"ביקשתי דחייה לביצוע צו ההריסה רק לתקופת הרמדאן ועיד אל-פיטר. איך שנגמר החג, ביום ראשון לפנות בוקר, החלה מתקפת הטילים האיראנים , זה כבר לא עניין אותם. ביום שני הגיעו הטרקטורים והרסו הכל", מספר חליל גבוע אל-בקיע בן ה-63.
לפני שביתו נהרס ביקש אל-בקיע מפקח הרשות לאכיפה במקרקעין, האמון על הפיקוח על עבירות בנייה ואכיפתן, בין היתר באמצעות צווי הריסה, הארכה בת יומיים רק כדי שיוכל לפרק בעצמו את הבית מבלי שהציוד יהרס. "פירקתי את הגדרות של הדיר ואת המחסן, אבל גם את מה שפירקתי בצורה מסודרת השופלים דרסו. לא עניין אותם כלום".
פחות מ-48 שעות לאחר שרסיסי טילים איראניים נפלו בכפר אל-פורעה הסמוך לערד כבר הגיעו למקום כוחות משטרה. שוטרי מחוז דרום לא באו לכפר כדי לוודא שאין שאריות נפלים ובוודאי לא באו לשאול לשלומה של הילדה בת ה-7, תושבת הכפר, שנפגעה באורח קשה מפגיעת רסיס בראשה.
הם הגיעו, בליווי אנשי רשות מקרקעי ישראל, על מנת להרוס את ביתו של אל-בקיע. "גם אם אתה באבל הם יבואו להרוס לך את הבית", הוא מספר ל"מקום הכי חם", דקות אחרי שכוחות המשטרה והשופלים סיימו להרוס את ביתו.
בתחילת השבוע שעבר אישרה הממשלה את העברת הרשות לאכיפה במקרקעין למשרדו של השר לביטחון לאומי, ח"כ איתמר בן גביר (עוצמה יהודית), ממשרד האוצר. ההחלטה היא מימוש של ההסכם הקואליציוני של נתניהו עם בן גביר, ולאחר שאושרה בממשלה, כעת תיקוני החקיקה הדרושים כדי להוציאה אל הפועל צריכים לעבור את אישור חברי הכנסת.
לאחר שיאושרו יקבל בן גביר לידיו את כל סמכויות הפיקוח והאכיפה של עבירות בנייה באמצעות הרשות ופקחיה שיועברו למשרדו ממשרד האוצר, ויצטרפו למנהלת תיאום פעולות אכיפה (מתפ"א, א"ר) במשטרת ישראל, שכבר נמצאת באחריותו כשר לביטחון לאומי. ברשויות ערביות חוששים כי "בן גביר עלול להבעיר אש בנגב", ולהמשיך "לממש אג'נדה קיצונית ומסוכנת נגד החברה הערבית". ֿ
הריסת בתים כדי למגר אלימות
בדברי ההסבר להחלטת הממשלה להעברת הסמכויות מהאוצר לבן גביר, קשרה הממשלה באופן תמוה בין אכיפה של עבירות בנייה למיגור האלימות בחברה הערבית: "בשנים האחרונות התחדדה ההבנה כי על מנת לפעול למיגור האלימות החמורה בישראל, בדגש על זו הרווחת בחברה הערבית, יש לפעול באופן משולב וממוקד ע"י כל גורמי האכיפה הרלוונטיים כנגד מחוללי הפשיעה העברייניים".
"החלטת הממשלה להעביר את הרשות לאכיפת דיני מקרקעין תחמיר את המצב. אם עד היום בן גביר פעל בניגוד למדיניות האכיפה שהוביל משרד המשפטים, כעת הוא לבדו יתווה את המדיניות"
לדברים, שניכר שנכתבו ברוחו, הצטרף בן גביר עצמו בהודעה לתקשורת לאחר אישור ההחלטה שבה כתב: "כפי שהכפלנו את האכיפה בבנייה הבלתי חוקית בנגב, נמשיך כעת ביתר שאת ונחזיר את המשילות. מי שיפר את החוק ימצא מולו יד קשה ואפס סובלנות".
"החלטת הממשלה להעביר את הרשות לאכיפת דיני מקרקעין תחמיר את המצב. אם עד היום בן גביר פעל בניגוד למדיניות האכיפה שהוביל משרד המשפטים, כעת הוא לבדו יתווה את המדיניות", אומרת יעלה רענן ממועצת הכפרים הלא מוכרים בנגב. לטענתה בן גביר קיבל לידיו את מנהלת תיאום פעולות אכיפה (מתפ"א, א"ר), השייכת למשטרת ישראל, ברגע שהפך לשר לביטחון לאומי ״ובעזרתה מימש את חזונו תוך התעלמות מהמדיניות של הרשות לאכיפה בזמן שהייתה באחריות האוצר. מדיניות שגם היא הייתה דורסנית אך היה לה בפועל מראית עין של ניסיונות להגיע לפשרות".
