השנה, בצל המלחמה וחצי שנה לאחר מתקפת ה-7 באוקטובר, הדריכות לקראת חודש הרמדאן הייתה חריגה מבדרך כלל. בעוד מספר שעות יסתיים חודש הרמדאן בערב חג העיד אל פיטר. כעת כבר אפשר לסכם ולומר – הקיצוניים הפסידו. הרמדאן לא הפך לחבית נפץ של חיכוך ואלימות, למרות ניסיונות החמאס להצית את זירת יהודה ושומרון ולמרות ניסיונותיו של בן גביר להטיל הגבלות על כניסת מתפללים להר הבית.
ההחלטה של נתניהו שלא להגביל את מספר המתפללים במסגד אל-אקצא הוכיחה את עצמה וכך גם ההחלטה לאפשר כניסה, תחת מגבלות גיל, של מתפללים מיהודה ושומרון. למעשה לאחר חמישה חודשים בהם נאסרה כניסה של פלסטינים מהגדה המערבית לישראל בעקבות המלחמה, הרמדאן אפשר לאלפי תושבי הגדה להיכנס לישראל לראשונה מאז ה-7 באוקטובר ולהתפלל במסגד אל-אקצא, אך תחת מגבלות גיל ואישורי כניסה.
למעשה עבור רוב תושבי הגדה, מאז שנאסרה הכניסה לישראל לא הרבה השתנה, אולי רק מלבד ההחרפה בהידרדרות הכלכלית בהעדר אפשרות לעבוד בישראל. בניגוד לתושבי מזרח ירושלים וערבים אזרחי ישראל, עבור תושבי הגדה המגבלות לא אפשרו לרוב המתפללים להגיע באל-אקצא.
במחסומים בכניסה לירושלים, קלנדיה ומחסום רחל 300, מורשים לעבור רק נשים מעל גיל 50, גברים מעל גיל 55 וילדים מתחת לגיל 10 בעלי אישור כניסה בתוקף. אלו שעברו את המחסום עולים על הסעות למסוף האוטובוסים הסמוך לשער שכם. שם, כמו גם בתוך העיר העתיקה ובשערי הכניסה למסגד, הם יעברו מחסומים נוספים שהמשטרה מציבה.
״לא פשוט להגיע לכאן, לעבור מחסומים רבים רק כדי להתפלל עם הגבלת זמן של כמה שעות. כפי שאתה רואה אני כאן לבד״, מספר נאיף, תושב בית לחם בן 65, הגיע עם אחד האוטובוסים דרך מחסום 300. ״המגבלות מונעות מהילדים שלי ומהנכד שלי, שהוא בן 14, לבוא איתי לראשונה לאל-אקצא״.
״המצב הכלכלי לא פשוט. הילדים, שהם כבר גברים צעירים, לא עובדים וגם המעבר בין עיר לעיר בתוך הגדה נהיה מאוד קשה״
״זאת שמחה עם תסכול על המצב. לא מגיע לנו שיגבילו אותנו בתפילה אבל אנחנו
מבקשים מאלוהים שיקל עלינו. המצב הכלכלי לא פשוט כשהילדים, שהם כבר גברים צעירים, לא עובדים, כשהמעבר בין עיר לעיר בתוך הגדה נהיה מאוד קשה. אבל אני אמשיך לבוא לכאן עד היום האחרון לחיי״, אומר נאיף.
מוחמד 57, מחברון מספר גם הוא על האתגרים בכניסה לישראל: ״לא היה פשוט לבוא לכאן, אי אפשר להספיק לעשות כלום מבחינת זמנים. לא לכולם יש מודעות איך מנפיקים את האישור הזמני שנותן לך להיכנס ולבוא פנימה, הגבלת הגיל מונעת המון מתושבי הגדה לבוא לכאן״.
לייב בטיקטוק מהעיר העתיקה
פלסטינים מהגדה מספרים על המחנק הכלכלי שהולך ומחריף מאז החלה המלחמה. גורמי הביטחון בהווה ובעבר וגם כלכלנים התייחסו למצב הקשה כמחולל יאוש שיחד עם בניית מאחזים חדשים וכניסת כוחות צה״ל לערים המרכזיות בשטחי הרשות, עלולים להוביל להסלמה ולהצית התקוממות של צעירים תושבי הגדה. לדעת מומחים שקט בגדה ובירושלים זאת התשובה האולטימטיבית שתבטיח שחמאס ימשיכו להישאר לבד במערכה.
לא כל מי שעומד בקריטריון הגיל נכנס, עלי סאלח עלי בן 64 מכפר ג'מעין באזור שכם שהגיע למחסום קלנדיה מעיד: ״הגעתי לכאן וניסיתי להיכנס כמו כולם אבל אמרו לי לחזור אחורה. לא אמרו מאיזו סיבה החזירו זקן קשיש ומנעו ממני להגיע למסגד אל אקצא. בכל רמדאן אני נכנס 3-4 פעמים כל שנה, זאת זכותי כמוסלמי והמקום קדוש לנו. אנסה עוד פעם להיכנס ואם לא אצליח אתפלל במחסום".
