במשך 47 יום שני גבאי נחשבה נעדרת, עד שהתברר שנקברה בטעות בקבר של נרצחת אחרת, גם היא מהנובה. גבאי בת ה-25 עבדה בפסטיבל כסלקטורית ולאחר שעות ארוכות בהן של מנוסה, נרצחה על ידי מחבלי חמאס באמבולנס המוות, בו הסתתרו כ-11 צעירים עד שמחבלים ירו לעבר האמבולנס טיל RPG שהחריב אותו כליל. ״חשוב לנו להנציח את שני במקום בו היא סיימה את החיים שלה״, אומר אחיה, אביאל. ״הקמנו פינת הנצחה פיראטית בדיוק במקום שבו היא נרצחה. שמנו שם שני שלטים, אחד מסביר על מה שהיא עברה באותה שבת ועוד אחד מספר עליה, מי היא הייתה. שמנו המון תמונות שלה ושל המשפחה, מקום שאפשר להדליק בו נרות נשמה, הבאנו ספסל ונטענו עצים. ההורים שלי שם לפחות פעם בשבוע, ולפעמים אפילו יותר. זה מאוד משמעותי לנו ואני יודע שזה מאוד משמעותי גם לכל המשפחות האחרות״.
אף חבר כנסת לא דיבר איתנו. לא התנצלו, לא השתתפו בצערנו, כלום״, אומר מאיר, אביה של בר זוהר שנרצחה בנובה. ״מגיעים לאתר אלפי אנשים ביום, אבל בחורף שקעו שם רכבים. והממשלה? כלום, אפס נאדה״
כ-4,400 מבלים הגיעו בלילה שבין ה-6 ל-7 באוקטובר לחניון רעים, לחגוג בפסטיבל של הפקת הנובה. לפחות 365 בני אדם נרצחו ו-43 נוספים נחטפו לרצועה – 17 מהם עדיין בעזה, וככל הידוע עדיין בחיים. מאז אותה שבת שחורה הפך חניון רעים והיער הסמוך לו לאתר הנצחה עצמאי, שכולו מתופעל ומנוהל על ידי בני משפחות הנרצחים והחטופים – מאות שלטים הוצבו במקום, פרחים מפוזרים ברחבי השטח, ומצבות מאולתרות הוקמו על ידי המשפחות, חברים וקרובים בזירות המוות השונות. על פי הערכות משרד המורשת, כ-2,000 מבקרים פוקדים את האתר מדי יום. המשפחות האבלות מקבלות את פניהם במקום, מעבירות סיורים ומספרות על יקיריהן שנרצחו. מבחינת המשפחות מדובר באתר הנצחה לכל דבר ועניין, אך מצד הממשלה ומנהלת קק״ל, פני הדברים נראים אחרת.
ב-11 החודשים האחרונים משפחות הנרצחים והחטופים מצאו את עצמן בחוסר אונים מוחלט מול הרשויות. מצד אחד – הממשלה, שעדיין לא העבירה תקציבים לשימור ופיתוח האתר, שהפך מזמן לאחד מסמלי המלחמה. מהצד השני – קק״ל, המחזיקה באחריות התפעולית והניהולית בשטח היער, ואנשיה מנסים לפלס את דרכם בין מאות בני משפחה שבאים אליהם בדרישות ובקשות לבין חוסר ההיענות של הממשלה, וכן, גם לבין הצורך לשמור על הסביבה והטבע באזור.
רק בחודש מרץ התכנסה לראשונה השדולה לזכר נרצחי המסיבות ברעים, שהוקמה ביוזמת חה״כ קארין אלהרר, יצחק פינדרוס ואפרת רייטן. ישיבה שהייתה יחסית מאופקת ביחס לבאה שהתקיימה ביולי האחרון, שם הטון כבר הוחרף: המשפחות זעקו, הורים ואחים לקורבנות קרעו קריעה לממשלה שתסייע להם בשימור האתר ושרידיהם האחרונים של יקיריהם, וכן שתסייע בהנצחת זכרם. ״אני ביום ארוך ומתמשך מאז ה-7 באוקטובר. על כך אני מבצע קריעה זו״, זעק שמעון בוסקילה, אביו של ירדן שנרצח במסיבה. ״אל תנטשו אותנו״.