תפקיד הרשות לאכיפה במקרקעין הוא, כמובן, לאכוף עבירות מקרקעין, תכנון ובנייה. בעקבות החלטת ממשלה מ-2016 ל"חיזוק אכיפת דיני התכנון והבנייה", אושר תיקון 116 לחוק התכנון והבנייה, המוכר בתור "חוק קמיניץ" שמאפשר אכיפה מנהלית מוגברת ללא הליך שיפוטי נגד בנייה שבוצעה בניגוד לחוק ואף מחמיר את הענישה בגינה, באמצעות סמכויות אכיפה שניתנו במסגרתו לפקחי הרשות.
חוק קמיניץ אושר בתקופת איילת שקד כשרת המשפטים ונועד להגברת האכיפה על עבירות בנייה ביישובים ערבים. אלא שלאחר שאושר "התברר" שגם במושבים, ביישובים קהילתיים וביישובי הדרוזים – עבריינות בנייה שכיחה מאוד. הדבר אילץ את פקחי הרשות להפעיל אכיפה שווה, גם על בעלי המשקים שבנו על קרקעות חקלאיות השייכות למדינה כמה יחידות דיור להשכרה ואולי גם איזה צימר. היישובים הערבים לעומתם, סובלים מאז קום המדינה מהפקעת עתודות קרקע לבנייה ותת תכנון של מתחמי מגורים חדשים בהלימה לריבוי הטבעי באוכלוסייה, מדיניות מפלה שלא מהווה צידוק לעבור על החוק אך רואים בה כגורם מכריע לריבוי עבירות הבנייה.
לאור הביקורת הציבורית על החוק, נגד אפליית היישובים הערבים, אך בעיקר זו שהגיעה דרך הלובי של המגזר הכפרי, בני המושבים והיישובים הקהילתיים – ציבורים עם כוח אלקטורלי משמעותי – הוחלט על ריכוך החוק. אך לא בתיקון נוסף של החוק, אלא כעדכון מדיניות מטעם משרד היועץ המשפטי לממשלה. כעת הדבר מקל מאוד על הממשלה להחזיר את מדיניות האכיפה כך שתתאים לנוסח המקורי של חוק קמיניץ.
לאחר שהעברת הסמכויות פורסמה בסדר היום של הממשלה, שלחו אנשי המרכז הערבי לתכנון אלטרנטיבי מכתב לראש הממשלה נתניהו ולשרים נוספים, טרם ישיבת הממשלה, בה הביעו ביקורת נוקבת על ההחלטה ונוסחה. "כריכת הצעת ההחלטה באלימות ובפשיעה בחברה הערבית היא בלתי נכונה ואינה מבוססת על תשתית מוצקה", נכתב שם. "אין כל הוכחה כי קיים קשר סיבתי ומוצק בין סוגיית 'הבנייה הבלתי חוקית' לבין הפשיעה והאלימות בחברה הערבית".
בנוסף הביעו במכתב גם ביקורת ישירה נגד בן גביר: "התבטאויותיו והצהרותיו הגזעניות של השר בן גביר כנגד החברה הערבית לא רק שהמשיכו אלא התגברו לאחר פרוץ המלחמה, כך שבמידה והצעת ההחלטה תאושר על ידי הממשלה ותועבר לאישור הכנסת, קיים חשש כבד כי העברת סמכויות האכיפה למשרד לביטחון לאומי ככלל ולשר באופן פרסונלי תהיה ניסיון נוסף שיאפשר לשר בן גביר ולמשרדו לפעול באופן גזעני, פוגעני ומפלה כנגד החברה הערבית, הפעם בתחום האכיפה במקרקעין".
היעד של בן גביר: מאה הריסות בשבוע
"בן גביר הנחה את המשטרה לבצע לפחות 100 הריסות בתים בכל שבוע, הוא מוביל את המדיניות בשטח בכל הנוגע לאכיפה מול הבדואים. מאז שנכנס לתפקיד ראינו גדילה משמעותית בכמות ההריסות וגם בצורתן", מסבירה רענן. המידע על המדיניות הסלקטיבית הגיע אליה, כך היא טוענת, מבכיר לשעבר במחוז דרום של רשות האכיפה במקרקעין.
