"שלום לכולם, אני רוצה לספר לכם על המחאה שלנו נגד מינוי הנציב לנציבות שוויון לאנשים עם מוגבלויות. אנחנו נרעשים מהמינוי. משרד המשפטים בחר למנות אדם שהוא עצמו ללא מוגבלות כדי שייצג אותנו. עבורנו זה כמו לחזור הרבה צעדים אחורה, בחזרה להיסטוריה החשוכה, לתקופת ההפליה של אנשים עם מוגבלויות וההדרה מהציבוריות לשוליים.
נשגב מבינתנו איך אפשר לחזור ככה אחורנית".
את המסר הזה, כולו בשפת הסימנים, מבקשים להעביר האקטיביסטים ננה בר ובועז אחד העם בסרטון "לא הולך", שצילמו להפצה ברשתות החברתיות במסגרת המאבק שהם מנהלים נגד בחירת נציב שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות שאינו אדם נכה.
נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלויות היא ענף של משרד המשפטים האמון על אכיפת חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות בחברה הישראלית. החוק ההיסטורי הוא מהמתקדמים שחוקקו בעולם – אבל אכיפתו, בעיני רבים עדיין לוקה בחסר. עכשיו נשמעת הטענה לפיה גם הליך איתור הנציב הנוכחי על ידי ועדת האיתור של משרד המשפטים הוא עצמו סימפטום של הבעיה הרחבה יותר של מצבם של אנשים עם מוגבלות.
בשבועות האחרונים מתחולל דיון סוער סביב מינויו של הנציב אברמי טורם, שנבחר להחליף את הנציב הפורש, אחיה קמארה. קמארה, בדומה לנציבים שקדמו לו, הינו אדם בעל מוגבלויות, להבדיל ממי שנבחר להחליפו. קהילת המוגבלויות הישראלית טוענת כי המינוי של אדם שאינו בעל מוגבלויות צורם, לאור העובדה שמועמדים ראויים ביותר ורבי פעלים שהינם אנשים עם מוגבלות נדחו. עוד נטען כי המכרז עצמו נכתב בצורה שכלל לא הייתה נגישה וכי ועדת האיתור לא הכירה במעמד המחייב של התפקיד לציבור האנשים עם המוגבלות בישראל.
את התמלול המלא ניתן למצוא כאן.
היו ממנים גבר לרשות לקידום האישה?
"תפקיד הנציב הוא תפקיד ייצוגי: התפקיד הבכיר ביותר בממשלה הקשור לחייהם של אנשים עם מוגבלות. המשמעות של בחירה באדם ללא מוגבלות הינה דריסה של הערך שהוביל את מהפכת הזכויות של אנשים עם מוגבלות בישראל ובעולם: Nothing About Us Without Us, ובעברית – שום דבר עלינו בלעדינו, או לחילופין כל דבר עלינו – אתנו", כותבת ד"ר ניצן אלמוג מאוניברסיטת בר אילן, סגנית הממונה על העסקת אנשים עם מוגבלות מטעם ההסתדרות ופעילת זכויות אדם בולטת.
"בשיחות שאני מנהלת עם קולגות ואקטיביסטים בשבועות האחרונים אנחנו תוהים: האם הבחירה במועמד זה היא בחירה מגמתית? ואיזה מסר מעבירה בחירה זו לאנשים עם מוגבלות? האם אין מקום להגדיר שתפקיד זה הוא תפקיד ייעודי לאדם עם מוגבלות? חשבו למשל מה היה קורה אם היו ממנים גבר לתפקיד ראש הרשות לקידום מעמד האישה. מה הייתה תגובת ארגוני הנשים במקרה כזה? האם מהלך כזה היה יכול לעבור בשקט?"
והמהלך הזה באמת עובר בשקט?
"צריך היה להתעורר הרבה יותר רעש. ציבור האנשים עם המוגבלות בישראל רגיל להיות ציבור מדוכא שממעט לדרוש את הזכויות שלו. המדינה בתורה מחוקקת חוקים נפלאים בנושא, אבל ממעטת לדרוש מעצמה לממש אותם. חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות הוא חוק מהפכני, שיכול להוביל לשינוי עצום באיכות החיים של אנשים עם מוגבלות בישראל. החשש שלי הוא שמשרד המשפטים לא ממש רוצה 'להתאבד' עליו. לכן הוא בוחר נציב עם חוזקות ניהוליות, לשיטתם, עם היסטוריה של ניהול שירות – ולא של שיח זכויות. נציב שלא יעשה למדינה יותר מדי 'כאב ראש' בדרישה לממש את הזכויות הללו".
נטען, למשל, שהמכרז למשרת הנציב כלל לא היה נגיש, במיוחד עבור אנשים עם מוגבלות ראייה.
"הטיעון הזה נכון לחלוטין. ההסתדרות פנתה לנציבות שירות המדינה, שאחראית על כתיבת כל המכרזים לתפקידים בשירות המדינה, בדרישה להנגיש את המכרזים כבר לפני שנה. על פי החוק שאנחנו מדברות עליו, הם חייבים לעשות זאת.