המשפחות זעקו אך הממשלה בשלה. התקציבים לא עוברים, רק האחריות עוברת ממשרד למשרד. בנובמבר ״קרב ההנצחה״ היה בין שר החינוך, יואב קיש, לבין עמיחי אליהו ממשרד המורשת. ביולי כבר הוחלט כי על פרויקט ההנצחה יפקח משרד רה״מ, שאמור היה להקים ״תאגיד הנצחה״ שירכז את כל הגופים המעורבים, ובניהם הספריה הלאומית, רשות העתיקות וארגון ״יד בן צבי״. 175 מיליון שקל הוקצו לפרויקט ההנצחה, שעל פי גורמים במשרד המורשת הקמתו תמשך מספר שנים. מדובר בעשרה אתרים שיוקמו ברחבי הנגב המערבי, אשר אמורים לייצר ״חוויה כוללת״ עבור המבקרים. אולם ה״חוויה הכוללת״, 175 מיליון השקלים והעברת האחריות לא מעסיקה את המשפחות השכולות, שבסך הכל מבקשות ספסלים, צל, קצת מים ושמישהו יעזור להם להנציח את יקיריהן.
״אף חבר כנסת לא דיבר איתנו למעט השדולה. לא התנצלו, לא השתתפו בצערנו, כלום״, אומר מאיר זוהר, שבתו בר נרצחה בנובה. זוהר הוא נציג המשפחות השכולות של המבלים במסיבות שהתקיימו בעוטף באותה השבת, והוא מי שמחבר בין משפחותיהם של 410 נרצחים לבין כלל הגורמים המעורבים. ״האתר הזה זה חניון ביער שאין בו כלום. לא היו בו שירותים, שבילים או חניה. קק״ל רצו לשמור על האינטרס שלהם מולנו, שזה לשמור על היער, אבל אחרי הישיבה הראשונה הם ׳נכנסו לאירוע׳ ומאז הם מאוד רגישים. אנחנו בקשר רציף איתם ועם האוגדה, כי זה שטח צבאי. אבל בממשלה לא רואים אותנו והכעס אמור להיות עליהם: אנחנו עושים פעולות הנצחה לגמרי בעצמנו, הכל לבד. מגיעים לאתר אלפי אנשים ביום, בחורף אנשים שקעו שם עם הרכבים, והממשלה? כלום. אפס. נאדה״.
״חוויה כוללת״ של החלטות ממשלה
הכאוס סביב יער רעים התחיל רגע אחרי ה-7 באוקטובר. לדברי נעה סער, דוברת קק״ל, מיד אחרי השבת השחורה החליטה המדינה כי מדובר באסון לאומי ולקחה את האחריות על השטח. טיוטות של החלטות ממשלה זזות בין משרד למשרד כבר חודשים ארוכים, והסכום הנקוב של 175 מיליון שקל שאמור להיות מוקדש לטובת הפרויקט – טרם אושר.
טיוטות של החלטות ממשלה זזות חודשים ממשרד למשרד. הסכום המיועד להנצחה טרם אושר. הכל תקוע בהחלטות ממשלה שלא מתקדמות. נוצר ״חור שחור״ ואף אחד שם לא מתערב בנעשה בשטח
״יש תקציב תחת משרד המורשת, אבל נוצר ואקום: המדינה כאילו לקחה מאיתנו את השטח, ואיתו את כל הטיפול במקום ובמה יהיה שם״, היא מסבירה. ״יש דיבור שיקימו שם משהו כמו יד ושם, עם מרכז מבקרים ואנדרטה, אבל הכל בהחלטות ממשלה שלא מתקדמות, אז נוצר ׳חור שחור׳ ואף אחד מהממשלה כרגע לא מתערב בנעשה בשטח. קק״ל היו שם גם לפני האסון וגם אחריו, אז כמובן שאנחנו מטפלים במקום, אבל רק ברמה הקוסמטית. רצינו מאוד לעשות שם אנדרטה, אבל הממשלה החליטו שזה תחת אחריותה״.
בתחילת השבוע הגיעו נציגי קק״ל ליער רעים, ושוחחו עם המשפחות בנוגע לנעשה באתר, מספר זוהר. ״כרגע מסתמן שקק״ל הופכים את המקום לפארק מנוהל שזה אומר שיהיה בשטח משרד של קק״ל, מנהל אתר וארבעה עובדים קבועים. הם יעלו את מספר הברזיות מאחת לארבע, יקצו שלושה שטחי חניה, ויקיפו את האתר בבולדרים. לקראת החורף הם יסללו שבילים כדי שלא נאלץ ללכת בבוץ. הם גם יעזרו בהצבה של שילוט לזכר הנרצחים. הבן אדם מקק״ל בא, בלי החלטות ממשלה ובלי לחכות לאף אחד, הכל מתקציבי קק״ל ומול המשפחות, יחד איתנו ברגישות״.
