במרבית הדירות בקריית שמונה התריסים מוגפים, הן חשוכות גם כשהערב כבר יורד. רק מבט מעבר לרחובות השוממים, אל הנוף המרהיב של עמק החולה ורמת הגולן, מזכיר את החיים שהיו פה לפני ה-7 באוקטובר. את עשרות אלפי המבקרים שלפני שלושה שבועות אכלו במסעדות לאורך כביש 90, בילו במרכזי הקניות וטיילו באזור שכיום רובו מוגדר שטח צבאי סגור.
ביום שישי שעבר אישר שר הביטחון יואב גלנט את הרחבת תוכנית ״מרחק בטוח״ לפינוי ישובים בגבול הצפון וכלל גם את תושבי קריית שמונה. חמישה ימים לאחר מכן מבין 23 אלף תושבי העיר, כ-20 אלף פונו. העיר הצפונית בישראל הפכה לעיר רפאים, וכל עוד האזעקות והדי הפיצוצים לא רועמים, השקט הוא שמחריש את האוזניים.
המחזות סוריאליסטים וכוללים טנקים, משוריינים ורכבים צבאיים שנוסעים על כבישי העיר. רכבים פרטים בקושי אפשר לראות. גם המדרכות שוממות מאדם, מלבד חיילים שפזורים בכל מקום. במקום בו זמן ההתרעה למציאת מרחב מוגן, כפי שמופיע ביישומון פיקוד העורף הוא ״מיידי״ ואפילו לא נאמד בשניות – המרחב הציבורי היה הראשון למות.
ברוח התקופה, אנשים ניתן לפגוש רק בחמ״לים. חמ״ל מתנדבים, חמ״ל פינוי, חמ״ל תרומות, חמ״ל אוכל לחיילים, ובעיקר בחמ״ל העירוני שפועל ממקלט העירייה, וממנו מתנהלת כלל הפעילות.
״אנחנו עכשיו עסוקים בלהגיע לכל מי שעדיין נשאר ומנסים להבין מה הסיבה. רבים נשארו מסיבות אידיאולוגיות, אבל אנחנו חייבים לבדוק אם ישנם אנשים שלא הצליחו ליצור קשר או להגיע לחמ״ל הפינוי״, מספרת עובדת מאגף החינוך.
״הגישה כרגע היא שגם אם הסיבות הן אידיאולוגיות – הילדים לא נשארים. את הילדים חייבים להוציא מכאן״. ברור לה שלא תוכל לכפות זאת על אף הורה, אבל עם כולם היא נמצאת בקשר ומדגישה בפניהם את הסכנות, זאת במקביל ליצירת פתרונות פינוי שיחסכו מהילדים את הטראומה.
ביום שני אב ובתו, בת התשע, המתגוררים בדירה לא ממוגנת, נפצעו באורח קל מרסיסי טיל נ״ט שנפל בחצר הבניין בו הם גרים, בזמן שרצו לעבר המקלט הציבורי שממוקם ממש באותה חצר. ״אי אפשר להכריח אף אחד להתפנות, המטרה היא להציל חיים ולאפשר לצה״ל להילחם, בלי שיאלץ לעסוק חלילה באוכלוסיה אזרחית. אנחנו מבהירים את זה לכולם״, אומר קצין פיקוד העורף העירוני. ״מעל 85 אחוזים מהתושבים פונו ונותרו מקרים בודדים שנמצאים בטיפול. רבים מהנותרים הם עובדים חיוניים שמוכרחים להישאר, לפחות כרגע״.
״היה בלגן אטומי. כולם קרסו״
פינוי התושבים בקריית שמונה אמור היה להתנהל חלק. ״מרחק בטוח״ היא התוכנית האופרטיבית של משרד הביטחון לפינוי יישובים בגבול הצפוני, ונמצאת בסמכותה של רשות החירום הלאומית (רח״ל), שכל תכלית קיומה הוא מתן מענה למצבים כאלה בדיוק. אלא שכפי שהובהר החל מבוקר שבת ה-7 באוקטובר, ברגע האמת לאזרחי ישראל אין על מי לסמוך.
בעוד מראות המחבלים הטובחים באין מפריע ברחבי הנגב המערבי ממשיכים לזרום, תושבי קריית שמונה נאלצו להבין בדרך הקשה שעבור גופי המדינה ״מרחק בטוח" זה רק שם של מסמך ממשלתי שאיש לא מתכוון או לא יודע איך ליישם. גם בחלוף שבועיים איש לא התעשת, והחובבנות, הרשלנות והכאוס הם עדיין אלו שמכתיבים את הקצב. את הריק שהותירה המדינה גם הפעם מילאה הרשות המקומית ומילאו המתנדבים, שדאגו שתושבי העיר יגיעו למרחב שבו הם באמת מוגנים.