על פי הנתונים שאספה, לפני שבן גביר נכנס למשרד לביטחון לאומי יותר מ-85% מההריסות בוצעו על ידי בעלי הבתים עצמם תוך שיח משותף עם פקחי הרשות. "המטרה של ההריסות העצמיות הייתה להקטין חיכוך, להימנע מתמונות שיכולות להתסיס את השטח של מאות שוטרים חמושים ושופלים שמגיעים להרוס את בתי הכפרים ולמנוע את ההשפלה על מנת להרגיע את השטח".
מלבד עוגמת הנפש והנזק למרקם העדין של החיים המשותפים בנגב, הריסות שנעשות ללא הסכמה, כמו הריסת ביתו של חליל גבוע אל-בקיע באל-פורעה, מהוות גם סנקציה כלכלית קשה. כשהמדינה מבצעת את ההריסה בעצמה היא מחייבת את מי שביתו נהרס גם בקנס של עשרות אלפי שקלים, לכאורה לצורך כיסוי הוצאות ההריסה.
לפי נתוני פורום דו-קיום בנגב לשוויון אזרחי, מאז נכנס איתמר בן גביר למשרד לביטחון לאומי, ב-2023, עלה מספר הריסות הבתים ב-27%, מכ-2,500 בתים שנהרסו ב-2022 לכ-3,300 בשנה שעברה. "השר בן גביר אינו מעוניין בהסדרה ומציאת פתרונות. הגברת ההריסה ללא שום כוונה להסדרה, וללא דיאלוג עם תושבי הכפרים הלא מוכרים תפגע בכל תושבי הנגב. האם זו כוונת השר? להבעיר את הנגב? אם כך, נראה שיצליח", אומרים אנשי הפורום.
"המדינה מנעה מהבדואים משך עשורים תכנון מתארי, וכך שללה מהם את הזכות לבנות כדין. כעת, במקום לקדם פתרונות תכנוניים הממשלה בוחרת להבעיר אש בנגב"
"עכשיו המראות של בולדוזרים וכוחות משטרה גדולים בתוך הכפרים נעשו שכיחים", ממשיכה רענן. "בן גביר צריך את התמונות האלה כדי להראות שיש לו כוח. הוא מחפש את החיכוך הזה במטרה להתסיס".
"המדינה מנעה מהבדואים משך עשורים תכנון מתארי, וכך שללה מהם את הזכות לקבל היתרים ולבנות כדין. כעת, במקום לקדם פתרונות תכנוניים בשותפות עם בני הקהילה, הממשלה בוחרת להחמיר את האכיפה ולהבעיר אש בנגב", נמסר מדוברות המועצה.
נוער הגבעות של הגליל
את המהלך של בן גביר משלימה שרת התיישבות, אורית סטרוק (הציונות הדתית) כשהיא מרחיבה את מנגנון הסלקציה שנועד למנוע מערבים להתגורר ביישובים קהילתיים בנגב ובגליל ובמקביל מקדמת הכשרה של תכנון ובניית יישובים חדשים, גם הם, כמובן, ליהודים בלבד.
בחסות המלחמה והיעדר קשב ציבורי, לקראת סוף הכנס האחרון של הכנסת הצליחה הממשלה להעביר כמה שינויים דרמטיים בחוק התכנון והבנייה. השינויים הללו נבלמו בשני הכנסים הקודמים וחזרו לשולחן הכנסת בינואר האחרון. מדובר למעשה בתיקונים לחוק, גם הם חלק ממימוש ההסכמים הקואליציוניים, במסגרתם תצטרף סטרוק והשר לפיתוח הנגב והגליל יצחק וסרלאוף (עוצמה יהודית) למועצה הארצית לתכנון ובנייה ונציגים של סטרוק יצטרפו גם לוועדות התכנון במחוז צפון ובמחוז דרום.
בדיוק כפי שבמושב הקודם קידמה בהצלחה את הרחבת חוק ועדות הקבלה, המאפשר סינון תושבים שיורשו לגור ביישובים קהילתיים בנגב ובגליל, המטרה בדריסת הרגל דווקא במחוזות צפון ודרום היא אותה מטרה – התפרסות יהודית על מקסימום שטח שריכוז האוכלוסייה הערבית בו גבוה. הסיסמא "חיזוק הפריפריה" היא רק תירוץ, הכוונה המוצהרת של סטרוק היא הקמת יישובים חדשים בנגב ובגליל ליהודים בלבד ומימוש האג'נדה המתנחלית-משיחית. התיישבות לשם התיישבות.
