״מגיע פוסט-טראומטי מעזה לקבל רישיון נשק ואתם פשוט נותנים לו? מה אתם מפגרים?״

״חשבנו שאולי הוא עלול למות במלחמה, אבל לשים לעצמו כדור ולסיים את החיים שלו מבחירה? זה לא הולך עם אח שלי. אחרי שנקבל את הגופה, נקבור אותו ובאמת נתאבל עליו, אני אקום מזה ואעלה שני נושאים על סדר היום – התאבדויות, וקריטריונים לקבלת נשק״, אומרת בשיחה עם ״המקום הכי חם״ שיר מזרחי, אחותו של חייל המילואים ששם קץ לחייו בסוף השבוע. ״מגיע פוסט-טראומטי מעזה לקבל נשק ואתם פשוט נותנים לו? מה אתם מפגרים? מה אתם לא בודקים את הדברים האלה? אני מאמינה שאם הוא באמת היה בסבל הוא היה מוצא את הדרך גם בלי נשק, אבל זה שזה פשוט היה שם, כלי פשוט וקל, באמת חורה לי״.

ארבעה ימים חלפו מאז שאלירן מזרחי, לוחם מילואים ואב לארבעה, שם קץ לחייו בירייה. יומיים חלפו מאז תאריך ההתייצבות המיועד שלו להמשך שירות המילואים ברצועה. ביום שישי האחרון, לקח אלירן את האקדח האישי שלו מהכספת שהתקין בביתו, נכנס למכוניתו, ונסע אל עבר ים המלח. גופתו נמצאה על ידי כוח צבאי שהיה בסיור במקום. ביום ראשון בני משפחתו יצאו למלחמה: אלירן בן ה-40, לוחם מילואים בחיל ההנדסה הקרבית שגוייס כבר ב-7 באוקטובר, אמור היה לחזור לעזה אחרי פחות מחודשיים בבית. אלירן אובחן עם פוסט-טראומה במועד שחרורו מהמילואים ב-20 באפריל, ומאז היה בליווי של אגף השיקום במשרד הביטחון.

הוציא את רישיון הנשק במסגרת הרפורמה שהוביל בן גביר – לאחר שאובחן כפוסט טראומטי בתום סבב המילואים האחרון שלו בעזה

את התאבדותו קושר עורך הדין אליוסף שחר, המייצג את המשפחה, באופן ישיר עם תנאי שירותו, אך בצה״ל מסרבים בתוקף להביא את גופתו של לקבורה צבאית, חרף שירות מילואים של למעלה מחצי שנה, ולמרות שאמור היה להתייצב שוב ברצועה רק יומיים לאחר מותו. לצד הסוגיה עליה נלחמת המשפחה ישנה סוגיה נוספת, לא פחות מטרידה: כיצד קיבל אלירן, שאובחן כאמור עם פוסט-טראומה מיד עם שחרורו, צו גיוס נוסף, וחמור מכך – כיצד קיבל רישיון לנשק בקלות יתרה, חרף אבחונו כפוסט-טראומטי, ומיד לאחריו?

התאבד במסגרת הרפורמה של בן גביר

כשבועיים אחרי אירועי 7 באוקטובר, נכנסה לתוקף רפורמת הנשק השלישית במספר בעשור האחרון, אותה קידם בבהילות השר לבטחון לאומי, איתמר בן גביר. במסגרת הרפורמה, שונו התבחינים לקבלת רישיון נשק, כך שכל אזרח שעבר הכשרת רובאי 03 ב-20 השנים האחרונות זכאי לקבל רישיון באופן כמעט אוטומטי. עם תוספת של קרוב ל-300 אלף זכאים לנשק אישי, בן גביר, כפי שדיווחנו, ניתק קשר ממשרד הבריאות, והחרים את נוכחותו מהדיונים ברפורמה. הסיבה: הרחבת שאלון הבריאות כך שיכלול

