בני נוער בסיכון נופלים קורבן למאבקים בין משרדי הרווחה והחינוך

בחסות הכאוס הרב זירתי שהחברה הישראלית שקועה בו עד צוואר, האוכלוסיות המוחלשות רק הולכות ומעמיקות את שקיעתן בבוץ הטובעני בשוליה. בעוד אל מול היעדרות הממשלה לאחר ה-7 באוקטובר, שהותירה את הציבור מוכה ההלם והחרדה ללא מענה, בלטו התארגנויות אזרחיות שנכנסו לנעלי הממשלה המשותקת, בשולי החברה נמצאים אנשים התלויים לחלוטין במדינה ומוסדותיה, ונפגעים בצורה הקשה ביותר כאשר היא לא ממלאת את תפקידה. 

תחקיר ״המקום הכי חם בגיהנום״ מגלה כיצד מאבקים של פוליטיקאים, ראשי אגפים ומנהלים במשרדי הרווחה והחינוך על יוקרה, אגו ותקציבים מונעים מהנערות והנערים שהוצאו מביתם בצו בית משפט ונמצאים במוסדות חסות הנוער, את הסיכוי לעתיד טוב יותר מזה שאליו מוביל הרקע ממנו הגיעו. 

משרד הרווחה אחראי על שיקום הנערים במעונות חסות הנוער בכל היבט העולה על הדעת מלבד אחד – על תחום החינוך וההשכלה, שנמצא כאחד ממנבאי השיקום המהותיים ביותר, מופקד אגף חינוך ילדים ונוער בסיכון של משרד החינוך, המפעיל במוסדות תוכנית היל״ה המיועדת לנוער נושר ברשויות המקומיות. 

מהתחקיר עולה כי משרד החינוך מסרב להוציא את תוכנית היל״ה מחסות הנוער, זאת למרות שגורמי מקצוע ובכירים בחסות הנוער ומשרד הרווחה טוענים כי מכיוון שהיא לא מיועדת לסוג בני הנוער המגיעים למוסדות הרשות ולבעיות עמן מתמודדים התלמידים, סיכויי השיקום שלהם נפגעים. גורמים בכירים במשרד הרווחה ששוחחו עם ״המקום הכי חם״,ֿ בהם שר הרווחה יעקב מרגי (ש״ס) בעצמו, וכן אנשי מקצוע שעובדים מול הגורמים הרלוונטים בשני המשרדים, טוענים כי הסיבה לכך נעוצה באינטרסים זרים, טעמי יוקרה ובניסיון לשמר את תוכנית היל״ה ותקציביה, תוך שהוא מונע מבני הנוער לממש הזכות הבסיסית לחינוך והשכלה על פי חוק, זאת בניגוד לדין ובניגוד לאמנה הבינלאומית של האו״ם לזכויות הילד, אותה אישרה ישראל ב-1991. 

---

הסיכוי האחרון

רשות חסות הנוער במשרד הרווחה והשירותים החברתיים מופקדת על מתן טיפול ופיקוח חברתי, שיקום ומניעה למפרי חוק ולאוכלוסייה במצוקה קשה שנמצאת בקצה הרצף הטיפולי, כלומר – מתקשה בתפקוד אישי וחברתי, נמצאת בתהליכי ניתוק חברתי ועומדת בסכנה ממשית של הידרדרות לעבריינות. מוסדות הרשות מעניקים טיפול חוץ-ביתי סמכותי כופה לבני נוער לאחר שכל ניסיונות הטיפול הקודמים נכשלו. עבודתם היא ניסיון קריטי ואחרון לעצירת הידרדרותם לעולם הפשע או הפיכתם לקורבנותיו.  

במחקר שפורסם בפברואר השנה על תפקוד הרשות ומוסדותיה, נמצא כי רוב מכריע של בני הנוער במסגרות מגיעים מסביבה משפחתית לא מתפקדת ומרקע הכולל אלימות מילולית ופיזית במשפחה והזנחה פיזית או רגשית וכן התעללות או ניצול מיני. חלקם מגיעים מבתים עם הורים בעלי רקע עברייני והיסטוריה של הפרעות נפשיות והתמכרויות.

