אין ספק שחיזבאללה לא תכנן מעולם להגיע לעמדה שאליו הביאה אותו המלחמה עם ישראל. הארגון, שנדמה שהיה סבור שהגיע למאזן אימה עם ישראל, ספג מכות קשות בזו אחר זו: לא רק שהוא לא הצליח לפגוע באופן משמעותי בתשתיות האזרחיות בארץ כפי שאיים, אלא שחדירותו המודיעינית והמבצעית התבררה לעיני כל אחרי מתקפת הביפרים, והצלחתה להתנקש בזמן קצר בכמעט כל הדרג הראשון והשני של הנהגת הארגון.
ישראל גם יצאה למתקפה בלבנון שהארגון לא הצליח למנוע, והשמידה ככל הנראה חלק גדול ממאגרי הנשק האסטרטגי והכוח הלוחם של הארגון. גם השיעים של לבנון, בסיס התמיכה של הארגון, נפגעו קשה: ישראל הותירה הרס נרחב בדרום לבנון, ומאות אלפים מן התושבים, ברובם שיעים, נותרו פליטים בארצם. ולבסוף, חיזבאללה הפר את ההתחייבות הבסיסית ביותר שלו בנוגע למערכה אל מול ישראל – הוא חתם על הפסקת אש בלי שהלחימה בעזה הפסיקה.
גם ברמה האזורית ניזוק חיזבאללה קשות. לא רק שאיראן, הספונסרית המרכזית שלו, נותרה מורתעת ומוחלשת אחרי מתקפת הנגד של ישראל והתמיכה האמריקאית המוחלטת בה, בסיס התמיכה המרכזי של הארגון באזור – משטר אסד בסוריה – התפרק בעיקר בשל חוסר היכולת של חיזבאללה ואיראן (לצד רוסיה) להמשיך לתמוך בו אחרי המכה שספגו. סוריה הייתה בסיס תמיכה לוגיסטי חשוב של הארגון וגם נתיב מעבר מרכזי לחימוש שהוא קיבל מאיראן, וכעת נראה שמשאבים אלו נשללו מהארגון.
חיזבאללה נמצא במצב גרוע אולי מאי פעם – והדבר משפיע על מצבו בלבנון. לראשונה זה זמן מה, הנוסחה המרכזית שהתנוססה על הצהרות רשמיות של ממשלת לבנון, ושנתנה לגיטימציה לחיזבאללה – "צבא, עם, התנגדות" – כבר איננה מובנת מאליה
אם כן, נראה שחיזבאללה נמצא במצב גרוע אולי מאי פעם – והדבר משפיע על מצבו בלבנון. כפי שמראה כתבתו של החוקר הבכיר מייקל יאנג באתר דיוואן של המרכז לענייני מזרח תיכון של קרן קרנגי, שלראשונה זה זמן מה, הנוסחה המרכזית שהתנוססה על הצהרות רשמיות של ממשלת לבנון, ושנתנה לגיטימציה לחיזבאללה – "צבא, עם, התנגדות" – כבר איננה מובנת מאליה. ההיחלשות של חיזבאללה והכישלון שלו מול ישראל מחלישים את כוח הכפייה הפנימי שלו בלבנון, ועשויים בהחלט להביא לכך שהיריבים הפנימיים של חיזבאללה, בייחוד בקרב העדות הנוצרית והסונית, יפסיקו לקבל את קיומו כגוף צבאי נפרד.
לחלץ את לבנון
לבנון עומדת כיום בפני הצורך לבחור נשיא חדש, ובעקבותיו תיבחר ממשלה חדשה, שתהיה מורכבת גם מנוצרים ומסונים. כיום המפלגה המרכזית בחברה הנוצרית היא "הכוחות הלבנוניים", המתנגדים מסורתית לחיזבאללה, ועל כן לא סביר שהם יעניקו לו את תמיכתם. גם הסונים מעודדים מנפילת משטר המיעוט העלאווי בסוריה, עשויים להתקומם ולמנוע תמיכה בנוסחה המסורתית. חיזבאללה מצידו יתקשה הרבה יותר לכפות את רצונו בשטח – כפי שמעידות כמה תקריות מהזמן האחרון, שבהן נלחמו תושבים באנשי שטח של הארגון שביקשו לכפות את רצונם.