"הם מחויבים לענות לנו תוך 45 ימים אבל חזרו אלינו רק אחרי 5 חודשים במייל שאומר: 'פנייתכם התקבלה, אפשר לתאם פגישה בנושא'. גם הפגישה הזו בוטלה ונקבעה מחדש אי אלו פעמים. היא התקיימה בפועל רק בינואר השנה, כלומר, כמעט שנה אחרי. וגם בפגישה הזו נאמר לנו שזה לא נמצא בסדר העדיפויות של נציבות שירות המדינה. כך שמלכתחילה התנאים לאנשים עם מוגבלות שניסו לגשת למכרז הזה היו מכשילים.
"זו לא פחות משערורייה. הוועדה היא ועדת איתור ולא ועדת מכרזים. חובה עליה לייצר תיקון להפליה הזו – וודאי שלתפקיד הספציפי הזה. בעיניי ובעיני עוד פעילות ופעילים, לוועדה יש מחויבות לחפש באופן אקטיבי מועמדים ראויים עם מוגבלות. בפועל, מעט מדי אנשים עם מוגבלות נגשו למכרז באופן יחסי. ולמרות שאלה שנגשו היו מאוד ראויים להשקפתי ועם הניסיון הרלוונטי – הוועדה טוענת שהם לא היו מתאימים לתפקיד. מבחינתי, הוועדה לא נתנה בכלל משקל לייצוג הולם ולא שמה דגש על קידום זכויות, אלא התמקדה רק בכישורים ניהוליים, כאילו מדובר באיזו משרה פקידותית.
בפרוטוקול של החלטת ועדת האיתור מצוטטת מנכ"לית משרד המשפטים, עו"ד אמי פלמור, כמי שאומרת שלא צריכה להיות בהכרח העדפה לנציבה או נציב עם מוגבלויות. גם בשיח בקרב אנשים עם מוגבלויות, ישנם קולות הטוענים שלא כל אדם עם מוגבלות בהכרח מתאים לתפקיד.
"ראשית, זה נכון שעצם היות אדם בעל מוגבלות לא אומר שיתאים או תתאים לתפקיד. ייתכן גם שאברמי טורם יהיה נציב מצוין. אני כלל לא מכירה אותו ואין לי השגות או ביקורת אישית כלפיו. אבל איך יתכן שבכל הארץ כולה לא נמצא אדם אחד עם מוגבלות שמתאים לתפקיד הזה? לא סביר בכלל.
"הבעיה היא שגם אנחנו, כאנשים עם מוגבלות, עדיין לא רואים בעצמנו קבוצת מיעוט מובחנת, ולא דוחפים מספיק את המהפכה הזו קדימה ומקימים קול צעקה. במשך כל השנים הממשלה מפרידה בינינו, ציבור הנכים, בשיטה של הפרד ומשול. המדינה מחלקת אותנו לסוגי מוגבלויות: נראות מול בלתי נראות, נכי צה"ל ונכים כלליים, אוטיסטים מול מוגבלות קוגנטיבית – ומותירה אותנו להילחם האחד בשני או להתעסק בקצבאות.
"נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות היא זו שאמורה לתרגם חוקים נגד אפליה לחיי היום יום, כדי שנוכל לעבוד וללמוד, לצאת לרחוב וליהנות מחיי משפחה ופנאי. החשש הגדול שלי ושל פעילים נוספים הוא שמשום שאנחנו לא רואים בעצמנו ציבור ושאנחנו 'נחמדים', המדינה לא נוהגת בנו כציבור עם זכויות. לכן החוק היפה הזה יישאר על הנייר בלבד".
"כילדה, לא ידעתי שיש חירשים מבוגרים"
"אני בהחלט מוצאת שהבחירה הזו של ועדת האיתור של משרד המשפטים היא בחירה דווקאית", אומרת ד"ר עינת אלבין, המנהלת אקדמית של המרכז לחינוך משפטי קליני, הפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית ומומחית בדיני עבודה.
"לפני כשנתיים קבע בג"ץ שדן בייצוג הולם של אנשים עם מוגבלות במפורש שאפילו אם אין למועמד אם אין למועמד למשרה בשירות הציבורי בדיוק את הכישורים המתאימים – עדיין צריך לתת לו עדיפות על פני עובד ללא מוגבלות. אני בטוחה שגם במשרד המשפטים מכירים את הפסיקה הזו, ועדיין בחרו כפי שבחרו. חשוב לי גם לציין שהיו מועמדים ראויים מאוד, אבל הוועדה בחרה להדגיש קריטריונים מסוימים לתפקיד על פני אחרים ולהתעלם לחלוטין מנושא הייצוג והעיסוק בזכויות אדם.
