״לפני ארבעה שבועות מתקשרת אלי האמא של הבן שלי ואומרת לי ששברו לילד את השיניים בבית הספר", מספר שמעון (שם בדוי) אבא של רועי (שם בדוי), שלומד בכיתה ד׳ בבית הספר נירים במעלה אדומים. פרסמנו ב"המקום" שני תחקירים בחודשים האחרונים שעסקו באופן בכוח הפיזי שמפעילים אנשי הצוות במטרה לרסן את התלמידים. "באתי מהר", ממשיך שמעון, "הרגעתי את רועי ושאלתי אותו איך זה קרה לו. הוא אמר שהמורה תפסה אותו ועשתה לו אחיזה, כשהראש שלו היה מודבק לרצפה וכתוצאה מכך נשברו לו השיניים״.
״רועי סיפר לי תמיד סיפר לי שבבית ספר יש להם שיטת אחיזה כדי להרגיע ילדים, אבל לא הבנתי למה הוא מתכוון״, אומר שמעון. "הוא אמר לי שמישהו מהצוות תופס אותו, מדביק אותו לרצפה, שם עליו ברך ומרתק אותו עד שהוא נרגע ואם הוא לא נרגע, לא משחררים אותו. כשהוא סיפר לי, לא לקחתי אותו ברצינות. חשבתי שזה ילד קטן, אולי הוא הולך עם הדמיון שלו".
אבל העדויות שמגיעות אלינו, מבהירות שהשיטה של אחיזות מרסנות – שלקוחה ממוסדות של הרווחה ונעשית שם על ידי צוות שאמור להיות מוכשר לנושא ובמקרים ספציפיים – מקובלת גם בבתי ספר אחרים של החינוך המיוחד. ל"המקום" נודע שבבתי הספר הללו ישנם גם חדרי "פסק זמן", שם ננעלים ילדים, לעתים במשך שעות, על מנת להרגיע אותם, ובמקרים מסויימים שם מתבצעות האחיזות המרסנות.
לטענת משרד החינוך, הוא אינו מאשר שימוש באחיזות מרסנות. אולם משרד החינוך גם לא מציע לבתי הספר לחינוך מיוחד פתרונות שנועדו לסייע להם להתמודד עם התפרצויות זעם של תלמידים, מלבד השימוש בחדרי פסק זמן, שאינו מעוגן בנוהל ואין לגביו פיקוח, כך שהוא עלול לגרום לבעיות, כפי שנראה בהמשך.
״בחוק הנוער יש נוהל מדויק לגבי האופן שבו מתמודדים עם סיטואציות מורכבות של התפרצות", אומר מומחה בחינוך המיוחד שמתמחה בתחום הפרעות התנהגות.
המומחה מספר על הכשרות, הנהלים והדרכים שעומדות בפני אנשי הצוות של המוסדות כיצד לא להגיע לסיטואציות שמצריכות אחיזה. לדבריו במרבית הפנימיות עומדים בנהלים הללו ואפשר לראות מגמות חיוביות שמתקיימות בהם.
״בבתי הספר של החינוך המיוחד, שגם בהם יש אוכלוסיה קשה, אין למשרד החינוך נוהל ברור, מוסדר ומעוגן בחוק כיצד להתמודד עם התפרצויות אלימות", הוא אומר. "כך, כל בית ספר מוצא את הפתרונות שנראים לו נכונים. וכשהתפרצויות של תלמידים פוגשים צוות שלא יודע להתמודד בצורה ראויה איתם, התוצאה בעייתית. אנחנו רואים פתרונות שבתי הספר מייצרים, כמו אחיזות וחדרי פסק זמן, שאינם מעוגנים בחוק או בפיקוח כלשהו. ואם ילד נפגע, המורה יכול להיות מואשם בתקיפת קטין.
"לפני ההתמודדות עם התפרצות עצמה, המטרה היא שהצוות ידע למנוע מצבים של כאלו, ויצור שיח וסביבה שמונעים אלימות. התמודדות עם נוער דורשת הכשרה והבנה רבה". לדבריו, הפתרון הוא להוביל לכך שיהיה נוהל מסודר של משרד החינוך ובהמשך חקיקה. ״הנושא של מגע פיזי בילדים הוא מורכב, ומחייב חקיקה".
השבוע שלח ח"כ נאור שירי מכתב לשר החינוך יואב קיש, שבו הביא לידיעתו את המקרה של א' בן ה-15, תלמיד נירים שסיפורו הובא בכתבת "המקום". מעבר לבקשת סיוע פרטני לילד, ביקש ח"כ שירי משר החינוך "לבחון את מוסדות החינוך תחתייך אשר משתמשים ב'אחיזה מרסנת' כדרך קבע מבלי שום פיקוח".