נכון ל-2020 31 אחוז מהמטופלים ברשות חסות הנוער הם מפרי חוק ומגיעים למוסדות מכוח צו בית משפט על פי חוק הנוער -שפיטה, ענישה ודרכי טיפול . 53 אחוז המטופלים האחרים מגיעים על פי חוק טיפול והשגחה בשל מצוקה קשה, סכנה לפגיעה עצמית או פגיעה על ידי גורם מטפל וכן צעירים וצעירות חסרי קורת גג הזקוקים להתערבות בזמן משבר, וכ-13 אחוז הושמו ללא צו בית משפט. זיו גרשוני, מנהל חסות הנוער במשרד הרווחה, וחיים מויאל, ראש אגף נוער בסיכון במשרד החינוך, הם המופקדים מטעם המדינה על שיקומם והחזרתם לתפקוד חברתי נורמטיבי. 

מסמך רשמי של משרד הרווחה שהגיע למערכת ״המקום הכי חם״ מגלה כי בין 80 ל-90 אחוז מוגדרים על ידי משרד החינוך כתלמידים זכאים לחינוך מיוחד

מסמך רשמי של משרד הרווחה שהגיע למערכת ״המקום הכי חם״ מגלה כי בבדיקה שערך המשרד בתחילת מאי נמצא כי מבין השוהים בשישה מתוך תשעה מעונות ממשלתיים של רשות חסות הנוער (צופיה, בית הנער, נווה חורש, מצפה-ים ומסלה), ״בין 80 ל-90 אחוז מוגדרים על ידי משרד החינוך כתלמידים זכאים לחינוך מיוחד (כלומר – עברו ועדת זכאות וזכאותם בתוקף)״. יתרה מזאת, ״הסיבה שלא לכלל התלמידים זכאות בתוקף הינה שלא נשלחו לוועדת זכאות״, כתבו ממשרד הרווחה ואף הדגישו כי ״אין ספק שאילו היו נשלחים לוועדת זכאות היו נמצאים כזכאים לחינוך מיוחד (לפחות על סעיף התנהגותי-רגשי)״. 

את הסיבה שבמשרד הרווחה כל כך בטוחים בזכאותם של בני הנוער במוסדות החסות ניתן למצוא בשאלון שהועבר בשנת 2022 בקרב מטפלים במסגרות חסות הנוער. מניתוח תשובות המטפלים עולה שכ-29% מהשוהים סובלים מפוסט-טראומה מורכבת, כ-36% אובחנו עם הפרעת קשב וריכוז, כ-23% עם לקויות למידה, כ-14% עברו אשפוז פסיכיאטרי בחמש השנים שלפני מילוי השאלון וכ-12% בעלי תפקוד שכלי גבולי. לצד ההתמודדות של רבים מבני הנוער השוהים במסגרות עם קשיים בתחום הרגשי ובתחום המשפחתי.

בעוד תוכנית היל”ה מיועדת לנוער נושר, בני הנוער החוסים במעונות הרשות בהכרח אינם מוגדרים נושרים. הם נמצאים במסגרת ומגיעים לכיתות הלימוד, אך מקבלים מענה חלקי בלבד בדמות תכנית השכלת יסוד ולימודי השלמה, ובראשי תיבות – היל״ה. נערות ונערים שמערכת החינוך מגדירה נושרים לא בהכרח מגיעים מרקע של אלימות והזנחה וטראומה מינית או פוסט טראומה מורכבת.

המינימום של המינימום

"אותם התלמידים שזכאים לשירותי חינוך מיוחד לפי חוק חינוך מיוחד אינם מקבלים את השירותים המגיעים להם עפ"י חוק", נכתב במסמך של משרד הרווחה. בראיונות עם בעלי תפקידים בחסות הנוער עלו טענות כי התוכנית אינה מספקת מבחינת היקף השעות ומגוון חומרי הלימוד, היא מנמיכה את הציפיות מבני הנוער ואינה מאפשרת להם לממש את הפוטנציאל שלהם. 

לטענת גורם שעובד מול שני הגופים, במשרד החינוך מונעים מהנערים החוסים במוסדות, בגיבויו של השר יואב קיש (הליכוד), וכן של מויאל ואנשי האגף באחריותו, את שעות התגבור, הפעילויות המשלימות ומעל הכל צוותי הוראה שהוכשרו והתמחו בסיוע לתלמידים עם המאפיינים והקשיים שהם מתמודדים איתם. ״זו אמירה מטרידה מאוד״, הוא תוקף, ״היא מעלה שאלה מהותית איך יכול להיות שמשרד החינוך עובר על החוק ולמעשה פוגע בתהליך השיקום של הנערים?״.

