אלפי בתים באזור השרון עדיין מנותקים מחשמל עם בואה של המערכת החורפית הראשונה לעונה זו. מוסדות חינוך סגורים, אוכל נרקב ונזרק, חולים שנזקקים לחמצן נאלצו להתפנות לבתי חולים, נכים לא יכלו להשתמש במעליות, אספקת מים נעצרה ומשפחות עזבו את בתיהן. קשה להאמין שגשמי תחילת החורף הפכו את מרכז הארץ לאזור אסון.
מי שקרא על כך ברשתות החברתיות ובכלי התקשורת יכול היה לחשוב שעובדי חברת החשמל, הם בעצמם ובמו ידיהם, גרמו למזג האוויר הסוער שהביא לתוצאות הקשות הללו, ואז הפילו עמודי חשמל ובעטו בהם. ממדי השנאה וההסתה כלפי העובדים בא לידי ביטוי בהשוואתם לטרוריסטים, מאפיונרים, ומגיבים שאיחלו להם, להוריהם ולילדיהם סוגים שונים של מיתות או מינימום "להשליך אותם לכלא".
ננסה להבין מה עשו עובדי חברת חשמל כדי להפוך לאויבי הציבור.
שבתו או לא שבתו?
קרב גרסאות מתנהל כעת בין הגורמים, וגם בינם לבין עצמם. הגרסה הרשמית של ועד העובדים היא שכלל לא ננקטו צעדים ארגוניים ושבמצבי חירום הם מגויסים במלוא כוחם לטובת הציבור. אחרים בוועד הודו שדווקא ננקטו צעדים כאלה והעבודה הואטה במכוון. מולם, טענה הנהלת החברה כי ועד עובדי החברה לא פעל כפי שנדרש במצב חירום, הערים קשיים ומנע מצוותים הפרוסים בכל הארץ להגיע לאזור השרון, אבל גם גרסת ההנהלה נעה בין האשמה של ועד העובדים לבין הטענה שמדובר ב"פורס מז'ור", כוח עליון שלא ניתן היה לצפות, ושעבודה סדירה לא היתה משפרת משמעותית את המצב בשטח.
הנהלת חברת החשמל פנתה לבית הדין לעבודה ושם הושגה הסכמה שלפיה העובדים יפעלו בימים הקרובים בשיתוף פעולה עד עד תום המשבר.
תשובה: שבתו. לא עברו למצב חירום.
מאיפה הם המציאו שביתה פתאום?
לעובדי חברת החשמל יש שישה סכסוכי עבודה פתוחים1, שבמסגרתם הם רשאים לפתוח בצעדים ארגוניים. סכסוכי העבודה נוגעים בין היתר למחסור בכוח אדם וציוד, שכר, קביעות והרפורמה התקועה.
אחת הטענות של ועד העובדים בחברת החשמל לאורך זמן רב היא שקיים מחסור בכוח אדם ביחידות שונות, בשל המצב הכלכלי הסבוך שאליו נקלעה החברה, ושהדבר מביא לעומס עבודה חריג גם בימים כתיקונם. אבל גם בימים כתיקונם טענות אלה נפסלות על הסף, פשוט כי הן הושמעו על ידי ועד העובדים שעובר דה לגיטימציה קשה. כל התרעה של הוועד על מחדל, נתפסת כאיום.
תשובה: זה לא פתאום. זה היה אמור להגיע, בדיוק כמו הגשם והברד.
מי אחראי לניתוק האזרחים מחשמל?
בסוף שנת 2013 פקדה סופה עזה את ישראל והביאה לקריסת מערכת החשמל, בעיקר באזור ירושלים. עשרות אלפי בתים היו מנותקים מחשמל לימים ארוכים כאשר השלג נערם בכל הדרכים המובילות לירושלים. בעין הסערה, לא היה גורם אחד שלא נדרש לעניין: ראשי ערים ורשויות הקימו חמ"ל, הוקמה ועדת חקירה פנימית של חברת החשמל, מבקר המדינה הודיע שיחקור את האירועים, ועדות בכנסת ערכו דיוני חירום ואפילו הודחו עובדים בחברת החשמל שנפשו באילת בשיא הסערה.
