1.
זה לא להאמין שהערבים עדיין שונאים אותנו. זה בדם אצלם, לשנוא בלי סיבה. קח ערבי, תן לו קולה, תגיד לו, איך? יגיד לך: שונא קולה. אני יודע, כי עשיתי מחקר, בזמן שירותי בשב"כ. היינו תופסים ערבי, ארבעה חבר'ה משטיחים אותו על הרצפה ויושבים עליו, ואחד דוחף לו בקבוק קולה לתחת, ואחר כך שואלים אותו איך הוא מדרג את החוויה. מבחן אמריקאי כזה: אוהב, מחבב, אדיש, שונא. שבעה מעשרה לא טרחו לענות בכלל, ישר ניסו לתקוף את המתשאל. אז החשבנו את זה בתור שונא. אם כי, במחשבה לאחור, יכול להיות שהם שנאו מבחנים אמריקאים (קפטן הוקינג, מדען מהשב"כ. כן, יש מדענים בשב"כ. הם בודקים המון דברים. למשל:)
2.
למשל, בדקנו את השפעת העננים על מצב הרוח בשטחים. תפסנו ערבי, ארבעה חבר'ה משטיחים אותו על הרצפה ויושבים עליו, ואחד דוחף לו בקבוק קולה לתחת. ומחכים עד שעובר ענן, ברצינות, זה לא איזה חלטורה (קפטן הוקינג, מדען השב"כ. אבל מילא הוא – יש כל כך הרבה דברים שלא להאמין, שזה ממש לא להאמין:)
3.
זה לא להאמין שאחרי שכבר קבענו שהערסים והפרחות הם האליטות החדשות, רק נהיה טיפה מצב בטחוני, מיד הם מתבטאים בפייסבוק בצורה כל כך לא אליטיסטית. אני הולך לדבר על זה עם הקשת המזרחית, אולי יש להם הסבר (ויש עוד:)
4.
זה לא להאמין שבנצי גופשטיין לא רזה כמה קילו, עם כל המוות לערבים הזה. בסוף יהיה לו התקף לב, וזאת תהיה מכה לדמוקרטיה. בנצי גופשטיין, תפסיק עם המרגרינה! (מה נראה לכם, הגענו עד הנה ונפסיק? יש עוד כל כך הרבה:)
5.
זה לא להאמין שאף שחקן עוד לא כתב פוסט שמאלני בפייסבוק. נראה לי שזה מעיד על הקצנה ימינה בבוהמה (ואם כבר מדברים על הקצנה:)
6.
זה לא להאמין שישראל הפסידה לקפריסין – בטדי! – ואף אחד לא צועק מוות לקפריסאים. הירושלמים האלה לא יודעים לעודד. אני זוכר בזמנו, כשהיינו בכיתה ה' ושיחקנו סטנגה נגד הילדים של כיתה ו', והם ניצחו, כל הדרך ליווינו אותם הביתה בשירת: מוות ל-וו, מוות ל-וו! אבל שנה אחרי זה הם שוב ניצחו אותנו, ואיכשהו זה לא נשמע טוב לשיר "מוות לזין". אנחנו, בשכונה שלנו, היה לנו כבוד לגסויות (מתוך "חיים ומוות ביד אליהו", גירסת האון-ליין. ויש תוספת:)
7.
זה לא יאמן שבכל סבב האלימות הנוכחי, אף אחד עוד לא חשב לצייר קריקטורה של מוחמד. כי קריקטורות זה מצחיק, ואין כמו צחוק להפר את המתח. נגיד פעם אחת כשהייתי עוד בזמן ההתבגרות, היה לי מתח מיני עם סיגי שהיתה עוזרת לאבא שלה בפיצוציה, וכל פעם שהייתי בא לקנות במבה הייתי מסתכל עליה, והיא היתה מסתכלת עלי, ואני עליה, והיא עלי, ומה זה הרגישו שעוד רגע יהיה פה זיון ממשחקי הכס, אבל אז יום אחד היא נפלה ודפקה את הראש במדף של המלבורו, ואני מה זה צחקתי, ומאז היא לא מסתכלת עלי בכלל. הלך כל המתח המיני. מצד שני, כל הפרצוף שלה התמלא דם, אפשר לא לצחוק? (ויש תמיהה:)
8.
זה לא יאמן שכל הארץ בוערת, ובני בגין לא אומר כלום. הוא לא היה אמור להיות מקובעי המדיניות? (ולסיום, מסר מהרשות הפלסטינית:)
9.
זה לא יאמן איזה ביקוש יש למברגים פתאום, אצלנו ברשות הפלסטינית. זה כאילו גילו את המברג מחדש. ואני שנים טוען שעוד יהיה קאמבק, כי מסמרים זה אולי יותר עממי, אבל אם אתה צריך לחזק משהו – אם כי! אם כי! באופן משונה, העלייה במכירות פסחה על הברגים עצמם. רוצים עשר אלף פיליפס בהנחה? (ועד כאן מכתבנו בשטחים, שלא נמצא באמת בשטחים – זה השם שלו, אבי בשטחים. הוא בן דוד של איציק בשטחים, שאותו אין צורך להציג. או שיש? עזבו, בואו נגמור עם זה, יש עוד יום שלם לדקור ולהידקר)