1.
הדבר המקסים ביותר בפרוייקט השתולים האחרון, היה התנצלותו של מנכ"ל "אם תרצו", שאמר כך: "קמפיין השתולים הוא הצלחה גדולה ואנו נמשיך בו" – אבל – "הפרסום על אנשי התרבות היה שגוי". כלומר, הבעיה היא לא שאנחנו בריונים אלימים, אלא שתפסו אותנו מרביצים לילד הלא נכון. ואז נתניהו צריך להתנצל, ושרה צועקת עליו, ומה רצינו בכלל? רק שיהיה לו טיפה כיף. שלא לדבר על התמלוגים לגב' גבלס והנכדים (ורק נשאר לי לדמיין, מתי היתה הפעם הראשונה שהוא עלה על הטכניקה הזו:)
2.
מה זה?!
כלום, אמא.
מה זה הכתמים האלה?
זה… כלום.
חמוד שלי –
אמא, ביקשתי ממך עשרות פעמים לא לקרוא לי חמוד שלי –
ואני ביקשתי ממך עשרות פעמים לא לאונן בסלון.
אבל הטלוויזיה בסלון!
תראה מה עשית. הספה הרוסה.
טוב אמא, אני מתנצל.
אוקי.
על הכתמים!
אוקי…
אבל אני לא מתנצל על עצם זה שעשיתי, ואני מתכוון לעשות את זה עוד פעם.
בחדר שלך.
בסלון!
אבל חמוד שלי –
פעם הבאה אני מבטיח לא ללכלך את הספה.
זה לא הלכלוך ש… זה עצם זה שאתה עושה את זה בסלון.
אבל אני נהנה, אמא!
בסדר, אבל –
את יודעת מה? אני מבטיח משהו אחר.
מה?
מעכשיו, פיפי – רק בשירותים! (וזה בדיוק ההבדל בין התנצלויות שמאלניות לימניות:)
3.
כי כשאהוד ברק התנצל בפני המזרחים, הוא לא אמר שהוא מתנצל אבל בכל אופן מתכוון להמשיך עם זה (מה שיכול להיות בהחלט שבאופן פרטי הוא עשה – לא שמעתי שהוא התחיל לנגן בפסנתר קטעים של מוריס אל מדיוני); הוא לא אמר, "סליחה מזרחים, טעינו נקודתית וזה גרר ירידה במנדטים של מפלגת העבודה, אבל תכלס כל עוד אתם ממשיכים עם המוזיקה הזאת אני לא רואה איך אפשר לא לצחוק עליכם מאחורי הגב" – לא, הוא התחייב להפסיק וזהו.
ככה זה שמאלנים אמיתיים. יש להם מלה! אם כי,
השבוע ראיתי אותו בחנות שעונים, מרכיב סייקו תוך שלוש שניות, אחרי שהשען התעסק איתו ללא הצלחה במשך שעה, ואומר לו: "בוזגלו, בוזגלו, בוזגלו, מה אמרנו? אתם מפרקים, אני מרכיב." (וחזרה לנראטיב:)
4.
חמוד שלי –
בסדר בסדר בסדר.
חמוד שלי –
בסדר אמא, בסדר.
אבל חמוד שלי –
לא למרוח גם מוחטה על הספה בסלון, בסדר.
אבל למה, חמוד שלי?
אני אומר לך שאני מתנצל, נו. רעיון לא טוב.
איך בכלל זה בא לך במוח, איך?
זה לא במוח, זה באף.
חמוד שלי!
בסדר, התנצלתי.
בסדר…
על המוחטה. לא על עצם זה שאני מורח דברים על הספה בסלון.
אבל אם אתה מבין ש –
על עיקרון לא מוותרים! (ויש עוד התנצלות:)
5.
טעינו בענין של היהודים, אבל על הצוענים וההומוסקסואלים אני לא מתחרט, ביחוד בגלל שלא דיברו עליהם כל כך הרבה, כמו עליכם. שזה מובן. הומואים לא ידברו, כי מי שידבר מיד ידעו שהוא הומו. וצוענים לא, כי תכלס לא נשארו הרבה שידברו. מה שאומר שהבעיה היא אף פעם לא ברעיון, רק בביצוע (אחד, עם שפם. ובחזרה למה שבאמת מעניין:)
6.
חמוד שלי, גם לא עושים פיפי במכנסיים.
בסדר, אמא.
דיברנו על זה.
אני מתנצל, אמא.
והבטחת.
הבטחתי לא לעשות פיפי במכנסיים.
ו -? זה לא מכנסיים?
זה לא פיפי.
…חמוד שלי!!!
עכשיו תחליפי לי, שמאלנית! תחליפי! (והתנצלות אחרונה לסיום:)
7.
אני מתנצל בפני מנכ"ל "אם תרצו", אם הוא נפגע מזה שעירבתי אותו בטור על נאצים, קקי, אוננות, ויחסי הורים-ילדים. אבל רק שיהיה ברור: אני מתנצל שהוא נפגע, לא על עצם זה שפגעתי, שזה דבר חשוב ואני מתכוון להמשיך ולעשות את זה (ולראיה – בדיחת הסיום:)
8.
היטלר ומנכ"ל אם תרצו נכנסים לבר. איך שהם מתיישבים, היטלר מוציא את הזין. אז המנכ"ל אומר לו, היטלר, מה אתה מוציא את הזין?
אז היטלר אומר לו: טוב, אני מתנצל על זה שהוצאתי את הזין, אבל לא על השואה.
אז המנכ"ל אומר: צ'יפס עליך בנזונה נאצי (ועד כאן, כי דופקים בדלת נורא חזק. מי זה יכול להיות?)