"עולה השאלה כיצד נוהגים ב"אחיזה מרסנת" במוסדות החינוך תחת המשרד ולא רק שאין על מקרים אלו פיקוח, איך הדבר אינו מוסדר בחוק והצוות החינוכי פועל בדרך זו מבלי לבצע בירור, שימוע, או חקירה בנושא", הוסיף.
בנוסף, בעקבות הפרסומים הקודמים ב"המקום", שלחה היום המועצה הלאומית לשלום הילד מכתב לתמי אומנסקי, מנהלת אגף א' לחינוך מיוחד במשרד החינוך. "אנחנו פונים אליכם בדאגה רבה בנוגע להתנהלות בית ספר נירים", כתבו. "מדובר בפניות שמתארות פגיעה חמורה בתלמידים, ומכאן שנדרש המשך בחינה דחופה על ידכם ובהתאם נקיטת צעדים מהירים אשר יבטיחו הגנה רחבה ומיטבית לילדים הלומדים במוסד החינוכי. נודה על עדכוננו באשר לתוצאות הבדיקה ובאשר לצעדים שננקטו על ידכם".
חדר הלם, לא רוגע
״כשהגעתי לאסוף את עידו (שם בדוי) מבית הספר, מצאתי אותו נעול בחדר הרגיעה, ספוג מזיעה עם העיניים מגולגלות למעלה על סף עילפון", מספרת אמו נועה (שם בדוי). עידו בן התשע לומד בבית הספר השחר לחינוך מיוחד בבת ים, והאירוע המדובר התרחש בבית הספר בחודש שעבר. "בדרך הביתה הוא התעלף, אז לקחתי אותו לבית החולים, ומאז הוא בבית".
״החדר נקרא חדר רגיעה, אבל זה חדר הלם", מוסיפה נועה. "אין שם חלונות, זורקים שם את הילד והוא נרקב, כמו בצינוק. אין שירותים, אין מים. אתה לבד. ילד בן תשע כלוא בצינוק על ידי מי שאמור לשמור עליו, לפעמים מעל שעה״.
גם חדר פסק זמן לקוח מעולמות של מוסדות הרווחה. זהו חדר סגור, מרופד, שנועד לבודד את המטופל, למנוע ממנו לפגוע בעצמו ולהרגיעו בעת הצורך. אלא שגם במקרה הזה, אין נהלים מסודרים של משרד החינוך לגבי שימוש בחדר, כולל משך השהייה והמצבים שבהם יש להפעילו.
"עידו עבר כמה בתי ספר, בכולם היו נועלים אותו בחדרים ואוחזים אותו", אומרת נועה, אם חד הורית לחמישה. "לפעמים אלו היו חדרים מאולתרים כמו כיתות שרוקנו ולפעמים חדרים חשוכים בלי חלונות, כמו עכשיו. "חשבתי שזה מקובל בבתי הספר של החינוך המיוחד, אבל למרות זאת תמיד ביקשתי שלא ינעלו אותו, ידעתי שזה לא עושה לו טוב. בבית הוא נלחץ כל פעם שדלת נסגרת, התפתח אצלו פחד ממקומות סגורים, מחושך. הרסו לי את הילד. הוא מרטיב בלילות ומתעורר מסיוטים כל לילה. הוא כבר לא אותו דבר".
"ביקשתי שלא ינעלו אותו, ידעתי שזה לא עושה לו טוב. בבית הוא נלחץ כל פעם שדלת נסגרת, התפתח אצלו פחד ממקומות סגורים"
נועה הגישה בינואר תלונה במשטרה נגד בית הספר השחר. "אני לא מתכוונת להחזיר אותו לבית הספר", היא אומרת. "אני בעצמי בטראומה – לראות את הילד שלך בתוך צינוק חשוך מעולף זו חוויה שלא חשבתי שאעבור".
נועה מתארת כיצד עידו היה מספר לה שחמישה אנשי צוות, ולפעמים יותר, היו סוחבים אותו לחדר ונועלים אותו. ״הם אלימים כלפי הילדים, ילדים קטנים, למורים אין שם סבלנות לילדים והם פותרים את זה בדרכים אלימות לפעמים. להרבה הורים לא אכפת או שאין להם יכולת להתמודד מול בית הספר״.
מעיריית בת ים נמסר בנוגע לטענות: "בית ספר שחר הינו בית ספר לתלמידים בעלי קושי רגשי והתנהגות מאתגרת. לתלמידים קושי רב בוויסות התנהגותם ובכל כיתה קיים חדר ספח, חדר רגיעה כשמו כן הוא. הוא מאפשר לתלמיד להירגע בזמן כעס או תסכול. התלמיד יכול לשהות שם עם איש צוות מהכיתה במידה והוא סוער, או לבדו אם ביקש. לעולם לא נועלים שם תלמידים לבדם.