---

בין היתר שאלות קריטיות לבחינת נטיות אובדניות. ״עבדנו קשה על הנוסח המורחב, עשינו מאמצים גדולים והוא הועבר למשרד לביטחון לאומי״, סיפרה ד״ר עינת יופה, ראש תחום מידע והערכה במשרד הבריאות, בדיון הוועדה לביקורת המדינה שהתקיים בחודש מרץ האחרון. ״השאלון החדש כולל שאלות קריטיות שהוכנסו בעקבות המלצה למניעת אובדנות. המשרד לביטחון לאומי הוא הגורם המיישם, וכרגע הם לא מוכנים לכנס דיון״.

גודל המחדל נחשף בסיפורו של אלירן מזרחי, שהוציא את רישיון הנשק שלו במסגרת ההקלות ברפורמה שהוביל בן גביר לאחר שאובחן כפוסט טראומטי בתום סבב המילואים האחרון שלו, ״ובטוח אחרי 7 באוקטובר״, מוסיפה אחותו. ״הוא יצא לאזרחות אחרי שהוא היה חצי שנה בתוך D9, עם כמויות של נשק מסביבו, ופתאום הוא הרגיש חשוף. כל הזמן שמענו על עוד פיגוע ועוד אירוע, והוא הרגיש באיום מתמיד על החיים שלו, במיוחד שאנחנו גרים באיו״ש. הוא רצה להיות חמוש גם בחוץ״. 

״אח שלי זה סיפור של פוסט-טראומה, אבל יש גברים מכים שיכולים להוציא רישיון נשק בקלות. אני כל הזמן תוהה אם זה היה אחרת אם לא היה לאלירן נשק. אם הקריטריונים היו יותר מגבילים״

גם שיר, אחותו של אלירן, עשתה שירות קרבי והוציאה רישיון לנשק אישי בחודש נובמבר האחרון – תחת אותם הקריטריונים בהם עמד גם אחיה. ״לקח לי חודש וחצי בהליך הרגיל, שלא דורש הרבה״, היא אומרת. ״הגשתי את כל המסמכים, הצהרת בריאות שהרופא ממלא, וזהו. זה היה מאוד קל, ואני מתארת לעצמי שגם לאחי זה היה ככה. אני רוצה להאמין שלאזרחים פשוטים זה יותר מסובך, אבל אני לא חושבת. אח שלי זה סיפור של פוסט-טראומה, אבל יש גברים מכים שיכולים להוציא רישיון נשק בקלות. אני כל הזמן תוהה אם זה היה אחרת אם לא היה לאלירן נשק. אם הקריטריונים היו יותר מגבילים״.

זה משהו שהייתם יכולים להעלות על הדעת כשהוא רק הוציא את הרישיון?

״לא. זה לא הבן-אדם. הוא הוא היה מוכר כנכה בגלל פציעה שהייתה לו בברך, והוא הלך לטיפולים כל שבוע. הוא היה יותר חסר סבלנות ולא היה ישן בלילה, אבל הוא עדיין היה אלירן. הוא קצת דיבר על עזה, קצת הראה סרטונים, אבל חוץ מחוסר הסבלנות הוא התנהג כרגיל. אני לא באמת יודעת להגיד מה קרה, הוא לא השאיר לנו כלום. ביום שהוא התאבד הוא נפגש עם החברים מהצבא, המ״פ אמור היה להגיע אליו לארוחת שישי, הכי לא קשור, אבל אני חושבת שזה פשוט היה לו יותר מדי. אולי היה לו התקף חרדה ועלו לו כל המחשבות והתחושות, אולי הוא פחד, אבל אני בטוחה שהוא מאוד סבל. אדם שבוחר לשים קץ לחיים שלו זה אדם שאין לו ברירה, אבל זה לא אח שלי״.