ואולי בכלל הוא אשם?
קצת פחות משנתיים לאחר מכן, התמונות חוזרות על עצמן, ויש מקום לבדוק אם מצב החירום נגרם רק בשל התנהלות העובדים, במיוחד כשמתברר שעבודה סדירה (לעומת האטה של כמה שעות בעבודה) לא היתה משנה את התוצאה באופן דרמטי – כך כאמור מודים בשקט גם גורמים המקורבים להנהלה.
מה כן? תחזוקת תשתיות בימי שגרה, הפניית משאבים לרכישת ציוד, גיוס כוח אדם, מניעת קריסה של עצים וקווי מתח – כל אלה ועוד הם בסמכותם של מנהלי חברת החשמל. תפקידה של ההנהלה לספק שירות ומוצר ללקוחותיה. יש לה סמכויות נרחבות ופרוגטיבה ניהולית, ולא פחות מכך יש לה אחריות. אם מערכת חורפית אחת הביאה לעשרות אלפי בתים מנותקים מחשמל – זו הכתובת הראשונה.
תשובה: חברת חשמל.
אז למה מאשימים את העובדים?
תחת לחץ ציבורי כבד וזעם מוצדק, הנהלת חברת החשמל הבינה שאין טעם להאשים את מזג האוויר החורפי, שכהרגלו הגיע בחודש אוקטובר. יש מוצא קל וזמין הרבה יותר: להאשים את הגורם האנושי, העובדים, או יותר מדויק, את ועד העובדים. על הגל הזה מיהרו רבים לרכוב: חברי כנסת אצו לצייץ בטוויטר ובפייסבוק, ישיבות חירום זומנו בוועדות כאלה ואחרות והטוקבקיסטים קיללו.
הנהלת החברה עשתה את הדבר הנכון מבחינתה. כאשר הדיון הופך לקרב גרסאות, גם אם הוא מתוחזק על ידי שני משרדי יחסי ציבור, אחד לכל צד, אין לעובדי החברה סיכוי. קל יותר לספר את הסיפור של עובדים חזקים במונופול מול ציבור חלש, טובים מול רעים, שחור מול לבן. בסיפור הזה חסרים באופן קבוע קברניטי החברה ושאר הגורמים, אלה שלפני שנתיים הודיעו כי יפיקו את הלקחים. אין לקחים ואין אחריות.
תהליך הדה-לגיטימציה שעובר ועד עובדי חברת החשמל הוא לא חדש. הוא עתיק כדברי ימי ההפרטות. ועדי עובדים, במיוחד בשירותים החיוניים, לעולם נתפסים כגורמים כוחניים. אף טענה שלהם לא תזכה לאוזן קשבת כי הם החשודים המיידים ונתפסים כבעלי האינטרס.
תשובה: כי הם שם.
את אומרת שהם בסדר?!
העיתוי שבו בחר ועד עובדי חברת החשמל לנקוט עיצומים הוא גול עצמי במקרה הטוב ושרירות לב במקרה הרע. אבל לא בגלל זה אנשים מנותקים עד היום מחשמל.
עכשיו, נסו רגע לחשוב: ימי שגרה. כחלק מהעיצומים העובדים משביתים לחצי שעה מוקד טלפוני, אבל זה יוצא בדיוק על הרגע שקפץ לכם פקק ולא חוזר. אין תשובה. זה לא היה גורם לכם לרצות לשלוח כמה עובדים מאורגנים לכלא?
ואז תנסו להיזכר מתי הסבירו לכם שעובדים מאורגנים הם רעים, ומי הסביר לכם את זה.
***
נועה זלוטניק היא יועצת תקשורת במשרד יחסי ציבור בתחום יחסי העבודה, המייצג בין היתר ועדי עובדים במגזר הציבורי. עם לקוחות המשרד נמנים :ועד עובדי רש"ת, ועד עובדי הרכבת, ועד עובדי הדואר, ארגון עובדי תעש, ועד עובדי בנק דיסקונט וארגון העיתונאים