״ברגע שהעירייה שלחה לתושבים את ההודעה על הפינוי מיד רצתי לכאן״, מספר מיקי כספי, שמאז יום שישי בבוקר מתנדב בחמ״ל הפינוי. ״אני בן 70 וחי כאן כמעט כל החיים, היה ברור לי שצריך כאן עזרה ופשוט באתי. אני יודע בדיוק עם איזה מערכת יש לי עסק״.
תושבי קריית שמונה נאלצו להבין בדרך הקשה שעבור גופי המדינה ״מרחק בטוח״ זה רק שם של מסמך ממשלתי שאיש לא מתכוון או לא יודע איך ליישם
לאחר שהוחלט על הפינוי קיבלו התושבים הודעה מהעירייה ובה קישור להרשמה ומילוי פרטים. אלו הועברו בהוראת רשות החירום הלאומית, יחד עם המידע העירוני על תושבים הזקוקים למענה מיוחד כמו בעלי מוגבלויות או קשישים, ישירות למשרד התיירות ששיבץ אותם לחדרים הפנויים. על ההסעות מקרית שמונה לישובים הקולטים, אחראי פיקוד העורף.
״היה בלגן אטומי. שלושה גורמים שונים שלא ידעו לתקשר אחד עם השני וכולם קרסו. תוך כמה שעות כבר לא היה מענה טלפוני והתושבים החלו להגיע לחמ״ל פיזית״, מיקי כספי, שמאז עוד נמצא בחמ״ל הפינוי שנפתח במתנס העירוני, פגש את התושבים שלא הצליחו לקבל מענה.
המידע על השיבוץ בפועל לא עבר ממשרד התיירות חזרה לעירייה. במקביל גם המידע על מקרים חריגים או כאלו המצריכים טיפול פרטני כמו נכים או קשישים שלא מסוגלים להגיע לנקודת איסוף מרכזית, לא עבר גם הוא ממשרד התיירות לפיקוד העורף. חלפו שעות בודדות עד שהמוקד הטלפוני קרס משיחות התושבים שלא הבינו לאן להגיע, מתי ואיך.
"שלושה גורמים שונים שלא ידעו לתקשר אחד עם השני וכולם קרסו. תוך כמה שעות כבר לא היה מענה טלפוני והתושבים החלו להגיע לחמ״ל פיזית״
״פיקוד העורף מקבל ממשרד התיירות את הרשימות ולא מהרשות המקומית, שאספה את המידע בעצמה", מציין כספי. "העירייה לא ידעה איזה תושבים שובצו לאן ולמה. זה היה גדול עליהם, הם לא יודעים לעשות את זה״.
לאחר שמתווה הפינוי כפי שהוכתב על ידי רח״ל קרס, השיבוץ וריכוז פניות התושבים עבר ממשרד התיירות לסוכנות נסיעות פרטית, ״אמסלם טורס״. זו העמידה לטובת העניין מוקד טלפנים. אלא שכעבור יממה נוספת, ביום ראשון בצהריים, גם הוא קרס. יומיים מתחילת הפינוי והכאוס הניהולי רק הוסיף לתחושה המתוחה גם כך.
״הלחץ היה היסטרי", אומר כספי. "ניסיתי להתקשר למוקד של אמסלם טורס וחיכיתי שלוש שעות על הקו״. לטענתו, חלק מהתושבים לא ידעו לאן להגיע, אחרים הגיעו לבתי מלון שלא היו בהם חדרים פנויים, ונאלצו לחזור לקריית שמונה. מנגד, בחלק מהמלונות נערכו לקבלת התושבים עם חדרים פנויים וארוחות ערב, אך התושבים פשוט לא הגיעו.
מכות בתור לפינוי
רק בצהרי יום ראשון הצליחו לקבץ בחמ״ל הפינוי את נציגי שלושת גופים לחדר אחד במתנ״ס, ממנו ריכזו את המידע ועבדו יחד על השיבוץ לחדרים ולהסעות. את תושבים המודאגים שהגיעו למתנ״ס קיבלו מתנדבים. ״היו כאן מכות, זה היה מטורף. אנשים עמדו שעות בתור, אחרי שעות שהמתינו על קו הטלפון. הם הגיעו לפינוי אחרי שבועיים של מלחמה כשהם כבר על הקצה. אנשים באו לכאן בוכים, חרדתיים, הייתה פה היסטריה״.
