עשרות אלפי תושבים התפנו או פונו מבתיהם שבצפון מאז תחילת מלחמת ״חרבות ברזל״. תחקיר ״המקום הכי חם״ מעלה את הכשלים בתוכניות החירום לצפון ושרשרת של מחדלים שהחלה שנים לפני ה-7 באוקטובר 2023: הסרת אחריות מצד משרדי הממשלה, חילופי האשמות הדדיים, וחוסר בהירות בנוגע להתנהלות בשעת חירום הותירו עשרות אלפי אזרחים בלי כל מענה בשעת חירום – ״שעה״ שהפכה לשנה ארוכה.
עשרה ימים עברו בין אותה שבת שחורה ועד שהכריזה הממשלה על הפעלת תוכנית ״מרחק בטוח צפון״ לפינוי יישובי הצפון. רשות החירום וצה"ל הודיעו על פינוי 28 יישובים במרחק עד 2 ק״מ מגבול לבנון, אך ראשי המועצות, שהורו על פינוי עצמאי כבר ב-8 באוקטובר, התלוננו על נתק מתמשך מול משרד ראש הממשלה בנוגע להוצאת התכנית לפעול.
במכתב ששלח מבקר המדינה לראש הממשלה ופורסם פומבית ב-27 ביוני 2024, סימן המבקר את משרד הפנים ואת רשות פס״ח שתחתיו (פינוי, סעד, חללים) כמי שהיו אמורים לנהל את הפינוי והקליטה של התושבים המפונים מהצפון ומהדרום. הפינוי אמור היה להתנהל יחד עם הרשויות המקומיות ועם רח״ל (רשות חירום לאומית שתחת משרד הביטחון), אך ברגע האמת, לדברי המבקר, הם כלל לא פעלו.
מבקר המדינה סימן את משרד הפנים ואת רשות פס״ח כמי שהיו אמורים לנהל את הפינוי והקליטה של התושבים המפונים, יחד עם הרשויות המקומיות ועם רח״ל. ברגע האמת, לדבריו, הם כלל לא פעלו
״התוצאה הקריטית של המחלוקת היא בראש ובראשונה אי הפעלת הרשות העליונה לפס״ח – הגורם האחראי, המתכנן, המנחה, המתאם והמפקח על מערך קליטת אוכלוסייה מפונה בשעת חירום (וגם על הטיפול בחללים אזרחיים)״. משרד הפנים מצידו, מיהר להתנער מאחריות, ואותם כשלים הביאו להתנהלות מחפירה של רוב משרדי הממשלה בשעת חירום, שאת אדוותיה חווים תושבי הצפון עד היום.
שנה לתחילת מלחמת ״חרבות ברזל״, שבועיים לתוך התמרון הקרקעי בלבנון, ויממה אחרי ששני תושבי קריית שמונה נרצחו במטח רקטות לעיר, מעלה תחקיר ״המקום״ לא מעט סימני שאלה מטרידים בנוגע להתנהלות משרדי הממשלה בחירום – על אחת כמה וכמה כשמדובר במשרדים של ממשלה שמצויה בשעת חירום לסירוגין כבר שנים ארוכות. ראשי העיריות והמועצות נותרו בעלטה, השרים מתווכחים עם מבקר המדינה, ועשרות אלפי אזרחים שמצאו את עצמם בלב קו העימות – עדיין מצויים ללא מענה. מה באמת קרה סביב כישלון הפינוי של תושבי הצפון מאז ה-7 באוקטובר?
תוכניות למגירה
שתי סתירות מהותיות שמצאנו בין תוכניות החירום השונות של צה״ל ושל הממשלה יכולות לשפוך אור על התנערותו של משרד הפנים מאחריות. תוכנית ״מרחק בטוח״, שמהווה הבסיס לתוכנית האופרטיבית של צה״ל, התקבלה בשנת 2015 בהתבסס על תוכנית הפינוי ״מלון אורחים״ משנת 2012. ב-18 באוקטובר התקבלה החלטת ממשלה 975 על הפעלת התכנית, שקבעה כי על משרדי הממשלה לפעול לפי נהלי ״מלון אורחים״.