"פורמלית, אין פסול בנוהל של בחירת הוועדה. אבל אך ורק פורמלית, כי הנוהל עצמו הוא פסול. כך למשל, יש נציג של אנשים עם מוגבלות בוועדה, אבל הוא היה במיעוט. לדבריו, לא היה לו משקל מכריע, כך שבפועל הוא לא יכול באמת לייצג בצורה אפקטיבית אלא משמש למעשה כעלה תאנה, וזה מקומם. יוצא מכך שהמגזר שהנציב עצמו אמור לשרת היה במיעוט וללא השפעה על התוצאות. זה לא הגיוני וזה דורש בחינה מחודשת. אי אפשר להחיל נוהל זהה על כל התפקידים במדינה כאילו הם זהים. מדובר בתפקיד ציבורי וייצוגי ושיש לו חשיבות רבה ככזה".
"כילדה חירשת חשבתי שאנשים חירשים חיים חיים קצרים, או גרים במקומות סגורים – כי לא הפגישו אותנו עם מבוגרים חירשים", מספרת ננה בר, יוצרת הסרטון "לא הולך" המשמשת כרכזת נגישות ושוויון בהשכלה במכון לקידום החירש. "ילדים נכים חיים עם האתוס שהאנשים הבריאים אמורים לייצג אותם. לא מכירים לנו את ההיסטוריה של האנשים עם המוגבלות. אין לנו דוגמא לכך שבעתיד אנחנו נייצג את עצמנו.
"כשיש מחיקה והדרה שיטתית נוצרת מציאות שבה ההגמוניה שמחסירה ייצוגים כאלה קובעת לך מה להרגיש. מה לדמיין ומה לדכא. זה לנתב אנשים, דור אחר דור, למציאות דכאנית. עד שאין מציאות של מגוון וגיוון. יש לזה השלכות על הדימוי העצמי ברמות מאוד עמוקות. כשיש מחיקה יש גם השתקה. וכשיש השתקה נולדת שתיקה. היעדר הקול – זה בדיוק מה שעושים לנשים! זה מעין מעגל שכולנו שואפים לנתק. לפרק.
"ייצוגיות פוליטית ונראותה הן חלק מהמהפכה. חלק מהפרדיגמה של החוק. בעיניי האפליה המתקנת קריטית כאן. אני בכלל לא אוהבת את המושג 'העדפה מתקנת', אני רוצה לדבר על שינוי עמדות. כרגע יש אפליה. אין לזה מילה אחרת. ואת זה צריך לשנות".
ממשרד המשפטים נמסר בתגובה: "ועדת האיתור בראשות מנכ"לית משרד המשפטים, עו"ד אמי פלמור, בחנה את התאמתם של עשרות מועמדים לתפקיד הנציב וראיינה בשלב הסופי, כמות גבוהה וחריגה של מועמדים, 13 במספר.
נוכח האתגרים הניצבים לפתחו של הנציב הבא וביניהם, אתגרים ניהוליים של מערך ממשלתי המונה למעלה מ-30 עובדים בכל רחבי הארץ, חסמים בירוקרטיים ומורכבויות ביישום ומימוש מדיניות וחוקים שעוצבו בשנים האחרונות, חיפשה הוועדה את המועמד או המועמדת בעלי הניסיון, היכולות והעוצמה האישית המשמעותיים. הוועדה בחרה במר אברמי טורם אשר משמש משנת 2001 כמנכ"ל עמותת 'בית הגלגלים', עמותה חברתית הפועלת בכל הארץ לקיום פעילות חברתית ולקידום מעמד שווה זכויות לילדים ובוגרים עם נכות פיזית. כמנכ"ל העמותה עסק מר טורם, בין השאר, בקידום חקיקה והסברה, כדי להביא לשינוי תודעה בציבור הישראלי והיה מחלוצי קואליציית השולחן העגול שפעלה לקידום השמה של אנשים עם מוגבלות. בעיקר נזקפה לזכותו העובדה כי הוביל את העמותה להישגים רבים תוך הגדלה משמעותית של היקף הפעילות והשירותים שניתנו על ידה, לשישה סניפים ברחבי הארץ, פתיחת מרכז יום, יצירת פעילות עבור אוכלוסייה בוגרת והרחבת הפעילות לאזורי הפריפריה הגיאוגרפית, לרבות סניפים במגזר הבדואי ובית גלגלים לאוכלוסייה הערבית באום אל פאחם. בפעילותו הצליח להגדיל משמעותית את תקציבי העמותה ויצר שותפויות חשובות תלת מגזריות לאיגום משאבים.
"חברי וועדת האיתור סברו כי אברמי טורם הינו המועמד אשר יצליח להביא לשינוי משמעותי במצבם ומעמדם של אנשים עם מוגבלות במדינת ישראל בשנים הקרובות, וכי ניסיונו עולה באופן משמעותי על ניסיונם של המועמדים האחרים. הוועדה לא התעלמה מההזדמנות למנות כנציב אדם עם מוגבלות, שכן הופיעו בפניה, גם מועמדים ראויים בעלי מוגבלות. יחד עם זאת, תפקיד הנציב איננו רק סמל וההכרעה הייתה לטובת הערך המוסף שיצמח מנציב בעל היכולות והכישורים המוכחים".