״בעולם ההנצחה אתרים קמים שנים אחרי״, אומר נעם קליין, דובר משרד המורשת. ״הבחירה הפשוטה זה להקים אנדרטאות, אבל אנדרטה זה לאירוע, ואנחנו רוצים חוויה כוללת. משהו שיהיה גם לראות, גם ללמוד, וגם לקחת הביתה״
לדבריו של זוהר, מדובר בהסדר שאמור להיות הסדר הקבע לארבע השנים הקרובות, שהיא תקופת הזמן המוערכת עד לבניית מוזיאון הקבע. יחד עם זאת, לא ברור אם אותה רגישות שמפגינים בקק״ל מול המשפחות היא הרגישות שתפעיל גם הממשלה כשתגיע לשטח, עם דחפוריה, תקציביה, והחלטותיה הסבוכות. ״ביום ראשון הקרוב אמורה לעלות החלטת ממשלה למרחב מורשת: הסתכלות שכוללת עשרה אתרים שיהיה בהם פיתוח של תוכן, תשתית והדרכה, והם יהיו פתוחים לקהל הרחב, להסברה, לדיפלומטים, ולכל מי שירצה להגיע לשם״, אומר נעם קליין, דובר משרד המורשת. ״אנחנו בשלב מאוד מתקדם מבחינת ההיערכות אבל בחיתולים מבחינת העבודה בשטח״.
איך ייתכן שאתם בחיתולים אחרי 11 חודשים?
״הפוך. בעולם ההנצחה – ואנחנו עושים על זה בדיקות בארץ ובעולם – אתרי הנצחה קמים שנים אחרי. לא ימים, שנים. הבחירה הפשוטה זה בוא נקים אנדרטאות, אבל אנדרטה זה לאירוע, ואנחנו רוצים חוויה כוללת. משהו שיהיה גם לראות, גם ללמוד,וגם לקחת הביתה. חוויה עוטפת שמספרת סיפור שלם. לכן חשוב לנו שזה יהיה מרחב. לא נובה, רעים ויאללה, אלא חוויה שכל נקודה מדברת על הנקודה השנייה, חוויה שיש בה חוט מקשר שמתאר אירוע גדול, ולהקים דבר כזה לוקח שנים. לפעמים 5 ו-10״.
אתה מדבר על חוויה כוללת, אבל המשפחות רק רוצות את התמונה של הילד או הילדה שלהם במקום שבו הם נרצחו.
״יש 1,400 משפחות, וזה מייצר 2,800 דעות לפחות. התפקיד שלנו כאנשי מקצוע המתעסקים במורשת זה לעשות את הדבר הכי נכון, וזה לא משהו שעושים ביום אחד. אנחנו לומדים מהדבר הזה, ואנחנו באמת עובדים עם אנשי מקצוע. לפני שבועיים ניהלתי שיחה עם כתב ב׳הארץ׳ שאמר שאנחנו רצים מהר מדי. אני לא מתרגש לא ממנו ולא ממך, כי משפחות שרצו כבר העמידו אנדרטאות בלי לשאול אותי. אנחנו כממשלה מסתכלים על זה כפרויקט לאומי, ואנחנו גם בעיצומה של מלחמה. יש המון מידע שצריך להצליב, אז אנחנו אנחנו נושמים עמוק ועושים את הדבר הכי טוב שיהיה מכאן והלאה״.
אוקיי, ומה קורה ביער רעים?
״יער רעים עדיין לא עבר אלינו. זה שטח של קק״ל שאנחנו בדיונים איתם לראות איך אנחנו מקדמים העברה, תפעול או הקמה של משהו שיהיה חלק ממרחב המורשת. תקום ועדת היגוי עם אנשי מקצוע בשיתוף המשפחות ונבין איך מתייחסים ומה בונים כדי שזה יהיה מרכז מורשת. לא אוסף של פרטים, אלא משהו שמספר סיפור״.
המשפחות רוצות לסלול שביל, לא לספר סיפור.