על פי תוכנית ״מלון אורחים״, מערך מתקני הקליטה הארציים אליהם מגיעים המפונים בשעת חירום מתבסס על בתי ספר ועל מתנ"סים שנמצאים בתחומי הרשויות המקומיות. ״רק אם לא יהיה די בתשתית זו, ובכפוף לתיאום מקדים עם משרד האוצר, תישקל האפשרות להרחיב את הקליטה לפנימיות, אכסניות, ובמקרה הצורך גם לבתי מלון", נכתב.
גם משרד הביטחון ראה במשרד הפנים כאחראי העיקרי לניהול הפינוי, אולם לטענת משרד הפנים, תכנית הפינוי למלונות לא נמצאת תחת אחריותו, שכן הוא אחראי על פינוי למתנ"סים ולבתי ספר בלבד
בניגוד לכך, על פי החלטה 975 של הממשלה בדבר הפעלת התוכנית, מערך מתקני הקליטה אליהם יגיעו המפונים יתבסס על אכסניות ובתי מלון תחילה, ״בהתאם להיצע ולנדרש על פי תקנות חובת המכרזים. זאת בכפוף לתוכנית שתאושר על ידי צוות מקצועי בו חברים ראש רח"ל או נציגו, והמנהל הכללי של משרד הפנים או נציגו״, נכתב.
מחילופי מכתבים בין משרד הביטחון למשרד הפנים, אותם גם פרסם המבקר, עולה כי גם משרד הביטחון ראה במשרד הפנים כאחראי העיקרי לניהול האירוע. אולם לטענת משרד הפנים, תכנית ״מלון אורחים״ לפינוי למלונות ולבתי הארחה לא נמצאת תחת אחריותו, שכן הוא אחראי רק על פינוי למתנ"סים ולבתי ספר. אפשר להבין את ה״בלבול״ של משרד הפנים, שכן תכנית ״מרחק בטוח״ מבקשת לפעול על פי תכנית ״מלון אורחים״, שמייעדת את המפונים לבתי הספר. יחד עם זאת, אין להתעלם מהחלטת הדרג המדיני, שאמורה להיות ההחלטה הקובעת, והיא זו שהפנתה את המפונים באופן סופי לבתי המלון.
כרוניקה של הסרת אחריות
הפערים בין המשרדים מעמיק עוד יותר כשמתגלות ציפיותיה של הממשלה לגבי מי הוא בעל הסמכות לשיבוץ ולקליטת המפונים. על פי תכנית ״מלון אורחים״, משרד הפנים הוא האחראי לאיתור מתקני קליטה בפריסה ארצית, העומדים בהנחיות המיגון של פיקוד העורף ומסוגלים לקלוט כ-300 אלף איש. על פי התוכנית, המשרד הוא זה שאחראי גם על הנחיית הרשויות המקומיות להיערכות מבחינת תשתית ושירותים בסיסיים, בהיקף של לפחות 4 אחוז ממספר תושבי הרשות, והוא זה אמור לפקח על היערכותן ולנהל את מערך הקליטה.
החלטת ממשלה 975 לעומת זאת, מטילה את האחריות על ניהול הקליטה על משרד הביטחון, שפועל בשטח באמצעות רח״ל. על פי ההחלטה, ההתקשרות עם מתקני הקליטה תיעשה על ידי משרד הפנים, אך שיבוץ המפונים וניהול קליטתם ושהייתם במתקני הקליטה ״תיעשה על ידי רח"ל ובאחריותה״, לשון ההחלטה. ״לרבות באמצעות הקצאת כוח אדם על ידי הצבא לצורך ניהול קליטת המפונים במתקן ותיאום השירותים הנדרשים להם לאורך שהייתם בו״.