גורמים שהיו מעורבים בפינוי עמדו על כך שלפחות בחלק מהמקרים, התושבים בעצמם הערימו על הפינוי קשיים מיותרים. ״היו אנשים שסירבו להתפנות בגלל שהשיבוץ לא נראה להם, אישה שמתקשרת למוקד שוב ושוב כדי לבקש שיעבירו אותה לחדר עם מרפסת לים. יש אנשים בעוטף שאין להם בית לחזור אליו, ופה צעקו על מתנדבים כדי שיעבירו אותם לאותו מלון שחברים שלהם שובצו בו. לא כולם הבינו שזו מלחמה״, סיפר אחד מהם.
"היו אנשים שסירבו להתפנות בגלל שהשיבוץ לא נראה להם, אישה שמתקשרת למוקד שוב ושוב כדי לבקש שיעבירו אותה לחדר עם מרפסת לים"
אחר העיד על מקרים בהם הבקשות היו מוצדקות, וסיפר על חולה אונקולוגית שנעזרת בקנאביס רפואי אך שובצה לחדר בלי מרפסת שהעישון בו אסור. יש להם עוד מקרים רבים, לכאן או לכאן, יחד הם כולם מעידים על הכשל הניהולי העמוק של המדינה.
אתמול עדיין הגיעו תושבים למתנ״ס בניסיון למצוא חדר להתפנות אליו. אחת מהם שוחחה עם ״המקום הכי חם״ וסיפרה על הקשר בין הטבח בעוטף להחלטה להתפנות מקרית שמונה. ״מאז השבת השחורה אני קרועה בין הכאב והצער על הנרצחים והחטופים, על אלה שנפצעו או אלה ששרדו אך יצאו מצולקים, לבין ההבנה שאם אף אחד לא הגיע להציל אותם, למה אני חושבת שיגיעו להציל אותי?
״נולדתי כאן, אני חיה פה כל החיים. אנחנו מבינים מה חיזבאללה מתכנן, עם כל הכבוד לחמאס. אני לא רוצה לדמיין מה יקרה אם הם יצליחו. אני רואה בעיניים את האנשים של חיזבאללה ליד מטולה, מטר מהגדר, על אופנועים, אני גם רואה שלאף אחד כאן לא אכפת. אנחנו שנים מתחננים לממ״דים ואפילו את זה לא עושים, 17 שנה אחרי מלחמת לבנון השנייה. על מי בדיוק אני אמורה לסמוך?״. כשמדברים על משבר אמון, כך הוא נשמע מצפון.
84 אחוז מהדירות ללא ממ״ד
לצד הקולות הללו, יש גם את מי שלא מצפים מהממשלה הנוכחית לדבר, אך לא מוכנים לוותר על הבית. מיקי כספי הוא אחד מהם. בעוד הוא מסייע לאלפים להתפנות, הוא לא זז לשום מקום. ״רגשית אני לא מסוגל להרגיש פליט במדינה שלי. ביננו, כל התושבים של העיר הם כרגע פליטים. ואני מבין אותם, קרית שמונה סבלה במשך שנים. יש פה דור שלם ששומע דלת נטרקת ורץ למקלט״.
הרבה מים עברו בנחלי הצפון מאז לבנון השנייה. מה שלא השתנה ב-17 השנים הוא מספר הדירות בעיר שעדיין אין בהן ממ״ד. על פי נתוני הלמ״ס בעיבוד התאחדות הקבלנים, מתוך 8,027 דירות בקרית שמונה, ב-6,742 דירות עדיין אין מרחב מוגן.
המימון עבור תוכנית מיגון הצפון, שאושרה ב-2018 על ידי ממשלה בראשות נתניהו, הועבר רק אחרי שלוש שנים, בשל התעקשותו של בני גנץ להתחיל סוף סוף את הפרויקט. מבין 27 הישובים בתוכנית שבהם זמן ההתרעה הוא מיידי, הספיק משרד הביטחון למגן רק ישוב אחד באופן מלא. במרץ השנה קיצצה ממשלת נתניהו את תוכנית המיגון.
מבין 27 הישובים שבהם זמן ההתרעה הוא מיידי, הספיק משרד הביטחון למגן רק ישוב אחד באופן מלא. במרץ השנה קיצצה ממשלת נתניהו את תוכנית המיגון
״התחושה אצל כולם שמשהו פה חורק. שאין מדינה. האוהל בחרמון (שהקים חיזבאללה בשטח ישראל בלי תגובה ישראלית; ד.ז) זה ניפוץ של כל ההסכמים שנחתמו, ועד שלא התחילה המלחמה לא עשינו כלום. זו גם לא תחושה חדשה, הרבה מקריית שמונה היו באופן קבוע בהפגנות הגדולות מידי שבת בצומת הגומא.
