הבוקר הרסו דחפורים מתחם של משפחת אלאטרש בוואדי עתיר בנגב. בימים האחרונים ניסה ראש המשפחה, מטאב אלאטרש, להסדיר פתרון זמני עם מנהל מקרקעי ישראל, בית המשפט וההוצאה לפועל – אך לא הצליח למנוע את הריסת המתחם ופינוי המשפחות שגרות שם. כבר ב-2005 הרסו למטאב אלאטרש מבנים לא חוקיים, והוא הקים אותם מחדש. שש המשפחות שגרות שם ביקשו מאז פתרון להתיישבות ולטענתן לא קיבלו.
- ארמון המלך וכוך הזקנה: מוחקים כפר לא מוכר ובונים ישוב יהודי
- חשבו על הילד בכפר הלא מוכר/ ספא אבורביעה
- אנחנו לא ברוטשילד, אנחנו בתחריר- לבדואים בדרום נמאס להיות שלנו
מטאב אלאטרש היה נסער בטלפון: ״עכשיו הם הורסים לי כאן הכל. איזה שישה צריפים. גם לקחו לי את המכל מים ואת כל הציוד, לא השאירו לי כלום. אנחנו עשרה אנשים, נשארנו בלי גג, בלי מים, בחום הזה. כבר כמה ימים ניסיתי לדבר אתם, לא רצו לשמוע. הייתי במנהלת (להסדרת התיישבות הבדואים – י"ה), בבית משפט, איפה לא הייתי. מה אני אמור לעשות עכשיו? לאן אני אלך? יש פה בית קברות לא רחוק, אולי לשם רוצים שנגיע?״
מטאב אלאטרש. צילום: סלים אבו אלקיעאן
את השיחה הוא נאלץ לקטוע באמצע כי הדחפור בדיוק שיטח את ביתו. מיכל רותם מפורום דו-קיום בנגב לשיוויון אזרחי שנכחה במקום, לא הצליחה למצוא הסבר למה דווקא היום התבצעה ההריסה. ״הם קיבלו צו מנהלי, ונגד צו מנהלי אין מה לעשות. הגיעו לכאן לפחות 15 ניידות משטרה עם יותר מחמישים שוטרים, פקחים, אנשי הסיירת הירוקה, שני דחפורים ושלוש משאיות להעמיס את ההריסות. הורידו בית וכמה מבנים ועכשיו הם כבר מתארגנים לתזוזה.
״כוחות המשטרה עדיין פה. בשטח גרים עוד אנשים ויש כאן עוד בתים. אין לי הסבר למה דווקא את הבית של מטאב החליטו להרוס. הם באים בצורה שרירותית – יש להם ימי הריסה, כמו סידור עבודה, הם באים, הורסים ומסתלקים. זה חלק מהמדיניות של המדינה להכריח את הבדואים להתפנות לעיירות ומי שלא מוכן לעבור מפעילים נגדו צווים מנהליים״.
״מעבר לעובדה שאין פתרון זמני או קבוע למפונים, מדובר בהוצאת אנשים מביתם בימים הכי חמים של השנה״, אומר סלים אבו-אלקיעאן, ממובילי המאבק למניעת הריסת הכפרים הלא-מוכרים עתיר ואום אלחיראן. ״אלה עבריינים ברישיון, באים לפה וזורקים משפחות מהבית בשמש ובמזג אוויר הזה בלי לתת להם פתרון. זה לא אנושי. איפה האנושיות של העם היהודי?
״העלות של ההריסות היום נאמדת בכחצי מיליון שקל. במקום להשקיע את הכסף הזה בהריסות היו נותנים למשפחות מגרשים לגור בהם, זה היה עולה פחות ולא מעורר שנאה. הבעיה היא שנותנים פתרון שקרי לכולם, שמדובר על מעבר לכפר חורה. אין מקום שם למי שגר בכפר עצמו, ובטח לא לכל תושבי עתיר ואום אלחיראן״.
תגובת הרשות להסדרת ההתיישבות הבדואית תגיע ותובא בהמשך.
צילומים: סברין אבו כף, פורום דו-קיום בנגב לשוויון אזרחי