על פי אתר משרד הביטחון, תפקידיה של רח"ל בשעת חירום הוא ״גיבוש תמונת מצב של המרחב האזרחי והצגתה לשר הביטחון ולממשלה, תיאום פעולות ההסברה לציבור ומסירת מידע הניתן לציבור על השירותים הניתנים לאוכלוסייה, תיאום הפעולות הדרושות לקליטת סיוע בינלאומי, המלצה לוועדת מוכנות המשק העליונה (ומ"ע) במענה למצבי חירום מתפתחים ובצורך בתחילת שימוש במלאי אסטרטגי, מעקב אחר יישום החלטות שר הביטחון ומילוי כל תפקיד שיוטל על ידי שר הביטחון״. רח״ל, כעולה מהפירוט, אחראית על תכנון ויצירת אסטרטגיה לשעת חירום, על הסברה ועל תיאום בין גורמים. ניהול קליטת המפונים, לעומת זאת, הוא לא חלק ממערך תפקידה.
בשנת 2018 נקבע כי יוענקו לפיקוד העורף עיקרי הסמכויות הביצועיות שהיו לרח"ל. בפועל, מאז שנת 2014 אין בישראל גוף מרכזי לאומי רשמי המאחד ומתכלל את האחריות והסמכות בנושא
זה לא במקרה שרח"ל אינה מוסכמת להחזיק בתפקיד. ב-8 השנים האחרונות צנחו תקציביה ב-60 אחוז, והוצאו סמכויותיה כמי שהייתה אמורה להיות גוף מרכזי בניהול מצבי חירום ומשבר. רח"ל, שהוקמה בשנת 2007 כמטה מתכלל על הטיפול בחזית האזרחית כתשובה ללקחי מלחמת לבנון השנייה, עברה לא מעט שינויים, ומאז הקמתה החלו להיווצר בעיות סמכות וחפיפה בינה לבין פיקוד העורף. בשל הכפילויות הרבות בין הגופים, חוסר התיאום ביניהם וההבנה כי צריך גוף מתכלל של צרכי העורף, בשנת 2011 הוקם המשרד להגנת העורף, אך זה נסגר 4 שנים לאחר מכן עקב ויכוחים פוליטיים.
בשנת 2018 ועדת מזרחי ל"בחינת סמכויות הגופים" קבעה כי יוענקו לפיקוד העורף עיקרי הסמכויות הביצועיות שהיו עד לאותה עת בידי רח"ל. אולם בפועל, מאז החלטת ממשלה 1661 משנת 2014, שמטרתה הסדרת הסמכויות בנוגע לטיפול בעורף בעתות שגרה וחירום, אין בישראל גוף מרכזי לאומי רשמי המאחד ומתכלל את האחריות והסמכות בנושא.
פס״ח מבינה את סמכותה, משרד הפנים מתנער
למרות הסתירות בהחלטת הממשלה מול התכנית לפינוי, מאחוריה מנסה להתחבא משרד הפנים, נראה שיש גוף שיודע היטב את סמכותו בנושא. פס"ח, רשות פינוי חללים וסעד של משרד הפנים, שלחה כחודש לפני ה-7 באוקטובר אוגדן לראשי הרשויות. באוגדן תוארו לפרטי פרטים אופן ההתנהלות של פס״ח מול הרשויות המקומיות בעת שגרה, בעת במעבר לחירום ובזמן אירוע החירום עצמו.
על פי האוגדן, פס"ח רואה בסמכותה כמנחה, מתכננת, מתאמת ומפקחת בכל הקשור לקליטת האוכלוסייה האזרחית יחד עם הרשויות. עוד נכתב כי משרד הפנים הוא הסמכות העליונה להפעלת מתקני הקליטה הארציים, ועליו להיות המוכנות לתחילת קליטה תוך 24 עד 72 שעות, בהתאם לאופי המתקן ואפשרויות הפינוי.