נעים קאסם, המנהיג החדש של חיזבאללה, מנסה מצידו להתעלם מן המצב השביר של ארגונו ומשדר עסקים כרגיל. מובן שקאסם מודע למצב הקשה של הארגון – אך הוא יודע שאם יסגיר את חולשתו, יהיה מצבו גרוע אף יותר
חיזבאללה עשוי לנסות גם להחרים ממשלה שלא תתמוך בנוסחה של "צבא, עם, התנגדות". אולם במקרה זה, השאלה היא מה יעשה נביה ברי, מנהיגה של אמל, בעלת הברית השיעית של הארגון. במצב החדש, נותרו השיעים בלבנון לבד, מנותקים מן השיעים באיראן וכנראה גם בעיראק, וברי עשוי להירתע מהחרמת הממשלה, צעד שיבודד את השיעים עוד יותר בתוך לבנון. בכל אופן, צעד שכזה מטעם חיזבאללה יוביל את לבנון למשבר נוסף שלא ברור מתי יסתיים, והאשמה בו תיפול על העדה השיעית. ברי עשוי לחפש גם לשון של פשרה, אבל במצב הנוכחי יהיה קשה לשכנע בכך את הסונים ואת הנוצרים.
נעים קאסם, המנהיג החדש של חיזבאללה, מנסה מצידו להתעלם מן המצב השביר של ארגונו ומשדר עסקים כרגיל. מובן שקאסם מודע למצב הקשה של הארגון – אך הוא יודע שאם יסגיר את חולשתו, יהיה מצבו גרוע אף יותר. קאסם גם מתעקש שהחלטה 1701 חלה רק מדרום לליטני, אבל למעשה הדבר איננו נכון, מפני שההחלטה גם כוללת את הצורך ליישם את הסכמי טאיף ומדגישה שממשלת לבנון צריכה להיות הריבון היחיד בכל שטח לבנון, ושהיא צריכה להסכים לכל אחזקת נשק בתחומי המדינה. לכן קאסם מתעקש על הנוסחה "צבא, עם, התנגדות", שעל פיה לכאורה הנשק של חיזבאללה הוא בהסכמתה של ממשלת לבנון.
ההתעקשות של חיזבאללה על המשך קיומו כארגון חמוש עשויה לעלות לו ביוקר. עם מה שנראה כמו כישלון גורף של האסטרטגיה האיראנית במזה"ת, גוברת הביקורת הפנימית על מדיניות החוץ האיראנית ועל הקשרים עם ארגונים כמו חיזבאללה
ההתעקשות של חיזבאללה על המשך קיומו כארגון חמוש עשויה לעלות לו ביוקר גם מבחינת יחסי החוץ של לבנון: עם מה שנראה כמו כישלון גורף של האסטרטגיה האיראנית באזור המזה"ת, גוברת הביקורת הפנימית באיראן על מדיניות החוץ האיראנית ועל הקשרים עם ארגונים כמו חיזבאללה. לכן הארגון יתקשה ליהנות מן המימון האיראני הקריטי לשיקום של דרום לבנון – אחת הדרכים שבהן הוא בנה לגיטימציה רחבה מלכתחילה בתוך העדה השיעית אחרי 2006.
לסיכום, יאנג מדגיש, גם אם הפוליטיקאים לא יצליחו להתעלות לגודל השעה ולאתגר את הדומיננטיות של חיזבאללה, העם הלבנוני עשוי להתקומם ולאלץ אותם לעשות כן. אבל אם הפוליטיקאים יצליחו לאתגר את חיזבאללה, ייתכן שלבנון תוכל להתחיל לחלץ את המערכת הפוליטית שלה מן הבור שנקלעה אליו בעקבות הנסיגה הסורית ב־2005.
מנהיג חדש – סדר חדש
כיצד יגיב חיזבאללה לאתגרים אלו? חלק גדול תלוי כנראה במנהיגה החדש נעים קאסם. כתבתו של אחמד מולאנא באתר החדשות הקטרי אל־ג'זירה מבקשת להעריך את אישיותו ואת אופי הנהגתו של קאסם, שהוא גם היחיד מהדור הוותיק של הנהגת הארגון ששרד את המלחמה עם ישראל. בניגוד לנסראללה, מנהיג הארגון הכריזמטי האחרון שהתנקשה בו ישראל לפני מספר חודשים, קאסם לא התחיל מפעילות בשטח, אלא התחיל את דרכו בתנועות הסטודנטים האסלאמיות. בהמשך התוודע קאסם למוסא א־סדר, המנהיג הדתי השיעי-לבנוני הכריזמטי, והצטרף לאמל.
