איתמר בן גביר, כשהיה אמון על שירות בתי הסוהר כשר לביטחון לאומי, ידע כי התוצאה הישירה של התעללות באסירים הפלסטינים תהיה פגיעה בחטופים ישראלים בעזה. גורמי ביטחון התריעו. כלומר, גם גורמי ביטחון ידעו ולא דיווחו לציבור. כלומר, כנראה שגם ראש הממשלה ידע. בואו נודה – כולנו ידענו. לכל הפחות, יכולנו לדעת.
יכולנו מכיוון שכבר ביולי 2024 הטלגרף פרסם שחמאס שלח לבן גביר סרטון של ישראלים שנחטפו עוברים עינויים. בארגון הזהירו את בן גביר שהמשך ההתעללות באסירים הביטחוניים תוביל לעינויים של החטופים. בן גביר חייך, סיפר גורם ישראלי בכיר, והבטיח להמשיך. את הידיעה על כך בן גביר הכחיש. איש לא חשב להתעקש.
גם ללא הדיווח של הטלגרף הבריטי יכולנו לדעת, או לכל הפחות לנחש. יכולנו לומר ׳יש לנו חטופים בעזה, חייהם בידיים זרות, נטולות חמלה. אין סיבה לסכן אותם׳. לא אמרנו. למה לא אמרנו? כי יש חוק אחד בציבוריות הישראלית – אסור לגלות שום אמפתיה לציבור הפלסטיני. לא לילדים רעבים ובטח לא לאסירים.
פוליטיקאים, עיתונאים, פרשנים – כולם שתקו. ועל כן גם הציבור שתק. כמה עיתונים דיווחו על העינויים במחנות המעצר הישראלים? מישהו יודע כמה אסירים מתו בבתי הכלא שלנו? כמה מגופי התקשורת שדיווחו על אחריות בן גביר להרעבת החטופים ביקשו לחקור מדוע אסירים פלסטינים יוצאים מפלבלים בעיניהם, מדברים לעצמם, רזים כמוזלמנים? הרי הכל ידוע. יש נתונים, יש סרטונים של אסירים משוחררים. בימין התגאו וקראו לזה "דיאטת אבו חטוב".
זה לא בן גביר, אלה אנחנו
זה לא בן גביר, אלה אנחנו. הרי לא בן גביר התעלל באסירים בשדה תימן. חיילים התעללו בהם. שדה תימן תחת אחריות הצבא. העינויים, כך על פי עדויות, עדיין ממשיכים. הרמטכ"ל, גם כן על פי עדויות, עדיין שותק, הפצ"רית והיועמ"שית מצאו חמישה חיילים וזה מספיק לכולנו להמשיך הלאה.
עכשיו, כשאנו יודעים מה קורה במנהרות, מישהו קורא לעצור את העינויים ואת ההרעבה של האסירים הפלסטיניים בבתי הכלא? לא, ואיש גם לא יציע. קל יותר לכעוס על בן גביר
חיסול חטופים למען השגת מטרות מדיניות גם הוא איננו המצאה של הקואליציה הנוכחית. הרי אפילו יש לנו נוהל כזה, נוהל חניבעל. הנוהל באמצעותו ב-2014 חיסלנו ברפיח עשרות פלסטינים ולפי דיווחים גם את הדר גולדין. זה לא עניין אותנו.
ב-7 באוקטובר כבר תהה בן כספית האם "צה״ל יתנהל עם ידיים קשורות מאחורי הגב, או שיהיה מי שיקבל החלטה שאין עכבות, אין מעצורים ואין בלמים. נוהל חניבעל על כל המדינה". היו מי שהחליטו להקשיב לו. מי יודע כמה ישראלים נהרגו מאש כוחותינו, שלא היו שם בזמן כדי להציל אותם, אבל הספיקו להגיע בדיוק כדי לא להותיר מהם שריד.
"יכלו להציל אתכם והעדיפו נקמה", אמרה עפרי ביבס, אחותו של ירדן, בהספד הנורא שלה לאישה, תינוק ופעוט. היא צדקה. ברגעים אלה ממש נתניהו החליט על הרעבת עזה. בכך יושגו מטרות המלחמה – המטרה הלא מוצהרת היא חיסול שארית החטופים. מוצהרת היא טיהור אתני, שההתנגדות העיקרית לו בישראל היא מטעמים פרקטיים.
מה שקורה לחטופים שלנו בעזה הוא שיקוף מדויק שלנו כחברה, של היחס שלנו לעזה, של מידת האמפתיה שאנחנו מסוגלים לגלות כלפי פלסטינים.
מה שקורה לחטופים שלנו בעזה הוא שיקוף מדויק שלנו כחברה, של היחס שלנו לעזה, של מידת האמפתיה שאנחנו מסוגלים לגלות כלפי פלסטינים. עכשיו, כשאנו יודעים מה קורה במנהרות, מישהו קורא לעצור את העינויים ואת ההרעבה של האסירים הפלסטיניים בבתי הכלא? לא, ואיש גם לא יציע. קל יותר לכעוס על בן גביר.
בפתיחת הסרט "פחד ותיעוב בלאס וגאס" מנסה ד"ר גונזו לשאוף קוקאין במכונית דוהרת עם גג פתוח. הקוקאין מתאדה באוויר והוא שואל "ראית מה אלוהים עשה לנו?, בנאדם". אלוהים, בן אדם. לגמרי אלוהים.