חודש לפני ה-7 באוקטובר שלחה רשות פינוי חללים וסעד של משרד הפנים (פס״ח) אוגן לגבי התנהלותה בחירום. באוגדן נכתב כי משרד הפנים הוא הסמכות העליונה להפעלת מתקני הקליטה הארציים, אולם הוא, מצידו, מתנער
ההבנה של רשות פס"ח את סמכותה, לצד תפיסתם של משרד הביטחון ומבקר המדינה את סמכותו של משרד הפנים באירוע, מבהירה כי הכשל הראשוני והמרכזי ביותר הוא תחת אחריותה של פס״ח. מבחינת ראשי הרשויות שנמצאות פחות מ-2 קילומטרים מהגבול, הגדלת הראש והדרישה להתפנות במהירות הייתה נכונה ומצילת חיים לשעתה. אולם שאלות עולות גם לגבי התנהלותן של הרשויות ברגעי הפאניקה והמשבר מול תכניות החירום של פס"ח, שהוכנו מבעוד מועד וחיכו במגירה.
לא מעודכנים, לא מתפקדים
על פי האוגדן של פס״ח, ראשי הרשויות, כזרועות הביצועיות של משרד הפנים, הם אלו שאחראיים על הקמת תאי פס״ח. בכל רשות אמור לפעול תא פס"ח מתפקד, בעל ועדה ויו"ר שממונה על ידי הרשות, והוא האחראי על תכנון קליטת אוכלוסייה בחירום וטיפול בחללים. מנהל תא הפס"ח ברשות אחראי על הפעלת התא למכלול האוכלוסיה, כלומר על ריכוז תמונת המצב בתחום הפס"ח ומתן מענה לסוגיות שוטפות בתחום אחריותו. על ועדת פס"ח הרשותית להתכנס תוך 4 שעות מתחילת אירוע החירום, ולסיים את התארגנותה תוך 24 שעות. בסוף אותה יממה אמורה הועדה להיות מוכנה להתארגנות לקליטת התושבים המפונים במקלטי הקליטה המקומיים, ועד 72 שעות במתקני הקליטה הארציים.
מההתנהלות הכאוטית סביב פינוי התושבים בשבועות הראשונים למלחמה עולות שאלות לגבי הפעלתו, תקינותו או אף קיומו של מערך תא פס"ח במועצות הצפוניות. לשאלה זו לא קיבלנו תשובות מהמועצות, וההוכחה היחידה להימצאותו מתקיימת בדו"ח שהוציאה מועצה אזורית מטה אשר בשנת 2022 שעסק בתקינותו של תא הפס"ח שלה. נכון לשנה זו נראה כי חלק ממתקני הקליטה לא עמדו בדרישה להיות מוכנים ומותאמים, לא נבדק האם הם עומדים בתנאי רשות הבריאות, היה חסר ציוד נדרש להפעלת התר״ח (תרחיש חירום), ותיקי הפס"ח לא היו מעודכנים.
על ועדת פס"ח הרשותית להתכנס תוך 4 שעות מתחילת האירוע, ולסיים את התארגנותה תוך 24 שעות. מההתנהלות הכאוטית סביב פינוי התושבים בשבועות הראשונים למלחמה עולות שאלות לגבי הפעלתו, תקינותו או אף קיומו של מערך תא פס"ח במועצות הצפוניות
מבחינת ביקורת, פיקוח, ומעקב כשירות ומוכנות של הרשויות לביצוע משימתם בחירום, אחראי מנהל תחום החירום והפס"ח המחוזי. ההיערכות והמוכנות של כל רשות מקומית לביקורת יחולו על יו"ר ועדת הפס"ח המקומית ועל מנהל התא. הביקורות יתקיימו אחת לשלוש שנים במסגרת ביקורת משולבת פיקוד העורף.
לא ברור האם במועצות הצפוניות היה מערך פס"ח מתפקד והאם המועצות, טרם המלצותיהן לפינוי מיידי, הפעילו את ועדת פס"ח להתייעצות על שאלת הפינוי, כפי שמוסבר באוגדן פס"ח על התנהלות בשעת חירום. בנוסף, בכל הנוגע לביקורת ולפיקוח על מוכנות לחירום, נשאלת השאלה האם בדקו רח"ל או פיקוד העורף בשנה האחרונה את תקינות פס"ח במועצות, שכן זה הוא חלק מתפקידן.