עם המהפכה האסלאמית, הצטרף קאסם לקבוצה בתוך אמל שהכפיפה את עצמה למהפכה האיראנית ולמנהיגה האייתוללה ח'ומייני. מולאנא מציין שמדובר בשינוי משמעותי מפני שלפני כן היו השיעים של לבנון קשורים בעיקר להנהגה הדתית השיעית בעיראק, שהדגישה אלמנטים תרבותיים ואינטלקטואליים, בניגוד למהפכה האסלאמית האיראנית ולשאיפות הפוליטיות-תאוקרטיות שלה. בעקבות זאת, הצטרף קאסם לקבוצה שפרשה מאמל והקימה את חיזבאללה ב־1982. קאסם בילה את רוב ימיו בארגון כחלק ממועצת השורא. ככל שצמח הארגון, התבלט קאסם בעיקר בפעולותיו בתחום הפוליטי והאזרחי-חברתי ופחות בתחום הצבאי וכן כתאורטיקן של התנועה – הוא פרסם 26 ספרים בנושא, כולל כאלו שעסקו ביחסים שבין חיזבאללה למדינת לבנון.
נסראללה היה מנהיג כריזמטי במלוא מובן המילה. קאסם, מנהיגה החדש, איננו מנהיג כריזמטי שכזה. בניגוד לנסראללה, קאסם גם חסר ניסיון בתחום הצבאי. לכן הוא ייאלץ לבזר סמכויות הרבה יותר מנסראללה, שסגנון הנהגתו היה ריכוזי ביותר
כל העובדות הללו מצביעות על הבדלים משמעותיים בין קאסם לנסראללה. נסראללה היה מנהיג כריזמטי במלוא מובן המילה – מקור הסמכות העיקרי שלו לא היה בהכרח מעמדו הרשמי אלא אישיותו, שהביאה לו תמיכה אישית רבה בקרב הארגון ומחוצה לו וזיכתה אותו במעמד רם בתוך ציר ההתנגדות האיראני. קאסם, שצריך להתמודד עם האתגר המשמעותי של שיקום חיזבאללה לאחר המכה הקשה שספג מידי ישראל, איננו מנהיג כריזמטי שכזה. בניגוד לנסראללה, קאסם גם חסר ניסיון בתחום הצבאי. לכן הוא ייאלץ לבזר סמכויות הרבה יותר מנסראללה, שסגנון הנהגתו היה ריכוזי ביותר.
למעשה, הוא כבר החל לעשות כן, ולעיתים העביר סמכויות מחוץ למפלגה בכלל, למשל הוא הפקיד את המשא ומתן העקיף עם ישראל בידי נביה ברי, מנהיגה של אמל, והפקיד את האחריות להסדרים הפנימיים בלבנון בידי המפלגות הפוליטיות של המדינה. החלטות אלו מוכיחות גמישות רבה יחסית מצידו של קאסם, שמוכן לתת לארגון לקחת צעד אחורה, בייחוד במה שנוגע להחלטות פוליטיות – ככל הנראה מתוך מודעות לחולשה הנוכחית של הארגון.
מול איראן וישראל
גם היחסים עם איראן, להערכתו של מולאנא, עתידים להשתנות. הן נסראללה והן קאסם מחויבים באופן דוקטרינרי עקרוני בציות למנהיג העליון האיראני. למרות זאת, בפועל הפקידה איראן סמכויות רבות בידי נסראללה – החל במקום המרכזי שלו בהנהגת ציר ההתנגדות וכלה בתקשורת עם החות'ים בתימן, שלה היה אחראי. עתה, עם מותו של נסראללה ועם המכות הקשות שספג הארגון, ייתכן שאיראן תעריך מחדש את מקומו המרכזי במסגרת מערך הבריתות שלה, ותאפשר לו פחות אוטונומיות – גם אם היא תתאמץ שלא לעשות זאת באופן שיפגע בתדמיתו הציבורית.