****

את צו הגיוס למילואים קיבל מזרחי ב-7 באוקטובר ולמחרת כבר היה בעוטף עזה. במשך ימים ארוכים הוא פינה גופות מיישובי העוטף ובהמשך נכנס לסירוגין לרצועת עזה עצמה. ב-20 באפריל, כאמור, הוא סיים את שירות המילואים אחרי יותר מחצי שנה ופחות מחודשיים לאחר מכן, בעודו מחלים מפציעה, ואחרי שאובחן כפוסט-טראומטי – קיבל צו גיוס נוסף. בשיחה עם שיר, אחותו, היא מדגישה כי לדעתה לא הצו הוא זה שהוביל להתאבדות של אחיה מכיוון שהוא חזר ואמר שהוא מעוניין לחזור למילואים. מקרים של נכי צה״ל על רקע פוסט טראומה שחוזרים לשירות מבצעי אינם חריגים, אך בצה״ל שומרים על עמימות בנוגע לקריטריונים בהם צריכים לעמוד המשרתים החוזרים. 

״הוא ראה דברים מאוד קשים״, אומרת שיר. ״הוא לא היה רק מפעיל D9, הוא מצא המון מנהרות והוא גם היה חמוש, אז הוא היה מוכן ודרוך לרדת מהכלי ולתפעל אירועים. כשהוא היה יוצא הביתה הוא הגיע מאוד עייף, אבל בראבק של הלחימה והחברים. כשהם השתחררו הייתה להם סדנא וטיפולים פסיכולוגיים, ושם אבחנו אותו עם פוסט-טראומה. כל החודש האחרון, כשהתחילו לדבר על רפיח, הוא נכנס למוד של ׳מתי קוראים לי׳. אנחנו אמרנו לו שהוא לא חוזר, אבל בשלב מסוים אמרנו ׳טוב, אולי זה יעשה לו טוב׳. כשהתראיינו בתקשורת הרבה כתבו שהוא קיבל צו והתאבד, אבל לדעתי הוא לא התאבד בגלל הצו. הוא רצה ללכת, הוא חיכה לזה ממש״.

מאז יום שישי האחרון גופתו של אלירן במכון לרפואה משפטית באבו כביר. בני משפחתו מסרבים להביאו לקבורה אזרחית. ״אנחנו רוצים שיתנו לנו את הקבורה הצבאית שמגיעה לו, ובפועל אנחנו במלחמות״, אומרת שיר. ״הסיפור הוא שהוא היה אחרי שירות מילואים פעיל ולקראת שירות מילואים פעיל, אז הוא לא נחשב משרת מילואים. צה״ל מוכנים להכיר באשתו כאלמנת צה״ל אבל את הקבורה הצבאית לא מאשרים. זה שהוא אמור היה להיות שוב בעזה, וזה שהוא התאבד אחרי המלחמה עם הפוסט-טראומה לא מספיק. לא אכפת להם שהוא נלחם ונתן את הנשמה שלו? התשובה היא לא״. 

מדובר במאבק תקדימי, שכן במידה ותאושר קבורתו הצבאית של אלירן עשוי להיות שינוי גורף עבור אוכלוסייה של מאות, אם לא אלפי חיילים פוסט-טראומטיים. יחד עם זאת, לא מעט שאלות נותרו פתוחות סביב סוגיית הנשק האישי שקיבל מזרחי, בעיקר כאלו שמופנות למשרד לביטחון לאומי, לשר איתמר בן גביר, ולרפורמה המסוכנת שקידם, בין היתר גם בדרכים מנוגדות לחוק אשר נבדק הפלילי לגביהן.

האם מדובר מוות שניתן היה למנוע? ״זו המלחמה שלנו כרגע״, אומרת שיר. ״זה נושא נוראי, אין לי מילים אחרות. אנשים ראו מראות נוראים ומגיעים לזה. מה שחווינו פה כמדינה מאז ה-7 הביא את האנשים האלה לקצה. צריך לדבר על זה ולשים את זה על סדר היום, ומיד שנקום מהשבעה – נטפל גם בזה״.