17 שנות כשל
חוסר הסדרת הסמכויות הוא כשל של 17 שנה של מלחמות פוליטיות, שעלו בדוחות מבקר המדינה 4 פעמים בעבר, וכנראה יגיעו בקרוב גם לפעם החמישית. על פי דו״ח "היערכות העורף ותפקודו במלחמת לבנון השנייה" שפורסם ביולי 2007, הצביע המבקר לראשונה על החוסר בהסדר חקיקתי מקיף, המרכז את כל העניינים הנוגעים לטיפול בעורף בעתות חירום. מדובר בהסדר שאמור היה להבהיר את מדרג הסמכויות ואת תחומי האחריות של כל אחד מהגופים המטפלים בעורף בחירום, וכן את קשרי הגומלין ביניהן.
בשנת 2013 העיר המבקר כי טרם באה על פתרונה סוגיית הסדרת תחומי אחריותו וסמכויותיו של המשרד להגנת העורף, שהוקם שנתיים לפני כן. ״בעת התרחשות אירוע חירום, מצב זה עלול לגרום לאי בהירות בעניין חלוקת תחומי האחריות בין שר הביטחון, השר לביטחון פנים והשר להגנת העורף, וכן בין כל הגופים המטפלים בעורף בחירום״.
מבקר המדינה ביקר את הסדרת סמכויות הפינוי בחירום לאורך 17 שנה, על פני 4 דוחות שונים. לאחד הדוחות השיב משרד הביטחון כי ״המוכנות לפינוי ערים נמוכה בשל הסבירות הנמוכה לפינוי ערים״
גם ביולי 2016 חזר המבקר וטען כי עדיין לא הוצגו לממשלה תכניות שנתיות ורב-שנתיות כוללות לטיפול בעורף האזרחי, וזאת על אף החלטה 1661 שהורתה על יצירתן שנתיים קודם. בנוסף כתב המבקר כי לא הושלמה הסדרת הסמכויות וחלוקתן בין המשרד לביטחון פנים למשרד הביטחון, וכי אי-הסדרת הסמכויות ביניהן עלולה אף היא לפגוע בהיערכות העורף ובטיפול בו בשעת חירום.
בדו"ח המבקר משנת 2020 שוב נכתב כי טרם הוסדרו סמכויות הגופים המטפלים בעורף. מהדו״ח עלה כי התוכניות לפינוי אוכלוסייה טרם הושלמו וחלקן אינן ברות ביצוע, בעיקר ביחס לשדרות ולקריית שמונה. כמו כן הדגיש המבקר כי לא לכל היישובים נקבעו יעדי קליטה, וכי יש לגבש בהקדם תוכנית שלמה לפינוי וקליטה של תושבי הצפון.
משרד הביטחון השיב לדו״ח המבקר כי ״המוכנות לפינוי ערים נמוכה הן בשל הסבירות הנמוכה יותר לפינוי ערים ביחס לפינוי יישובים, והן לנוכח העובדה כי לערים לא קיימת תוכנית קליטה סדורה על ידי פס"ח, כפי שקיימת ביישובים הכפריים״.
חורים שחורים
מכתב המבקר שפורסם השנה עסק לא מעט גם באוכלוסיות שמחליטות להתפנות על דעת עצמן. על פי המבקר, האחריות לדאוג לתושבים שמתפנים עצמאית מוטלת אף היא על משרד הפנים, שמתנער גם מהם. בתוכנית ״מלון אורחים״ מוזכר המשרד להגנת העורף כגוף שאמור לגבש תפיסה לאומית כוללת לטיפול במתפנים העצמאיים, כאשר המשרדים הממשלתיים והרשויות אמורים להעניק את התנאים הבסיסיים עבורם. אולם מאז סגירת המשרד בהחלטת ממשלה בשנת 2014, הדבר לא הוסדר.
בשנת 2020 הפנה דו״ח המבקר את האחריות להפקת תכנית למתפנים עצמאית על רח"ל, והתריע על פגיעה במתן שירותים בסיסיים לתושבים שתתקיים במידה ולא תהיה היערכות לטיפול באוכלוסיה זו. עד ה-7 באוקטובר לא יצאה תכנית המתכללת את הטיפול במתפנים העצמאיים, ובאוגדן העדכני ביותר של פס"ח, מיולי 2023, לא רשום דבר אודות אחריותה עליהם.