ברמת יחסו של חיזבאללה לישראל, קאסם מחויב באופן היסטורי לכך שההצדקה של חיזבאללה היא המאבק בישראל. למרות התבוסה שספג הארגון, נראה שבסופו של דבר נותר קאסם מחויב לעקרונות המסורתיים של המאבק של חיזבאללה מול ישראל – מאבק א־סימטרי שנועד לא להשיג הכרעה בשדה הקרב אלא להסב לישראל נזק אסטרטגי ארוך טווח, וכך "לנצח בנקודות".
עם מותו של נסראללה ועם המכות הקשות שספג הארגון, ייתכן שאיראן תעריך מחדש את מקומו המרכזי של מנהיג חיזבאללה במסגרת מערך הבריתות שלה, ותאפשר לו פחות אוטונומיות
קאסם מדגיש שבסופו של דבר, כדי להימנע מהפסד אסטרטגי, על חיזבאללה להתמקד במטרה זו, שהיא מטרתה המרכזית, על פני סוגיות אחרות ומשמעותיות פחות, כמו עימותים פנימיים עם כוחות ערביים ומוסלמיים. קאסם טוען שהארגון פעל כך גם בעבר – טענה העומדת בסתירה בעיקר למעורבות העמוקה שלו במלחמה בסוריה לטובת משטר אסד.
מולאנא מסכם ומציין שקאסם תקוע בין הפטיש של המתקפה הישראלית והסדן של התנאים הפנימיים והחיצוניים שהובילו את חיזבאללה למצבו הנוכחי – בייחוד התפוררות התמיכה החיצונית שלו והתסיסה העדתית בלבנון עצמה, שמעורבות הארגון במלחמה בסוריה עוררה. ככלל, נדמה שכדי להשיב את הלגיטימציה לארגון שלו, על בסיס הרעיון שמטרתו המרכזית הוא סיוע לפלסטינים, יצטרך קאסם לנווט את הארגון הרחק מן הקונפליקטים העדתיים, שהוא מעורב בהם עד צוואר בתוך לבנון עצמה.
טרנספורמציה אידיאולוגית
מאמרו של בשאר א־לקיס במרכז למחקרים פלסטיניים שבסיסו בביירות, עוסק בסוגיה זו – הגישה ההיסטורית של קאסם למעמד של חיזבאללה בתוך לבנון. א־לקיס מראה שהארגונים שהקימו את חיזבאללה השתייכו לשני זרמים – אחד שראה בחיזבאללה בעיקר תנועה שיעית-לבנונית מקומית שהאופק הפוליטי שלה הוא לבנון עצמה, ושני שראה בחיזבאללה ארגון מוסלמי בינלאומי. שתי האוריינטציות הגיעו לקונצנזוס בעיקר סביב ההתנגדות לישראל. קאסם, הוא מראה, השתייך אידאולוגית לזרם השני במקורו – זרם שהעמיד בראש מעייניו את הקמתה של מדינה אסלאמית על פי דגם הדומה לזה של איראן.
עד שנת 1996, נמנע חיזבאללה מהשתלבות במערכת הפוליטית בלבנון בעיקר משום שהוא לא נאלץ לעשות זאת, שכן הסורים סיפקו לו מטרייה פוליטית שאפשרה לו לפעול בתוך לבנון. ב־1996, בעקבות מבצע ענבי זעם, זיהה הארגון הזדמנות להשתלב בפוליטיקה הלבנונית, וקרא מיד עם תחילת המלחמה ל"מפגש לאומי רחב", תוך שנעים קאסם מופיע לראשונה על רקע דגל לבנון.
עד שנת 1996, נמנע חיזבאללה מהשתלבות במערכת הפוליטית בלבנון. בעקבות מבצע ענבי זעם זיהה הארגון הזדמנות להשתלב בפוליטיקה הלבנונית, וקרא מיד עם תחילת המלחמה ל"מפגש לאומי רחב"
עד שנת 2000, אז רשם הארגון לזכותו את ההישג של נסיגת ישראל מלבנון, הושלם תהליך הלבנוניזציה שלו – טרנספורמציה שלוותה בניסוח של אידאולוגיה שתאפשר לאלמנטים האסלאמיים-בין־לאומיים של הארגון להשתלב במדינה הלבנונית. קאסם שיחק תפקיד מרכזי בטרנספורמציה אידאולוגית זו – בכמה מאמרים וספרים, הוא ביקש לספק תשתית תיאורטית שמחברת את חיזבאללה ללבנון ומפרידה אותו ממנה בעת ובעונה אחת וכן מציגה את פעילות הארגון כהמשך אורגני של תנועות התנגדות אחרות באזור.