את זמני ההמתנה הארוכים בתור הרגלי לבידוק במחסומים הם מעבירים בשיחות חולין עם אלו העומדים לידם בתור. בעיקר מבררים מתי התעוררו כדי להספיק להגיע למחסום בשעה שנפתח. חלק אחר מהאנשים בהם נתקלנו בביקור בקלנדיה שקדו על קריאת הקוראן – מצווה חשובה במיוחד בחודש רמדאן.
בצד הפלסטיני, סביב תורי הענק נמצאים צוותי הסהר האדום בכוננות על מנת לספק מענה רפואי למתפללים במחסום. במיוחד לקשישים שמתקשים לעמוד זמן ממושך אך גם למקרי דוחק, צפיפות, התייבשות וכדומה.
גם במחסום רחל 300, מספרת מרים, בת 53 מבית לחם, המצב דומה לזה שבקלנדיה. ״קשה לעבור דרך מחסום 300 ולהרגיש שזה לא שטח צבאי. אני לא מרגישה בנוח עם כמות הבידוק הביטחוני שאני עוברת בנוסף לטביעת האצבע ולמתקן לזיהוי פנים למי שמעביר את האישור דרך האפליקציה. אני מקווה שלהבא יהיו יותר הקלות ויותר אנשים מהגדה כי מגיע לנו לבוא להתפלל במסגד אל אקצא״.
״תרומת תושבי הגדה למסחר בעיר העתיקה מעטה. המצב הכלכלי שם לא מאפשר להם לבוא עם כסף. הם לא יכולים לקנות ממתקים או אוכל, אלא קונים רק את הדברים הנחוצים ביותר שלא ניתן להשיג בגדה״
ברגע שהמתפללים ירדו מהאוטובוסים לא ניתן היה לפספס את התרגשות על פניהם. רובם שלפו את הטלפונים הניידים שלהם ומיד החלו בשידורי לייב בטיקטוק, באינסטגרם, או בפייסבוק, אחרים התקשרו בשיחות וידאו לקרוביהם בגדה שלא יכלו להיכנס לישראל בגלל הגבלות הגיל או מסיבות אחרות וצילמו להם את העיר העתיקה, את שער שכם ואת כיפת מסגד אל אקצא המבצבצת מעל החומות.
״תרומת תושבי הגדה למסחר במזרח העיר ובעיר העתיקה בירושלים היא מעטה״, מסביר אחמד אבו ליל בעל חנות בגדים בשוק העיר העתיקה. ״המצב הכלכלי שם לא מאפשר להם לבוא עם כסף רב וגם בגלל שהם שוהים כאן לתפילות בזמן שעות הצום, הם לא יכולים לקנות ממתקים או אוכל. הם קונים רק את הדברים הנחוצים ביותר שאין להם בגדה״. אבו ליל מספר כי מתחילת רמדאן הכלכלה של סוחרי השוק בעיר העתיקה נשענת על תושבי ירושלים ובעיקר על אזרחי ישראל הערבים ״שמגיעים ושוהים שעות רבות בעיר קונים אוכל, ממתקים, תבלינים מיוחדים, צעצועים ועוד״.
שיא במספר המתפללים
בשבועיים האחרונים בחודש הרמדאן הגיעו לירושלים ולאל-אקצא מאות אלפי מתפללים, בכמויות גדולות מבעבר. מספרים שאפשר לייחס להתגייסות של אזרחי ישראל הערבים שהגיעו במאות אוטובוסים מיישובים בגליל, במשולש ובנגב לתפילות אל פגר ולאחר הצהריים לשבירת הצום ותפילת אל-תראוויח.
השיא הגיע ביום שישי האחרון, ב״לילת אל קדר״, הלילה הקדוש ביותר בכל חודש הרמדאן, כאשר כ-200 אלף מתפללים הגיעו לאל-אקצא. קשה היה למצוא פינה פנויה לפרוס עליה שמיכה או מחצלת ולשבור את הצום. בכל רחבות המסגד התיישבו זו לצד זו משפחות עם אוכל ביתי שהביאו במיוחד או אוכל שזה עתה קנו במסעדות העיר העתיקה. שם בני המשפחה מתיישבים ביחד ומחכים למשמע קולות תותח הרמדאן, שקולו נשמע פעמיים ביום – לפני הכרזת תחילת הצום ולקראת השקיעה לפני שבירת הצום. ברחבות מסביב למסגד נראו עשרות צעירים שמחלקים תמרים ובקבוקי מים לכבוד שבירת הצום.