תגובת המשרד לביטחון לאומי: אלירן ז"ל הגיש בקשה לרישיון נשיאת כלי יריה בתבחין לוחם (שירות בכוחות הביטחון). במסגרת בקשתו הגיש הצהרת בריאות תקינה ללא סעיפים נפשיים, החתומה ומאושרת על ידי רופא ואושרה ע"י משרד הבריאות. יודגש ויובהר כי כל בעל רישיון לנשיאת כלי יריה נבדק במהלך תקופת הרישיון, מדי חודש בחודשו, ע"י משרד הבריאות באשר לכשירותו הרפואית ולאחרונה אושר ע"י משרד הבריאות בתאריך 1.5.24.

תגובת דובר צה״ל: צה"ל משתתף בצערה של משפחת מזרחי על מותו הכואב בטרם עת של אלירן ז"ל. אלירן ז"ל התגייס למילואים ופעל רבות במלחמת ׳חרבות ברזל׳ ובשנים קודמות, תקופת שירותו בסדיר ובמילואים תרמה רבות בהתקפה ובהגנה. לאחר בדיקה, נמצא כי בעת מותו אלירן ז"ל לא היה חייל ולא בשירות מילואים פעיל, ועל כן אינו זכאי לקבורה צבאית בהתאם להוראות חוק בתי קברות צבאיים, תש"י-1950.

תגובת אגף השיקום: אגף השיקום משתתף בצערה העמוק של משפחת מזרחי, עם היוודע נסיבות מותו הטרגיות של אלירן ז״ל. מיד עם שיחרורו ממילואים נקלט אלירן ז"ל באגף השיקום והחל בקבלת מעטפת הטיפול הרפואי והנפשי הניתנת לפצועי "חרבות ברזל", אשר מטעמים של צנעת הפרט לא נרחיב אודותם.

תגובת משרד הבריאות: משרד הבריאות משתתף בצער משפחתו של אלירן מזרחי ז"ל. עם זאת, מפאת חיסיון רפואי לא נוכל להתייחס לפרטי המקרה. ככלל, המשרד לביטחון לאומי בוחן מידע רפואי לגבי מבקשי רישיון מול המאגר הארצי לפסיכיאטריה שמנוהל במשרד הבריאות וכולל מידע על אשפוזים פסיכיאטריים, טיפול מרפאתי כפוי והודעות מטפל. במידה ואין מידע במאגר, המשרד לביטחון לאומי ממשיך בהליך מול המבקשים. כל מבקש צריך להגיש הצהרת הבריאות חתומה על ידו ועל ידי רופא המטפל שלו בקופת החולים וזאת תוך כדי עיון בתיקו הרפואי של המבקש. במידה שלא צוינו בעיות רפואיות שמצריכות התייעצות עם משרד הבריאות, הצהרות הבריאות כלל אינן מועברות למשרד הבריאות, כפי שנטען בתגובת המשרד לביטחון לאומ

עוד נציין כי אבחנה של פוסט טראומה או כל אבחנה נפשית אחרת אינה שוללת באופן אוטומטי מאדם את זכותו לשאת נשק על פי חוק, אלא מסוכנות פוטנציאלית, בדיוק כפי שכל מחלה אחרת לא מונעת זאת.

משרד הבריאות מבקש כי במקרה שאדם בסביבתכם נמצא במשבר ועלול להיות אובדני, נסו לדבר איתו, עודדו אותו לפנות לעזרה מקצועית והדגישו את חשיבות פנייה זו, שכן אובדנות ניתנת למניעה. נסו לסייע לו לפנות לאנשי מקצוע בקהילה או לגורמי תמיכה ארציים כמו ער"ן – בטלפון 1201 או באתר האינטרנט של סה"ר, לקופות החולים או למרכז החוסן הארצי-טיפולי 5486* (המרכז פועל בימים א-ה בין השעות 08:00-20:00).