מציאות שסותרת את עצמה
המסמך האידאולוגי המקיף האחרון של חיזבאללה הוא "אמנת חיזבאללה הפוליטית" משנת 2009, וזהו גם הניסיון של הארגון ליישב בין זהותו המוסלמית והלאומית, ובין דמוקרטיה לסמכותנות. המסמך מציב את השיח הלאומי הלבנוני במרכזו גם כשהוא דן בסוגיית פלסטין. מאז 2009, א־לקיס מטעים, המצב רק נעשה מסובך יותר, ושאלת היכולת ליישב בין קיומו של חיזבאללה לבין עקרונות דמוקרטיים רק נעשתה יותר דוחקת.
ב־2009 עוד לא הייתה ברורה הסתירה בין הדברים, בעיקר משום שההתנגדות העממית לארגון הייתה פחותה, וכן עדיין לא התפתחה בלבנון דרישה לדמוקרטיה מעבר למסגרות העדתיות המסורתיות. רק עם פריצת אירועי האביב הערבי, וביתר שאת עם תחילת ההתקוממות העממית בלבנון ב־2019, התבררה הסתירה בין הדרישה לדמוקרטיה, והאפשרות של התקוממות עממית הכרוכה בדרישה זו ובין ההשפעה הנרחבת של הארגון על לבנון.
גם הניסיון העקרוני של חיזבאללה לשלב בין לאומיות ואסלאם פוליטי נסדק מהותית עם כניסת הארגון למלחמה בסוריה. נוסף על כך, נראה שיש סתירה מהותית בין האופי העדתי של חיזבאללה לבין הפרויקט של בניין מדינה אזרחית בלבנון. ככל שהסתירות הללו מאיימות על מעמדו הפנימי של הארגון הן גם מעלות את השאלה, בעקבות המלחמה האחרונה עם ישראל, האם אכן יוכל הארגון להיאבק באופן אפקטיבי בישראל כשמעמדו הפנימי מעורער והוא איננו נהנה מתמיכה של "רצון העם" הלבנוני?
הניסיון העקרוני של חיזבאללה לשלב בין לאומיות ואסלאם פוליטי נסדק מהותית עם כניסת הארגון למלחמה בסוריה. נוסף על כך, נראה שיש סתירה מהותית בין האופי העדתי של חיזבאללה לבין הפרויקט של בניין מדינה אזרחית בלבנון
א־לקיס תוהה אם דווקא העובדה שהנהגת הארגון נמחקה כמעט כולה עשויה לאפשר דווקא כעת תשובות חדשות לשאלות אלו, תוך שחרור הארגון מקונספציות העבר. א־לקיס מדגיש כי הגישה שסבורה שלא ניתן להתגבר על האופי העדתי של לבנון עדיין דומיננטית בשיח הפוליטי במדינה – כאשר לפי גישה זו, המטרה המרכזית של העדה השיעית היא דווקא העימות האידאולוגי עם הציונות.
א־לקיס סבור שזוהי גישה שגויה מן היסוד. לדעתו, הפוליטיקה העדתית פשטה רגל בעקבות מחאות 2019, והתברר שהיא מנוגדת באופן יסודי ומהותי לבניין של מדינה מתפקדת בלבנון. מבחינה אזורית, הוא מציע לחיזבאללה להשתמש בשינויים המסתמנים במערכי הבריתות באזור כדי לקדם דה־אסקלציה ויציבות באזור באופן כללי ובייחוד בסוריה. הוא מציע שהארגון יכול להוביל אסטרטגיה מאוחדת של הגורמים הבלתי־מדינתיים באזור, כולל החמאס, הג'יהאד האסלאמי והאחים המוסלמים, כדי לקדם הסדר אזורי שכזה תחת החסות של המעצמות האזוריות, ובהן איראן, טורקיה וערב הסעודית.
אליצור גלוק כותב בפרויקט אופק – מיזם משותף למכון ון ליר, הפורום לחשיבה אזורית ומרכז אעלאם בנצרת.