החדר שנמצא בתוך הכיתה מאפשר לתלמיד להיכנס באופן מודע לחדר לטובת הרגעות ולאחר מכן לחזור לשגרת הלמידה נינוח ולהיות בחברת התלמידים. חדר הרגיעה מלמד את התלמיד לאורך זמן לנתק עצמו מהסיטואציה , להרגע, לשלוט במעשיו ולחזור לשגרה. דווקא הרגעים המקרבים והמשמעותיים קורים בחדר זה, שם התלמיד לומד שבכוחו לבחור אחרת, להימנע מאלימות ולבחור בטוב".
"שמעתי אותו צורח"
ל', אמא לילד שלמד בבית ספר לחינוך מיוחד במרכז הארץ ב-2020, כאשר היה בכיתה ד׳, ביקשה לספר על בית הספר של בנה: "היה בו חדר שכולו מרופד במזרונים, ממש כמו במחלקות סגורות. הם טענו שמכניסים לשם את התלמידים לזמן קצוב ועם איש צוות. אבל ל׳ סיפר לי שמכניסים אותם לזמנים ארוכים, לפעמים כמעט שעה, כשהם לבדם ללא איש צוות״.
לטענתה, בבית הספר יש איש צוות שתפקידו לבצע אחיזות. ״ביום הראשון שהגעתי לשם ראיתי אותו גורר ילד מהמזכירות. הילד לא התפרע, הוא פשוט נכנס למזכירות ואמרו לו לצאת. כשהוא לא יצא, הגיע איש הצוות, סובב לו את היד לאחור וגרר אותו משם כמו שמובילים אסיר.
"אחרי שהבן שלי התחיל את הלימודים שם, נהייתה לו התנהגות עבריינית כי בית הספר מתנהל כמו בית כלא. ההסתכלות עליהם היא כמו על עבריינים, נועלים אותם בכיתות, בחדרי רגיעה. מהרגע שהוצאתי אותו משם, הוא פורח. היום הוא לומד תיאטרון ומאושר מזה".
"נהייתה לילד התנהגות עבריינית כי בית הספר מתנהל כמו בית כלא. ההסתכלות עליהם היא כמו על עבריינים, נועלים אותם בחדרי רגיעה"
גם ד' פנתה אלינו. היא ביקשה לספר על בית ספר לחינוך מיוחד בבאר שבע, שבו למד בנה, גם הוא בכיתה ד'. ״הוא היה חוזר מבית הספר עם סימנים מוזרים עליו. הרגשתי שמשהו בו משתנה״ היא אומרת. "חיפשתי הסברים אבל בבית הספר אמרו לי שהוא עושה את זה לעצמו״.
ד׳ לא השתכנעה והחליטה לשים בתיק של בנה מכשיר הקלטה. הדברים שהיא שמעה זעזעו אותה, ״שמעתי את הסייעות מאיימות על הילדים שהן יתנו להם ׳פצצה׳, הדיבור היה מאוד קשה. השיא היה שהם נעלו את הבן שלי בחדר הרוגע בבית הספר, שמעתי אותו צורח במשך דקות שיפתחו לו, שומעים אותו מרביץ לדברים ואת הסייעת אומרת מהצד השני של הדלת שעד שהוא לא נרגע היא לא תפתח לו. הוא פצע את עצמו שם קשה מאוד ומאז הוא חזר לעשות צרכים על עצמו וחווה הידרדרות קשה".
"צוותי החינוך בבתי הספר לחינוך מיוחד מקדמים מוגנות ותמיכה בתלמידים החווים מצבי משבר המאופיינים בהתנהגויות כמו התקפי זעם, אלימות וחרדה", נמסר בתגובה ממשרד החינוך. "אחת הדרכים הינה לאפשר שהייה בחדרי רגיעה בליווי איש צוות מביה״ס. חדרים אלה נועדו לאפשר לתלמיד להירגע, לנוח ולשמור על מוגנותו, מוגנות הסביבה וכבודו בכך ששאר התלמידים לא יהיו עדים למצבו והתנהגותו ברגעים של חוסר שליטה תוך התרחקות לזמן מסויים מהסביבה בה אירע ההתקף.
"השימוש בחדרים, כמו באופציות אחרות, מלווה בנהלי התנהלות ברורים. איש או אשת צוות נמצאים עם התלמיד בחדר ומסייעים לו להגיע לרגיעה. ככל שיש מקרים שלא עומדים בנהלים נשמח לקבל אותם ולבדוק לעומק".