביומטריים במסמכי זיהוי ובמאגר מידע, התש"ע-2009 – זהו שמו המייגע של "חוק המאגר הביומטרי" – מגלה מדוע רשויות החקירה מעוניינות בו. רשות המאגר נדרשת להעביר לשוטר תוצאות זיהוי המתייחסות לאדם שטביעות אצבעותיו נלקחו בידי השוטר ("אתה אומר שאתה חיים רביה? תן את טביעות אצבעותיך ואשווה אותן לאלה שנלקחו מחיים רביה לצורך המאגר, בעת שזהותו אומתה"). והעיקר – בית משפט השלום רשאי להורות להעביר למשטרה אמצעים או נתונים ביומטריים הכלולים במאגר הביומטרי, בין השאר לצורך חקירת עבירות פשע וגם עוון, לצורך מניעת עבירות כאלה או לסיכולן ("בית משפט יקר, יש לנו טביעת אצבע חלקית ויקרת ערך של אנס מצפון תל אביב, הב לנו את כל טביעות האצבע של תושבי מרכז הארץ מן המאגר כדי שנדע אל נכון לאתרו").
פרצה ענקית. ונוחה. איזה בית משפט יעמוד אל נכון בפני בקשה כזו? ואם יעמוד, לא אלמן ישראל. הרי יימצאו שופטים נוחים יותר ואליהם ינותבו במפתיע הבקשות. היינו וראינו זאת גם בהליכים לפי חוק האזנות סתר, בבקשות לנתוני תקשורת ובמה לא?
אבל הרי כולנו רוצים לחיות בביטחון. גם שמאלנים שוחרי זכויות אדם. מדוע אפוא להתנגד למאגר? השיח הציבורי בעניין זה רווי אי-הבנות. כביכול זוהי סוגיה טכנולוגית מורכבת ואם המטה ללוחמה בטרור רוצה מאגר, אני מעדיף לתת את טביעות אצבעותיי ובלבד שילדיי יחיו בביטחון בארץ הזאת, בטח.
זו אינה סוגיה מורכבת. ביסודה היא פשוטה. נתונים ביומטריים – טביעות אצבע, רשתית העין, מבנה כף היד, מבנה הפנים ועוד – יכולים לזהות אדם באופן ודאי (מומחים יאמרו לכם "חד-ערכי" ומומחים-כביכול עוד יאמרו "חד-חד-ערכי" ומי אנחנו שלמדנו בהומנית נעמוד בפני חד-חד-ערכי כזה). כמוהם כנתונים גנטיים.
שינוי טביעות האצבע כרוך במאמץ שהוא מעבר להישג ידו של אדם סביר.
אנחנו מסתובבים ומותירים אחרינו שיירים מזהים כאלה – על גבי כוס הקפה ששתינו הבוקר, על מקשי הכספומט שממנו משכנו כסף, על ידית דלת השירותים שזה עתה יצאנו ממנה, על הסמארטפון שלנו. ועדיין, ביסודו של דבר, קריאה איכותית של טביעת האצבע מחייבת פעולה רצונית שלנו – הנחת האצבע על קורא ייעודי. אנחנו יכולים להימנע מכך. זו פעולה שבשליטתנו.
אבל לא כך לגבי תווי הפנים. מצלמות אבטחה פרושות ברחבי חוצות ובמרחבים פרטיים. איכותן הולכת ומשתפרת. ייתכן שהקלט הזורם ממצלמות כאלה יוצלב עם מאגר הצילומים הביומטריים של פנינו. או אז נזוהה בלי ידיעתנו וממילא בלי הסכמתנו. המדינה תדע איפה היינו. לא נדע מה תעשה במידע זה, כמה זמן יישמר בידיה, מי יוכל לקבלו כדין ולמי יימכר תמורת שוחד (כי הרי מידע ממאגרים רגישים כבר דלף, גם בתשלום: מאגרי המידע של רשות המסים, הביטוח הלאומי, מרשם האוכלוסין ואפילו פנקס האימוצים עולים על הדעת). מה באמת עשית בבת-ים בשעה שהיית אמור להיות במשרדך בתל אביב, או חולה בביתך ברעננה?
לכן הצהלה על כך שהוועדה המייעצת למאגר הביומטרי ממליצה שלא לאגור בו טביעות אצבע אלא תווי פנים בלבד, היא חסרת שחר. תווי הפנים מסכנים אותנו יותר מטביעות האצבע.
ביטחון אישי וגם מסמכי זיהוי חסינים לזיוף הם צורך חיוני. על הכל מקובל שתעודת הזהות הקיימת היא בדיחה. מכשיר למינציה ומדפסת ביתית מאפשרים לזייף אותה. תעודה שהיא כרטיס חכם היא פתרון מקובל. כתעודה היא תישא תצלום ופרטי זיהוי כמקובל כעת. בהיותה כרטיס חכם יהיה מוטבע בה שבב. השבב יכול לאחסן את נתוני הזיהוי הביומטריים שלנו. כשנזדהה באמצעות התעודה, תתבצע השוואה בין נתוני הזיהוי שיילקחו מאתנו בו ברגע – לדוגמה, בקורא טביעות אצבע – לבין פרטי הזיהוי שאגורים בשבב החכם. אם מתקיימת זהות, אנו מי שאנו טוענים להיות.
לכן אמצעי זיהוי ביומטריים אינם הבעיה. לא נגדם מכוונת הביקורת. המאגר המרכזי הוא הבעיה. הוא לא נחוץ לפתרון בעיית הזיהוי. הוא יוצר סיכונים כבדים לפרטיותנו, גם אם לעולם לא ייפרץ וידלוף (והנחת היסוד צריכה להיות כי ייפרץ או ידלוף; אחרי הכל יהיה מטרה נחשקת לתקיפות מתוחכמות מאומות בעלות אמצעים ומוטיבציה אין-סופית – סין, רוסיה, איראן ודומותיהן).
אז כלבי השמירה נבחו השבוע. והשיירה? כדי לעצרה נדרש פוליטיקאי בעל עוצמה אישית ויושרה. עליו לעמוד בפני גופי ביטחון רבי כוח, מגובים בתמיכה פוליטית חזקה.
זו יכולה להיות שעתו הגדולה של שר הפנים, סילבן שלום.
נראה.
עו"ד חיים רביה הוא שותף בכיר בפרל כהן צדק לצר ברץ, ראש קבוצת האינטרנט וה-IT במשרד ומומחה למשפט וטכנולוגיה