״יש במשרד החינוך גורמים מקצועיים שרוצים לקדש את תוכנית היל״ה, שבלי החבר׳ה של חסות הנוער אין לה זכות קיום״, אומר בשיחה עם ״המקום הכי חם״ שר הרווחה יעקב מרגי מש״ס שהגדיר את הנושא ״כאוב לליבו״ (השיבוש במקור – א״ר). מרגי טוען בצורה מפורשת – משרד החינוך משתמש בנערים של חסות הנוער על מנת להצדיק את הקיום של תכנית היל״ה, אשר מופעלת מאז 2018 על ידי החברה למתנ״סים.

מרגי לא מפריז בדבריו. מבדיקה שערכנו עולה כי בעשור האחרון, מאז 2015, מספר התלמידים בתוכנית היל״ה ירד בלמעלה מ-10 אחוז אך במקביל מספר תלמידי היל״ה במוסדות חסות הנוער עלה, כך שחלקם היחסי מתוך כלל תלמידי היל״ה עלה מ-15 ל-20 אחוז. הירידה נרשמה כולה דווקא בקרב תלמידים ברשויות המקומיות, הנוער הנושר שעבורו הוקמה התוכנית. 

מאז 2018, אז זכתה החברה למתנ״סים במכרז משרד החינוך להפעלת תוכנית היל״ה ברשויות ובחסות הנוער במיקור חוץ, לא שונו תנאי התוכנית ואף לא הוסדרו בחוזר מנכ״ל משרד החינוך. על פי נתוני מרכז המידע והמחקר של הכנסת, תלמיד בתוכנית היל״ה יקבל כ-8.5 שעות הוראה חודשיות בממוצע. מסגרת תקציב התוכנית עומדת על 143 מיליון שקל בשנה, כך על פי המכרז שפרסם משרד החינוך. התקציב בפועל נמוך יותר וב-2021 עמד על 134 אלף שקל בשנה.  התקציב הממוצע לתלמיד בתוכנית הוא כ-15 אלף שקל בשנה, מחצית מזה שמקבל תלמיד בחינוך הממלכתי.

בני נוער שלא נמצאו זכאים לחינוך מיוחד טרם הגעתם למוסדות, משעה שהגיעו כבר לא יוכלו לעמוד בפני ועדת הזכאות בשל ההחלטה של משרד החינוך לתת להיל״ה בלעדיות בחסות הנוער. למעשה, לאחר שהמדינה החליטה להוציאם מביתם בכפייה על מנת לשקמם, נמנעה מהם הגישה לחינוך והשכלה שיוכלו להעניק להם סיכוי לחיים בוגרים עצמאיים ומתפקדים.

״לוקחים נערים בגיל 14-18 שלא למדו כל השנים מסיבות כאלה ואחרות, עם הישגים ורמה הלימודית מאוד נמוכים, ונותנים להם את המינימום של המינימום אך מצפים שיצליחו להשלים את הפער ולהשתלב בחברה״

״רק כ-20 אחוז מהנערים של חסות הנוער שנמצאים בתוכנית היל״ה יהיו זכאים בסוף לתעודת בגרות מלאה, בניגוד ל-100 אחוז זכאות לבגרות מלאה בפנימיית "דארנא" שעובדת תחת החינוך המיוחד ולמעשה מחזקת באופן משמעותי את הטענה שכלל נערים חסות הנוער יוכלו להתפתח בצורה משמעותית מעצם קבלת שירותי החינוך המיוחד, להם הם זכאים מתוקף חוק״, אומר אודי גלברד, היזם ויו"ר הוועד המנהל של עמותת ״דארנא״ לנערים במצבי סיכון. דארנא היא המוסד היחיד בחסות הנוער שמפעיל בית ספר לחינוך מיוחד. גם על פי נתוני הבדיקה של משרד הרווחה וגם בנתוני הזכאות לבגרות של משרד החינוך –  מתברר עומק המחדל. 