בתוכנית משנת 2012 מוזכר המשרד להגנת העורף כגוף שאמור לגבש תפיסה לאומית לטיפול במתפנים העצמאיים, כאשר המשרדים הממשלתיים והרשויות אמורים להעניק את התנאים הבסיסיים עבורם. בפעול הדבר לא הוסדר מאז סגירת המשרד בשנת 2014
חוסר המוכנות של המשרדים לתרחיש הפינוי העצמאי הנרחב שקרה בעשרת הימים הראשונים למלחמה ועד שיצאה התכנית לפועל, היא זו שהביאה לכאוס בצורת פיזור עשרות אלפי אנשים בכל רחבי הארץ, ללא ידיעתו וניהולו של משרד הפנים על מקום הימצאם. משרד הפנים שחרר את ידיו מהאירוע ובמקומו נכנסו משרד התיירות ורח"ל, אך ללא מאגר מידע על המפונים נוצרה בעיה גדולה באיתור, האיסוף ובהצלבת המידע. דבר זה גרם לעיכוב משמעותי בתמיכה הכלכלית שהבטיחה המדינה עבור שיפוי המלונות, ועבור המשפחות המפונות שלא התפנו עצמאית טרם החלטת הממשלה.
מקלט לא מוגן
״כל הקדנציה ביקשתי תכנית פינוי ואלוף פיקוד צפון אמר לי שלא תהיה. שיפנו את שדרות לפני קריית שמונה״, אומר אביחי שטרן, ראש עיריית קריית שמונה בשיחה עם ״המקום הכי חם״. לטענתו המדיניות לא צריכה להיות פינוי ערים, אלא מוכנות לשהייה ממושכת במקלטים. "גיוס כיתת כוננות ורבש"צ (רכז ביטחון שוטף צבאי) לישוב, גיוס תרומות לשיפוץ מקלטים, ציוד בטלוויזיות ואינטרנט. כל מקלט ברמה גבוהה אצלנו, אבל הכל היה לפני 7 באוקטובר. מקלטים כבר לא הרגישו מוגנים כשהם 2 קילומטרים מהגבול".
לדברי שטרן בתחילת המלחמה היה ניסיון להקים מתקני קליטה המוניים בבתי ספר בדרום המועצה, אך במבחן המציאות זה לא היה ישים או ריאלי לקלוט עשרות אלפי אנשים במתחמים שאינם ערוכים לקליטה המונית כזו.
למשרד הביטחון לקח כ-20 יום להכניס את קריית שמונה לתוכנית ״מרחק בטוח״ צפון. עד אז, רוב התושבים פונו על ידי ראש העיר. ״מקלטים כבר לא הרגישו מוגנים כשהם 2 ק״מ מהגבול״, הוא אומר. ״הייתי צריך לפנות 20 אלף איש לבד, מעזרה ומתרומות״
במכתבו לנתניהו שפורסם ביוני השנה, מתאר מבקר המדינה את מצב פינוי קריית שמונה. ״תושבי העיר פונו לכ-300 מוקדים שונים ברחבי הארץ, באופן שאינו סדור ואינו מתואם בין משרדי הממשלה. זאת, ללא יכולת שליטה ובקרה של עיריית קריית שמונה על הטיפול בתושביה המפונים, מבלי שהוגדרה האחריות של כלל הרשויות המקומיות הקולטות לטיפול באוכלוסייה זו, ובמתן האמצעים הנדרשים לשם הטיפול בתושבים בתחומי החינוך, הרווחה, הבריאות, התעסוקה ועוד".