״באופן מסורתי זאת עיר של ליכודניקים. היום הרבה ליכודניקים שאני מכיר כועסים על נתניהו, ובעיקר מאוד מאוכזבים משאר הח״כים של הליכוד, בגלל שאין להם אומץ להפיל את נתניהו ולהציל את הליכוד״.
בקריית שמונה חי כספי עם בן הזוג שלו ובמקום לברוח, שניהם החליטו לתרום למאמץ המלחמתי, כל אחד בדרכו. ״אני מתנדב כאן והוא מתנדב במג״ב, הם עושים סיורים בלילות בכל הישובים במועצה האזורית גליל עליון. המפעל שהוא עובד בו עדיין פעיל, אז בבקרים הוא בעבודה ובערב הוא בסיורים. וגם אני, מאז שהגעתי, חוץ מכמה שעות בלילה אני פה בחמ״ל״.
20 אלף תושבים ב-180 מוקדים
״יש לי כרגע 20 אלף תושבים מפוזרים על פני 180 מקומות בכל הארץ", אומרת מיטל הלוי מ״מ ראש אגף הרווחה בעיר, שמספרת איך נראית התמודדות תחת אש עם מקרים שגם בשגרה אינם פשוטים כלל. "את האוכלוסיות שמצריכות טיפול צמוד שלחנו לירושלים, ת״א, באר שבע ואילת. שמה יש לי גם עובדות סוציאליות שמטפלות במקרים ונותנות מענה במקום. יש לי לדוגמא שלוש משפחות בים המלח, אני לא אשלח לשם עובדת אבל אני בקשר טלפוני יומיומי עם כל המוקדים.
״בסוף צריך לזכור שמדובר באגף שגם בימים כתיקונם עובד תחת עומס גדול, אבל העובדים נרתמו כדי לתת את המענה והעבודה נעשית מסביב לשעון. ברגע שהחל הפינוי ויצרנו קשר עם כל התושבים, גם החלו לצוף מקרי רווחה נוספים, כאלה שלפני המלחמה לא ידענו עליהם. גם בהם אנחנו מטפלים כרגע״. אל התיקים הקיימים ולאלו החדשים, צפויים להצטרף בשבועות הקרובים, אם ללמוד מניסיון הקורונה, עוד תיקים רבים כתוצאה מהחרדה הכללית והלחץ המתמשך.
הלוי מספרת שגם מעבר למשפחות והתושבים שמוכרים ברווחה, המלחמה לא מדלגת על אף אחד, ״זו אוכלוסיה שבמשך שנים חיה תחת ירי קטיושות ומלחמות, רבים מהתושבים חווים כעת הצפה של תסימינים פוסט-טראומטיים. במצבים רגישים כל כך, שינוי של כל הסביבה המוכרת, מעבר לבית מלון בעיר אחרת, מקשה עליהם ליצור שגרה בריאה, לרוב הם רק נעשים פגיעים יותר״.
״זו אוכלוסיה שבמשך שנים חיה תחת ירי קטיושות ומלחמות, רבים מהתושבים חווים כעת הצפה של תסימינים פוסט-טראומטיים"
אמנם הקשב הציבורי ממוקד באירועי ה-7 באוקטובר ובהתפתחויות הביטחוניות והפוליטיות, אבל טיפול בעורף לא מסתכם במרחב מוגן או במלון בים המלח.
תחת המילה "עורף", שתכליתה בשפה הוא להדגיש את עליונות החזית, נכלל מגוון עצום של צרכים ומקרי רווחה קשים. ״רק אתמול היה לנו מקרה חדש של אלימות באחד מבתי המלון שפונו אליהם המשפחות״, היא מספרת ומדגישה שהכוונה לאלימות במשפחה, משפחה שלפני כן לא הייתה מוכרת לרווחה.
״כמובן שמיד טיפלנו באירוע, שוחחתי עם האישה ועם הילד, דאגנו שיגיעו למשטרה בעיר שהם נמצאים בה ויגישו תלונה. הפעלתי את העובדות של אגף הרווחה בעיר הקולטת ודיברתי עם מנהל המלון על מנת להפריד חדרים ולדאוג לה למקום בטוח״.