״חוק חינוך מיוחד נועד לתת לנערים עם הלקויות השונות הזדמנויות לממש את הפוטנציאל שלהם ולהיות מבוגרים תורמים לחברה. זה ברור שהם צריכים דברים אחרים מהחינוך הרגיל. לכן החינוך המיוחד נותן הרבה הרבה מעבר לחינוך הרגיל, כיתות יותר קטנות, סייעות, יותר שעות, טיפול באומנות, מחנכות, שעות פרטניות ועוד הרבה שתוכנית היל״ה יכולה לחלום עליו. הוא נותן יותר, כי הנערים האלה צריכים יותר״, מסביר גלברד.  ״לוקחים נערים בגיל 14-18 שלא למדו כל השנים מסיבות כאלה ואחרות, עם הישגים ורמה הלימודית מאוד נמוכים, ונותנים להם את המינימום של המינימום אך מצפים שיצליחו להשלים את הפער ולהשתלב בחברה. 

״אי אפשר לתת לחלק מהזכאים חינוך מיוחד ולהחריג קבוצה שלמה מוחלשת שגם זכאית מתוקף חוק ולתת לה תוכנית היל״ה, כי זה בעצם אומר שלא צריך חינוך מיוחד. ואם אין צורך בחינוך מיוחד, שגם הציבור הכללי לא יקבל, שיבטלו בכלל את החוק. יחסכו הרבה כסף למדינת ישראל. בשורה התחתונה, אם אנחנו רוצים שהנערים האלו יצאו ממעגל הבורות ויעברו תהליך של שיקום, הפרמטר מנבא ההצלחה הכי טוב לשיקום הוא לימודים והשכלה. בשביל שהם ילמדו, הם צריכים יותר שעות, הם צריכים סייעת, הם צריכים את כל מה שהחינוך המיוחד נותן תחת משרד החינוך, והם לא צריכים תוכנית היל״ה שבכלל לא נועדה להם״.

מדינת הרווחה המופרטת

לטענת שירן רייכברג מהקליניקה המשפטית משרד החינוך הוא הגורם העיקרי שמונע כיום מבני הנוער בחסות הנוער לקבל את החינוך המגיע להם מתוקף החוק, אולם היא מבהירה כי אסור להקל ראש בכך ששני המשרדים לא ניסו לפתור את הבעיה במשך שנים ושמשרד הרווחה נזכר רק בשנתיים האחרונות לקדם את הבעיה הזו, שנמצאת גם באחריותו.

״כל השירותים שהנערים האילו מקבלים הם ממקורות שונים ומכרזים שונים, ועל כן לא ניתן אותו מענה על ידי אותו גוף וככה זה נראה. זאת אומרת שההשמה מתבצעת על ידי משרד הרווחה בגוף מסוים – איזושהי פנימייה, הוסטל או מסגרת השמה חוץ ביתית שמופעלת על ידי קבלן חיצוני שהוא לא המדינה, המדינה רק מפקחת. אותו גוף מפעיל אחראי על הטיפול אבל לא אחראי על החינוך. על החינוך אחראי או בית ספר שהילד נמצא בו, או פרויקט היל״ה שגם הוא מופרט לחברה המתנ״סים. אם אתה הילד במעון נעול, אז גם המזון שאתה מקבל הוא במכרז אחר״, מסבירה רייכנברג. 

״האמת היא שלאף אחד לא אכפת, זו כאילו בעיה של אף אחד״, אומר ד׳ לשעבר בכיר באגף חינוך בעיריית ירושלים. ״משרד הרווחה זורק את זה לרשות המקומית שזורקת את זה למשרד החינוך ובסוף יש פה ילדים חלשים ומוחלשים שאין אף אחד שיצעק את צעקתם. אני מכיר את הפרוצדורות במשרד החינוך מקרוב מאוד, זאת בעיה שלא קשה לפתור אבל פשוט אף אחד לא מעוניין לפתור אותה, יש בעיות רבות בחינוך שקשה לפתור, זו לא אחת מהן. עושים את המינימום מסמנים וי וממשיכים הלאה״.

50 שנה של כישלון

״משרדי החינוך והרווחה לא הסדירו תהליכי עבודה ביניהם בכל הנוגע למסגרות היום לשיקום נוער בסיכון גבוה״, נכתב בדוח מבקר המדינה משנת 2020 על הטיפול של המשרדים בנוער בסיכון גבוה. ״בעיית אי-התיאום והכפילות בעבודת משרדי החינוך והרווחה בכל הנוגע לטיפול בנוער בסיכון גבוה, והנזקים הנגרמים לבני הנוער עקב אי-איתורם בזמן והפנייתם למסגרות שאינן מיטביות עבורם, נדונה מאז תחילת שנות השבעים של המאה העשרים בוועדות ממשלתיות ובין-משרדיות, במטות משרדי החינוך והרווחה״, כתב המבקר תחת הכותרת – ״50 שנה של כישלון בניסיון התיאום בין משרד הרווחה למשרד החינוך״. 