לעומת שאר הישובים הקרובים לגבול שפונו בהחלטת ממשלה עשרה ימים אחרי תחילת המלחמה, למשרד הביטחון ברח״ל לקח עשרה ימים נוספים להכניס את קריית שמונה להחלטה הממשלתית ״מרחק בטוח״ צפון. עד אז, רוב קריית שמונה פונתה באופן עצמאי על ידי העירייה. ״עברתי סיוטים״, אומר שטרן. ״הייתי צריך לפנות 20 אלף איש לבד, מתרומות ומעזרה. גייסתי בגדים וציוד בסיסי, כמו 600 מכונות כביסה ומייבשים למלונות. הייתי צריך לארגן הסעות, לפתוח מערכות חינוך, להקים חמ"לים וצוותים ולקלוט רכזי קהילות למלונות שיתפעלו הכל, והרוב היה מתרומות. התנהלנו ממש מיום ליום״.
בין הכסאות
בשל הפיזור הגדול של המפונים, בשל היעדרו של גורם מתכלל ובתוך הכאוס שנוצר בהעברת המידע בין הרשויות לבין המשרדים והגופים האחראים, משרדי ממשלה נוספים התקשו לתת מענה ראוי למפונים. על פי דו״ח מרכז המחקר והמידע של הכנסת מדצמבר 2023, שעסק בשירותי חינוך לתלמידים שפונו מבתיהם בתקופת המלחמה, משרד החינוך עדיין לא ידע להצביע על קליטתם של כ-19 אחוז מתלמידי הצפון במערכות החינוך (מגיל לידה עד 18), לצד 25 אחוז מתלמידי החינוך המיוחד.
בנוסף נכתב בדו"ח כי ישנו חוסר בהירות באשר לחלוקת האחריות והסמכות בין הגורמים השונים בכל הקשור למתן שירותי החינוך לתלמידים המפונים, וכי בחלק מהמקרים יש קושי בהעברת מידע בין משרד החינוך, הרשות המפונה והרשות הקולטת. חסמים נוספים קשורים בשיבוץ ובהעסקה של עובדי ההוראה ברשות המפונה במסגרות חדשות.
מתלמידים שלא פונו ונשארו ללמוד במערכות החינוך שבישובים המפונים התעלם המשרד. גם במקרה זה כל רשות יצרה לעצמה פתרונות, חלקם מעוררי השראה וחלקם מאולתרים ולא מוצלחים. במאי האחרון פרסמו כי תלמידי תיכון ביישובים הדרומיים שבמועצת הגליל העליון נאלצו ללמוד בבית ספר יסודי ביישוב בדרום המועצה, כשהם יושבים על כיסאות ילדי כיתות א'-ו' ולומדים שעתיים ביום החל מהצהריים.
ברשויות התפתחו מודלים שונים של חינוך בהתאם למצבה של כל רשות. התוצאה בשטח הייתה נשירה סמויה, פערי לימוד וחינוך משמעותיים, ומקרים רבים של נפילה בין הכיסאות בכל הקשור לצרכי החינוך המיוחד
בשל המצב, כל קהילה דאגה לעצמה בהתאם ליכולותיה, חוזקה, חוסנה ומצבה האקונומי. ברשויות התפתחו מודלים שונים של חינוך בהתאם למצבה של כל רשות, אבל התוצאה בשטח הייתה נשירה סמויה, פערי לימוד וחינוך משמעותיים, ומקרים רבים של נפילה בין הכיסאות בכל הקשור לצרכי החינוך המיוחד.
בחודשים האחרונים התריע הביטוח הלאומי כי ללא חקיקה מחודשת של הממשלה להארכת מענקי הפינוי לתושבי הצפון והדרום, ובלי הארכת מענקי העידוד לעובדי הצפון ששבו לעבודתם, יופסקו התשלומים באוגוסט. כמו שקרה עשרות פעמים במערכה הנוכחית, הממשלה חיכתה עד לרגע האחרון כדי למהר ולהדביק פלסטר משומש נוסף, הפעם בצורת ״הקופסה החוץ תקציבית״. נדמה כי גם עכשיו, אחרי שנה של התנהלות קלוקלת, הפלסטר המשומש של תכנית מצומצמת שאינה מותאמת למציאות המורכבת תמשיך להתארך מדי מספר חודשים, ללא כל ודאות או יציבות. ומי שסובלים הם כרגיל, אלו שזקוקים לעזרה הרבה ביותר, ונקלעו ללב ליבה של הלחימה.