״אבל עוד לא אושר תקציב בממשלה. יש לנו החלטת הממשלה שאנחנו עובדים עליה כבר חצי שנה. נכון להיום היא צריכה לעלות בראשון הקרוב לאישור בממשלה, ושם גם החלק שלנו: הקמת מרחב מורשת של עשרה אתרים, כולם בשטח העוטף. חוויה כוללת״.
החוויה תכלול גם את השלטים שהציבו המשפחות?
״אנחנו עוד לא בשלב הזה. ההיערכות הייתה לדאוג לתקציבים, להבין כמה זה אמור לעלות ואיך אנחנו משיגים את הכסף. זה בעזרת השם יהיה מאושר בישיבת הממשלה ביום ראשון. הדבר הבא זה תכנון כללי ואז מפורט, והמשפחות יהיו חלק. עניינים יותר טכניים ממהותיים״.
״לא רוצה להגיד ׳פה היה עץ׳״
בזמן שבממשלה מדברים על 175 מיליון שקל, עשרה מוקדים ו״חוויה כוללת״, מצידן של המשפחות הדברים נראים אחרת לגמרי, וכואבים הרבה יותר. ״אחותי נרצחה פה. אף אחד לא יגיד לי מה לעשות״, אומר גבאי. ״חשוב לי מאוד שזה יישאר אותנטי, ושלא יבנו לי איזה ׳יד ושם׳. אני רוצה לחזור ולראות בדיוק את העץ ואת האדמה שעליה שני הייתה. כרגע מבחינתי מדובר ברעשי רקע, כי אף אחד לא בא לפנות אותנו. אם מישהו יבוא לפנות אותנו זו תהיה התחלה של מלחמת עולם. אני רוצה שזה יישאר המקום הקטן שנראה בדיוק כמו שהוא נראה כששני הייתה שם. אני לא רוצה לבוא עוד 50 שנה ולהגיד ׳פה היה עץ׳״.
גם מצד קק״ל סימני השאלה לא מפסיקים לעלות נוכח סימני הקריאה שמציבה הממשלה, בניתוק מוחלט ממה שקורה בשטח ומכאבן ובקשותיהן של המשפחות. ״אנחנו רוצים לעזור למשפחות ולבאים למקום, אבל מנסים להבין איך זה יקרה בלי לפגוע במה שהמשפחות הציבו״, אומרת נעה סער, דוברת קק״ל. ״אנחנו לא רוצים להפקיר את המשפחות. אנחנו רוצים שיהיה להם הכי נוח במקום שהם איבדו את היקרים שלהם, ואנחנו עושים את המקסימום כדי שירגישו שאנחנו לטובתם. כרגע אנחנו מנסים להבין מאיפה ניקח את הכסף, וצריכה להיות החלטת הנהלה״.
במשרד המורשת אומרים שהאתר עוד באחריותכם.
״במידה מסוימת אין מעבר מידע בנינו לבין הממשלה״, מסבירה נציגת קק״ל, זאת מכיוון שהמדינה, ״עוד לא לקחה אחריות ממשית על המקום. אפשר להגיד שקק״ל לוקחת עכשיו צעד קדימה בכל הקשור ליער רעים ולכן הוחלט להפוך את האתר ליותר נגיש ונעים עד שהממשלה תתחיל את פרויקט ההנצחה שלה״.
״חשוב לי מאוד שזה ישאר אותנטי, ושלא יבנו לי שם איזה ׳יד ושם׳״, אומר אביאל, שאחותו, שני גבאי, נרצחה בנובה. ״אם מישהו יבוא לפנות אותנו – זו תהיה התחלה של מלחמת עולם״
עד שכל הגורמים בשטח יבינו מה באחריות מי, ממשיכות 410 משפחות נרצחי המסיבות ברעים להנציח את יקיריהן לגמרי בעצמן. ״הממשלה לא לקחה שום אחריות, וזו הבעיה״, אומר זוהר. ״חברי הכנסת שעוזרים לנו לא הצליחו עדיין להעביר חוקים. אבל שמו שישה מיליון שקל על אירוע זיכרון ממלכתי ב-7 באוקטובר שאף אחד ממשפחות הנרצחים לא מתכוון להגיע אליו. אם הם היו לוקחים את זה לאתר הנצחה במתחם הנובה ברעים היינו מסודרים. האינטרס היחיד שלי זה לעשות טוב להורים כמוני, למשפחות שכולות. את כל מה שאני עושה עכשיו אני עושה למענן, ולמען עילוי נשמת הבת שלי, בר״.