בעשורים האחרונים, לאור משבר האקלים, גידול האוכלוסין והצטברות הידע על נזקי הפיתוח למגוון הביולוגי והאיזון האקולוגי בארץ, נבלם במחוזות צפון ודרום הפיתוח האינטנסיבי וגישה של ציפוף ביישובים קיימים נעשתה מקובלת יותר.
"במטרה לחסום התרחבות של יישובים ערביים, להגדיל את האוכלוסייה היהודית בנגב ובגליל ולהעמיק ריבוד אתני, דתי וגזעני – סטרוק ובן גביר מוכנים לשלם מחירים סביבתיים שלא יהיה ניתן לתקן"
הקמת יישובים כפריים חדשים מנוגדת לאינטרס הציבורי, יש לה השלכות הרסניות מבחינה סביבתית ותכנונית, והדרגים המקצועיים במשרדי הממשלה מתנגדים לה בתוקף. יישובים כאלה פוגעים בשטחים פתוחים, שואבים אוכלוסייה חזקה מהערים הוותיקות, מתקשים לעמוד מבחינה כלכלית, מבוססים על רכב פרטי ויקרים בהרבה מהרחבת יישובים קיימים.
במטרה לחסום התרחבות של יישובים ערביים, להגדיל את האוכלוסייה היהודית בנגב ובגליל ולהעמיק ריבוד אתני, דתי וגזעני – סטרוק ונציגי הציונות הדתית כמו גם נציגי עוצמה יהודית מוכנים לשלם מחירים סביבתיים שלא יהיה ניתן לתקן בעתיד. "האיזון בין פיתוח בלתי מרוסן ושימור, ובין הממשלה לרשויות המקומיות ולציבור, הופר באופן בוטה במיוחד. התכנון המקצועי מופקע ומופר שוב ושוב לטובת אינטרסים פוליטיים", אמרו בחברה להגנת הטבע והוסיפו כי אישור החוק מהווה תקדים עצוב לסביבה, לטבע ולאינטרס הציבורי.
הרשות לגאולת מקרקעין
העברת רשות האכיפה במקרקעין לבן גביר ודריסת הרגל של סטרוק ושל וסרלאוף במוסדות התכנון הארציים ובמחוזות דרום וצפון הם חלק ממהלך סדור ומתוכנן, שלאחר שנכשלו במימושו בשנה שעברה, ניצלו את שעת הכושר שזימנה המלחמה והצליחו להוציאו אל הפועל.
בזמן שבן גביר מסרב להקצות תקציבים למיגור הפשיעה בחברה הערבית או לאשר תוכניות אופרטיביות שיובילו לירידה במספר הנרצחים, הוא מספר לציבור שהריסת יחידת דיור בחלקה משפחתית בכפר בגליל או בנגב היא שתוביל למיגור האלימות.
תנועת המלקחיים של דחיקה ונישול של ערבים מקרקעות ובמקביל הקמת עוד ועוד יישובים ליהודים, היא אותה הפרקטיקה באמצעותה מפעל ההתנחלויות התבסס ביהודה ושומרון
אולם זו לא עוד אמירה גזענית מבית מדרשה של מפלגת עוצמה יהודית והתייחסות אליה ככזו מסוכנת לא פחות מהטענה עצמה. בן גביר מעדיף לתת לאזרחי ישראל הערבים לרצוח אחד את השני, על ידי כך שהוא מונע מאזרחים גישה שווה להגנה של שלטון החוק ומערכות האכיפה, ובמקביל שם דגש מיוחד על אכיפה של עבירות בנייה ומקרקעין ומעניק לעצמו את הסמכות להרוס בתים של ערבים בנגב ובגליל בצו מנהלי וללא התערבות שיפוטית.
תנועת המלקחיים של דחיקה ונישול של ערבים מקרקעות ובמקביל התפרסות בזבזנית על קרקעות והקמה של עוד ועוד יישובים יהודיים לא סתם נשמעת מוכרת – זו אותה הפרקטיקה באמצעותה מפעל ההתנחלויות התבסס במשך עשרות שנים ביהודה ושומרון. מרגע שהמיעוט המשיחי-קיצוני זכה לכוח חסר פרופורציות ביחס למשקלו האלקטורלי – נערי הגבעות הולבשו בחליפות, עניבות וקיבלו עוזרים, נהגים ומאבטחים, והשאיפה לגאולת האדמה תוך נישול והדרה של אזרחי ישראל שאינם יהודים – תורגמו להחלטות ממשלה, מסמכי מדיניות והצעות חוק. המהות אותה מהות, הגזענות אותה גזענות, הנערים אותם נערים. רק הגבעות השתנו – מאלו בשומרון לאלו שבגליל ובנגב.