בשבוע שעבר דיווחנו כי ארגוני נשים פנו למשרד הרווחה כדי שיערך לעלייה במספר הפניות על רקע אלימות במשפחה לנוכח מצב החירום. בין היתר דרשו לתגבר את המענה לקורבנות לאור הצפיפות במקלטים.
״במלחמה, משפחה לא מתפקדת היא סכנת חיים״
״אנחנו עובדים כמו תמנון, בשיתוף עם אגפי הרווחה ברשויות ברחבי הארץ, עם בתי החולים, עם משרד הבריאות, עם כל אגפי העירייה, עם החינוך, עם בתי המלון, ועם פיקוד העורף״, גם עובדי הרשויות הקולטות התגייסו למאמץ של קריית שמונה והגיעו לפגוש את המטופלים בבתי המלון שפונו אליהם.
״אוכלוסיית הנוער גם נפגעת כעת", היא מסבירה כשדאגה גדולה וכנה משתקפת בעיניה. "עבריינות, אלימות, התנהגות סיכונית, התמכרויות – כל זה לא נעלם בזמן מלחמה. להיפך. נערים שמגיעים ממשפחות לא מתפקדות, בשגרה בדרך כלל יצליחו לעבוד, להגיע לשירות מבחן או להיות במסגרת אחרת מלבד המסגרת המשפחתית. אבל בזמן מלחמה משפחה לא מתפקדת עלולה להוות סכנת חיים״.
לקראת סוף השיחה מיטל מבקשת לפנות לעובדי ומנהלי בתי המלון המארחים את תושבי קריית שמונה, ״אני רוצה להודות על העבודה המדהימה שהם עושים ועל ההתגייסות לטיפול בתושבים שלנו. לא מדובר בחופשה, ההתמודדות שם קשה ומורכבת. אך אני גם רוצה לבקש – אנחנו מטפלים בכל המקרים, תפנו אלינו ואנחנו נדאג לפתור כל דבר, רק התאזרו בסבלנות. אנחנו עובדים בשיתוף פעולה עם כל הרשויות והגופים במדינה ונדאג לספק מענה מיטבי. זה לא קורה ברגע, זה דורש סבלנות אבל נדאג לפתור הכל. שמרו על אורך רוח״.
כשהיא מסיימת את יום העבודה בקריית שמונה, מצפה למיטל הלוי נסיעה מקרית שמונה לצפת, שם היא מתגוררת. היא מספרת שלפני שהיא מגיעה הביתה היא מקפידה גם לעבור בבית החולים זיו ולבקר את התושבים שנפצעו מירי הרקטות ומאושפזים שם.
כן, תושבי קריית שמונה נדרשים גם כיום, עשור לאחר שנסגר חדר המיון הקדמי שפעל בעיר ב-2013, לעבור מרחק של בין 45 דקות לשעה נסיעה בדרכים התלולות של הרי הגליל, בכדי לקבל טיפול רפואי מציל חיים.
אם בכל זאת משהו השתנה בעשור שחלף, ניתן להרגיש אותו בקריית שמונה של היום, זו שהפכה לפני שבועיים וחצי מעיר בתנופת צמיחה ופיתוח למה שמזכיר אתר צילומים לסרטי מלחמה דיסטופיים. היום נראה שרבים בעיר יודעים למה התכוון נתניהו כשאמר לפעילה אורנה פרץ שהיא משעממת אותו.
פרץ, שהתפרצה לנאום נתניהו בטקס הפתיחה המחודשת לחדר המיון, שמעולם לא נפתח ולא אמור היה להפתח, החליטה אז למחות. היא הבינה שמדובר על העברת מרפאה קטנה שהופעלה בלילות על ידי מד״א לזכיינית אחרת, חברת ביקורופא.
שהמדינה עדיין מסרבת לתקצב חדר מיון באופן מלא. היא שנאבקה שנים נגד הקיפוח הרפואי של תושבי העיר, זיהתה מיד את הסיבוב שנתניהו עושה על גבם של תושבי העיר והיא דאגה שגם הקהל וכלי התקשורת שהגיעו לטקס ידעו שמדובר במניפולציה. שקריית שמונה תשאר ללא מענה לרפואת חירום במרחק סביר. בתגובה אמר לה נתניהו ״את לא מעניינת אותנו, את משעממת אותנו״.
אבל זו לא הפעילה החברתית שלא מעניינת אותו, אלא קריית שמונה. העיר שהספין הציני שנגדו יצאה פרץ היה על גב תושביה. הם כולם שעממו אותו אז ומשעממים אותו עדיין. כיום, לרבים בעיר כבר קשה להתעלם מכך.