לאורך החודש ניתן היה להתרשם מהניקיון והסדר בכל מתחמי התפילה ומחוצה להם. מארגני האירוע מטעם הוואקף פעלו לסדר את מקומות תפילה הן לנשים והן לגברים, לחלק שקיות זבל למשפחות ולהנגיש מקומות מסודרים לאיסוף אשפה. מיד בוקר הגיעו משאיות לפנות את האשפה שנותרה אמש על מנת להתחיל יום תפילה חדש בסביבה נקיה, יפה ומסודרת. היום, ביומו האחרון של רמדאן, אנשי הוואקף ומארגני התפילות באל-אקצא החלו בניקיון יסודי עמוק בכל רחבי המסגד והרחבות סביבו כדי שיהיה מוכן לתפילת החג ההמונית שסוגרת את הרמדאן.
בשבוע האחרון ארגוני הסיוע הפלסטינים בירושלים כמו גם ברחבי הארץ מתגברים את העשייה כדי להבטיח שמשפחות נזקקות יקבלו סלי מזון ויוכלו לקיים את ארוחות החג. אלפי סלים כבר חולקו ומתנדבים מספרים שהשנה הם חצו את השיא מתקופת הקורונה.
בעמותת אמאנינא (בעברית – משאלותינו, י״ג), לדוגמא, הבונה רשתות חברתיות הכוללות מתנדבים, ארגונים שרוצים לסייע וארגונים הזקוקים לסיוע, פועלים בימי שגרה כ-30-40 מתנדבים רובם ככולם בני נוער. אולם השנה, צספרים אנשי העמותה, בתקופת החגים הצטרפו מאות מתנדבים מרחבי החברה הערבית על מנת להכין ולשלוח יותר מ-5,000 סלי מזון.
סעיד ג׳בארין, אחד מבין מאות האלפים שהגיעו לאל-אקצא ביום שישי האחרון של הרמדאן, הוא גם אביו של כותב שורות אלה, סיפר: ״יש יופי בצפיפות. זה אומר שכולם רואים חשיבות בתפילה ובקדושת חודש רמדאן. במיוחד בסופי שבוע כשאין עבודה ויש זמינות גדולה יותר להגיע״.
אחרי ״לילת אל קדר״ אפשר כבר היה להרגיש את הסוף. פחות מתפללים ברחבות ובמסגד, שרובם כבר מתחילים את ההכנות לחג עיד אל פיטר. השנה, כמו ברמדאן, גם בעיד אל פיטר אין קישוטי חג בעיר העתיקה ובוטלו אירועים מסורתיים כמו הדלקת הפאנוס – פנס רמדאן המסורתי. גם צעדת החג המסורתית ביישובים הערבים ברחבי הארץ ובירושלים המזרחית לא תתקיים השנה, בעקבות החלטה משותפת שנועדה להביע סולידריות עם הפלסטינים בעזה.
כל מי שהגיע לירושלים מתחילת רמדאן ועד סופו ראה את התשוקה בעיניהם של עשרות האלפים שהגיעו להתפלל במסגד השלישי בחשיבותו באסלאם. השקט שנשמר השנה לא מפתיע, אלא מוכיח שוב: מי שמעוניין לשמור על הביטחון בירושלים – צריך לאפשר למנהגי החודש הקדוש ביותר למוסלמים להתקיים כסדרם, בעיר העתיקה ובמסגד אל-אקצא.
״בשבועות לפני רמדאן, הצהרות מתלהמות של השר בן גביר והגבלות שונות שהמשטרה הטילה העלו את רמת המתיחות והיה חשש גדול מהתלקחות בירושלים. אולם בפועל, למרות המלחמה והמצב הביטחוני הקשה ברחבי הארץ, בירושלים חודש רמדאן היה אחד השקטים ביותר בהשוואה לשנים הקודמות״, אומר אביב טטרסקי חוקר בעמותת עיר עמים בשיחה עם ״המקום הכי חם״.
״עשרות ומאות אלפי מוסלמים מרחבי המדינה וירושלים המזרחית הצליחו להגיע להר ולהתפלל במסגד אל-אקצא ורוב רובם של האירועים הדתיים ההמוניים התנהלו ללא הפרעה וללא עימותים או הפרות סדר כלשהן. מה שחולל את ההבדל היה החלטת הממשלה לכבד את חופש הפולחן ולא להטיל הגבלות קולקטיביות על כניסת מוסלמים תושבי המדינה אל ההר. השנה הוכח באופן חד משמעי שבניגוד לטענות של פוליטיקאים קיצוניים כמו בן גביר, ההגבלות הקולקטיביות אינן תורמות לביטחון אלא להיפך – מייצרות חיכוך ועימותים מיותרים. מרגע שהממשלה הורתה על הפסקת ההגבלות ירדה המתיחות בעיר העתיקה – את הלקח הזה צריך לזכור גם לשנים הבאות״.