בקריאה מסמך הבדיקה של משרד הרווחה, קשה שלא להבחין שהמשרד הדגיש לאורך המסמך, מילולית וגרפית, את הפערים החמורים להם אחראי משרד החינוך, וחיזק במיוחד את הטענות המובלעות בשאלות שנבדקו, כמו ״האם התלמידים מקבלים את מלוא השירותים המגיעים להם״, לדוגמא. 

גם במחקר שהוזמן ומומן על ידי משרד הרווחה ורשות חסות הנוער ופורסם בחודש פברואר עלו טענות דומות נגד תוכנית היל״ה ומשרד החינוך מצד הרשות. במסגרת המחקר ראיינו החוקרים בעלי תפקידים ברשות חסות הנוער וכן בוגרים של המוסדות. אחד מבעלי התפקידים שצוטט במחקר אמר כי ״תכנית הילה היא תוכנית לסמן וי. אני מאמין שמגיע לנערים האלה לקבל את מקצועות הלימוד כמו כל נער רגיל בחברה, ולא לגזור מהם. להגיד לי: יש לך 300 ומשהו שעות לחודש, שזה מה שצריך לנצל… אם אני צריך לעשות ישיבה עם המורות זה יבוא על חשבון המורות והמורים, כי אין להם שעות. תכנית הלימודים במעונות לא ממוקדת מטרה״. 

״הילדים האלו, אם הם היו במסגרות רגילות הם היו זכאים לחוק חינוך מיוחד. אתה יודע מה אפילו לא, אם הילד הזה מסוגל ללמוד חמש יחידות בגרות מתמטיקה למה לתת לו את זה במסגרת של תוכנית היל״ה שעתיים בשבוע? למה לא לתגבר אותם? יש על הילדים האילו מטען כבד מאוד זו חובה מוסרית שלנו ואיפה שעושים את זה (דארנא) זה מעורר השתאות״, אמר בלהט השר מרגי וטען כי הוא עירב גורמים במשרד האוצר על מנת לפתור את הנושא מבחינה תקציבית. ״אם אני רואה שזה לא יקרה אני מן הגורן ומן היקב אפתח מסגרות חינוך במקום הזה גם בלי קשר למשרד החינוך שזה שווה לעבירה״. 

אולם, אל מול הנחרצות אנשי משרד הרווחה והשר העומד בראשו, כולל זו של הבכירים שהעדיפו להתראיין בעילום שם, מטעם דוברות המשרד השיבו לפנייתנו באשר לטענות תגובה לקונית ומתחמקת. ״מקרב כלל מסגרות חסות הנוער, בפנימייה אחת מאה אחוז מהקטינים מוכרים כזכאים לחינוך מיוחד ובה מופעל בית ספר לחינוך מיוחד (״דרנא״ – א״ר) אך במרבית מסגרות החסות מופעלת תכנית היל"ה. משרד הרווחה והביטחון החברתי פועל מול משרד החינוך בכדי להבטיח שהקטינים שתחת אחריותו יקבלו מענה השכלתי התואם את צורכיהם".

מהפער בין עמדת המשרד ובכיריו לבין הודעת הדוברות כמעט וניתן להתבלבל שבכלל מדובר בעמותה נתמכת שמנסה בדרכים מפותלות לשכנע את קובעי המדיניות לסייע לה. אלא שמדובר במשרד ממשלתי, כזה שהשר העומד בראשו יעקב מרגי הוא גם מספר 2 במפלגת ש״ס, השותפה הבכירה של מפלגת השלטון. 

בשיחה עם המקום הכי חם״ סיפר מרגי: ״אמרתי להם קחו אני מוכן לממן לילד אחד או לנער כזה את העתירה, אבל אני שר אני לא יכול לעתור נגד המדינה״ֿ. כעיתונאים וכאזרחים קשה שלא לתהות, ודאי כאשר מדובר בנושא רגיש כל כך, כיצד תחת ממשלה שמרגע שנבחרה עשתה ועושה כל שביכולתה, בין אם בחקיקה או באמצעים אחרים, כדי לקדם שינויים משטריים דרמטיים, תופסים משרתי ציבור, נבחרים ועובדים כאחד, עמדה חיצונית כאילו הכלים לשינוי המדיניות לא מצויים בידם.